ספר הגן ודרך משה· רבנו יצחק ב"ר אליעזר
ספר הגן · ליום שלישי
אחר סיום התפילה אם הוא למדן. טוב הוא שילך ללמוד מיד אחר בית הכנסת וילמד מעט קודם שילך לעשות משא ומתן כדאיתא בסוף מועד קטן כל היוצא מבה"כ לבית המדרש ומבית המדרש לבית הכנסת זוכה ומקבל פני שכינה שנא' ילכו מחיל אל חיל יראה האלהים בציון וכל אדם בין עני בין עשיר חייב לקבוע לעצמו לתלמוד תורה ביום ובלילה שנא' והגית בו יומם ולילה לפיכך אנו חייבין לעשות עיקר מלאכתינו תורה ויראת שמים ומעשים טובים וזהו שאמרו חכמים באבות דרבי נתן רבי יודא הנשיא אומר העושה תורתו עיקר ומלאכתו טפילה עושין אותו עיקר לעולם הבא אבל העושה מלאכתו עיקר ותורתו טפילה עושין אותו טפילה לעוה"ב וכתיב בספרי כשם ששכר תורה הקב"ה לא ויתר שנאמר מי האיש החכם ויבין את זאת אשר דבר פי ה' אליו ויגידה על מה אבדה הארץ על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם לכן כל איש יעשה קבע לתורתו וילמד לפי השגת לבו דאמרו רז"ל אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשם שמים ואם הוא אדם שאינו יכול לעשות קבע לתורה מחמת טורח הציבור שעליו או מחמת משא ומתן שיש לו לעשות לפי דתלו ביה טפלי ורוצה להנצל מן העונש יתעסק בצרכי התלמידים והרבני' והלומדים לשם שמים ולעזור בשכירות הרבנים כדי שיהיו בעירו מחיה לעוסקים בתורה על ידו ויש במדרש עץ חיים היא למחזיקים בה ללומדיה לא נאמר אלא למחזיקים פי' שהם מחזיקים ידי התלמידים והרבני' וכשאדם אינו עוסק במשא ומתן והולך לבית ואינו לומד אלא יושב ברחוב או משיח בדברים בטלים ואינו לומד רעתו רבה וחטאתו כבידה מאד לפי שמבזה את התורה זה שאמר הכתוב כי דבר ה' בזה וגו' זה נאמר על מי שאפשר לו ללמוד ואינו לומד שהוא בזה דבר ה' על כן כל אדם חייב לו לתקן מקום בביתו לצורך לימוד ולייחד חדר לזה כי כאשר יפנה ממשא ומתן צריך לילך בחדרו וילמוד וכשעושה משא ומתן צריך לעשות באמונה אף עם עכו"ם. גם יהא דבורו בנחת עם הבריות ומעשיו יהא נאים ואם יעשה כן אז יאמרו העולם כמה דבריו ודרכיו של זה האדם יפים נמצא ששם שמים מתקדש על ידו וחייב כל ת"ח לדרוש טוב לעצמו ולחביריו בכל הדרכים שהוא אוהב ודורש טוב בנפשו שנאמר ואהבת לרעיך כמוך וחייב לעשות שלום בין איש לחבירו כי זה כלל גדול בתורה שעם השלום מקיימין ישראל את התורה שנאמר ה' יברך את עמו בשלום. על כן חייבין ישראל לברור אנשים ידועים שיעשו שלום בין איש לאשתו ובין איש לחבירו וצריך שיהא כח בידם לכוף ולהוכיח בני אדם על השלום ויהיו אותם אנשים הברורים אנשים היודעים לפייס ולרצות בני אדם ולהטיל שלום ביניהם ואל יהי' אותן אנשים רגזנים וכעסני' שנאמר איש חמה יגרה מדון ואמרו חכמים על האנשים כאלו המטילים שלום בשמחה ובטוב לב שהם בני עולם הבא. הזהרנו הנביא לזכור תורה ומצות שנאמר זכרו תורת משה עבדי וגו' כי הזכירה מביא לידי מעשה שנאמר למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי ובגלל הדבר הזה יבא אליהו הנביא ז"ל כמו שמפורש במקרא הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא וגו'. על כן יש להזהיר איש את אחיו ואת רעהו בדברי אלהינו ישתבח בשמים ובארץ כי כל ישראל ערבים זה בזה וכן כתיב הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא ויזהר האדם שלא יזכור את השם ולא את הכנוי אלא בידים נקיים ובמקו' נקי ואם אינו יודע אם המקום נקי לא יזכיר כמו שאמרו חכמים ז"ל כי דבר ה' בזה זה המזכיר דברי תורה במבואות המטונפים ויזהר אדם שלא יקלל את עצמו ולא את חבירו לא בשם ולא בכנויי המקלל את עצמו ואת חבירו אפילו בכנויי חייב מלקות שנאמר אם לא תשמור לעשות את כל דברי התורה ליראה את ה' הנכבד והנורא והפלא ד' את מכותיך ואמרו חכמים אם לא תשמור לעשות ליראה את שלא תזכרנו על מה שהוזהר שלא להזכיר ושכבר הזהירה התורה שלא יקלל את חברו שנאמ' ונשיא בעמך לא תאור ונאמר לא תקלל חרש ואמרו חכמים ז"ל הוא הדין לכל אדם שאסור לקללו ולא חייבה התורה מלקות את המקלל אלא עד שיקלל אותו בשם או בכינוי ואסור להסתכל בפנויה כל שכן באשת איש ואשר לא ישא את עיניו אל אשת איש זוכה ומקבל פני שכינה. שנאמר עוצם עיניו מראות ברע וכתיב בתריה מלך ביפיו תחזינה עיניך ואסור ליגע ראשה או בידיה או בכל אבר מאבריה שנאמר איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו והלכה ברורה שקריבה זו נגיעה זאת היא מן העבירות החמורות בתורה ותהא האשה זהירה שיה' שלום בינה ובין בעלה ותהא אהובה ורצויה לבעלה בעת טבילתה ואם לא תעשה כן אז יהיו בניה בני מריבה ובני שנאת הלב ויהיו עז פנים ומורדים ופושעים לכן תהא צנועה בכל דרכיה. כי בזכות הצניעות יהיו בנים כשרים וצדיקים לכן צריכה האשה להזהר שלא יסתכלו בה בני אדם חוץ מבעלה מפני שמסתכלין בפניה ועל ידיה יורדים לגיהנם אם כן החטיאה אותם לפי שלא נהגה צניעות בעצמה ונכשלו בה והיא גורמת ותהא אשה זהירה להתפלל בקר וערב ובסוד תפילתה יהא עיקר תפילתה על בניה ועל בנותיה שיהיו יראי השם יתברך שמו ושיהיו בניה מוצלחים במצות כי עיקר זכותה של אשה לעולם הבא כשבניה ובנותיה עובדים את השי"ת ועושים רצונו ובניה ובנותיה יש להם יראת שמים ועוסקים בתורה ובמצות נחשב לה הדבר כאלו היא בחיים ועושה אותם כל המצות והיא במעלה העליונה לעה"ב וכאשר תתן האשה לעני לחמו נתון תתן לו חמודות אשר אתה בבית ויהיה מתנת ידיה בסבר פנים יפות ודרך חסד ורחמים כי רחמנות יכפול שכר צדקה ומה שתתן לעני תתן לו דרך כבוד ומענה רך וכן כל אדם חייב ליתן צדקה ואמרו חכמים הנותן פרוטה לעני מתברך בשש ברכות והמפייסו מתברך בי"א ברכות ואמרו רבותינו ז"ל כל המעלים עיניו מן הצדקה כאלו עובד ע"א ואם דל הוא ואין ידו משגת ליתן צדקה אז יפייסנו בדברים ומתברך בי"א ברכות על כן ידבר על לב העני והיו דבריו בנחת רוח לאביון וינחמהו וינשאהו ויכבדהו וחייב אדם ללות לעני בשעת דוחקו וישים עצה לרבים לעשות צדקה וחסד אז יקבל שכר על הצדקה אשר תעשו על ידו ואמר רבותינו ז"ל גדול המעשה יותר מן העושה ע"כ יום שלישי. ועתה אכתוב משבועת שקר: