אור ברסלב
ספר החיים הלכות לשון הרע

ספר החיים

הלכות לשון הרע

הקדמות

סוגי לשון הרע

מהו לשון הרע

לשון הרע הוא סיפור גנות על חבירו אפילו בלי להתכוון לגרום לו רעה כלשהיא, וכן סיפור בעורמה של דברים שאין בהם גנות בכוונה לגרום רעה לחבירו, וכן סיפור דברים בגנות קרוביו של חבירו או בגנות סחורתו או בגנות מעשי ידיו, וכן כל כיוצא בזה.

השומע לשון הרע ומראה למספר במפורש או ברמז שהוא מסכים עם דבריו עובר גם הוא על איסורי סיפור לשון הרע, כי הבעת הסכמתו לדברים דינה כאילו הוא עצמו סיפרם מחדש, ואף על פי שלמספר אין חידוש בהבעת הסכמתו של השומע, בכל זאת עובר השומע הזה על איסורי לשון הרע הואיל וגם סיפור לשון הרע למי שכבר יודע אותו נחשב לשון הרע לכל דבר. {ו-א}

צריך אדם להזהר מאוד שלא להתכבד בקלונו של חבירו, ואפילו אם יזלזלו בו בני אדם שהוא משעמם בדבריו, או אינו שם לב למתרחש סביבו, שמוטב לו לאדם להקרא שוטה כל ימיו ואל יהיה רשע שעה אחת לפני המקום {א-ז}.

סיפור לשון הרע הוא חמור מאוד, והמספר אותו וכן השומע אותו עוברים פעמים רבות במילה אחת על כמה מצוות עשה וכמה מצוות לא תעשה וארורים המשתנים לפי פרטי הענין, ואת אלו מנינו בקצרה בפתיחה. וכעת נפרט בס"ד את איסורים אלו.

לשון הרע על אמת או שקר

יש הטועים וחושבים שלספר דבר שהוא אמת לאמיתו אינו בכלל לשון הרע, ובאמת אין הדבר כך, שדווקא דבר שהוא אמת נקרא לשון הרע אבל דבר שהוא שקר נקרא הוצאת שם רע.

אסור לספר לשון הרע על אמת - וזה נקרא לשון הרע {א-א}.

אסור לספר לשון הרע על שקר - וזה נקרא מוציא שם רע וחמור הרבה יותר מלשון הרע על אמת. {א-א}.

המורגל לספר לשון בתמידות – הרי הוא נקרא בעל לשון הרע וענשו חמור הרבה יותר, ועליו אמרו חז"ל שמקבל את ענשו בעולם הזה ואין לו חלק לעולם הבא {א-ג} {א-ד}.

המתאמץ לשמור פיו ולשונו למרות הקשיים שכרו גדול מאוד, ואמרו חכמים שגדול שכר מצווה אחת שבצער ממאה מצוות שלא בצער, וכל רגע ורגע שאדם חוסם את פיו זוכה לאור הגנוז שאין כל מלאך ובריה יכולים לשער, ולכן יתאמץ האדם בכל כוחותיו לעמוד על נפשו ולהציל את עצמו מעבירה חמורה זו {א-ז}.

לשון הרע בכל אופן המבזה את חבירו

אסור לספר על חבירו בין בפניו או שלא בפניו אפילו דבר אמת אם יתבזה על ידי זה. {ד-א}

אסור לספר בגנות קרוביו של חבירו אף על פי שוודאי אינו אשם במצבם או בגנותם, הואיל ודרך האדם להתבזות כשמדברים בגנות קרוביו, וזה נקרא גנאי בעלמא. {ד-א}

אסור להזכיר לאדם את מעשיו הראשונים של חוזר בתשובה אפילו אם אינו מתכוון לבזותו וכל שכן אם מתכוון לבזותו, וגם זה נקרא גנאי בעלמא. {כלל ד-א-במ"ח-א בשם רבינו יונה}.

אסור לספר לשון הרע על חבירו אפילו אם כולל את עצמו בתוך סיפור הגנות ביחד עם חבירו (ולמי ששומע מותר להאמין לו אך ורק על עצמו אבל לא על חבירו, שלאדם מותר לספר בגנות עצמו ואין זה בכלל איסור לשון הרע) {א-ט}.

אסור לספר על חבירו אפילו אם הוא דבר שלא נחשב בעוה"ר גנות כל כך מכיוון שהמוני ישראל נכשלים בו כגון שאינו רוצה ללמוד תורה או דבר פלוני שספר הוא שקר {ד-ב}

לשון הרע משתנה לפי האדם שעליו מדובר

אסור לספר על חבירו דבר הנחשב שבח לגבי רוב בני האדם אם לגבי חבירו נחשב דבר זה לגנות, כגון שהוא עשיר ונותן צדקה הנחשבת מכובדת לפי עושרם של רוב בני האדם, אבל לפי רוב עושרו צריך לתת הרבה יותר, או שהוא לומד תורה יותר מרוב בני האדם אבל יש ביכולתו ללמוד הרבה יותר וכו', שתמיד הגנות נמדדת יחסית לזה שהוא מדבר עליו ולא יחסית לרוב בני האדם. {ה-ו}

לשון הרע בלי לגרום נזק

אסור לספר דברי גנות על חבירו אפילו אם הוא בטוח שלא תגרם כל רעה לחבירו בגלל סיפורו, כי עצם סיפור הלשון הרע הוא עבירה גם אם בסופו של דבר לא יגרם כל נזק לחבירו (כי התורה אינה רוצה שישראל יגנה את חבירו). {ג-ו} {במ"ח-ג-ו-ז}

לשון הרע בעורמה

אסור לספר על חבירו גם דברים שאין בהם גנות אם על ידי סיפורם התכוון המספר ברמאותו לגרום רעה חבירו, וזה נקרא לשון הרע בצינעא {ג-ד}

יש לשים לב שפירסומות למוצרים או לשירותים בהרבה מקרים יכול להיות לשון הרע לדוגמא הפירסומות הבאות:

 יש פיצה .. ויש פיצה ...

 הכי זול אצלינו ...

 רק אצלינו תוכל למצוא ...

 הכי מיקצועי ...

 אף מטבח לא מתקרב למטבחי ...

 המכונית היחידה ש ...

לשון הרע על חסרון המעלות של חבירו

אסור לספר על חבירו שיש בו חסרון שלימות המעלות כגון שאינו חכם או גיבור או עשיר או מום אחר כלשהו, שאף על פי שהדבר לא תלוי בחבירו ואינו אשם במומו ואין לו להתבייש בכך שכך רצה ה' לבראותו - מכל מקום גנות זו אסורה, וחמור הדבר מאוד שמלבד האיסור שעובר בכך, יכול לגרום לו נזק ממש כגון שלא ימצא שידוך או פרנסה או יגרם לו הפסד ממון, ותגרם לו בושה גדולה והשפלה רבה בעיני הבריות. {ה-ב}

אסור לספר על תלמיד חכם שאינו חכם בענייני העולם, וכל שכן שאינו חכם בתורה מספיק (וראה מה שכתבנו בסעיף "לשון הרע על תלמיד חכם").

אסור לספר על אומן שאינו עושה מלאכתו כראוי. {ה-ד}

לשון הרע על מדותיו ומעשיו הרעים של חבירו

אסור לספר על מדותיו הרעות של חבירו כגון שהוא קמצן ואינו מוציא מספיק מממונו לכבד את השבת שלכאורה אינה ממש עבירה ואינה נחשבת בעיני בני אדם גנות גמורה גם כן אסור, ואפילו דבר שרבנן אמרו שאין ראוי לעשות כן לכתחילה (שזה ודאי לא קרוי עבירה) גם כן אסור בין בפניו ובין שלא בפניו ואפילו שראהו בעצמו, שאולי אינו יודע את חומרת המידות הרעות. {ד-ב} {ד-ג}

וכן אסור לספר על המידות המגונות של חבירו כגון גאוה כעס, ואפילו אם הוא רגיל באותם מידות בקביעות אין כל היתר להחזיקו כרשע בשל כך ולילך לספר עליו. {ד-ט}

אסור לספר על חבירו שאינו מיטיב עם הבריות ללא סיבה מפני רוע טבעו או מתוך נקימה ונטירה, בין בדבר שמחוייב להיטיב מן התורה כגון להלוות את חבירו (לפי ההלכה) ובין בשאר טובות, בין שסרב להיטיב עימו ובין שסרב להיטיב לאחרים, ואפילו מתוך קנאת האמת אסור לספר, וכל זה אסור כשהדברים אמת וקל וחומר כשהדברים אינם נכונים.{ה-א}

אם ראה שחבירו מורגל במידות רעות ומגונות ומעשים רעים, צריך להוכיחו על כך בלשון רכה. {ד-ט}

לשון הרע על עבירה ראשונה

אסור לספר על חבירו שעבר במתכוון על עבירה בין אדם למקום, אפילו שכולם יודעים שהיא עבירה, אם זו פעם ראשונה שנכשל בעבירה זו, ובשאר המצוות הוא בינוני, שיתכן שלאחר מעשה העבירה ניחם ושב מדרכו הרעה ועשה תשובה על חטא זה, אך מותר ומצווה להוכיחו בלשון רכה שיזהר מחטא זה בעתיד ויגדור עצמו שלא יכשל שוב, ואסור לספר על כך לאחרים שיוכיחוהו. אבל אם חוטא זה הוא לץ שאינו מקבל תוכחה מותר לומר לאנשים שיש להם השפעה עליו (כגון קרוביו או רבו) להוכיחו - אם הוא חושב שיפעלו בנידון . {ד-ד} {ד-ה} (ולגבי עבירה ראשונה במצוות בין אדם לחבירו עיין חפץ חיים כלל י במ"ח סק"ל).

לשון הרע על סחורתו של חבירו

אסור לספר גנות על חפציו של חבירו כשם שאסור לספר על חבירו, כגון שחנווני אחד מגנה את סחורתו של חנווני אחר, וזה איסור גמור מן התורה, ובעוונותינו הרבים רבים נכשלים בו, וצריך להזהר מאוד כפי שכתבנו כבר לא לשאול חנווני אחד על סחורתו של מתחרהו, וכן לא להתייעץ עם בעל מקצוע אחד על עבודתו של מתחרהו, שבזה הוא מכשילם בלשון הרע {ה-ז} ועובר בזה על הלא של ''לפני עוור לא תתן מכשול'' {ד-יא בהגהה}.

וצריך כל בעל מקצוע להזהר זהירות יתרה שלא לדבר על אחר העוסק באותו מקצוע שלו, שכלל ידוע הוא שכל אומן שונא בן אומנותו, וכן צריך כל אדם להזהר שלא לשאול בעל מקצוע על בן אומנותו שלא יכשילו בכך, ורק אם הוא חייב להתייעץ לתועלת עם בן אותה אומנות - ישתדל מאוד להתייעץ בבעל אומנות שכבר לא עוסק במקצוע זה. {ד-יא בהגהה}

לשון הרע על מי שפגע בו

המתיר לעצמו לספר לשון הרע על חבירו בגלל שהזיק אותו באיזה דרך, ואין בסיפור הדבר תועלת כפי התנאים של לשון הרע לתועלת (במצוות בין אדם לחבירו), הרי זה עובר בנוסף לאיסור לשון הרע, גם על איסור לא תקם ולא תטר. {פתיחה, לאוין ח-ט}

לשון הרע על דברי תורה

אסור ללעוג על דברי התורה שאומר חבירו, ואפילו אם אכן דברי התורה האלה אין בהם ממש, ואין בהם חידוש, וכו' , אבל אם נתערבו בדברי חבירו דברי אפיקורסות (כפירה בתורה ובנבואה) מצוה לגנותו ולבזותו בפניו ושלא בפניו, בכל מה שהוא רואה ושומע עליו, וכל זה בתנאי שהוא עצמו שמע ממנו דברי אפיקורסות או שהוא מוחזק (שכולם יודעים) שהוא אפיקורוס {ב-יב}{ח-ה}

לשון הרע לגוי

אסור לספר לשון הרע בפני ישראל, וחמור עוד יותר לספר לשון הרע על ישראל בפני נוכרים, שבזה הוא מבזה את כבוד ישראל ומחלל כבוד שמים, וגורם בזה רעה רבה לחבירו, שגוי מקבל מיד את אשר שמע כאמת מוחלטת, ויכול להלשין ולפרסם ולפעול לרעת חבירו ויגרם לו נזק גדול, והעושה כן מרים יד בתורתו של משה רבינו. {ח-יב}

לשון הרע בגילוי סודות

המספר לחבירו איזה דבר מענייניו אסור לו לספרו לאחרים, ואפילו אם לא בקש ממנו לא לספר אסור לו לספר כל עוד לא נתן לו רשות מפורשת לכך, ואם יש בסיפור זה איסור לשון הרע אסור לו לספרו אפילו שחברו הרשה לו לספר. {ט-ו}

לשון הרע בין איש לאשתו

אסור לספר לשון הרע לשום אדם אפילו לא איש לאשתו, אלא אם כן יש בזה תועלת לעתיד כגון שבעל מזהיר את אשתו לא להלוות לאנשים שיודע שלווים ואינם משלמים, וכן ששותף שמזהיר את שותפו מפני אנשים שאינם נאמנים, וכל אלו אפילו שמע על כך מאחרים אבל במקרה זה עליו לציין בפני מי שמספר לו: שמעתי מאחרים שפלוני כך וכך צריך להזהר מפניו, ובלי קיום כל התנאים של לשון הרע לתועלת (במצוות בין אדם לחבירו) שיבוארו אי"ה, אסור לו לספר אפילו לאנשים הקרובים ביותר.

ובכל אופן אין שום היתר לספר לאשתו או לקרוביו יותר ממה שמותר לו לספר לכל אדם אחר. {ח-י}

לשון הרע בצחוק

אסור לספר לשון הרע גם אם אינו נאמר מתוך שנאה אלא דרך צחוק וקלות ראש, בלא כוונה לפגוע. {ג-ג}

אין שום היתר לספק בדיחות על עדות מסויימות אפילו אם המספר אומר שהוא מדבר על גוי מאותו מוצא, כי באמת כולם מבינים את כוונתו.

אין שום היתר לספר לשון הרע בצחוק אפילו בפורים, ועבירה עושים כל אלו הנוהגים במנהג המטופש המכונה "רב פורים" לעשות ללעג ולקלס את רבניהם בדרך צחוק, מלבד שעוברים בזה גם על ביזוי תלמיד חכם, ואפילו בפורים אסור להשתכר עד כדי כך שיעבור על איסור כלשהו, וכל שכן בימים אחרים.

לשון הרע לתועלת

ישנם אופנים שבהם מותר וגם מצוה לדבר ולשמוע לשון הרע, והם יובאו בס"ד בפרק "לשון הרע לתועלת".

אבק לשון הרע

אסור לספר דברים שאין בהם גנות אבל גורמים לכך שיסופר לשון הרע ממש, וכן אסור לספר דברים המשתמעים לשתי פנים שאפשר לפרשם גם כדברי גנות, וכל אלו נקראים אבק לשון הרע. {ט-א-במ"ח-א}

יש להבחין בהבדל הדק בין אבק לשון הרע לבין לשון הרע ברמז, שבלשון הרע ברמז ברור שיש גנות רק שהגנות לא נאמרת במפורש, וזה לשון הרע גמור מדאורייתא! ובאבק לשון הרע לא מוכרח שמדובר בגנות כי הדברים משתמעים לשתי פנים. {ט-א-במ"ח-ב}

ודע שבנוסף לאיסור אבק לשון הרע שהוא בעצמו חמור ונזקו גדול, יכול המספר בקלות לעבור איסור לפני עור לא תתן מכשול מדאורייתא אם האנשים ששמעו לא היו מגיעים לדבר לשון הרע על אותו פלוני בלעדי דבריו, וכעת כתוצאה מדבריו הם מדברים {ט-א-הגהה}

אסור לדבר בשבחו של אדם בפני שונאיו, שבזה גורם להם שיספרו בגנותו. {ט-א}

אסור להרבות לספר בשבחו של אדם אפילו שלא בפני שונאיו, שכאשר מרבה בדברים ונראה לשומעים שהגזים בשבחו הם מתקנים אותו על ידי ספור גנותו להראות למספר שאינו מושלם כל כך כמו שתאר, וכן המספר עצמו עלול כאשר הוא מרגיש שהפריז בשבח חבירו לסייג קצת את דבריו ולהזכיר גם את גנותו. {ט-א}

אסור לספר את שבחו של חבירו ברבים בדברים הנתונים לפרשנות (דברים התלויים בטעם, סגנון ושיקול דעת, שהשומע יכול להכחישם) , כיוון שתמיד בין אנשים רבים ימצא גם מישהו השונא או מקנא בחבירו, וכאשר מזכיר את שבחו הם יבואו על ידי כך לספר את גנותו, אבל מותר לספר ברבים בשבחו של צדיק גמור בפני ציבור המכירים בגדלותו כי אף אחד לא יכול לגנותו ואף אם יגנהו ידעו כולם כי דיבר שקר. {ט-ב}

אסור לשאול את חבירו שאלה באופן שיגרום לחבירו לעבור על איסור לשון הרע, שזה בכלל אבק לשון הרע, וכן אסור לשאול אדם על המתחרה בו במקצועו או בדברים אחרים, כגון לשאול עשיר על עשיר אחר, או לשאול אדם על שונאו או על מי שהוא מקפיד עליו.

אסור לספר אפילו סיפור שאין בו גנות כלל, אם יש בו נקודות שקשה להסבירן והבהרת משמעותם המדוייקת תלויה במספר, ואם יספר אותם אדם אחר שלא ידע להדגיש את הנקודות החשובות תשתנה משמעות הסיפור לרעה, וכן אסור לספר סיפור שכאשר יספרו אותו אנשים שאין להם יראת שמים יתפרש כגנות.

אסור לשבח את חבירו בשבח שעלול לגרום לו הפסד כגון שמשבחו על נדיבותו בפני אנשים רעים, ויגרום להם שיבואו אליו וינסו לנצלו, ואם החשש לנזק קרוב (שיש הרבה סיכוי לנזק) - הרי זה לשון הרע גמור מדאורייתא. {ט-ג}

צריך האדם להיזהר בדבריו גם כשמדבר לשון הרע לתועלת, שלא יחשדו אותו שמספר לשון הרע , ואם לא נזהר בזה וחשדו אותו הרי עבר על איסור אבק לשון הרע. {ט-ג}

אופני סיפור לשון הרע

לשון הרע ברמז

אסור לספר לשון הרע אפילו בדרך רמז, בתוכן הדברים או בניגון הדיבור, או בהבעת בפנים (כגון קורץ בעיניו) , או בתנועת הגוף, או בכתיבת הדברים, ובכל אלו זה לשון הרע גמור. {א-במ"ח-יב,יג,יד} {ט-א-במ"ח-ב}

אסור לדבר לשון הרע אפילו מבלי לציין את שמו של עושה המעשה אם ניתן להבין מתוך הסיפור על מי מדובר או שדבר זה עלול להתגלות בעתיד. {ג-ד}

אסור לשבח אדם באופן שמתוך שיבחו שומעים את גנותו, כגון שמשבחים אותו שסוף סוף הוא הגיע לתפילה בזמן (שמשמעו שבדרך כלל הוא מאחר) , או שהוא מתנהג כראוי למי שקרוב אליו (שמשמעו שאינו מתנהג כראוי למי שאינו קרוב אליו). {ט-א-במ"ח-ה}

אסור להציג את מעשה ידיו של חבירו כגון מכתב שכתב או אומנות שעשה אם הצגתם גורמת גנות לחבירו. {א-ח-במ"ח-יד}

לשון הרע מאחורי הגב

העובר ומספר לשון הרע ונזהר שלא יתגלה לזה שסיפר עליו, זה חמור עוד יותר ועובר על גם על ארור מכה רעהו בסתר. {ג-א}

לשון הרע בפניו

אסור לספר דברי גנות על חבירו גם כשהמספר אינו נרתע מלספרם בפניו, ואפילו לספר בפניו ממש אסור, וזה שעושה כן מלביש את עצמו במידת העזות והחוצפה, ובזה גם מצערו ומביישו יותר, ועוד שיכול להגיע בכך לידי הלבנת פנים או ריב ומחלוקת. {ג-א}

אבל מותר לספר על חבירו דברים המשתמעים לשתי פנים (שניתן לפרשם כדברים שאין בהם גנות או כדברי גנות) שאם נפרשם לגנות הם רק אבק לשון הרע, אם אינו חושש לספר זאת גם בפניו, והוא בליבו לא מתכוון כלל לגנותו, ולא ניכר מקולו או מתנועותיו גנות כלשהי על חבירו שהואיל והוא מוכן לספר זאת בפניו ניכר הדבר שאינו מתכוון לגנותו. {ג-ב}

לשון הרע למי שכבר שמע אותה קודם

אסור לספר בגנות חבירו אפילו לאדם ששמע כבר גנות זו ממישהו אחר, וכן אסור להצטרף לחבירו לסיפור לשון הרע, וזה חמור יותר מאשר לספר יחידי, שכאשר שומעים את אותה גנות מפי שניים מאמינים יותר לדבר הגנות ומקבלים אותו. {ה-ח}

לשון הרע בפני רבים

אסור לספר לשון הרע אפילו בפני יחיד, וכל שכן בפני רבים, וככל שרב יותר מספר השומעים כן גדול עוון המספר, הן מחמת שספר לשון הרע להרבה אנשים, והן מחמת שדברים הנאמרים ברבים מתקבלים יותר כנכונים, והן מחמת שהכשיל אנשים רבים יותר בקבלת הדברים {ב-א}.

השומע את חבירו מספר לשון הרע בפני שלושה אנשים או יותר (וכמובן שהמספר עבר בזה איסור) אסור לשומע לחזור ולספר את הלשון הרע הזה, ואף על פי שדברים הידועים לשלושה אנשים בדרך כלל מתפרסמים ברבים, בכל זאת אסור. {ב-ג}

מותר לספר על חבירו דברים המשתמעים לשתי פנים (שניתן לפרשם כדברים שאין בהם גנות או כדברי גנות) שגם אם נפרשם לגנות הם רק אבק לשון הרע, אם מספר זאת בפני שלושה אנשים (או יותר), ואין כוונתו לגנותו, ולא ניכרת מקולו או מתנועותיו גנות כלשהי עליו, שהואיל ודברי גנאי הידועים לשלושה אנשים עשויים להתגלות ברבים ולהגיע גם לאוזני זה שדברו עליו, לכן ניכר הדבר שאדם המספר על חבירו בפני שלושה מבלי לחשוש מזה שהדברים יגיעו גם לאזניו - אינו מתכוון לגנותו של חבירו. {ב-ב}

לדוגמא: ששואלים אדם היכן ניתן למצוא אש (בדורות הקודמים אש לא היתה מצויה בקלות) , והוא משיב: בבית פלוני שם תמצא אש שמבשלים שם תמיד בשר ודגים, אפשר לפרש לרעה כגון שבני הבית בעלי תאוה מרובה ולכן תמיד עסוקים בהכנת אוכל וזלילה, אך אפשר לפרש גם שבמקום זה טורחים הרבה בהכנת אוכל משום שבני הבית מרובים או מצטיינים בהכנסת אורחים, ולכן דבר זה מותר לאומרו בפני שלושה. {ב-ב}.

אסור לקבל דברים שפורסמו בעיתון ובאמצעי התקשורת האחרים כנכונים. {כלל ו}

שמיעת וקבלת לשון הרע

איסור קבלת לשון הרע

אסור לקבל לשון הרע, היינו להאמין שהוא אמת, אפילו מבלי להראות כלפי חוץ שהוא מאמין, וגדול עונש המקבל לשון הרע יותר מן האומרו. ואם השומע גם מראה למספר שהוא מאמין לדבריו עובר גם על איסור סיפור לשון הרע. {ו-א}

כל דבר שיש על המספר אותו איסור לשון הרע עבור דיבורו, יש על המקבל (המאמין שהדבר נכון) איסור משום קבלתו {ו-ט}.

אסור לקבל לשון הרע אפילו אם המספר מספר את הדברים לפני כמה אנשים, על כל פנים מותר לחוש לדבר במידה ויש לו תועלת לעתיד, כגון להשמר מנזקו וכן כדי לברר את אמיתות העניין, ובמידה והדבר יוכח כנכון להוכיחו (את זה שסיפרו עליו). {ז-א}

אסור לקבל לשון הרע אפילו שהמספר, מספר בפניו של זה שמספר עליו, כל עוד הוא לא הודה בנכונות הסיפור, שאפילו אם הוא שותק אין לפרש את שתיקתו כאילו הוא מודה ומסכים לדברים, ואפילו אם דרכו להגיב כשמדברים דברים נגד רצונו והפעם הוא שתק - יתכן ששינה ממנהגו והפעם לא רצה להכנס למחלוקת או שחשב שממילא לא יאמינו לו. וכל שכן שאסור לקבל לשון הרע שהמספר רק אומר שהיה אומר את הדברים גם בפניו. {ז-ב}

אסור לקבל לשון הרע אפילו אם שמע אותו משני אנשים או יותר, שאין עדות של שנים מתקבלת אלא בבית דין בלבד, ועל כל פנים לחוש לדברים כדי להישמר מנזק בעתיד מותר כפי שכתבנו. {ז-ג}

אסור לקבל לשון הרע אפילו אם דבר הגנות מפורסם ברבים כל עוד לא התברר הדבר, ועל כל פנים מותר לחוש לדברים כדי להישמר מנזק בעתיד אם יש לו תועלת בכך. {ז-ד}

אסור לקבל לשון הרע מאדם המספר בגנות עצמו ועל חבירו ביחד, אבל מותר להאמין לו על גנות עצמו בלבד (הואיל ומותר לאדם לספר לשון הרע על עצמו). {ז-ו}

השומע לשון הרע אפילו שבדעתו לא לקבלו - נותן יד לפושעים להמשיך לספר עוד ועוד, שאם היה מסרב לשמוע או מראה למספר פנים זועפות, היה נמנע מלספר כשהוא רואה שסיפורו לקלון יהיה לו שיחזיקו אותו לבעל לשון הרע

התרחקות מחבורה רעה

בעל לשון הרע פירושו: אדם שהפקיר את עצמו בנושא שמירת הלשון, כלומר אינו לומד או משתתף בשיעור בנושא זה, ולכן גם ללא כוונתו הרעה, מחמת חסרון הידיעה, נכשל בתדירות בלשון הרע.

אסור לדור בשכונתם של בעלי לשון הרע, {א-ג} וכל שכן שאסור לשבת עימהם ולשמוע את דבריהם, ואפילו אם אין בדעתו לקבל את דבריהם גם כן אסור כפי שכתוב בכלל ו סעיף ב. {ט-ד}

אסור לשבת בחברתם של בעלי לשון הרע וכן אסור לשבת בחברתם של אנשים שיודע מראש שנתקבצו כדי לספר לשון הרע אף על פי שאינם מוחזקים בדרך כלל בעוון זה, ומכשול זה מצוי מאוד בשמחות ובמפגשים משפחתיים וחברתיים, ואפילו אם הוא מתכוון שלא להשתתף בסיפור שלהם וכן לא לקבל מה ששומע, זה גם כן אסור והוא נקרא פושע כמותם שעבר על דברי חז"ל שצוו להתרחק משמיעת דברים לא הגונים, ואם הוא מכוון לשמוע את דבריהם נקרא בעצמו בעל לשון הרע. {ו-ה} {ו-ו}

רב היודע שתלמידו בעל לשון הרע, צריך להרחיקו ממנו אם אין באפשרותו להוכיחו. {ט-ד}

אסור לישב בבית הכנסת או בבית המדרש בקרבתם של בעלי לשון הרע שיגרמו לו רעות רבות מלבד הלשון הרע שלהם {ט-ד בהערה}.

שמיעה באונס

אדם שישב בחברתם של המספרים לשון הרע והתחילו לספר ואינו יכול להוכיחם חייב מייד לקום ולברוח מחברתם הרעה, ואם אי אפשר לו לעשות כן, יניח ידיו באוזניו שלא לשמוע, ואם קשה לו להניח ידיו באזניו מחשש שילעגו לו יעשה את הדברים הבאים: א. יזהר ויחליט בנפשו שלא להאמין לדברים בשום אופן. ב. יצטער שבעל כרחו אנוס לשמוע את הדברים הרעים האלה. ג. ויזהר מאוד לא להראות למספרים שום תנועה של הסכמה לדבריהם. ואם יכול להראות למספרים פנים נזעמות שיבינו שהוא אינו מסכים עם דבריהם יעשה כן.

וצריך לעשות כל שביכולתו כגון לשנות את נושא השיחה, או להכניס לאוזניו אוזניות MP3 המשמיעות שעור או מנגינה, ובכך יראה שאינו מקשיב וגם ימנע מעצמו את השמיעה.

ועם כל העצות האלה, זה שנשאר בחברתם של מספרי לשון הרע ולא אזר עוז בנפשו לקום וללכת, לא יצא נקי מהעוון המר הזה ועובר בכך איסור דרבנן, ועצות אלו באו רק למעט את גודל עוונו. {ו-ה}{ו-ו}

לדון לכף זכות

הרואה או שומע גנותו של חבירו במצוות בין אדם לחבירו או בין אדם למקום, וחבירו ירא אלהים צריך לדונו לכף זכות אפילו אם המעשה נראה לו נוטה יותר לכף חובה. {ג-ז}

הרואה או שומע גנותו של חבירו במצוות בין אדם לחבירו או בין אדם למקום, וחבירו הוא בינוני אשר נזהר מן החטא ולפעמים נכשל בו, אם המעשה נראה לו שקול - שניתן לפרש המעשה לזכות או לחובה באותה מידה, צריך לדון את חבירו לכף זכות. {ג-ז}

הרואה או שומע גנותו של חבירו במצוות בין אדם לחבירו או בין אדם למקום, וחבירו בינוני אשר נזהר מן החטא ולפעמים נכשל בו, אם המעשה נראה לו נוטה יותר לכף חובה נכון מאוד שיהיה אצלו הדבר כספק ולא יכריעהו לחובתו של חבירו, ובכל מקרה אסור לו לספר על כך לאחרים (אלא אך ורק כפי התנאים של לשון הרע לתועלת). {ג-ז} {ג-ח}

הרואה או שומע גנותו של אדם רשע, אינו צריך לדונו לכף זכות אלא לכף חובה (ראה הגדרה בסעיף "לשון הרע על רשע")

לקבלת עצות מעשיות כיצד לדון לכף זכות עיין בפרק מדריך מעשי - כיצד לדון לכף זכות

הדן את חבירו לכף זכות המקום ידינהו לכף זכות

הסכמה לדברים ששמע

המקבל לשון הרע ומראה למספר במפורש או ברמז שהוא מסכים עם דבריו עובר גם הוא על איסור סיפור לשון הרע בנוסף לאיסור קבלת לשון הרע, כי הבעת הסכמתו לדברים דינה כאילו הוא עצמו סיפרם מחדש, ואף על פי שלמספר אין חידוש בהבעת הסכמתו של השומע בכל זאת עובר השומע על איסורי לשון הרע הואיל וגם סיפור לשון הרע למי שכבר יודע אותו נחשב לשון הרע לכל דבר. {ו-א}

מצות תוכחה

אדם שבאונס שמע לשון הרע חייב להוכיח את המספר אם הוא יכול, ואפילו חושב שתוכחתו לא תועיל גם כן חייב למחות בו, שלא יחשוב שהוא מסכים עם דבריו, אבל אין להוכיחו אם יודע שתוכחתו עלולה לגרום שירבה עוד יותר בדברי הגנות כפי שמצוי אצל אנשים כאלה כשמוכיחים אותם, ועל כל פנים, אם ניתן, לאחר שאותו מספר הלך מן המקום - צריך להכחיש את דבריו בפני שאר השומעים, או ללמד ענייני כף זכות על המדובר {ט-ד}

על מי מותר ועל מי אסור לספר לשון הרע

באופן כללי אסור לספר לשון הרע על שום אדם מישראל ונפרט כאן כמה מקרים מיוחדים שדינם שונה או חומרתם גדולה יותר:

לשון הרע על רשע בעבירות שבין אדם למקום

אדם הפורק מעצמו עול מלכות שמים שכבר נתפרסם עליו כמה פעמים שעובר במזיד ובקביעות עבירה הידועה לכל ולא מחמת שגבר עליו יצרו אלא בשרירות ליבו, מותר לספר עליו לשון הרע ולהכלימו ולפרסמו ברבים ולגלות את חטאיו , אך יש להקפיד על התנאים הבאים:

א. שיראה את הדבר בעצמו ולא על ידי שמיעה מאחרים, אלא אם כן נוכח בעצמו לאחר ששמע שהדבר אמת.

ב. שיהיה ברור לו היטב שהמעשה שנעשה אכן אסור, וגם אין שום צד להתיר אותו.

ג. יזהר שלא להגזים בדבריו ולהגדיל את העוולה יותר ממה שהיא, וכן לא להחסיר פרטים שהם לזכותו של עושה המעשה אף על פי שבסך הכל הוא לא נהג כשורה, ואם לא יקבלו את דבריו כמו שהם – מותר לגדל את העוולה יותר ממה שהיא.

ד. שהמספר יכוון לתועלת שבסיפור ולא כדי להתכבד בקלונו של עושה המעשה ולא מתוך שנאה או תחרות, ואם המספר נגוע גם הוא באותה עבירה אסור לו לספר, שהואיל והוא לא מונע עצמו מאותה עבירה ניכר הדבר שאין כוונתו לשם שמים אלא להתכבד בקלונו של חבירו.

וראוי להוכיחו תחילה, ואין צורך לדונו לכף זכות אלא לכף חובה, וכל זה דווקא כשמכוון לתועלת העניין שלא ילמדו אחרים ממעשיו הרעים וכן להשפיע עליו על ידי זה שיחזור למוטב, וכן בכדי שלא יתחלל שם שמים כאשר יקבל רשע זה את ענשו {ד-ז}, ואם פרק מעליו עול מלכות שמים לגמרי כגון אפיקורוס או מומר להכעיס מותר לגנותו גם ללא תנאים. {ד-במ"ח-יב}

כשמספרים בגנות הרשע צריך לעשות זאת בפני בפני שלושה אנשים או יותר, שלא יחשדו שכעת הוא מספר בגנותו אבל בפניו הוא מחניף לו (ודבריו שקר). ואם מספר בפניו מותר אפילו בפני פחות משלושה אנשים, ואם הוא איש אלים וחושש מפניו שיוודע לו, או חושש ממחלוקת, מותר לו לספר את הדבר בסוד אפילו לאדם בודד (או להרבה אנשים בסוד לכל אחד ואחד). ואם הוכיחו תחילה, אינו חייב לספר בפני שלושה.

הערה: בימינו מצוי מאוד שיהודים רבים אינם שומרים תורה ומצוות בגלל שנתחנכו בחינוך מקולקל שאין ריח של תורה עולה ממנו, ויתכן שאין הם אשמים במצבם זה, ובמקרה זה יתכן שלא חל עליהם הדין האמור בגלל שיש להם דין תינוק שנשבה, ולכן ראוי להמנע מלפרסם ברבים את מעשיהם הרעים ללא שאלה ממורה הוראה לגבי כל מקרה ומקרה לגופו.

לשון הרע על המסרב למלא הוראת בין דין

החפץ חיים כתב - שאדם המסרב למלא הוראת בית דין שמורים לו לעשות משהו והוא אינו עושה ללא סיבה מוצדקת וגם אין לו נימוק המתקבל על דעת הדיינים להסביר את סירובו, ואין בזה ספק כלל, מותר לספר ולפרסם את גנותו ולרשום את גנותו בספר הזכרונות לדורות. {ד-ח}

מכל מקום - כיום רבו המקרים שפורסמו מודעות שלא כדין על אנשים יראי שמים שכביכול סרבו למלא הוראת בית דין, אף על פי שבאמת יש להם סיבה מוצדקת על פי ההלכה, ובמה שפרסמו עברו על איסור הוצאת שם רע ממש !!!

לכן - בימינו אסור בשום אופן לסמוך על דין זה הלכה למעשה ואסור לפרסם את אלו שלכאורה מסרבים למלא הוראת בית דין, אלא עדיף לשתוק, ולא להצדיק, ולא להרשיע, כי אנחנו לא מבינים בזה, ואם יש צורך גדול - יש להתייעץ במורה הוראה מובהק כיצד לפעול. (מו"ר הרב חיים רבי שליט"א)

על אף האמור - כאשר המועצה הדתית מפרסמת מעת לעת שהוסרה השגחת הכשרות ממסעדה, אולם, חברת מזון, או עסק כלשהו מחמת שלא מלאו אחר הוראתם, מותר ומצווה להעביר ולפרסם את הדבר כדי להציל את הרבים ממכשול.

לשון הרע על אפיקורוס

אנשים שיש בהם אפיקורסות מצוה לגנותם בין בפניהם ובין שלא בפניהם, ואפיקורוס נקרא זה הכופר בתורה שבכתב או בתורה שבעל פה או בנבואה, וכל זה דוקא בתנאי ששמע מהם בעצמו דברי אפיקורסות, אבל אם שמע מאחרים שהם אפיקורסים אסור לגנותם אבל צריך לברר את העניין ומותר להזהיר אחרים שלא יתחברו עמהם עד שיתברר הדבר, וכן אם הם כבר מוחזקים בעיר כאפיקורסים מותר לדבר עליהם ואינו צריך לברר את הדבר. {ח-ה} {ח-ו}

ובימינו רבו המתכחשים לתורה מחמת שלא למדו את הנושא ודינם כתינוק שנשבה, ומכל מקום אם הם מסיתים ומדיחים נגד קיום התורה והמצוות - מצווה לגנותם.

לשון הרע על בעלי מחלוקת

אסור לספר לשון הרע על בעלי מחלוקת, אבל אם רואה שעל ידי סיפור הדברים יוכל להראות לאנשים את גודל תרמיתם של בעלי המחלוקת ועל ידי זה תושבת המחלוקת מותר לספר עליהם בתנאים הבאים א. שברור לו מעצמו שהם בעלי מחלוקת ולא שמע על כך מאחרים. ב. שיכוון לתועלת השבתת המחלוקת ולא מתוך שנאה אישית. ג. אין דרך אחרת להשקיט את המחלוקת אלא רק על ידי סיפור הדברים. וצריך בכל אלו שיקול דעת גדול לא למהר ולספר גנותם. {ח-ח}

לצערנו הרב כיום רבו המקרים שאנשים נכנסים למחלוקת כביכול לשם שמים, שהאחד פוסל ומשמיץ את דרכו של חבירו או סחורתו או כשרותו כי חושב שהדין עמו, ובפרט בכל מיני מקרים שבהם יש כמה דעות בהלכה, ומה שעשה חבירו מותר לפחות בדיעבד אם לא לכתחילה, וכן השני מחזיר לו ומספר ומפרסם גנותו בפרסומי ענק, ועושים כן ללא פסק של בית דין בצדקתם, ובפרט חמור הדבר כשיש להם נגיעה בדבר, ובזה עוברים איסורים רבים !!!

ולכן חייב כל המדבר על חבירו בפרט בענייני כשרות וכיוצא בזה, אפילו בכדי להציל את הרבים מחטא, ובפרט אם יש לו נגיעה בדבר, לקבל קודם כל פסק מבית דין שהדין עימו ואכן מותר לו לפרסם ולהזהיר את הרבים, ואם לא כן הרי הוא בכלל המוציאים שם רע! (מו"ר הרב חיים רבי שליט"א)

לשון הרע על קרובים

גם לקרובים אסור לספר לשון הרע האחד על השני, ואין חילוק בזה אם מספר איש על אשתו או אשה על בעלה או קרוב על קרובו, שאע"פ שדרכם של הקרובים זה לזה לא להקפיד אחד על השני מצד אהבת הקירבה זה לזה, ועוד שבדרך כלל המספר על קרובו אינו מתכוון לגנותו ומדבר משום קנאת האמת שסובר שלא נהג כהוגן, בכל זאת עובר המספר על לשון הרע גמור. {ח-א}

לשון הרע על תלמיד חכם

אסור לספר על תלמיד חכם שאינו חכם בענייני העולם (אבל הוא חכם בתורה) שבזה הוא יכול לגרום שלא ירצו ללמוד ממנו, ויסובב לו היזק בממונו, ויתמוטט חס ושלום קיום התורה, וזה בכלל מבזה תלמיד חכם. {ה-ב} {ח-ד}

וחמור הרבה יותר המספר על תלמיד חכם שאינו חכם כל כך בתורה, וזה ביזוי תלמיד חכם ממש, ואם אותו תלמיד חכם הוא מורה הוראה בעיר גדול עוונו של המספר הרבה יותר, שמלבד שאינו מכבדו כפי שחייב, הוא מכשיל את הרבים בכך שמונע מהם לקבל את דבריו. {ה-ב} {ח-ד}

ובאמת שיש מדרגות רבות בידיעת התורה, ואם זכה והגיע להיות מורה הוראה בישראל הרי שוודאי יש הרבה מה ללמוד ממנו, ואף על פי שיש יותר חכמים ממנו אסור בתכלית האיסור לדבר בגנותו.

לשון הרע על ילד קטן

אסור לדבר לשון הרע על קטן. {ח-ג}

לשון הרע על מי ששב מדרכו הרעה

אסור לספר על מעשיו בעבר של אדם שחזר בתשובה וכעת מתנהג כראוי {ד-א}.

לשון הרע על עם הארץ

אסור לדבר לשון הרע על עם הארץ. {ח-ד}

לשון הרע על מתים

תוכן העניינים

ספר החיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה