ספר הגן ודרך משה· רבנו יצחק ב"ר אליעזר
ספר הגן · ליום רביעי
יזהר האדם משבועת שקר דהוקשה לע"א ראה תראה שהזהירה תורה בעשרת הדברות על ע"א ועל שבועת שוא ונאמר בע"ז אנכי ה' אלהיך אל קנא פירש אחר כי שאני רחום וחנון כועס על ע"ז ונאמר על שבועת שוא לא ינקה פי' אע"פ שאני מנקה בשאר עבירות איני מנקה בשבועת שוא ועובד ע"ז מחלל הש"י שנאמר כי מזרעו נתן למולך למען טמא את מקדשי לחלל את שם קדשי והנשבע שבועת שוא מחלל את הש"י שנאמר לא תשבע בשמי לשקר וחללת שם ה' אלהיך וכשבית דין מחייבין שבועה על אדם והוא יודע בעצמו ואינו יכול לשבע אסור לומר אני אשבע כדי לאיים על חברו ויכניס מורא בלבו כדי להתפשר עמו כי כך אמרו חכמים מנין שלא יקבל עליו לשבע שנאמר לא תשא שמע שוא כתרגומו לא תקבל וגו' ואדם שרוצה לאמת דברו ואמר דבר ה' אמת כך יושיענו הש"י לא יאמר כן אלא א"כ יודע האמת שכן הוא שזו היא שבועה והמלשיני' המוסרים יורדין לגיהנם ונדונים שם לדורי דורות והמלבין פני חבירו ברבים ולא עשה תשובה אין לו חלק לעוה"ב ואין תשובתו תשוב' אלא א"כ יפייס את חברו ואסור לצער את כל אדם בין בדברים בין במעשים וכל המצער אלמנה או יתום בדברים או במעשים חייב מיתה בידי שמים שנאמר אם ענה תענה אותם וחרה אפי וגו' במלוה ישראל בריבית מתמוטט וממונו כלה וכן לא יזכה לתחית המתים למען לזכות כל אדם אכתוב תשובת רש"י עכו"ם שלוה מישראל מעות בריבית על משכנו של ישראל אע"ג שהמלוה יודע שעכו"ם יהיו צורך ישראל חבירו גובה קרן וריבית מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית נמצא דאין לי דין ודברים עם ישראל חבירו אלא עם עכו"ם ואע"פ שהישראל נותן רבית ליד ישראל חבירו דלא אסרה תורה אלא ריבית הבא מלוה למלוה אבל הכא עכו"ם לוה מישראל וישראל אחר לוה מן עכו"ם עכ"ל אבל תשובה אחרת מצאתי וזאת התשובה חסרי מדע נוהגין ללות זה מזה בריבית ע"י עכו"ם ומורין היתר לעצמן לפי שיד העכו"ם באמצע ואפילו שהמקבל ונותן ישראל יודע כל תעלומות יודע דבר זה ואל יאמר משום מראית עין אלא אפילו בחדרי חדרים אסור דהא אין שליחות לעכו"ם ודומה כמיד ליד לא ינקה לא המתיר ולא העושה עכ"ל. וכל אדם צריך להזהר מנבול פה כי הוא מן העבירות החמורות שנאמר כל פה דובר נבלה בכל זאת לא שב אפו וגו' לא ישחית פאת זקנו אפילו במספרים פי' אין לו לספר זקנו שהיא כעין תער אבל תחת גרונו אינו אסור מן התורה לפי שאין שם פיאה משום פאת זקנם ואפילו במספרים הרב הר"ר זלמן בן הרב ר' יודא החסיד ז"ל כשלמדתי בשפייאר לפני הרב ן' ידידיה ז"ל מצאתי בבית המדרש שלו כתיבת ידו של הרב ר' זלמן א"ל אבא מורי החסיד שבימיו היה מעשה שעשיר בשפייאר שהיה מגלח זקנו במספריים והיה אבא מורי בא ומוחה בו ולא השגיח על דבריו כי אמר העשיר אסטניס אני ואיני יכול לסבול הזקן אמר לו אבא מורי ידוע תדע מרה אחריתך כי לאחר מותך שדים הדומין לפרות דרוסים על פאת זקנך זה חלק משחיתם פאת זקנם ותדע שכן היא לא תקיפו '"פאת "ראשכם "ולא תשחית ר"ת פרות וכשנפטר אותו העשיר היה יושבין אצלו כל הגדולים שבשפייאר ואבא מורי היה שם והיה כותב שם א' וזרק על אותו עשיר המת ועומד וברחו מפניו כל היושבים שם והתחיל אותו המת להרוס את ראשו ותלש בשערותיו אמר לו אבא מורי מה לך אמר לו אוי שלא שמעתי לך אמר לי אבא מורי הגידה נא מה נעשה לנשמתך א"ל כשיצאה נשמתי בא שד א' ודומה לפרה גדולה והביא כלי א' מלא זפת וגפרית ומלחה כל נשמתי ולא היתה יכולה לצאת משם ויצאתה מדת הדין ונטל מאותו השד אותה ואמ' הכלי עם הנימ' ומביא אותו לפני יולד נשמו' יצאה בת קול לי קרית ושנית אמרתי לו קריתי ושניתי מיד צוה להביא חומש ואמר לי קרא בו מיד כשפתחתי הספר מצאתי כתוב ולא תשחית את פאת זקנך ולא ידעתי מה להשיב מיד שמעתי קול אחד שהיה מכריז תנו נשמתו של זה במדרגה התחתונה. בעוד שהיו נושאים נשמתי להביא במדריגה התחתונה יצאת בת קול המתינו לזה מעט יודא בנו צדיק ממנו ועתה בקש רחמים ולא תרד נפשי שאולה עכ"ל. ואסרו חכמים להעביר שער בתער. אפילו על זרועותיו לפי שדומה לתיקן נשים אבל שרי להעבי' במספריים. ואסור לספר לשון הרע על חבירו שכל המספר לשון הרע כאלו כופר בעיק' וכן אסור לקבל לשון הרע שנאמ' לא תשא שמע שוא ארבע כיתות דלא מקבלין פני שכינה ואלו הם כת ליצים כת חנפים כת שקרנים כת מספר לשון הרע:
ע"כ יום רביעי ועתה אכתוב מי שאינו שומר את פיו מלאכול ולשתות: