ספר הגן ודרך משה· רבנו יצחק ב"ר אליעזר
ספר דרך משה · ליום תשיעי
ע"כ אהובי אחי וראי אם תרצו להציל עצמכם מן הדבר ב"מ וגם בניכם הקטנים שלא ימותו ח"ו במיתות משונות שקורין פתקי"ן מאזלין שזו ג"כ מין דבר ר"ל. מנעו עצמיכם מן ההגיו"ן ר"ל שלא תדברו ח"ו בבה"כ שום דבר ביטל. ובשל"ה מזהיר מאוד שצריך לברוח עם בניו הקטנים כשהולכין במקום א' פאקי"ן. ואם אינם רוצים לברוח עם הילדים הוי עתידין לעמוד עם בניכם לדין שהם גרמו לבניהם שימותו. ובעו"ה בזה גרמו האבות שדברו בב"ה:
ועכשיו בעו"ה כמעט רובם ככולם נכשלים בדבר הזה ונעשה להם כהיתר וגדולי הדור נכשלים בזה בעו"ה והנה ראיתי לעורר לבבכם הטהורים וכל רבני ארץ ומורי צדק בכל קהלות וישובים לגזור על השמש להזהיר העם בשעת התפלה שלא ידברו דהיינו שיצוה להכריז ש"תיקה י'פה ב'שעת ה"תפלה ואז יהיה להם שיב"ה טובא שהוא ר"ת שתי"קה י"פה ב"שעת ה'תפלה. וכל אדם יזהר מאוד כתשובה קלה כזו. ואף אם כבר דיבר יהיה לו תיקון גדול מהיום והלאה ע"י שיגער בחבירו והחיוב מוטל עליו לגעור בחבירו כמו שאית' בש"ע מי שדיבר בבה"כ הוא חוטא וגדול עונו מנשיא וגוערין בו. ונ"ל כוונת הש"ע שהוא כמו רוצח שנהרג על ידו כמה בנים ובזה יובן הפסוק לשוא הכיתי את בניכם מוסר לא לקחו ר"ל שלא לקחו מוסר והיה מדברים בבה"כ כנ"ל לטובה וע"כ חטאו גדול כמו חטא קין שהרג לאחיו. וגדול היה עונו מנשוא. עונו נמי גדול וגדול כח התשובה שיזכה לעצמו ומזכה לאחרים עמו וזדונותיהם נעשה להם כזכיות ונברא לכם מלאכי רחמים ותגרמו חיים לכם. ולבניכם אחריכם בטוב ובנעימים אמן:
וגם באתי להזהיר על החטא הגדול שנברא משחיתים מזרע האדם שהוציא לבטלה ח"ו בין בהקיץ או בחלום והן הן נגעי ב"א בעו"ה. ובשביל כך כמה חסידים ואנשי מעשה מצוים בשעת מיתתם אל אשתו ובניו שלא ילכו אחר מטתו. וכל אדם יכול לעשות כן מפני שאשתו ובניו אם אינם רשאים ללוות אותו. אז גם המשחיתי' אין להם רשות להלך אחר מטתו ואותם המשחיתים ניזונים מתפלה שמתפלל אדם במקו' שאינו קבוע שזאת היה מזונותם כל זמן שהאד' היה חי. ע"כ יזהר מאוד כל אדם שלא יתפלל רק בבה"כ אף אם יתפלל ביחיד כאשר כתבתי לעיל כי המשחיתים הללו חומסים וגוזלי' התפלה שמתפלל אדם שלא במקום קבוע ומה יעשה שינצל ההגזלני' האלו יקח לעצמו עמו שומרים. דהיינו מנין שיתפלל בציבור והיחיד בישוב יקבע לו מקום מיוחד לתפלתו. ואז השכינה שורה באותו מקום. והשכינה במקום מנין כנדרש בכתבי האר"י ז"ל בכל מקום אשר אזכיר את שמי ר"ל במקום קרוש הקבוע שאני נותן רשות להזכיר כאשר כתבתי לעיל. אז אומרת אבו"א אליך וברכתיך אבו"א בגי' עשרה. ואני אשמור תפילתך מן המזיקים ועפ"ז יובן הג' דברכות מנין שהקב"ה מצוי בבה"כ שנא' אלהים נצב בעד"ת אל ר"ל שהשכינה עומדת במקום עד"ה עשרה וק"ל וע"כ באתי להזהיר לבני ישובים איך יתנהגו בקביעת מקום להתפלל. תיכף בבואו לדור באיזה בית ראשית חכמה יראת ה' יבחר לעצמו מקום קבוע יפה ונקי ויאמר בפה מלא זה המקום אני בוחר להתפלל לשם יחוד קב"ה ושכינתיה בשם כ"י להיות מקום קבוע להתפלל אני וביתי וכל ישראל ויהי רצון שתשרה שכינה במקום הזה כמו בכל בתי כנסיות שבישראל ואם יאמר כך אזי הוא בקדושתו כקדושת בה"כ ותפלתו מקובלת בתוכה. ואין צ"ל שיתפלל בכ"ה בחדר קבוע אלא אף בבה"כ עצמו צריך ליברר לו מקום א' להתפלל שם תמיד. ולא היום במקו' זה ומחר במקום אחר. וע"ז מביא משל נאה בכתבי האר"י זצ"ל משל למלך שרוצה ללכוד חומת העיר ורוצה לעשות נקב בחומה אזי לוקח קנה השריפה שקורין דיא ביק"ש ויורה כמה פעמים במקום א' עד שינקב החומה. אבל אם הוא טפש ויורה פעם א' כאן ופעם אחד במקום אחר אז החומה נשארת שלימה. ולא יועיל כל פעולותיו שעשה. כך מיום שחרב בה"מ נעשה הפסק חומות ברזל בינינו לאבינו שבשמים. והתפלה שלנו הוא כמו קני השריפה ואם אדם מתפלל כל פעם במקום א' אז תפלתו עושה שביל א' לנקוב החומה של ברזל. ואם לאו לא יכול לנקוב. והאיך יעשה בקהלות גדולות ישכור לעצמו מקום קבוע. ואם אין ידו משגת צריך לבא ראשון לבה"כ או למקום ההפקר כגון למטה ואז יכול לבוא ראשון כל פעם על מקומו. ובזה מיישב העולם כל הקובע מקום לתפלתו אלהי אברהם בעזרו שקבע מקום לתפלתו וכשמת אומרים לו הי' חסיד והי עניו מתלמידו של אברהם אבינו וקשה למה דוקא אומרים שבח הזה אלא מפני שקבע מקומו. וע"כ היה מהראשונים בבה"כ א"כ היה חסיד. וגם למטה קבעו מקום בתחלה והיה עניו וק"ל וזה כוונת הפסוק לענ"ד עקב ענוה יראת ה' א"ת עקב אלא קבע ר"ל שתהיה קבוע מקום. ואם תשאל איך אוכל לקבוע מקומי. על זה אמר הפסוק ענוה ויראת ה' ר"ל ע"י זה תבחר מקומך ואז תוכל כל פעם לעמוד במקום אחד וק"ל ע"ז רמז בתורה והיה עקב תשמעון ר"ל א"ת עקב אלא קבע ר"ל שיקבע מקום לתפלתו תשמעון לטוב' ובזה שהקדמנו לעיל יובן הגמ' ג"כ כל הקובע מקום לתפלתו ר"ל שעשה לעצמו חדר מיוחד ובתוך החדר מקום מיוחד אז אויביו נופלים לפניו ודרש בכתבי האר"י ז"ל אויביו הם המשחיתים היונקי' מתפלה. ונופלים לפניו שאין להם שום יניקה מתפלתו ולק יזוק שום אדם מישראל. וכל אדם יאמין שהדלות ויקרות ומיתת בניו ח"ו באים לאדם. ואין לו הצלחה במו"מ שלו בעבור שאינו מתפלל במקום קבוע. ואביא לך ראיה מן התורה. מלבד מה שיש בזוהר ובכתבי האר"י ז"ל מפני שהמוני עם אמרו שאין להם עסק בנסתרות. ע"כ אביא להם ראיה מן התורה. שידוע שהתפלה שלנו במקום קרבן ובקרבן כתיב באחרי מות. איש אשר ישחט מחוץ למחנה וגו' ונכרתה הנפש ההיא וגו' והקרבן בא לשדים כדכתיב ולא יזבחו לשעירים. חוקת עולם לדורותם. וקשם האיך יהיה אם המקדש חרב אלא הבית הכנסת שלנו עכשיו במקום מקדש כמ"ש ואהים להם למקדש מעט והתפלה היא במקום קרבן וא"כ כשם שקרבן הנשחט חוץ למקדש היה עונש כרת והקרבן הי' לשדים:
אף עכשיו בתפלה וכן צריך להיות בבה"כ או במקום קבוע שהוא דומה לבה"כ ואם ח"ו מתפלל ביחידי בביתו אזי מביא התפלה דוגמת הקרבן לשדים כנ"ל וחייב ג"כ כרת ב"מ ואם הוא חי אף שמתפלל כמה פעמים בביתו אז יורד מנכסיו ועני חשוב כמת או שבניו מתים בחייו ח"ו ג"כ חשוב כמת. והירא וחרד על דבר ה' והרוצה ליזהר מהדלות ומיתת בניו ומכ"ש ממיתת עצמו יעשה לו מקום קבוע אף בישוב. להתפלל תמיד במקום אחד. ולמה באמת אני מוסר נפש על זה. שהקב"ה הקרה מעשה לידי כדי להוכיח בזה לזכות הרבים שפעם אחד באתי ליישוב שכולם קצבים ומוכרי בשר ולא הלכו לב"ה ושאלתי אותם אחי למה אינם אתם הולכים לב"ה להתפלל השיבו לי שצריכים למכור בשר שלהם. ואמרתי להם דרך שחוק כתיב שומע תפלה עדיך והדר כל בשר יבאו. ונתגלגל הדבר ע"י תוכחת שהוכחתי להם ע"ז והתוודה א' מהם לפני ליתן לו תשובה. ואמר בזה הלשון אשריכם רבי שאתם גוזר שלא יתפלל שום אדם בביתו שפעם א' התפללתי בביתי היה לי בהמה טריפה ובא נכרי א' לקנות בשעת ק"ש ולא רציתי להפסיק ורמזתי לאשתי לקצוב לנכרי בשר. והיתה מקלקלת הבשר כדרך הנשי' שאינם בקיאים לקצוב כאנשים וחטפתי הגרזן מידה וקצבתי בעצמי הבשר ובא הרצועה של תפילין תחת הגרזן ונחתכה לשנים. והתפללתי בעו"ה בחצי רצועה ולא היה השיעור כראוי להיות בימין עד הטיבור ובשמאל עד החזה לפי דעת הט"ז אינו מועיל אפילו קשירה בפחות משיעור אורך כנ"ל. ותקנתי לו תשובה קלה לקבל על עצמו מיום הזה ואילך יהיה לו חתיכה דאיסור להתפלל בביתו כ"א ילך לבה"כ או למקום מיוחד להתפלל אפי' ביחיד. ובאמת לפעמים הקצבים אין להאשים בזה כי ידוע שרוב טבחי ישראל מחייתם בעו"ה דווקא בזמן תפלה ואינם יכולים להתפלל במנין. ע"כ אני מזהיר בקהלות גדולות שיש קצבים הרבה שיוכלו לעשות מנין בפני עצמם צריכים להתפלל בהשכמה במקום מיוחד כעלות השחר:
ומצוה גוררת מצוה שגם בעלי חניות ובעלי מלאכה וב"ב ההולכים לדרך קודם זמן תפלת הציבור יוכלו ג"כ להתפלל עמהם במנין כמו שתקנתי ת"ל בכל הקהלות כשנסעתי בילדות לזכות רבים ובמקומות קטנים שאין להם רק ג' או ב' קצבים אזי אני גוזר על שוחט ובודק שלא ימשך לו שום סירכא שהוא הולך מקודם בהשכמה לבה"כ. ועל השמש אני גוזר שיפתח כל בוקר כעלות השחר הב"ה כדי שיכול כל קצב או כל בעלי מלאכה לילך לשם. וה"ה כל מי שצריך להתפלל ביחיד. וכל שוחט ובודק יזהר מאד בזה שלא ימעך לו שום סירכא ויסביר לו טעם וסברא למה הקילו חכמים למעך סירכא כי אין סירכא בלא נקב אלא דקי"ל התורה חסה על ממונם של ישראל. ואם אינו הולך לב"ה או למקום קבוע להתפלל אזי היא מביא התפלה לשעירים כנ"ל ולאו בכלל ישראל הוא. וגם הקצב נענש אם אינו הולך לבית הכנסת שרוב בהמיותיו יהיו טריפה. ומעשה בא לידי שבאתי ליישוב א' והיה שם מנין בצמצום וארחתי אצל הפרנס שהיה ג"כ קצב ושחט בהמתו בזמן התפלה והפצרתי בו לילך לבה"כ ואמר שרוצה לבדוק הבהמה להכינה לכבודי לאכול ממנה בלילה ואמרתי לו אם תבדוק בשעת שהציבור מתפללין הבהמה תהיה טריפה ולאו אנחנו יכולים לאכול ממנה בלילה. והיה זה כמשחק בעיניו. וכשבאתי מבה"כ צועקת עלי אשתו שקללתי הבהמה שלה. ואמרתי לה לא אני גרמתי וקצצתי לטרוף בהמה שלכם אלא דעו רובא דרובא אם אין הולך לבה"כ בהמה שלו יהיו טרפה. כי הש"י משלם לו מד"ה כנגד מד"ה דכתיב אדם כי יקריב מכ"ם קרבן. ובזמן שהיה בה"מ קיים צריך להביא חטאתו לבית המקדש לכפר על חטאיו. ואם לא היה מביא קרבנו לבה"מ היה חוץ למקומו והיה טריפה. ועכשיו הבה"כ היא המקדש והתפלה במקום קרבן ואם אינו מתפלל בבה"כ הבהמות שלו יהיה ג"כ טריפה מדה כנגד מדה זהו ר"ת מכ"ם. ומיד קיבל עליו מהיום הנ"ל שירצה לילך מידי יום ביומו לבה"כ או למקום מיוחד ביישוב: