הלכות לשון הרע · על מי מותר ועל מי אסור לספר לשון הרע
באופן כללי אסור לספר לשון הרע על שום אדם מישראל ונפרט כאן כמה מקרים מיוחדים שדינם שונה או חומרתם גדולה יותר:
לשון הרע על רשע בעבירות שבין אדם למקום
אדם הפורק מעצמו עול מלכות שמים שכבר נתפרסם עליו כמה פעמים שעובר במזיד ובקביעות עבירה הידועה לכל ולא מחמת שגבר עליו יצרו אלא בשרירות ליבו, מותר לספר עליו לשון הרע ולהכלימו ולפרסמו ברבים ולגלות את חטאיו , אך יש להקפיד על התנאים הבאים:
א. שיראה את הדבר בעצמו ולא על ידי שמיעה מאחרים, אלא אם כן נוכח בעצמו לאחר ששמע שהדבר אמת.
ב. שיהיה ברור לו היטב שהמעשה שנעשה אכן אסור, וגם אין שום צד להתיר אותו.
ג. יזהר שלא להגזים בדבריו ולהגדיל את העוולה יותר ממה שהיא, וכן לא להחסיר פרטים שהם לזכותו של עושה המעשה אף על פי שבסך הכל הוא לא נהג כשורה, ואם לא יקבלו את דבריו כמו שהם – מותר לגדל את העוולה יותר ממה שהיא.
ד. שהמספר יכוון לתועלת שבסיפור ולא כדי להתכבד בקלונו של עושה המעשה ולא מתוך שנאה או תחרות, ואם המספר נגוע גם הוא באותה עבירה אסור לו לספר, שהואיל והוא לא מונע עצמו מאותה עבירה ניכר הדבר שאין כוונתו לשם שמים אלא להתכבד בקלונו של חבירו.
וראוי להוכיחו תחילה, ואין צורך לדונו לכף זכות אלא לכף חובה, וכל זה דווקא כשמכוון לתועלת העניין שלא ילמדו אחרים ממעשיו הרעים וכן להשפיע עליו על ידי זה שיחזור למוטב, וכן בכדי שלא יתחלל שם שמים כאשר יקבל רשע זה את ענשו {ד-ז}, ואם פרק מעליו עול מלכות שמים לגמרי כגון אפיקורוס או מומר להכעיס מותר לגנותו גם ללא תנאים. {ד-במ"ח-יב}
כשמספרים בגנות הרשע צריך לעשות זאת בפני בפני שלושה אנשים או יותר, שלא יחשדו שכעת הוא מספר בגנותו אבל בפניו הוא מחניף לו (ודבריו שקר). ואם מספר בפניו מותר אפילו בפני פחות משלושה אנשים, ואם הוא איש אלים וחושש מפניו שיוודע לו, או חושש ממחלוקת, מותר לו לספר את הדבר בסוד אפילו לאדם בודד (או להרבה אנשים בסוד לכל אחד ואחד). ואם הוכיחו תחילה, אינו חייב לספר בפני שלושה.
הערה: בימינו מצוי מאוד שיהודים רבים אינם שומרים תורה ומצוות בגלל שנתחנכו בחינוך מקולקל שאין ריח של תורה עולה ממנו, ויתכן שאין הם אשמים במצבם זה, ובמקרה זה יתכן שלא חל עליהם הדין האמור בגלל שיש להם דין תינוק שנשבה, ולכן ראוי להמנע מלפרסם ברבים את מעשיהם הרעים ללא שאלה ממורה הוראה לגבי כל מקרה ומקרה לגופו.
לשון הרע על המסרב למלא הוראת בין דין
החפץ חיים כתב - שאדם המסרב למלא הוראת בית דין שמורים לו לעשות משהו והוא אינו עושה ללא סיבה מוצדקת וגם אין לו נימוק המתקבל על דעת הדיינים להסביר את סירובו, ואין בזה ספק כלל, מותר לספר ולפרסם את גנותו ולרשום את גנותו בספר הזכרונות לדורות. {ד-ח}
מכל מקום - כיום רבו המקרים שפורסמו מודעות שלא כדין על אנשים יראי שמים שכביכול סרבו למלא הוראת בית דין, אף על פי שבאמת יש להם סיבה מוצדקת על פי ההלכה, ובמה שפרסמו עברו על איסור הוצאת שם רע ממש !!!
לכן - בימינו אסור בשום אופן לסמוך על דין זה הלכה למעשה ואסור לפרסם את אלו שלכאורה מסרבים למלא הוראת בית דין, אלא עדיף לשתוק, ולא להצדיק, ולא להרשיע, כי אנחנו לא מבינים בזה, ואם יש צורך גדול - יש להתייעץ במורה הוראה מובהק כיצד לפעול. (מו"ר הרב חיים רבי שליט"א)
על אף האמור - כאשר המועצה הדתית מפרסמת מעת לעת שהוסרה השגחת הכשרות ממסעדה, אולם, חברת מזון, או עסק כלשהו מחמת שלא מלאו אחר הוראתם, מותר ומצווה להעביר ולפרסם את הדבר כדי להציל את הרבים ממכשול.
לשון הרע על אפיקורוס
אנשים שיש בהם אפיקורסות מצוה לגנותם בין בפניהם ובין שלא בפניהם, ואפיקורוס נקרא זה הכופר בתורה שבכתב או בתורה שבעל פה או בנבואה, וכל זה דוקא בתנאי ששמע מהם בעצמו דברי אפיקורסות, אבל אם שמע מאחרים שהם אפיקורסים אסור לגנותם אבל צריך לברר את העניין ומותר להזהיר אחרים שלא יתחברו עמהם עד שיתברר הדבר, וכן אם הם כבר מוחזקים בעיר כאפיקורסים מותר לדבר עליהם ואינו צריך לברר את הדבר. {ח-ה} {ח-ו}
ובימינו רבו המתכחשים לתורה מחמת שלא למדו את הנושא ודינם כתינוק שנשבה, ומכל מקום אם הם מסיתים ומדיחים נגד קיום התורה והמצוות - מצווה לגנותם.
לשון הרע על בעלי מחלוקת
אסור לספר לשון הרע על בעלי מחלוקת, אבל אם רואה שעל ידי סיפור הדברים יוכל להראות לאנשים את גודל תרמיתם של בעלי המחלוקת ועל ידי זה תושבת המחלוקת מותר לספר עליהם בתנאים הבאים א. שברור לו מעצמו שהם בעלי מחלוקת ולא שמע על כך מאחרים. ב. שיכוון לתועלת השבתת המחלוקת ולא מתוך שנאה אישית. ג. אין דרך אחרת להשקיט את המחלוקת אלא רק על ידי סיפור הדברים. וצריך בכל אלו שיקול דעת גדול לא למהר ולספר גנותם. {ח-ח}
לצערנו הרב כיום רבו המקרים שאנשים נכנסים למחלוקת כביכול לשם שמים, שהאחד פוסל ומשמיץ את דרכו של חבירו או סחורתו או כשרותו כי חושב שהדין עמו, ובפרט בכל מיני מקרים שבהם יש כמה דעות בהלכה, ומה שעשה חבירו מותר לפחות בדיעבד אם לא לכתחילה, וכן השני מחזיר לו ומספר ומפרסם גנותו בפרסומי ענק, ועושים כן ללא פסק של בית דין בצדקתם, ובפרט חמור הדבר כשיש להם נגיעה בדבר, ובזה עוברים איסורים רבים !!!
ולכן חייב כל המדבר על חבירו בפרט בענייני כשרות וכיוצא בזה, אפילו בכדי להציל את הרבים מחטא, ובפרט אם יש לו נגיעה בדבר, לקבל קודם כל פסק מבית דין שהדין עימו ואכן מותר לו לפרסם ולהזהיר את הרבים, ואם לא כן הרי הוא בכלל המוציאים שם רע! (מו"ר הרב חיים רבי שליט"א)
לשון הרע על קרובים
גם לקרובים אסור לספר לשון הרע האחד על השני, ואין חילוק בזה אם מספר איש על אשתו או אשה על בעלה או קרוב על קרובו, שאע"פ שדרכם של הקרובים זה לזה לא להקפיד אחד על השני מצד אהבת הקירבה זה לזה, ועוד שבדרך כלל המספר על קרובו אינו מתכוון לגנותו ומדבר משום קנאת האמת שסובר שלא נהג כהוגן, בכל זאת עובר המספר על לשון הרע גמור. {ח-א}
לשון הרע על תלמיד חכם
אסור לספר על תלמיד חכם שאינו חכם בענייני העולם (אבל הוא חכם בתורה) שבזה הוא יכול לגרום שלא ירצו ללמוד ממנו, ויסובב לו היזק בממונו, ויתמוטט חס ושלום קיום התורה, וזה בכלל מבזה תלמיד חכם. {ה-ב} {ח-ד}
וחמור הרבה יותר המספר על תלמיד חכם שאינו חכם כל כך בתורה, וזה ביזוי תלמיד חכם ממש, ואם אותו תלמיד חכם הוא מורה הוראה בעיר גדול עוונו של המספר הרבה יותר, שמלבד שאינו מכבדו כפי שחייב, הוא מכשיל את הרבים בכך שמונע מהם לקבל את דבריו. {ה-ב} {ח-ד}
ובאמת שיש מדרגות רבות בידיעת התורה, ואם זכה והגיע להיות מורה הוראה בישראל הרי שוודאי יש הרבה מה ללמוד ממנו, ואף על פי שיש יותר חכמים ממנו אסור בתכלית האיסור לדבר בגנותו.
לשון הרע על ילד קטן
אסור לדבר לשון הרע על קטן. {ח-ג}
לשון הרע על מי ששב מדרכו הרעה
אסור לספר על מעשיו בעבר של אדם שחזר בתשובה וכעת מתנהג כראוי {ד-א}.
לשון הרע על עם הארץ
אסור לדבר לשון הרע על עם הארץ. {ח-ד}
לשון הרע על מתים
אסור לספר לשון הרע על מתים ואפילו אם היו עמי הארץ, וכל שכן אם היו תלמידי חכמים, וכל שכן אם מבזה דברי תורתם. {ח-ט}