אור ברסלב

ספר הגן ודרך משה· רבנו יצחק ב"ר אליעזר

ספר הגן

אני יצחק בן הר"ר אליעזר דרשתי וחקרתי והתבוננתי שאין לאדם רק ביראת שמים שנאמר סוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא וכו' וכן אמרו רז"ל כל ת"ח שאין בו י"ש דומה לגזבר שיש לו מפתחות וכו' וכתיב אחרי ה' תלכו וכו' וכתיב יראת ה' הוא אוצרו ולפי שראיתי בני אדם הרבה שאינם שמים על לבם יום המיתה רק סבורים להחיות לעולם והולכי' אחרי תאות' ואינם עוסקי' ביראת שמים אך במעשים רעים ואוי להם שמניחים עולם ארוך. מפני הגאות שלהם. ובברור אם לא יחזרו בהם שמלאכי חבלה ירדו עמהם במדריגה התחתונה לכן חברתי החיבור וקראתיו ספר הגן כי מי שעוסק בי"ש כאלו קיים כל הפרשיות שבחומש כי גם בסדרת כמנין גן ועוד כל העוסק בי"ש יזכה לגן עדן. וכתבתי בלישנא קלילא שיבין כל אדם אולי ע"י זה יניח האדם ממעשיו הרעים וידבק בתומ"ט והרוצה שיהא רגיל בי"ש יקרא בכל יום פעמים בוקר וערב בזה ספר הגן ובודאי לבו יהא בטוח שהוא בן עוה"ב גם בשבתות וי"ט יקרא כו:

ליום ראשון

אתה בני הט אזנך ושמע אמרי וצדה לדרך תקח לא יין ולא מרקחת אלא תורה ומע"ט ותינצל לעתיד מדינים עצומים ומדין גהינם. על כן כל איש יתן אל לבו ואל יהי כסוס כפרד שאין אתם בינה יראה בכל שעה היאך לעבוד לבורא ית' כי אנו חייבים להיות לו לעבדים שנא' אשר פדה אתכם מבית עבדים פי' להיות לו לעבדים לכן כל איש יחשוב בלבו להיות עבד לבורא ית' שמו בלבב שלם שנ' ולעבדו בכל לבבכם ולא לקבל פרס לפי שאדם מחויב לעשות מירא' ומאהבה לעבוד לו ולא כדי שישבחוהו. ויזכור כל אדם על זה שהוא היום כאן ומחר בקבר ובהמה לשחיטה וסוף האדם למות מהו אדם הבל הבלים הוא כי כולו מליחה סרוחה וינך אל עמוק שוחה. לכן כל ירא וחרד ישים יראת הצור ית"ש על לבו ויאמר מה יהיה בסופו רימה ותולעה ובאש ומסריח ומעונש והגוף יתייסר באש בוערה ובשאר יסורים גדולים ועצומים וע"י זה ירחק מעבירות מעבירות וידבק ביראת שמים ויכניע עצמו כיצד ירגיל עצמו להיות שפל רוח ונבזה בעינו ורוח נשברה ובר לבב ומתוך כך יבא לידי הכנעה ויהיה מרחק את הגאוה וכן עשה א"א שנא' ואנכי עפר ועפר וכן משה ע"ה שנ' ואנחנו מה וכן דהע"ה אנכי תולעת ולא איש וכל אדם יבוא עליו הכנעה גדולה לפני הבורא ית"ש ולירא אותו בכל זמן ולעבוד כעבד מחויב לעבוד לרבו ולא כאדם שפעמים עושה ופעמים אינו עושה אלא תדיר יעשה מצות הבורא ית"ש ולא יניח בשום ענין לא מפני עצלות ולא מפני בושה ואם רואה שהעולם מתלוצצים עליו אין לו לעזוב ציווי הקב"ה אלא יהיה כפתי בעיניהם ואל יעבור מצוה קטנה ממצוה הבורא ית"ש שעל זה נאמר באהבתו תשגה תמיד ר"ל באהבתו של מצוה תהיה שוגה ופתי ולא יניח בכל ולעסוק בה דוגמת זה מצינו בר' אליעזר בן פדת והיה נראה כפתי בעיני העולם בשביל אהבת מצות בוראו ית"ש שציונו לעסוק בתורה כדמצינו בעירובין:

ע"כ יום ראשון מיראת שמים:

ליום שני

יראת אלקים ישתבח שמו לעד הוא יסוד התורה ומקורה כל המצות שנאמר יראת ה' מקור חיים לסור ממוקשי מות וחייב אדם לירא את הבורא ית"ש ולעשות מצות שנאמר סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא וגו' וכשאדם עובד לבורא ית"ש יעבוד לו ביראה ובשמחה שנאמר עבדו את ה' בשמחה וכתיב עבדו את ה' ביראה ויהיה בכל עת הבושה על פני האדם שנ' בעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו ואמרו רז"ל סימן טוב באדם שהוא ביישן חייב אדם להתפלל בכל יום שנא' ועבדתם את ה' אלהיכם וכתיב לעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם ותניא בספרי ובירושלמי איזה היא עבודה בלב זו היא התפילה. וחייב אדם להתפלל בכל יום תלתא זימנא ערב ובקר וצהרים כי כך עשה דניאל שנאמ' זימנא תלתא בימא מבעא וגו' מבעא לשון תפלה על כן בהקיצו משנתו ישכים לבית הכנסת וקודם שילך לבית הכנסת ילך לבית הכסא ויבדוק עצמו יפה כי אין נאה להביא טנוף לפני בוראו יתב' ויזהר שלא יתלכלך בגדיו לא במי רגלי' ולא בריעי והמכנסי' יכבסם מכתמי צואה וראיתי בס' החסידים כל אדם ששימש מטתו לא לילך לב"ה אלא אם כן ישפשף היטב סביב המילה שלא יהא שום שכבת זרע על בשרו וילבש טלית קטן כעין סרבל קודם שילך לבית הכנסת וילך בו כל היום כי עיקר מצות ציצית לזכרון נתנו ויניח לגלות ציצית אחד חוץ לבגדו כדי שיזכר מצות ציצית שנא' וראיתם אותו פי' כל היום בסמ"ק. ולא יתור אדם אחר שרירת לבו ומראות עיניו המחטיאים את הגוף אין זה אלא כשהוא הולך בדרך אשר דברי ערוה מצויין בה ועל כן יהיה לו תדיר עליו אותך טלית תחת המקטורים ולא תחת הקט' ואח"כ יניח תפילין כי כל איש מישראל חייב להניח תפילין בשעת התפילה דאמר רבה כל המניח תפילין ומתעטף בציצית וקורא ק"ש ומתפלל בכוונה מובטח לו שהוא בן עה"ב. אבל כל הקורא קריאת שמע בלא תפילין כאלו מעיד שקר בעצמו אביי אמר כל המניח תפילין אני ערב בדבר שאין גיהנם שולט בו כי אמר ר"י גדול מצות תפילין יותר מן התפלה שזה תיקון חכמים וזה תיקון הקב"ה הא תא קחזינא תפילין מצוה רבה היא וכן אמר רבותינו פ"ק דר"ה פושעי ישראל בגופן שנידונין י"ב חדש בגיהנם קרקפתא דלא מנח תפילין פי' קרקפתא גלגלות לפי' ר"ת כגון נמנע מתפילין משום מרד וביזוי המצוה ורב אלפס ז"ל פי' שלא הניח תפילין מעולם ונכון להחזיק כל אדם במצות תפילין וכן כתב הר"ר משה מקוצי ז"ל כי יותר חפץ הקב"ה באדם רשע שיניח תפילין מאדם צדיק שעיקר תפילין לרשעים נצטוו לישרם דרך ישרה כי יותר הם צריכים חיזוק וזכר מאותם שגדלו ביראת שמים וראה כמה גדולה הנחתן כי בתפילין יש ארבע פרשיות ובכל אחת כתיב טוטפת חוץ מא' שכתוב בה לזכרון ללמדך שעיקר תפילין נצטוו לאותן שצריכ' חיזוק וזכר עכ"ל. וילך לבית הכנסת וקודם שילך לבית הכנסת לא יעשה שום מלאכה אלא יתפלל תחלה. כי כן ראיתי במדרש ילמדינו באשה אחת שהיתה זקינה מאוד יותר מדאי ובאה לפני ר' יוסי בן חלפתא ואומרת לו ר' זקנתי יותר מדאי אני מבקשת לפטר מן עולם אמר לה מה מצוה אתה מלומדת לעשות בכל יום אומרת לו למודה אני אפי' יש לי דבר חביב אני מניחה אותו ומשכמת לבית הכנסת בכל יום אמר לה מנעי עצמך ג' ימים ואל תלכי לבית הכנסת זה אחר זה ועשתה כן ביום ג' חלתה ומתה לכן אמר שלמה הע"ה אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום וכתיב בתריה כי מוצאי מצא חיים ילמדנו מכאן שלא לעשות שום מלאכה קודם התפלה. וכן יש להביא ראייה שאין לעשות מלאכה קודם שיתפלל מאבא בנימן אמר ר' אבא בנימן על ב' דברים הייתי מצטער כל ימי על תפלתי שתהא סמוכה למיטתי פי' רש"י ז"ל כל ימי נזהרתי שלא לעשות מלאכה ושלא לעסוק בתורה כשעמדתי ממטתי עד שאקרא ק"ש ואתפלל משמע לפי' רש"י שאבא בנימן לא רצה ללמוד לעצמו ולא לעשות מלאכה אלא עד שהיה מתפלל ונראה דהשתא בזמן הזה אין תורתינו אומנתינו לכן יתפלל תחילה ואח"כ ילמוד וכן כתב הר"ר אליעזר מווירמשא וזה לשונו אפילו לת"ח שדרכו ללמוד אבל בשעת התפלה ובשעת הקהל אומרים ברכו אין יכול ללמוד כי זמן תורה לחוד וזמן תפלה לחוד ואם ביטל תפלה בשביל למודו אפילו למד כל היום כולו ולומד לאחרים מעלה עליו הכתוב כאלו לא למד כל אותו יום כולו וכן תדע בבירור שכל המתפלל בכוונה בשעת התפלה מעלה עליו כאלו למד כל התורה שהרי בישתבח יש ג"ן תיבות כנגד ג"ן פרשיות שבחומש עכ"ל. מתוך דבריו משמע שיש להתפלל תחלה ואח"כ ילמד דהא התפילה עולה כאלו לומד גם נותן שבח לבורא ית' וכשבא לב"ה קודם שיתחיל להתפלל יחשוב לפני מי הוא בא ולפני מי הוא יושב ויאמר ברכות בקול נעים כי כל שאמר בקול רם ובקול נעים ברכות יתעדן עם הצדיקים בגן עדן ויהי לו עטרת על ראשו שנאמר שיר השירים אשר לשלמה אותיות לראש שלמה הקב"ה יקרא שלום מדה כנגד מדה מתפלתו של ישראל יהיה כתר להקב"ה גם הקב"ה ישים כתר על ראשם לע"ה ועוד מצאתי כתוב בספר אור זרוע וז"ל אני הכרתי את איש אחד מווירמישא והיה קורין אותו בונים והיה זקן וקובר מתים ושמעתי על האמת שפעם אחת השכים השמש לבית הכנסת וראה אדם אחד לפני ב"ה ועל ראשו כתר של עשבים ונפחד השמש ממנו וסבר שהוא שד ואמר לו וכי אינך פלוני שמת וקברתיך אתמול אמר לו הן א"ל האיך אתה באותו העולם א"ל בטוב. מה זכות היה לך והלא היית אדם קל א"ל רק באותו זכות שהייתי אומר ברכות בקול נעים בבית הכנסת בזכות זה הביאני לג"ע ומכבדין אותי וזה לך הסימן שאני הוא שקברת אתמול כי הראה חלוקו קרוע לפי שקרעת לי כשהלבשתני תכריכין ושאל לו מה זה שבראשך וענהו הם עשבים שבג"ע שמתי בראשי כדי לבטל ריח רע מעלי של זה העולם וכן שמעתי בשם הרב ר"י חסיד ז"ל שאמר בימות החורף שהוא קור גדול מוטב שילכו לבית אותם שאינ' מלבשי' בטוב ויתפללו שם ואל יקצרו בשבחו של מקום וכן שמעתי מפיו שהיה אחד רב גדול ומובהק לרבים היה גוער בבני בה"כ שהיו מאריכין לפי שהיה דעתו ללמוד על כן רצה שיהא ממהרים בברכות ונענש על ככה באותו עולם הלכך כל אדם יקח על לבו ויאמר ברכות בקול רם ונעים ויזכה לג"ע ע"כ מצאתי כתוב וכל המגביה קולו ואמר בקול רם מעלה עליו הכתוב כאלו הקריב כל הקרבנות הכתובים בפ' ויקרא שהרי אנו אומרים מאה ברכות בכל יום שיש בהם הזכרת השם י"ת. בברוך שאמר יש קי"א אותיות כנגד קי"א פסוקים שיש בפ' ויקרא פ"ז תיבות יש בברוך שאמר להודיע שכל מי שאומר ברוך שאמר בקול רם ובקול נעים ובכוונה עושה לו הקב"ה לעה"ב כתר של פז שנאמר ראשו כתם פז ובכל פעם בקריאת שם המיוחד בהזכירו בכל תפלה יחשוב בלבו שהוא אדון לכל והוא חי וקים לעולמי עולמים וכל המספר בבהכ"נ בשעה שהש"ץ מתפלל הרי זה חוטא וגדול עונו מנשא וכל הקהל חייבין להוכיח ולחשוך מחטא וכן מצאתי בספר חסידים אסור לספר שיחת ולנהוג קלות ראש בבה"כ אוי להם בהנהגם קלות ראש וריקות ואינם מתבוננים מהאומות העולם שהולכים לבית עכו"ם שלהם ואינם נוהגים בו קלות ראש אך עומדים בפחד אעפ"י שהם עובדים לעכו"ם אבל אנו עובדים הקב"ה שהוא חי וקים לעולמי עולמים על אחת כמה וכמה שיש לנו לעמוד לפניו באימה וביראה וברעד על אותם היושבים בבית התפלה ומראים עצמם בעיפות ואינם יכולין לעמוד על עצמם עליהם הכתוב אומר לא אותי קראת יעקב כי יגעת וגו' וכל היום עומד בשוק לפני המלך או לפני שר ואינו עייף ובבית התפלה אינו יכול לעמוד עכ"ל ספר חסידים וכתב הר"ר אליעזר מווירמשא כי מי שאינו נכנס לבה"כ בעה"ז אינו נכנס לעוה"ב שנא' סביב רשעים יתהלכון לכן יזהר כל אדם שלא ישב לפני בית הכנסת (שקורין פלש) בשעה שהציבור מתפללין ואל יקרא שכן רע שנא' כה אמר ה' הוי על כל שכיני הרעים הנוגעים בנחלה ואינם נכנסין על כן אותם בני אדם היושבים לפני בית הכנסת וגם אותם המדברים בבה"כ בשעה שהקהל מתפללים בבירור יהיו נדונים בצואה רותחת קבלתי ממהר"ר משה בן הר"ר בער דרשן שאם יפול לאדם מחשבה רעה בשעת התפלה ומחמת זה אינו יכול להתפלל בכוונה יאמר ג' פעמים פי פי פי ואח"כ ירוק ג' פעמים ולא ירוק לגמרי אך בדרך נחת והלשון מוציא שיהא בין שפתים בשעת הרקיקה ובודאי ובבירור אם יעשה כן ילך לו המחשבה. ע"כ יום שני. ועתה אכתוב מסיום התפלה:

ליום שלישי

אחר סיום התפילה אם הוא למדן. טוב הוא שילך ללמוד מיד אחר בית הכנסת וילמד מעט קודם שילך לעשות משא ומתן כדאיתא בסוף מועד קטן כל היוצא מבה"כ לבית המדרש ומבית המדרש לבית הכנסת זוכה ומקבל פני שכינה שנא' ילכו מחיל אל חיל יראה האלהים בציון וכל אדם בין עני בין עשיר חייב לקבוע לעצמו לתלמוד תורה ביום ובלילה שנא' והגית בו יומם ולילה לפיכך אנו חייבין לעשות עיקר מלאכתינו תורה ויראת שמים ומעשים טובים וזהו שאמרו חכמים באבות דרבי נתן רבי יודא הנשיא אומר העושה תורתו עיקר ומלאכתו טפילה עושין אותו עיקר לעולם הבא אבל העושה מלאכתו עיקר ותורתו טפילה עושין אותו טפילה לעוה"ב וכתיב בספרי כשם ששכר תורה הקב"ה לא ויתר שנאמר מי האיש החכם ויבין את זאת אשר דבר פי ה' אליו ויגידה על מה אבדה הארץ על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם לכן כל איש יעשה קבע לתורתו וילמד לפי השגת לבו דאמרו רז"ל אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשם שמים ואם הוא אדם שאינו יכול לעשות קבע לתורה מחמת טורח הציבור שעליו או מחמת משא ומתן שיש לו לעשות לפי דתלו ביה טפלי ורוצה להנצל מן העונש יתעסק בצרכי התלמידים והרבני' והלומדים לשם שמים ולעזור בשכירות הרבנים כדי שיהיו בעירו מחיה לעוסקים בתורה על ידו ויש במדרש עץ חיים היא למחזיקים בה ללומדיה לא נאמר אלא למחזיקים פי' שהם מחזיקים ידי התלמידים והרבני' וכשאדם אינו עוסק במשא ומתן והולך לבית ואינו לומד אלא יושב ברחוב או משיח בדברים בטלים ואינו לומד רעתו רבה וחטאתו כבידה מאד לפי שמבזה את התורה זה שאמר הכתוב כי דבר ה' בזה וגו' זה נאמר על מי שאפשר לו ללמוד ואינו לומד שהוא בזה דבר ה' על כן כל אדם חייב לו לתקן מקום בביתו לצורך לימוד ולייחד חדר לזה כי כאשר יפנה ממשא ומתן צריך לילך בחדרו וילמוד וכשעושה משא ומתן צריך לעשות באמונה אף עם עכו"ם. גם יהא דבורו בנחת עם הבריות ומעשיו יהא נאים ואם יעשה כן אז יאמרו העולם כמה דבריו ודרכיו של זה האדם יפים נמצא ששם שמים מתקדש על ידו וחייב כל ת"ח לדרוש טוב לעצמו ולחביריו בכל הדרכים שהוא אוהב ודורש טוב בנפשו שנאמר ואהבת לרעיך כמוך וחייב לעשות שלום בין איש לחבירו כי זה כלל גדול בתורה שעם השלום מקיימין ישראל את התורה שנאמר ה' יברך את עמו בשלום. על כן חייבין ישראל לברור אנשים ידועים שיעשו שלום בין איש לאשתו ובין איש לחבירו וצריך שיהא כח בידם לכוף ולהוכיח בני אדם על השלום ויהיו אותם אנשים הברורים אנשים היודעים לפייס ולרצות בני אדם ולהטיל שלום ביניהם ואל יהי' אותן אנשים רגזנים וכעסני' שנאמר איש חמה יגרה מדון ואמרו חכמים על האנשים כאלו המטילים שלום בשמחה ובטוב לב שהם בני עולם הבא. הזהרנו הנביא לזכור תורה ומצות שנאמר זכרו תורת משה עבדי וגו' כי הזכירה מביא לידי מעשה שנאמר למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי ובגלל הדבר הזה יבא אליהו הנביא ז"ל כמו שמפורש במקרא הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא וגו'. על כן יש להזהיר איש את אחיו ואת רעהו בדברי אלהינו ישתבח בשמים ובארץ כי כל ישראל ערבים זה בזה וכן כתיב הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא ויזהר האדם שלא יזכור את השם ולא את הכנוי אלא בידים נקיים ובמקו' נקי ואם אינו יודע אם המקום נקי לא יזכיר כמו שאמרו חכמים ז"ל כי דבר ה' בזה זה המזכיר דברי תורה במבואות המטונפים ויזהר אדם שלא יקלל את עצמו ולא את חבירו לא בשם ולא בכנויי המקלל את עצמו ואת חבירו אפילו בכנויי חייב מלקות שנאמר אם לא תשמור לעשות את כל דברי התורה ליראה את ה' הנכבד והנורא והפלא ד' את מכותיך ואמרו חכמים אם לא תשמור לעשות ליראה את שלא תזכרנו על מה שהוזהר שלא להזכיר ושכבר הזהירה התורה שלא יקלל את חברו שנאמ' ונשיא בעמך לא תאור ונאמר לא תקלל חרש ואמרו חכמים ז"ל הוא הדין לכל אדם שאסור לקללו ולא חייבה התורה מלקות את המקלל אלא עד שיקלל אותו בשם או בכינוי ואסור להסתכל בפנויה כל שכן באשת איש ואשר לא ישא את עיניו אל אשת איש זוכה ומקבל פני שכינה. שנאמר עוצם עיניו מראות ברע וכתיב בתריה מלך ביפיו תחזינה עיניך ואסור ליגע ראשה או בידיה או בכל אבר מאבריה שנאמר איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו והלכה ברורה שקריבה זו נגיעה זאת היא מן העבירות החמורות בתורה ותהא האשה זהירה שיה' שלום בינה ובין בעלה ותהא אהובה ורצויה לבעלה בעת טבילתה ואם לא תעשה כן אז יהיו בניה בני מריבה ובני שנאת הלב ויהיו עז פנים ומורדים ופושעים לכן תהא צנועה בכל דרכיה. כי בזכות הצניעות יהיו בנים כשרים וצדיקים לכן צריכה האשה להזהר שלא יסתכלו בה בני אדם חוץ מבעלה מפני שמסתכלין בפניה ועל ידיה יורדים לגיהנם אם כן החטיאה אותם לפי שלא נהגה צניעות בעצמה ונכשלו בה והיא גורמת ותהא אשה זהירה להתפלל בקר וערב ובסוד תפילתה יהא עיקר תפילתה על בניה ועל בנותיה שיהיו יראי השם יתברך שמו ושיהיו בניה מוצלחים במצות כי עיקר זכותה של אשה לעולם הבא כשבניה ובנותיה עובדים את השי"ת ועושים רצונו ובניה ובנותיה יש להם יראת שמים ועוסקים בתורה ובמצות נחשב לה הדבר כאלו היא בחיים ועושה אותם כל המצות והיא במעלה העליונה לעה"ב וכאשר תתן האשה לעני לחמו נתון תתן לו חמודות אשר אתה בבית ויהיה מתנת ידיה בסבר פנים יפות ודרך חסד ורחמים כי רחמנות יכפול שכר צדקה ומה שתתן לעני תתן לו דרך כבוד ומענה רך וכן כל אדם חייב ליתן צדקה ואמרו חכמים הנותן פרוטה לעני מתברך בשש ברכות והמפייסו מתברך בי"א ברכות ואמרו רבותינו ז"ל כל המעלים עיניו מן הצדקה כאלו עובד ע"א ואם דל הוא ואין ידו משגת ליתן צדקה אז יפייסנו בדברים ומתברך בי"א ברכות על כן ידבר על לב העני והיו דבריו בנחת רוח לאביון וינחמהו וינשאהו ויכבדהו וחייב אדם ללות לעני בשעת דוחקו וישים עצה לרבים לעשות צדקה וחסד אז יקבל שכר על הצדקה אשר תעשו על ידו ואמר רבותינו ז"ל גדול המעשה יותר מן העושה ע"כ יום שלישי. ועתה אכתוב משבועת שקר:

ליום רביעי

יזהר האדם משבועת שקר דהוקשה לע"א ראה תראה שהזהירה תורה בעשרת הדברות על ע"א ועל שבועת שוא ונאמר בע"ז אנכי ה' אלהיך אל קנא פירש אחר כי שאני רחום וחנון כועס על ע"ז ונאמר על שבועת שוא לא ינקה פי' אע"פ שאני מנקה בשאר עבירות איני מנקה בשבועת שוא ועובד ע"ז מחלל הש"י שנאמר כי מזרעו נתן למולך למען טמא את מקדשי לחלל את שם קדשי והנשבע שבועת שוא מחלל את הש"י שנאמר לא תשבע בשמי לשקר וחללת שם ה' אלהיך וכשבית דין מחייבין שבועה על אדם והוא יודע בעצמו ואינו יכול לשבע אסור לומר אני אשבע כדי לאיים על חברו ויכניס מורא בלבו כדי להתפשר עמו כי כך אמרו חכמים מנין שלא יקבל עליו לשבע שנאמר לא תשא שמע שוא כתרגומו לא תקבל וגו' ואדם שרוצה לאמת דברו ואמר דבר ה' אמת כך יושיענו הש"י לא יאמר כן אלא א"כ יודע האמת שכן הוא שזו היא שבועה והמלשיני' המוסרים יורדין לגיהנם ונדונים שם לדורי דורות והמלבין פני חבירו ברבים ולא עשה תשובה אין לו חלק לעוה"ב ואין תשובתו תשוב' אלא א"כ יפייס את חברו ואסור לצער את כל אדם בין בדברים בין במעשים וכל המצער אלמנה או יתום בדברים או במעשים חייב מיתה בידי שמים שנאמר אם ענה תענה אותם וחרה אפי וגו' במלוה ישראל בריבית מתמוטט וממונו כלה וכן לא יזכה לתחית המתים למען לזכות כל אדם אכתוב תשובת רש"י עכו"ם שלוה מישראל מעות בריבית על משכנו של ישראל אע"ג שהמלוה יודע שעכו"ם יהיו צורך ישראל חבירו גובה קרן וריבית מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית נמצא דאין לי דין ודברים עם ישראל חבירו אלא עם עכו"ם ואע"פ שהישראל נותן רבית ליד ישראל חבירו דלא אסרה תורה אלא ריבית הבא מלוה למלוה אבל הכא עכו"ם לוה מישראל וישראל אחר לוה מן עכו"ם עכ"ל אבל תשובה אחרת מצאתי וזאת התשובה חסרי מדע נוהגין ללות זה מזה בריבית ע"י עכו"ם ומורין היתר לעצמן לפי שיד העכו"ם באמצע ואפילו שהמקבל ונותן ישראל יודע כל תעלומות יודע דבר זה ואל יאמר משום מראית עין אלא אפילו בחדרי חדרים אסור דהא אין שליחות לעכו"ם ודומה כמיד ליד לא ינקה לא המתיר ולא העושה עכ"ל. וכל אדם צריך להזהר מנבול פה כי הוא מן העבירות החמורות שנאמר כל פה דובר נבלה בכל זאת לא שב אפו וגו' לא ישחית פאת זקנו אפילו במספרים פי' אין לו לספר זקנו שהיא כעין תער אבל תחת גרונו אינו אסור מן התורה לפי שאין שם פיאה משום פאת זקנם ואפילו במספרים הרב הר"ר זלמן בן הרב ר' יודא החסיד ז"ל כשלמדתי בשפייאר לפני הרב ן' ידידיה ז"ל מצאתי בבית המדרש שלו כתיבת ידו של הרב ר' זלמן א"ל אבא מורי החסיד שבימיו היה מעשה שעשיר בשפייאר שהיה מגלח זקנו במספריים והיה אבא מורי בא ומוחה בו ולא השגיח על דבריו כי אמר העשיר אסטניס אני ואיני יכול לסבול הזקן אמר לו אבא מורי ידוע תדע מרה אחריתך כי לאחר מותך שדים הדומין לפרות דרוסים על פאת זקנך זה חלק משחיתם פאת זקנם ותדע שכן היא לא תקיפו '"פאת "ראשכם "ולא תשחית ר"ת פרות וכשנפטר אותו העשיר היה יושבין אצלו כל הגדולים שבשפייאר ואבא מורי היה שם והיה כותב שם א' וזרק על אותו עשיר המת ועומד וברחו מפניו כל היושבים שם והתחיל אותו המת להרוס את ראשו ותלש בשערותיו אמר לו אבא מורי מה לך אמר לו אוי שלא שמעתי לך אמר לי אבא מורי הגידה נא מה נעשה לנשמתך א"ל כשיצאה נשמתי בא שד א' ודומה לפרה גדולה והביא כלי א' מלא זפת וגפרית ומלחה כל נשמתי ולא היתה יכולה לצאת משם ויצאתה מדת הדין ונטל מאותו השד אותה ואמ' הכלי עם הנימ' ומביא אותו לפני יולד נשמו' יצאה בת קול לי קרית ושנית אמרתי לו קריתי ושניתי מיד צוה להביא חומש ואמר לי קרא בו מיד כשפתחתי הספר מצאתי כתוב ולא תשחית את פאת זקנך ולא ידעתי מה להשיב מיד שמעתי קול אחד שהיה מכריז תנו נשמתו של זה במדרגה התחתונה. בעוד שהיו נושאים נשמתי להביא במדריגה התחתונה יצאת בת קול המתינו לזה מעט יודא בנו צדיק ממנו ועתה בקש רחמים ולא תרד נפשי שאולה עכ"ל. ואסרו חכמים להעביר שער בתער. אפילו על זרועותיו לפי שדומה לתיקן נשים אבל שרי להעבי' במספריים. ואסור לספר לשון הרע על חבירו שכל המספר לשון הרע כאלו כופר בעיק' וכן אסור לקבל לשון הרע שנאמ' לא תשא שמע שוא ארבע כיתות דלא מקבלין פני שכינה ואלו הם כת ליצים כת חנפים כת שקרנים כת מספר לשון הרע:

ע"כ יום רביעי ועתה אכתוב מי שאינו שומר את פיו מלאכול ולשתות:

ליום החמישי

כל מי שאינו שומר את פיו מלאכול ולשתות דברים שגורמים לו להכביד עליו חלאים מתוך כך יבטל מדברי תורה עובר משום השמר פן תאשום האוכל אכילה גסה או שותה שתייה גסה לא לתאוותו ולא לצמאו ולא לרפואה אם עושה שלא לשם מצוה כגן בשבתות וימים טובים עובר ג' לאוין השמר לך פן תשקצו שממלא כריסו כמו בהמה ומילוי כרס נקרא שאוכל יותר מכדי שובעו נקרא רשע. שמביא עצמו לידי קרי. אבל ירא שמים אינו ממלא כריסו ואינו אוכל אלא לשובע נפשו פי' לקיים נפשו דכתיב ואכלת ושבעת וברכת פי' אכילה שהוא לקיום הגוף אתה חייב לברך ברכת המזון אחריה אבל על מילוי כרס שהוא אכילה גסה גורמת חלאים רעים לכך אסור לברך אחריה ברכת המזון שנאמר ובטן רשעים תחסר פי' רשע שממלא כריסו ואוכל עד שיסתפק תאוותו וממלא כריסו כבהמה. תחסר פי' אכילתו מברכה פי' מברכת המזון ואיזו נקרא אכילה גסה ראיתי בספר ר' משה מיימון שממלא כריסו ואוכל עד שיסתפק תאותו מאכילה לגמרי ואינו יכול לאכול יותר מחמת רוב המאכל תמשוך האצטומכה למטה ויכבד עליו המאכל לכן יזהר כל אדם מאכילה גסה כי מה תועלת ברוב תאות ותענוגים ורבוי אכילה אם לא ב"א מטה בשר ורימה. כתיב אותי יום יום ידרשו ראיתי במדרש כ"ד שעות יום ולילה ובכל שעה תתר"ף חלקים וכתיב וגם יום יום ידרושו באיזה דרישה הכתוב מדבר. אם בדברי תורה שילמוד אדם כל היום או יתפלל כל היום שהוא כ"ד שעות ואל יפסיק אפילו רגע אחד זה אי אפשר שהרי בשר ודם צריך לנקביו ולאכול ולשתות ולישן אלא יש לומר דרישה כל מעשיך באכילה ובשינה. ואל תעשה שום דבר להנאת גופך אלא כדי להחזיק את גופך שתהיה חזק ללמוד תורת הש"י ולרדוף אחרי מצותיו. וכן מצאתי בספר המצות כשאדם הולך לישן ולאכול ולשתות תהא כוונתו כדי שתהא גופו חזק ובריא ללמוד תורה ולהתפלל ולעשות מעשים טובים לכן טוב לאדם שירגיל עצמו לאכול במדה ולשתות במדה. זה הכלל כל מצות תלוים באדם שנאמר כי זה כל האדם כלומר כל מצותיו תולים בו. וכל מצות שאדם עושה יזהר שלא יעשה כדי שישבחו אותו רק כל טרחו וכל עמלו בתורה ובמצות כולם יעשה לשם שמים וצריך אדם ליזהר בלא יעסק בבני אדם כלומר מעצמו ששום אדם אינו מבקש ממנו והוא עושה כדי למצא חן בעיניהם ומשבח בו כדי שישבחוהו ועל ידי זה יבא שיהא מצוי תדיר לעבודת האדם יותר מעבודת הבורא ית"ש אבל אם אדם עוסק עם הבריות במצות הבורא כגון גמילות חסדים וכיוצא בו ודאי עליו מוטל לעשות אע"ג שעם בני אדם מתעסק כי הבורא יתברך צוה על כל אדם לעשות חסד עם הבריות וחסד נוהג בין בענים בין בעשירים. אך כשמתעסק עם בני אדם שיעשו חסד לא יתכווין למצא חן בעיני אדם וכדי לכבדו אלא יעשה לשם שמים ולא לשום בני אדם וזה תלוי בלב וחוקר הלב יודע וכן הוא מתכוין שנאמר אנכי ה' חוקר לב וגומר ואמר הנסתרות לה' אלהינו וגו' אדם שעושה מצוה או לומד או מתפלל כדי לקנות לו שם ולכבדוהו בעולם הזה הוא נענש עליהם וכל אדם ישתדל בכל כחו ורוב מעשיו יעשה מאהבה ומיראה לשם שמים ואם יעשה כן ימצא גמול הטוב ונשמתו תהא נזונות מזיו השכינה. ע"כ יום ה'. ועתה אכתוב שיתעסק בדברים המגיעו במדריגת החסידות:

ליום הששי

טוב לאדם שיתעסק בדברים הנוגעים למדריגות החסידות שיוצא אהבת העולם הזה מלבו ויאמר זה אהבת הבורא יתברך שמו וימסור עצמו להיות לו עבד ולעבוד לו מאהבה ומיראה ובכונת לבו ויהא בטחון בבורא ית"ש וזו היא מדריגת החסידות יעשה גמילות חסדים עם הבריות ועוד נקרא חסיד על ששומע שמחרפים ומגדפים אותו אז משתנה בו פניו ושותק ואינו משיב ואת החסידה תרגום ית חיורתא הרי אתה רואה שנקרא חסיד על שם שפניו משתנים גם זאת מדריגות החסידות בעת נסיון צריך שידע בעבודת הבורא ית' ליחד שמו הגדול במות יותר מבחיים להיות שמח בגזרותיו כמו שעשו חנניה מישאל ועזריה שהשליכו עצמן בכבשן האש וכן עשרה הרוגי מלכות ועליהם נאמר להנחיל אוהבי יש וחמר מה רב טובך אשר צפנת ליראך וכל אדם צריך ליזהר שלא יפתה אותו יצר הרע ואם יפגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש:

ואם תזהר דרך חסידות ודרך זריזות ולא דרך עצלות אז תנצל ממנו כי יצה"ר אורב לך ומייפה ענינים ומביא לך ראיותיו לכך אל תתעצל כנגדו אולי תנצח ואם ינצחך פעם אחת ימיתך ואם ינצחך בקל שבקלות ינצחך כמו כן בחמורה כי הוא מתחיל להלחם עמך ינצחך מעט מעט. ורבו עוזריו וחוליו ועיקר כוונתו אמת לשקר ולהעמיד על הכיזוב ע"כ לעולם תהא כנגדו והתחזק כנגדו ותתחזק כנגדו ותתרחק עצמך ממנו וכן אם יבא לך מחשבה רעה בעת התפלה אינך יכול להתפלל בכוונה תעשה כמו שכתוב לעיל שקבלתי אותו מאדם גדול כה יעשה אדם כשתחלש לבו מחלאים רעים יכנע לבו ויתחנן לפניו וידכאו ובפגעו בו פגעים בממונו או מקרה בבניו בקרוביו יצדיק דינו ירצה בגזירת הקב"ה וידום על כעסו שנאמר וידום אהרן:

ויהא זהיר כל אדם שלא יהא בו שום גאוה וגובה בלבבו אך יכניע וישפיל עצמו וכשקורא אדם בתורה ובנביאים ורואה העונש ויודע בעצמו שחטא בזה הדבר מה שקרא בשעת קריאה צריך להתחרט על חטאיו להכניע ולהשפיל עצמו. לעולם יעשה אדם טובות לבני אדם וידון כל אדם לכף זכות ולא יספר בגנותם וימחול להם אם דברו עליו דבר גנאי שנאמר והאיש משה עניו מאד וכן מצינו במס' יומא דרב הוי אזיל לבי טבחא לבקש ממנו מחילה וכל אדם שאוהב צדקות ותוכחת וגמילת חסדים וביקור חולים. ומנחם אבלים. ומכניס אורחים ומכניס חתן וכלה ומתפלל תפלתו בכוונה. אפי' דר בחוצה לארץ אין לו דין חיבוט הקבר אפי' דין של גהינם אינו רואה ויזהר כל אדם שלא יספר לשון הרע בביתו גם לבני ביתו לא יניח לספר לשון הרע ולומר כך וכך עושה פלוני ואל תבהל לכעוס וכבוש כעסך. בכל מה שתוכל מאד יזהר אדם שלא ישקר אך בדברים שמותר לשנותם מפני השלום דאמרי רבנן בתלתא מילין משנין רבנן דבריהם במסכתא בפוריא באושפיזא וכן המשנה בדיבורו כאלו עע"ז כתיב הכא והיתי בעיניו כמתעתע וכתיב התם הכל המה מעשה תעתועים ויזהר אדם מן הליצנות שהוא מרגלת את האדם לידי עבירה המתלוצצי' נופלים בניהם ואל תרדוף אחר ישיבת עמי הארצי' ואחר ליצים כי מהם לא תלמוד טוב וחכמה אך דברים רעים ולצנות. ויעזוב אדם הגדולה בעת שהוא עושה מצות הבורא ית' בין לבדו בין תוך הקהל וכל דבר מצוה יעשה בעצמו ואל יתבייש בפני הקהל לומר אני בוש לעשות דבר זה לפני הקהל וקח לך ראייה מאהרן דחייב אותו המקרא להוציא הדשן כדי להשפיל ולהסיר גאות הלב. ואל יגרע ואל יהא שפל להנקם מרשעים לכבוד הבורא יתברך שמו ולא ידבר אדם הרבה אך ימעט בדברים וכן אל יגביה קולו אך ינמוך קולו וידבר בנחת עם הבריות ואל ישב עם משחקים ואל ישמח במה ששמחים עמי הארצים מתענוגי עולם אך יתחבר עצמו עם ת"ח שנא' הולך עם חכמים יחכם. וכן אמרו חכמים ז"ל יהא ביתך בית וועד לחכמים וכו' ואם ישבחונך בני אדם יאמר להם אל תשבחוני כי פשעי אני אדע וראוי כל אדם להיות פרוש ומה היא הפרישה שענייני עולם יהי' מאוס לו ואל יהיה לו שום עסק אך ביראת שמים וכן ימנע עצמו אפי' בדבר המותר לו ואלו הן דרכי הפרושים נפשו שפלה ואינו נוטר איבה ואינו חומד ואל יספר בגנות חבירו ובורח מגדולה ושררה ואם ישחק לא ירבה ואם יכעס לא יקצוף ויהא עניו ואם ישאל ממנו צדקה נותן לעני ודובר על האמת עוזב תאותו אומר ועושה אוהב את הש"י ועושה רצונו אוהב עושה צדקה אב ליתומים וכל מי שדעתו להתנהג בפרישות כך יעשה כל איש ואיש אל תתנהג עצמך בתענוגים אך יהיו עליך כדבר איסור כי כל המתענג בתענוגי' אי אפשר שלא יעזוב תורת אלהינו וכן ראוי כל איש שדעתו להיות פרוש נאה לבלום שפתיו ולפרוש מדברים בטילים ואין לו לדבר כי אם מה שהוא לצרך הבורא ית' שמו כגון עבודת המצות ועבודת התורה ואין לו לעשות סעודת הרשות וזה אסור לכל אדם ומכל שכן לפרוש ואין לו לראות בנשים. כל סעודות שאינן של מצוה אין תלמיד חכם רשאי להנות ממנו כגון בת כהן לישראל ובת תלמיד חכם לעם הארץ סעודת ארוסין וסבלנות כולם סעודת מצוה וכל הנהנה מסעודת הרשות לסוף גולה וכל תלמיד חכם המרבה סעודתו בכל מקום לסוף גולה ועיין בפסחי' ראיתי במיימני ז"ל כל מצוה הבאה עבירה על ידה מוטב שלא יעשה אותה הלכך לא ילך אדם אצל נישואין במקום שאדם נושא אשה שאינה הוגגת לו או איפכא או במקום שיושבים אנשים בין נשים וכן אסור לראות בנשים או לישב במקום שיש נבול פה או במקום שאין תרבות ולא יתכן לברך שם שהשמחה במעונו וכל מי שאינו הולך לנשואין אלו עליו הכתוב אומר לא ישבתי בסוד משחקים וכתוב ולשמחה מה זו עושה פי' ת"ח בין ליצים ולא יאכל אדם במקום קיבוץ הרבה דהיינו סעודות הרשות אך סעודות של מצוה כגון ברית' מילת או סעודות שתלמיד חכם נושא בת ת"ח ודי לאדם שהוא בריא לאכול בשר מערב שבת לערב שבא כנ"ל. הפרוש יפרש עצמו מכל מיני זמר מן הלצנות ומן הניגונים מהשחוק מן המריבה ומדברים כוזבים ומרכילות כי רכילות ולשון הרע טורדים את האדם ממצות ומע"ט ויזהר ת"ח שלא ימצא שום טינוף בבגדיו או כל דבר מאוס כי כל ת"ח שבגדיו מלוכלכים שאינם נקיים ישנאו לו הבריות ואומרים כמה לומדי תורה מאוסים הם ונמצא שם שמים מתחלל:

ליום שביעי

ואותם המתענים תמיד אינם בדרך טובה כי אסור לסגף עצמו רק כדי להכניע יצרו רבינו אברהם היה אחד מחסידי עולם כתב אל יסגף אדם לגמרי מלאכול בשר ולסתות יין אלא מה שאסרה תורה ימנע עצמו ואם אינו יכול להתענות מחמת שחש בעיניו או בראשו או ירא שמא יבטל מלמודו אז כשאוכל מאכליו ויש עוד לפניו ועוד תאב לאכול יניח ממנו לכבוד הבורא יתברך שמו ולא יאכל כדי תאותו וזה ימנע מן החטא ויזכור באהבת הבורא יתברך יותר מתענית יום אחד בשבוע וזה יניח יום יום מדי אכילתו ומדי שתייתו לכבוד הבורא ית' עכ"ל ושמעתי שיש חסידים שאוכלים בהשכמה מעט ואינם אוכלים כל היום עד הלילה גם זה טוב כי מה שעשה לשם שמים הכל טוב הסופרים והמלמדים והפועלים אין להם להתענות בכל יום דמבטלין ממלאכתן מצאתי בספר חסידי' כשאדם מתענה אין לו לאכול בשר בזה הלילה כי ר' יהושע נתענה עד שנשחרו שיניו ואדם שאוכל בשר בלילה לא נשחרו שיניו ור"י לא אכל אחר תעניתו כ"א פת במלח על שדיבר נגד ב"ש עכ"ל הקב"ה גוזר יסורין בעבור אוולת האדם דאמר ר' המנונא אין אדם נוקף באצבעו מלמטה אלא א"כ גוזרין עליו מלמעלה שא' מ"ד מצעדי גבר כוננו לכן כשבאו יסורין על אדם יקבל מאהבה ומיראה וכל מי שאינו מקבל מאהבה ומיראה נראה לו כמו שהבורא ית"ש עושה עמו שלא כדין כביכול אלא יאמר ברוך דיין האמת ובדין עשה לי שדינו דין אמת שהוא אל אמונה ואין עול וטוב לכל. ירא אלקים מחויב לקנות לו חבר ב' או ג' לדבר עמהם בדבר הלכה ביראת שמים ואם יעשה אדם עבירה טוב היא שיתחרט ויחזור בתשובה וישלך מעליו כל פשעיו ואשר עשה ויעשה כאלו נולד בו ביום ולא עשה לא זכות ולא חובה וצריך להרחיק עצמו ולמנוע עצמו מן הרע אשר הורגל בו שאם יבא לידו לא יעשה עוד וזו היא התשובה והעושה תשובה בעה"ז ייטב לו לעה"ב וכן יעשה ויתחרט על עונותיו אשר עשה בבכי ויתוודה בכל יום ב' פעמים בבכי ובצעקה ויש לומר ככל לילה תחינה אחת בבכי ובצעקה כשהולך לישן ובכל תחינה יש לומר וידוי עמה וכל מי שעבר עבירה גדולה מיתת בית דין או כרת או חילול השם מצטער ושב מעונותיו וחוזר בתשובה שלימה ואינו שב לרעתו ינקה מעונותיו אך צריך לענות עצמו בכל כחו שיוכל לסבול. כל אדם שיש בידו עבירה ומתחרט עליה ואינו חוזר בה לגמרי דומה לטובל ושרץ בידו ואם שב לגמרי אינו זז ממקומו עד שמוחלין לו אפי' עבירה גדולה אמשול לך משל למה"ד לחבל גדול שבספינה כשמשמשין בו תדיר לזמן ארוך הלך וחסר עד שיחליש ויפסיק כך עבירה גדולה כשמשמשין בה בתשובה הולך וחסור עד שיחליש ויפסיק ועל כן דימה הכתוב העון לחבל. שנאמר הוי מושכי עון בחבלי' וגו' עבירה קטנה דומה לחוט משי כשתכפיל בה נעשה גדולה ואמרו רז"ל מקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים אינם עומדים וטוב לעשות דבר שיזכור על עונותיו ומתוך כך יבא לידי תשובה וכתב הר"ר אליעזר מוורמייזא לא יחשב החזן איך יתפלל שישבחו אותו גם אם אחד מתפלל בלא רשות הקהל אין לומר אחר ברכתו אמן כי ברכותיו ניאוצים הם שנאמר בוצע בירך ניאץ ה' אלא יחשוב החזן איך אוכל להתפלל שיהיה תפלתי מקבלת לבורא ית"ש ויהא לבו רק על הבורא ית' שמו ועל תורתו ועוד נמצא חן בעיני הבורא ית"ש ואדם אם ישבחו בתפלת ובמעשים הטובים אל ישמח בו אלא יחשוב בלבו מה יועיל לי זה השבח הלא כמה וכמה עשה לי כפלים טובות ויותר מזה וכבר הם נשכחם כמו כן זה יהא נשכח. האוהב את אשתו ומכבדה יותר מגופו והמדריך בניו ובנותיו בדרך ישרה ומשיאין סמוך לפרקן והאוהב שכינו וקרוביו והמלוה לעני בשעת דוחקו עליו הכתוב אומר אז תקרא והש"י יענה ע"ל. איזה בן עה"ב שפל ברך ונכה רוח וכן שייף עייל שייף נפיק פי' שוחא נכנס שוחא יוצא וגריס באורייתא תדירא ולא מחזיק טובות לנפשיה יש בספר חסידים באילו דברים צריך אדם להרגיל עצמו בהן אלו הן שתיקה ענוה סבלן. שפל. אמת ואמונה שמחה חרטה פרישות חסידות זריזות זהירות. סוף דבר את אלקים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם:

סליק ספר הגן. הנותן לחם מן. היה לנו לעזר ולמגן:

תוכן העניינים

ספר הגן ודרך משה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה