אור ברסלב
ספר הגן ודרך משה ספר דרך משה › ליום שמיני

ספר הגן ודרך משה· רבנו יצחק ב"ר אליעזר

ספר דרך משה · ליום שמיני

ספר דרך משה

אשר יטו אזנים לשמוע בקול דברי. באשר שרעה ראיתי את כ עני עמינו בעו"ה שהגלות מתגבר והולך ואין קץ לאריכתו ח"ו ורעיוני על משכבי סליקו על מה עשה ה' ככה לנו הלעולמים יזנח ה' ח"ו אין זאת רק בעבור שתפלתינו אינה מקובלת לפני הקב"ה בעו"ה מה שאנו מתפללים בכל יום שיגאל אותנו ואין קול ואין עונה. וגמרתי בלבי לענ"ד שזה העון גורם שרוב העולם נכשלים ואינן נזהרין להתפלל בבית הכנסת כי צריך לזהר בזה לילך תמיד להתפלל דוקא בב"ה אפי' אם אין מנין בעיר. ובדורינו בעו"ה יש כמה וכמה בעלי בתים אפי' לומדים שאינן נזהרין בזה ואם שואלין אותו למה אינו מתפלל בבה"כ השיב שאין להם מנין. והוא אינו יודע אף שאין מנין בבה"כ צריך לילך יחידי לבה"כ להתפלל. וזהו מוכח מגמ' מס' ברכות כל מי שיש לו בה"כ בעירו ולא בא להתפלל נקרא שכן רע שנאמר לשמוע אל הרנה ואל התפלה במקום רנה שם תהא תפלה מזה משמע אפי' ביחיד צריך להתפלל בבה"כ מדקאמר הגמ'. בה"כ בעירו ולא מי שיש מנין בעירו. אלא אף בלא מנין צריך לבא לבה"כ מקום מיוחד לתפלה. כי לא ניתן רשות להזכיר בכל מקום שמו של הקב"ה רק בבה"כ. ואם הקשה הלא כתיב בכל מקום אשר אזכיר את שמי. זה אינו אם היה כתיב תזכיר שפיר מוכח מיניה. בכ"מ שאתה תזכיר. אבל עכשיו דכתיב אזכיר ר"ל בכ"מ שאתן רשות להזכיר כמו שפירש"י ז"ל דהיינו בב"ה דוקא. וכל אדם יודה על האמת שכל הגזירות והצרות באו בעו"ה לישראל מפני שאינם מתפללים בב"ה. ומכ"ש כשיש מנין בבה"כ והוא אינו רוצה להתפלל עמהם במזיד ומבטל איש"ר. א"כ אין לו מליץ יוש"ר שהוא ר"ת "יתגדל "ויתקדש "שמיה "רבא לתפלתו. אלא אפי' אם הוא אנוס ואין לו פנאי להתפלל במנין. או שהוא דר ביישוב במקום שאין לו מניין. מחויב לעשות לעצמו מקום קבוע להתפלל שם ערב ובוקר. שאין השכינה שורה אלא בבית הכנסת. או במקום קבוע על הישובי'. ואם לחשך אדם לומר הלא מלא כל הארץ כבודו. אף אתה חמור לו עכשיו בגלות ישראל בעו"ה נקראים נדה כמ"ש ע"כ לנדה היתה ונדה אסורה לישב עם בעלה על מקום שאינו קבוע שנע ונד. א"כ אין השכילה יכול לשרות עם ישראל רק במקום קבוע. כך מצאתי בכתבי האר"י ז"ל. ועוד טעם אחר אם אינו מתפלל במקום קבוע אזי התפלה הנ"ל חטפו וגזלו מלאכי חבלה ב"מ. ובעל הראשית חכמה מביא משל לענין הזה משל לאחד שהיה לו אוצר גדול מעבר לים ומתיירא מפני הליסטים שלא יגזלו ממונו לוקח עמו שומרים שמלווים אותו בדרך ואז הוא בא עם הממון לביתו בשלום. כך התפלה שצריכה לעלות לרקיע והוא מהלך ת"ק שנה ובחללו של עולם יש כמה מיני משחיתים ומזיקים הממתינים על התפלה. ואצ"ל המזיקים שנבראו מששת ימי בראשית אלא אפי מכל דיבור ודיבור שמדבר בבה"כ מן ברוך שאמר עד אחר י"ח נברא מלאך המשחית וחוטף תפלתו. ובזה תבין על מה עשה ה ככה ששלח ב"מ דבר בעולם ודרש בכתבי האר"י ז"ל אל תקרי דבר אלא דיבור לפי שהיה מדבר בבית הכנסת נבראו מלאכי חבלה וממיתין את האדם בשעת הדבר ב"מ. וצריכין ליתן טעם מה ענין דבר אצל דיבור דאיתא בגמ' אין פורענות בא לעולם אלא בשביל ישראל. וזה תמוה הלא אנחנו עם קדוש. אשר קבלנו עלינו אורה הקדושה ועול המצות וראוי לבא בשבילנו כל הטובות לעולם. אלא הכי פירוש הגמ'. משל למלך שיש לו גן נאה ומהודר. והמלך רוצה ליסע לדרך רחוק למדינה אחרת והכריז בכל מדינתו מי שרוצה לשמור גנו עד ביאתו יתן לו שכר פעולה טובה. ובאם שיקבל עליו לשומרו ולא ישמור כראוי אז יהיה גדול עונו מנשוא. והנה כל בני המדינה אינם רוצים לקבל הגן מפני אימה. שיראים עצמם שאינם יכולים לשמור כראוי. והיה שם אדם אחד ואמר למלך שיתן לו לשמור. וקבל עליו הגן הזה ומסר לו המלך לרשותו את הגן ונסע המלך למקומו. לימים רבים בא המלך לביתו ומצא את הגן חרוב על מי כועס המלך בודאי אינו כועס אלא על מי שקבל על עצמו לשמור ולא שמר כראוי כך המלך זה מלכי המלכים כביכול נתן לנו את התורה. היא הגן הטוב. והחזיר על כל אומה ולשון ואינם רוצים לקבל התורה מפני אימת וטורח המצות שלא יכולים לשומרה ואנחנו עמו קבלנו את התורה ואמרנו נעשה ונשמע ועכשיו בעו"ה לא שמרנו את התורה נמצא אין השטן מקטרג, אלא על ישראל. ולא על או"ה ויובן הגמ' הנ"ל אין פורענות בא אלא בשביל ישראל שקבלו את התורה לשמור ולא שמרו וק"ל. ועל כל קטרוג שהשטן מקטרג הקב"ה במדת רחמיו משתיק לו. למשל שהשטן אומר ישראל גנבים הם הקב"ה משיב לו מי יאמר אם האומות קבלו התורה שלא היו גנבים וגזלנים יותר מישראל. אבל אם מקטרג ואמר שישראל אין להם יראה ומדברים בבה"כ. לזה אין להקב"ה תירץ כביכול כי עכשיו ראינו בעו"ה האומות עומדים בבית תפלתם באימה וביראה. ומיד נתן הקב"ה רשות למשחית לחבל העולם וזהו דבר ר"ל. ואל תקרי דבר אלא דיבר שהיה מדבר בבה"כ וברא מלאכי משחיתים המה ממיתים אותו בשבת הדבר ב"מ ונראה לי דרך הלצה לרמוז בפסוק ה' ילחם לכם לגד השטן ואתם תחרישו"ן ר"ל אם אין אתם מדברים בבה"כ וק"ל. עפ"ז נ"ל כוונת הגמ' בב"ק דבר בעיר אל ילך אדם יחידי בבה"כ שמלאך המות מפקיד שם כליו. הנה בעיני כל הרואה יפלא לשון הגמ' וכי אין למ"ה מקום אחר להפקיד כליו כי אם בב"הכ מקום קדוש ועוד דקאמר שלא ילך יחידי משמע עם רבים מותר לו לילך. מאי איכפת למלאך המות בין יחיד לרבים. ולפי דרכינו יתורץ כי הקדמנו מכל דיבר ודיבר בבה"כ נברא משחית א'. וזהו כליו של מ"ה בחטא הזה הורג את האדם אך אם כבר דיבר מאי תקנתא יעשה תשובת המשקל מדה כנגד מדה. באותו מקום שדיבר עם חבירו ילך עכשיו לשם עם חבירו ויחסום את פיו כאלו הוא אלם ואינו יכול לדבר ואז יהיה תשובתו שלימה. והנה אם הולך יחידי לבה"כ אין תשובתו שלימה. ויקטרג השטן ויאמר חסרא לגנבא נפשי' לשלמא נקט. ר"ל שלא היה לדבר עם שום אדם ע"כ דומם. ויובן השתא דבר בעיר אל ילך אדם יחידי לבה"כ כי אין תשובתו מועלת רק במדה כ"מ עם רבים ודוק:

תוכן העניינים

ספר הגן ודרך משה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה