אור ברסלב
ספר הגן ודרך משה ספר דרך משה

ספר הגן ודרך משה· רבנו יצחק ב"ר אליעזר

ספר דרך משה

ספר הגן

ישמח הקהל ויגל היחיד

ליום שמיני

אשר יטו אזנים לשמוע בקול דברי. באשר שרעה ראיתי את כ עני עמינו בעו"ה שהגלות מתגבר והולך ואין קץ לאריכתו ח"ו ורעיוני על משכבי סליקו על מה עשה ה' ככה לנו הלעולמים יזנח ה' ח"ו אין זאת רק בעבור שתפלתינו אינה מקובלת לפני הקב"ה בעו"ה מה שאנו מתפללים בכל יום שיגאל אותנו ואין קול ואין עונה. וגמרתי בלבי לענ"ד שזה העון גורם שרוב העולם נכשלים ואינן נזהרין להתפלל בבית הכנסת כי צריך לזהר בזה לילך תמיד להתפלל דוקא בב"ה אפי' אם אין מנין בעיר. ובדורינו בעו"ה יש כמה וכמה בעלי בתים אפי' לומדים שאינן נזהרין בזה ואם שואלין אותו למה אינו מתפלל בבה"כ השיב שאין להם מנין. והוא אינו יודע אף שאין מנין בבה"כ צריך לילך יחידי לבה"כ להתפלל. וזהו מוכח מגמ' מס' ברכות כל מי שיש לו בה"כ בעירו ולא בא להתפלל נקרא שכן רע שנאמר לשמוע אל הרנה ואל התפלה במקום רנה שם תהא תפלה מזה משמע אפי' ביחיד צריך להתפלל בבה"כ מדקאמר הגמ'. בה"כ בעירו ולא מי שיש מנין בעירו. אלא אף בלא מנין צריך לבא לבה"כ מקום מיוחד לתפלה. כי לא ניתן רשות להזכיר בכל מקום שמו של הקב"ה רק בבה"כ. ואם הקשה הלא כתיב בכל מקום אשר אזכיר את שמי. זה אינו אם היה כתיב תזכיר שפיר מוכח מיניה. בכ"מ שאתה תזכיר. אבל עכשיו דכתיב אזכיר ר"ל בכ"מ שאתן רשות להזכיר כמו שפירש"י ז"ל דהיינו בב"ה דוקא. וכל אדם יודה על האמת שכל הגזירות והצרות באו בעו"ה לישראל מפני שאינם מתפללים בב"ה. ומכ"ש כשיש מנין בבה"כ והוא אינו רוצה להתפלל עמהם במזיד ומבטל איש"ר. א"כ אין לו מליץ יוש"ר שהוא ר"ת "יתגדל "ויתקדש "שמיה "רבא לתפלתו. אלא אפי' אם הוא אנוס ואין לו פנאי להתפלל במנין. או שהוא דר ביישוב במקום שאין לו מניין. מחויב לעשות לעצמו מקום קבוע להתפלל שם ערב ובוקר. שאין השכינה שורה אלא בבית הכנסת. או במקום קבוע על הישובי'. ואם לחשך אדם לומר הלא מלא כל הארץ כבודו. אף אתה חמור לו עכשיו בגלות ישראל בעו"ה נקראים נדה כמ"ש ע"כ לנדה היתה ונדה אסורה לישב עם בעלה על מקום שאינו קבוע שנע ונד. א"כ אין השכילה יכול לשרות עם ישראל רק במקום קבוע. כך מצאתי בכתבי האר"י ז"ל. ועוד טעם אחר אם אינו מתפלל במקום קבוע אזי התפלה הנ"ל חטפו וגזלו מלאכי חבלה ב"מ. ובעל הראשית חכמה מביא משל לענין הזה משל לאחד שהיה לו אוצר גדול מעבר לים ומתיירא מפני הליסטים שלא יגזלו ממונו לוקח עמו שומרים שמלווים אותו בדרך ואז הוא בא עם הממון לביתו בשלום. כך התפלה שצריכה לעלות לרקיע והוא מהלך ת"ק שנה ובחללו של עולם יש כמה מיני משחיתים ומזיקים הממתינים על התפלה. ואצ"ל המזיקים שנבראו מששת ימי בראשית אלא אפי מכל דיבור ודיבור שמדבר בבה"כ מן ברוך שאמר עד אחר י"ח נברא מלאך המשחית וחוטף תפלתו. ובזה תבין על מה עשה ה ככה ששלח ב"מ דבר בעולם ודרש בכתבי האר"י ז"ל אל תקרי דבר אלא דיבור לפי שהיה מדבר בבית הכנסת נבראו מלאכי חבלה וממיתין את האדם בשעת הדבר ב"מ. וצריכין ליתן טעם מה ענין דבר אצל דיבור דאיתא בגמ' אין פורענות בא לעולם אלא בשביל ישראל. וזה תמוה הלא אנחנו עם קדוש. אשר קבלנו עלינו אורה הקדושה ועול המצות וראוי לבא בשבילנו כל הטובות לעולם. אלא הכי פירוש הגמ'. משל למלך שיש לו גן נאה ומהודר. והמלך רוצה ליסע לדרך רחוק למדינה אחרת והכריז בכל מדינתו מי שרוצה לשמור גנו עד ביאתו יתן לו שכר פעולה טובה. ובאם שיקבל עליו לשומרו ולא ישמור כראוי אז יהיה גדול עונו מנשוא. והנה כל בני המדינה אינם רוצים לקבל הגן מפני אימה. שיראים עצמם שאינם יכולים לשמור כראוי. והיה שם אדם אחד ואמר למלך שיתן לו לשמור. וקבל עליו הגן הזה ומסר לו המלך לרשותו את הגן ונסע המלך למקומו. לימים רבים בא המלך לביתו ומצא את הגן חרוב על מי כועס המלך בודאי אינו כועס אלא על מי שקבל על עצמו לשמור ולא שמר כראוי כך המלך זה מלכי המלכים כביכול נתן לנו את התורה. היא הגן הטוב. והחזיר על כל אומה ולשון ואינם רוצים לקבל התורה מפני אימת וטורח המצות שלא יכולים לשומרה ואנחנו עמו קבלנו את התורה ואמרנו נעשה ונשמע ועכשיו בעו"ה לא שמרנו את התורה נמצא אין השטן מקטרג, אלא על ישראל. ולא על או"ה ויובן הגמ' הנ"ל אין פורענות בא אלא בשביל ישראל שקבלו את התורה לשמור ולא שמרו וק"ל. ועל כל קטרוג שהשטן מקטרג הקב"ה במדת רחמיו משתיק לו. למשל שהשטן אומר ישראל גנבים הם הקב"ה משיב לו מי יאמר אם האומות קבלו התורה שלא היו גנבים וגזלנים יותר מישראל. אבל אם מקטרג ואמר שישראל אין להם יראה ומדברים בבה"כ. לזה אין להקב"ה תירץ כביכול כי עכשיו ראינו בעו"ה האומות עומדים בבית תפלתם באימה וביראה. ומיד נתן הקב"ה רשות למשחית לחבל העולם וזהו דבר ר"ל. ואל תקרי דבר אלא דיבר שהיה מדבר בבה"כ וברא מלאכי משחיתים המה ממיתים אותו בשבת הדבר ב"מ ונראה לי דרך הלצה לרמוז בפסוק ה' ילחם לכם לגד השטן ואתם תחרישו"ן ר"ל אם אין אתם מדברים בבה"כ וק"ל. עפ"ז נ"ל כוונת הגמ' בב"ק דבר בעיר אל ילך אדם יחידי בבה"כ שמלאך המות מפקיד שם כליו. הנה בעיני כל הרואה יפלא לשון הגמ' וכי אין למ"ה מקום אחר להפקיד כליו כי אם בב"הכ מקום קדוש ועוד דקאמר שלא ילך יחידי משמע עם רבים מותר לו לילך. מאי איכפת למלאך המות בין יחיד לרבים. ולפי דרכינו יתורץ כי הקדמנו מכל דיבר ודיבר בבה"כ נברא משחית א'. וזהו כליו של מ"ה בחטא הזה הורג את האדם אך אם כבר דיבר מאי תקנתא יעשה תשובת המשקל מדה כנגד מדה. באותו מקום שדיבר עם חבירו ילך עכשיו לשם עם חבירו ויחסום את פיו כאלו הוא אלם ואינו יכול לדבר ואז יהיה תשובתו שלימה. והנה אם הולך יחידי לבה"כ אין תשובתו שלימה. ויקטרג השטן ויאמר חסרא לגנבא נפשי' לשלמא נקט. ר"ל שלא היה לדבר עם שום אדם ע"כ דומם. ויובן השתא דבר בעיר אל ילך אדם יחידי לבה"כ כי אין תשובתו מועלת רק במדה כ"מ עם רבים ודוק:

ליום תשיעי

ע"כ אהובי אחי וראי אם תרצו להציל עצמכם מן הדבר ב"מ וגם בניכם הקטנים שלא ימותו ח"ו במיתות משונות שקורין פתקי"ן מאזלין שזו ג"כ מין דבר ר"ל. מנעו עצמיכם מן ההגיו"ן ר"ל שלא תדברו ח"ו בבה"כ שום דבר ביטל. ובשל"ה מזהיר מאוד שצריך לברוח עם בניו הקטנים כשהולכין במקום א' פאקי"ן. ואם אינם רוצים לברוח עם הילדים הוי עתידין לעמוד עם בניכם לדין שהם גרמו לבניהם שימותו. ובעו"ה בזה גרמו האבות שדברו בב"ה:

ועכשיו בעו"ה כמעט רובם ככולם נכשלים בדבר הזה ונעשה להם כהיתר וגדולי הדור נכשלים בזה בעו"ה והנה ראיתי לעורר לבבכם הטהורים וכל רבני ארץ ומורי צדק בכל קהלות וישובים לגזור על השמש להזהיר העם בשעת התפלה שלא ידברו דהיינו שיצוה להכריז ש"תיקה י'פה ב'שעת ה"תפלה ואז יהיה להם שיב"ה טובא שהוא ר"ת שתי"קה י"פה ב"שעת ה'תפלה. וכל אדם יזהר מאוד כתשובה קלה כזו. ואף אם כבר דיבר יהיה לו תיקון גדול מהיום והלאה ע"י שיגער בחבירו והחיוב מוטל עליו לגעור בחבירו כמו שאית' בש"ע מי שדיבר בבה"כ הוא חוטא וגדול עונו מנשיא וגוערין בו. ונ"ל כוונת הש"ע שהוא כמו רוצח שנהרג על ידו כמה בנים ובזה יובן הפסוק לשוא הכיתי את בניכם מוסר לא לקחו ר"ל שלא לקחו מוסר והיה מדברים בבה"כ כנ"ל לטובה וע"כ חטאו גדול כמו חטא קין שהרג לאחיו. וגדול היה עונו מנשוא. עונו נמי גדול וגדול כח התשובה שיזכה לעצמו ומזכה לאחרים עמו וזדונותיהם נעשה להם כזכיות ונברא לכם מלאכי רחמים ותגרמו חיים לכם. ולבניכם אחריכם בטוב ובנעימים אמן:

וגם באתי להזהיר על החטא הגדול שנברא משחיתים מזרע האדם שהוציא לבטלה ח"ו בין בהקיץ או בחלום והן הן נגעי ב"א בעו"ה. ובשביל כך כמה חסידים ואנשי מעשה מצוים בשעת מיתתם אל אשתו ובניו שלא ילכו אחר מטתו. וכל אדם יכול לעשות כן מפני שאשתו ובניו אם אינם רשאים ללוות אותו. אז גם המשחיתי' אין להם רשות להלך אחר מטתו ואותם המשחיתים ניזונים מתפלה שמתפלל אדם במקו' שאינו קבוע שזאת היה מזונותם כל זמן שהאד' היה חי. ע"כ יזהר מאוד כל אדם שלא יתפלל רק בבה"כ אף אם יתפלל ביחיד כאשר כתבתי לעיל כי המשחיתים הללו חומסים וגוזלי' התפלה שמתפלל אדם שלא במקום קבוע ומה יעשה שינצל ההגזלני' האלו יקח לעצמו עמו שומרים. דהיינו מנין שיתפלל בציבור והיחיד בישוב יקבע לו מקום מיוחד לתפלתו. ואז השכינה שורה באותו מקום. והשכינה במקום מנין כנדרש בכתבי האר"י ז"ל בכל מקום אשר אזכיר את שמי ר"ל במקום קרוש הקבוע שאני נותן רשות להזכיר כאשר כתבתי לעיל. אז אומרת אבו"א אליך וברכתיך אבו"א בגי' עשרה. ואני אשמור תפילתך מן המזיקים ועפ"ז יובן הג' דברכות מנין שהקב"ה מצוי בבה"כ שנא' אלהים נצב בעד"ת אל ר"ל שהשכינה עומדת במקום עד"ה עשרה וק"ל וע"כ באתי להזהיר לבני ישובים איך יתנהגו בקביעת מקום להתפלל. תיכף בבואו לדור באיזה בית ראשית חכמה יראת ה' יבחר לעצמו מקום קבוע יפה ונקי ויאמר בפה מלא זה המקום אני בוחר להתפלל לשם יחוד קב"ה ושכינתיה בשם כ"י להיות מקום קבוע להתפלל אני וביתי וכל ישראל ויהי רצון שתשרה שכינה במקום הזה כמו בכל בתי כנסיות שבישראל ואם יאמר כך אזי הוא בקדושתו כקדושת בה"כ ותפלתו מקובלת בתוכה. ואין צ"ל שיתפלל בכ"ה בחדר קבוע אלא אף בבה"כ עצמו צריך ליברר לו מקום א' להתפלל שם תמיד. ולא היום במקו' זה ומחר במקום אחר. וע"ז מביא משל נאה בכתבי האר"י זצ"ל משל למלך שרוצה ללכוד חומת העיר ורוצה לעשות נקב בחומה אזי לוקח קנה השריפה שקורין דיא ביק"ש ויורה כמה פעמים במקום א' עד שינקב החומה. אבל אם הוא טפש ויורה פעם א' כאן ופעם אחד במקום אחר אז החומה נשארת שלימה. ולא יועיל כל פעולותיו שעשה. כך מיום שחרב בה"מ נעשה הפסק חומות ברזל בינינו לאבינו שבשמים. והתפלה שלנו הוא כמו קני השריפה ואם אדם מתפלל כל פעם במקום א' אז תפלתו עושה שביל א' לנקוב החומה של ברזל. ואם לאו לא יכול לנקוב. והאיך יעשה בקהלות גדולות ישכור לעצמו מקום קבוע. ואם אין ידו משגת צריך לבא ראשון לבה"כ או למקום ההפקר כגון למטה ואז יכול לבוא ראשון כל פעם על מקומו. ובזה מיישב העולם כל הקובע מקום לתפלתו אלהי אברהם בעזרו שקבע מקום לתפלתו וכשמת אומרים לו הי' חסיד והי עניו מתלמידו של אברהם אבינו וקשה למה דוקא אומרים שבח הזה אלא מפני שקבע מקומו. וע"כ היה מהראשונים בבה"כ א"כ היה חסיד. וגם למטה קבעו מקום בתחלה והיה עניו וק"ל וזה כוונת הפסוק לענ"ד עקב ענוה יראת ה' א"ת עקב אלא קבע ר"ל שתהיה קבוע מקום. ואם תשאל איך אוכל לקבוע מקומי. על זה אמר הפסוק ענוה ויראת ה' ר"ל ע"י זה תבחר מקומך ואז תוכל כל פעם לעמוד במקום אחד וק"ל ע"ז רמז בתורה והיה עקב תשמעון ר"ל א"ת עקב אלא קבע ר"ל שיקבע מקום לתפלתו תשמעון לטוב' ובזה שהקדמנו לעיל יובן הגמ' ג"כ כל הקובע מקום לתפלתו ר"ל שעשה לעצמו חדר מיוחד ובתוך החדר מקום מיוחד אז אויביו נופלים לפניו ודרש בכתבי האר"י ז"ל אויביו הם המשחיתים היונקי' מתפלה. ונופלים לפניו שאין להם שום יניקה מתפלתו ולק יזוק שום אדם מישראל. וכל אדם יאמין שהדלות ויקרות ומיתת בניו ח"ו באים לאדם. ואין לו הצלחה במו"מ שלו בעבור שאינו מתפלל במקום קבוע. ואביא לך ראיה מן התורה. מלבד מה שיש בזוהר ובכתבי האר"י ז"ל מפני שהמוני עם אמרו שאין להם עסק בנסתרות. ע"כ אביא להם ראיה מן התורה. שידוע שהתפלה שלנו במקום קרבן ובקרבן כתיב באחרי מות. איש אשר ישחט מחוץ למחנה וגו' ונכרתה הנפש ההיא וגו' והקרבן בא לשדים כדכתיב ולא יזבחו לשעירים. חוקת עולם לדורותם. וקשם האיך יהיה אם המקדש חרב אלא הבית הכנסת שלנו עכשיו במקום מקדש כמ"ש ואהים להם למקדש מעט והתפלה היא במקום קרבן וא"כ כשם שקרבן הנשחט חוץ למקדש היה עונש כרת והקרבן הי' לשדים:

אף עכשיו בתפלה וכן צריך להיות בבה"כ או במקום קבוע שהוא דומה לבה"כ ואם ח"ו מתפלל ביחידי בביתו אזי מביא התפלה דוגמת הקרבן לשדים כנ"ל וחייב ג"כ כרת ב"מ ואם הוא חי אף שמתפלל כמה פעמים בביתו אז יורד מנכסיו ועני חשוב כמת או שבניו מתים בחייו ח"ו ג"כ חשוב כמת. והירא וחרד על דבר ה' והרוצה ליזהר מהדלות ומיתת בניו ומכ"ש ממיתת עצמו יעשה לו מקום קבוע אף בישוב. להתפלל תמיד במקום אחד. ולמה באמת אני מוסר נפש על זה. שהקב"ה הקרה מעשה לידי כדי להוכיח בזה לזכות הרבים שפעם אחד באתי ליישוב שכולם קצבים ומוכרי בשר ולא הלכו לב"ה ושאלתי אותם אחי למה אינם אתם הולכים לב"ה להתפלל השיבו לי שצריכים למכור בשר שלהם. ואמרתי להם דרך שחוק כתיב שומע תפלה עדיך והדר כל בשר יבאו. ונתגלגל הדבר ע"י תוכחת שהוכחתי להם ע"ז והתוודה א' מהם לפני ליתן לו תשובה. ואמר בזה הלשון אשריכם רבי שאתם גוזר שלא יתפלל שום אדם בביתו שפעם א' התפללתי בביתי היה לי בהמה טריפה ובא נכרי א' לקנות בשעת ק"ש ולא רציתי להפסיק ורמזתי לאשתי לקצוב לנכרי בשר. והיתה מקלקלת הבשר כדרך הנשי' שאינם בקיאים לקצוב כאנשים וחטפתי הגרזן מידה וקצבתי בעצמי הבשר ובא הרצועה של תפילין תחת הגרזן ונחתכה לשנים. והתפללתי בעו"ה בחצי רצועה ולא היה השיעור כראוי להיות בימין עד הטיבור ובשמאל עד החזה לפי דעת הט"ז אינו מועיל אפילו קשירה בפחות משיעור אורך כנ"ל. ותקנתי לו תשובה קלה לקבל על עצמו מיום הזה ואילך יהיה לו חתיכה דאיסור להתפלל בביתו כ"א ילך לבה"כ או למקום מיוחד להתפלל אפי' ביחיד. ובאמת לפעמים הקצבים אין להאשים בזה כי ידוע שרוב טבחי ישראל מחייתם בעו"ה דווקא בזמן תפלה ואינם יכולים להתפלל במנין. ע"כ אני מזהיר בקהלות גדולות שיש קצבים הרבה שיוכלו לעשות מנין בפני עצמם צריכים להתפלל בהשכמה במקום מיוחד כעלות השחר:

ומצוה גוררת מצוה שגם בעלי חניות ובעלי מלאכה וב"ב ההולכים לדרך קודם זמן תפלת הציבור יוכלו ג"כ להתפלל עמהם במנין כמו שתקנתי ת"ל בכל הקהלות כשנסעתי בילדות לזכות רבים ובמקומות קטנים שאין להם רק ג' או ב' קצבים אזי אני גוזר על שוחט ובודק שלא ימשך לו שום סירכא שהוא הולך מקודם בהשכמה לבה"כ. ועל השמש אני גוזר שיפתח כל בוקר כעלות השחר הב"ה כדי שיכול כל קצב או כל בעלי מלאכה לילך לשם. וה"ה כל מי שצריך להתפלל ביחיד. וכל שוחט ובודק יזהר מאד בזה שלא ימעך לו שום סירכא ויסביר לו טעם וסברא למה הקילו חכמים למעך סירכא כי אין סירכא בלא נקב אלא דקי"ל התורה חסה על ממונם של ישראל. ואם אינו הולך לב"ה או למקום קבוע להתפלל אזי היא מביא התפלה לשעירים כנ"ל ולאו בכלל ישראל הוא. וגם הקצב נענש אם אינו הולך לבית הכנסת שרוב בהמיותיו יהיו טריפה. ומעשה בא לידי שבאתי ליישוב א' והיה שם מנין בצמצום וארחתי אצל הפרנס שהיה ג"כ קצב ושחט בהמתו בזמן התפלה והפצרתי בו לילך לבה"כ ואמר שרוצה לבדוק הבהמה להכינה לכבודי לאכול ממנה בלילה ואמרתי לו אם תבדוק בשעת שהציבור מתפללין הבהמה תהיה טריפה ולאו אנחנו יכולים לאכול ממנה בלילה. והיה זה כמשחק בעיניו. וכשבאתי מבה"כ צועקת עלי אשתו שקללתי הבהמה שלה. ואמרתי לה לא אני גרמתי וקצצתי לטרוף בהמה שלכם אלא דעו רובא דרובא אם אין הולך לבה"כ בהמה שלו יהיו טרפה. כי הש"י משלם לו מד"ה כנגד מד"ה דכתיב אדם כי יקריב מכ"ם קרבן. ובזמן שהיה בה"מ קיים צריך להביא חטאתו לבית המקדש לכפר על חטאיו. ואם לא היה מביא קרבנו לבה"מ היה חוץ למקומו והיה טריפה. ועכשיו הבה"כ היא המקדש והתפלה במקום קרבן ואם אינו מתפלל בבה"כ הבהמות שלו יהיה ג"כ טריפה מדה כנגד מדה זהו ר"ת מכ"ם. ומיד קיבל עליו מהיום הנ"ל שירצה לילך מידי יום ביומו לבה"כ או למקום מיוחד ביישוב:

ליום עשירי

וגם רעיוני על משכבי סליקי שתפלה של אדם אינה מקובלת בשביל שאינו מתוודה קודם התפלה שאיתא בברכות תפלות כנגד תמידית תקנוה. ואיתא שהקרבן מועיל לפי דברי מדת הרחמים דהיינו שם (ה (הויה) ה) ב"ה שאמר אדם שחטא יביא קרבן ויתכפר אבל מדת הדין אמרה נפש החוטאת היא תמות. ועוד אם אדם חטא בהמה מה חטאה אלא מה יעשה אדם לרצות גם מדה"ד יתודה מתחלה על קרבנו כמ"ש והתודו על עונם ואז יהיה קרבן מרוצה:

ואפשר זה כוונת הכתוב ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו דהיינו אם מתודה על חטאיו אז מרוצה גם להשם במדת אדנ"י שהוא דין. ואז גם אויביו היא המסטין עליו ישלים אתו. וגם כוונת הפסוק אדם כי יקריב מכם קרבן לה' דייקא זו מדת הרחמים לאפוקי לשם אלהים לא ירצה רק בווידוי ובכיי' כמו שאמר דהע"ה כי לא תחפוץ זבח ואתנה עולה לא תרצה זבחי אלהי"ם דייקא רוח נשברה לב נשבר ונדכה אלהי"ם לא תבזה והיינו וידוי ובזה יובן הפסוק זבח לאלהי"ם תוד"ה היינו וידוי ושלם לעליון היינו שם הוי"ה שהוא עליון על כל השמות נדריך היינו קרבנות וזה היה הכל בזמן שבה"מ היה קיים ועכשיו בעו"ה אין לנו קרבן ולא מקדש תקנו אנשי כנסת הגדולה תפלה במקום קרבן. וא"כ ק"ו ומה קרבן עצמו לא היה מכפר בלתי הוידוי עאכ"ו התפלה שהיא במקו' קרבן איך תהיה מקובלת. ע"כ גמרתי בלבי להביא מחשבתי אל הפועל הגם רבות מחשבות בל"ב אי"ש גימ' מש"ה אבל ועצת ה' הי"א תקום הי"א ר"ת א"ם ירצ"ה הש"ה להדפיס שומרים לבוקר ואפילו ליחיד כי בכמה קהלות גדולות כבר תקנתי ת"ל שיתפלל שומרים לבוקר באריכות כמו שנדפס כמה פעמים. אבל אותן הדרים בישובים שאין להם מנין במה יתרצו לפני מלך מלכי המלכי' והפסוק צווח לכה דודי נצא השדה נלינה בכפרים ועוד שתפלת יחיד צריך יותר כוונה ושמירה. מתפלת ציבור כנודע. ע"כ יגעתי ומצאתי להם תקנה להדפיס קיצור שומרים לבוקר שיכול להתפלל אפילו היחיד. ומה אומר ואדבר מהחזנים שהם במקום הכהנים מקריבי הקרבן שעל כל פנים עליהם מוטל להתודות בעדם ובעד קהלם שהם שלוחי דצבור' מובטחני בהם שהם יתוודו קודם תפלתם זכות הרבים מסיעתם שישמע ה' לטובה. ומצאתי לי רמז לדבר זה בתהלים ק"ל נפשי לה' משומרים לבוקר. שומרים לבוקר קרא מרמז בכפלו אם יכול להאריך מה טוב כמו שאומרים בקהלות קדושות הגדולים. אבל בישובים יכולים לעשות קיצ"ר שומרי"ם לבוק"ר שהוא ר"ת שק"ל כמו ארוך. מפני שאין להם פנאי. וזהו שמסיים הפסוק והוא יפדה את ישראל מכל עונותיו. וכל אדם יודה אם אין החזן מתוודה קודם התפלה אין תפלתו מקובלת ובעל ר"ח הביא משל לציבור שהיה צריכים לבקש פני המלך על איזה דבר שאירע להם. ולוקחים לדבר בפניהם שתדלן הגון היודע לדבר. והשתדלן כבר היה חוטא לפני המלך חטא גדול והציבור לא ידעו מזה. וכשבא השתדלן ומבקש תחנונים בעד עמו. א"ל המלך הלא אתה החוטא לפני. ואיך תשא פניך ובאת לבקש בעד אחרים. בוודאי אין דבריו נשמעין. אבל אם השתדלן הזה חכם הוא מקודם ביקש מחילה מהמלך על חטאו. וקיבל עליו שלא יעשה עוד כדבר הרע הזה כי בשגגה יצא מלפניו. בודאי המלך מוחל על חטאיו ומקבל בקשתו בעד עמו ג"כ. כך השתדלן שלנו שהוא החזן נקרא שתדלן ר"ת שער"י תפל"ה דמע"ה ל"א ננעל"ו ואין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחשא. בודאי ומכש"כ החוטא לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה שצריך להתוודות קודם תפלתו. דהיינו בקהלה גדולה צריך החזן לילך בכל יום לעשות שומרים לבוקר עם הציבור ועכ"פ מחויב לומר הקיצור שומרים לבוקר כאשר אדפיס אי"ה לקמן. בספר הקטן הזה. וגם אביא ראיה מגמ' דיבמות דכתיב דרשו ה' בהמצאו מוקי הגמ' שאין תפלת יחיד נשמע דק בעי"ת צ"ל טעם למה באמת דווקא בעשי"ת אלא צ"ל הואיל בימים האלו כל אדם אומר סליחות וידים קודם תפלתו. ע"כ תפלתו מקובלת ולפ"ז נלע"ד אם עושה כך כל השנה ומתוודה קודם תפלתו למה ישתנו כל הימים מעשי"ת ובודאי ג"כ מפלתו מקובלת כמו בעשי"ת ועוד נ"ל הדין ג"כ נותן אם אומר וידוי קודם התפלה הוא כמודה בקנס קודם שבאו עדים ופטור ואם יבא השטן אח"כ ויקטרג. אמר לו הקב"ה כבר הודה והתודה קודם שבאת לקטרג עליו. ואז צריך השטן להיות נהפך עליו לסניגור כמו שעשה ביוה"כ שמליץ יושר בעד עמו ישראל שעומדים כמלאכים והתודו על חטאם. וזה מרומז מנדה בקנ"ס פטור ר"ת קטיגו"ר נעש"ה סניגו"ר. הנה כל ראיות הללו מורה להתודות קודם תפלה ואין וידוי בלא איזה תחינות ע"כ המצאתי קיצור שומרים לבוקר. וד' מזמורים במקום תהלים שיהא כל אדם ירגיל עצמו לאומרם בכל יום. ואז תפלתו מקובלת בודאי. כי לאו כל אדם יכול לומר באריכות בפני עצמו רק בקהלה גדולה וזהו ויאמר בועז לקוצרים ה' עמכם. ר"ל אף המקצרים בתפלתם ה' עמם. לקבל תפלתם. והואיל ואתא לידן מזמור שיר המעל' ממעמקים הנ"ל אימא בה מילתא לדקדק למה מזכיר שם הויה באומרו ממעמקים קראתיך יהו"ה. והשם אדנ"י אצל שמעה בקולי אלא נלע"ד שאיתא בפסחים לא כשאני נכתב אני נקרא. נכתב אני ביו"ד ה"א ונקרא באל"ף דלי"ת. ומחויב כל אדם להבין זאת כדי אם ישאלך בנך לאמר מה זאת ברוך אתה יהו"ה שנקרא בלשון אדנ"י ונכתב בהוי"ה אף אתה תאמר לו כהלכה וכדין שבמחשבה צריך כל אדם לצייר השם הוי"ה ככתבו ויהיה מונח לעיניו. וטוב הוא לבטל מחשבה רעה. כשיראה עליו בעיניו תמיד. אבל כשהוא קורא אותו בקול ומוצא בשפתיו יקרא אדנ"י וזהו כוונת הפסיק ליראי ה' ולחושבי שמו ר"ל מי שהם יראי ה' החושבים שמו. ואין מוציאין את השם הויה מן השפה ולחוץ רק במחשבה. ובזה יתבאר הפסוק שהתחלנו שיר המעלות ממעמקים היינו מחשבה במעמקי הלב קראתיך יהו"ה. לאפוקי אדנ"י שמע"ה בקולי כנ"ל וכדרך שני נבאר הפסוק ליראי ה' ולחושבי שמו

ליום אחד עשר

ואגב תוכל להבין סוד אמן שכתבו חכמי אמת שלעתיד נשאל לכל אדם אם היה צדיק דהיינו אם קיים בכל יום אותיות צדיק דהיינו צ אמן ד קדושות י קדישים ק ברכות. ולכוונה זו חברתי בספר קטן הזה הסדר של כוונת צדי"ק שאפילו יחיד יכול לקיים. ובתחלה אפרש לכם סוד אמ"ן כפי מה שחפשתי ומצאתי בספרים דאיתא ליראי ה' ולחושבי שמו. היינו שיחשוב אדם במחשבתו מספר שם הוי"ה שהוא גימ' כ"ו כי להגות השם באותיותיו אי אתה רשאי ואיתא בראשית חכמה שצורת האדם היא שם הוי"ה כזה י ו' י' העינים המה שני יודין והחוטם הוא וא"ו ובזה יובן הפסוק כי בצלם אלהים עשה את האדם. ומהו הצלם הוא י ו י כמו שעבדי המלך נושאים חותם של מלכם. כן הדבר הזה שכלם נושאים חותם של הקב"ה והוא שם הויה. ואם ישאלך אדם הלא גם האומת יש להם צורה זו והם אינם מאמינים בדבר הזה. באמת גם הס' של"ה מקשה דבר זה ותירץ בשביל גרים שעתיד לגייר עצמם. ואז אין צריך הקב"ה בשבילם לברוא צורה חדשה ואיתא בזוהר הגרים נקראו בני יעקב שאחוזתם בעק"ב להתגייר ופסוק מרומז והיה עק"ב ר"ל לעתיד תשמעון כולכם אפי' הגרים ואנחנו נקראים בני ישראל ויובן בזה פסוק כי אני ה' לא שניתי ר"ל צורת ישראל ואומות שוים ולמה כי אתם בני יעקב ר"ל הגרים לא כליתם. ר"ל מפני הגוים לא יכולתי לשנות וק"ל ואפשר זה מרמז הגמ' דשבת מפני מה עיניהם של תרמודיים טרוטות ר"ל עגילות כמו יודי"ן וכוונתו ששאל דוקא על אומה זו דאיתא ביבמות אין מקבלים גרים מן התרמודיי' וא"כ שאל למה לא שינה לאומה זו ואין אתה יכול לתרץ בשביל גרים שאין מקבלין מהן. הנה השל"ה תירץ שפיר בפנינו. אבל לפני או"ה דאינם מקבלים תירץ הנ"ל צריכים לתרץ ע"פ הגמרא דע"א אם היה בורא בצורה אחרת לאו"ה היו אומרים ב' רשויות יש ח"ו. והאמת הקב"ה כולם בראו לכבודו ולעבודתו ונתן הבחירה לכל אדם. ואם יבא אחד מן האומות ויתגייר כמו אברהם אבינו ע"ה וכיוצא בו ישלים התכלית אל מה שהוא נברא. וזהו הסוד במדרש לך לך משל לאחד שהיה עובד וכו' וראה בירה א' וכו' שהיה אברהם אבינו אומר שהעולם בלא מנהיג הציץ עליו הקב"ה ואמר לו אני הוא בעל העולם. ר"ל שהציץ עליו כביכול בצלם וצורה שלו ואמר לו בזאת תראה שבראתי אותך וכל העולם לעבדני כאשר שכל העולם נבראו בצלמו וק"ל וזה יהיה במחשבת כל איש אשר בשם ישראל מכונה שאם יאמר לו אדם עבוד לאחד מן צבא השמים יקהה את שיניו ויאמר לו היאך ישתחוה האדון אל העבד באשר שיש לי צורת אלקים על פני. ובזה נדחה שאלת המין ששאל למה צוה הקב"ה שלא להשתחוות לצבא השמים והלא מגדולת עבד ניכר גדולת רבו . והתשובה הוא איך יתכן שתשתחוה צורת האדון הבורא אל עבדו. ובזה יובן הפסוק לא יהיה לך אלקים אחרים. משום על פנ"י וק"ל וזהו כוונת חז"ל אם יאמר לך אדם פלח לצבא השמים ח"ו אז יהרג וא"ל יעבו"ר ולמה כי צורת האדם היא צורת שם הוי"ה כזה י ו י ר"ת יהרו"ג וא"ל יעבו"ר ובזה תבין מה שכתוב בכתבי האר"י ז"ל אל"ף אחת היא ונקראת בשלש כי האלף נכתבת בצורת יו"ד למעלה ויו"ד למטה וא"ו באמצע כזה א והאות וא"ו הוא בדרך עקומה וזהו חטא הרשעים שהמה הולכים בדרך עקומה. אבל לעתיד יתמו חטאים מן הארץ תכתוב האל"ף בדרך הישר כזה י' ו' י' בצורת פני האדם וזהו כוונת הפסוק יתו"ם ואלמנ"ה יעוד"ד ר"ת י"ו"י' צורת האל"ף ישר. ודרך רשעים יעו"ת הם גורמים עיקום והעוות של האלף וזהו שאמר הפסוק להגיד כי ישר יהו"ה צור"י ולא עולתה בו ר"ל צורי הוא ישר כנ"ל. וגם תדע אם השם הוא בדרך הישר כמו ישמח"ו השמי"ם ותג"ל האר"ץ וכיוצא בא אז שמחה ורחמים בכל העולם אבל אם הוא הפוך ח"ו דין הוא בעולם כידוע ליודעי חן. והרמז לזה הנה יד ה' הוי"ה במקנך השם הפוך א"כ הוא דין וזה סוד רב שמואל בר שיל"ת היה מזרע המ"ן שיל"ת ר"ת שוית"י יהו"ה לנגד"י תמי"ד שהוא היה מתקן מה שעוות המן זקנו כידוע שאסתר הביא רחמים וגאולה לעולם באמרה את השם בדרך ישר י"בא ה"מלך ו"המן ה"יום אבל המן אמר השם בהיפך ז"ה אנינ"ו שו"ה ל"י אינו שו"ה דייק רק עקים לכן תקן זאת רב שמואל בר שיל"ת ר"ת שוית"י ה' לננד"י תמי"ד היינו בדרך שוה כנ"ל:

וגם אצל ושתי המלכה אמר המן כי לא על המלך לבדו עותה ושתי המלכה ג"כ השם היפך עותה דייקא. וזהו סוד מלך ממית ומחיה שהוא ישר ושוה מחיה. ומכלל הן נשמע לאו וזהו הסוד שאמרה כי מלאה הלכתי וריקם השיבני יהוה השיבני דייקא בהיפך יהוה:

והסוד אמן שאחז"ל גדול העונה אמן יותר מהמברך הוא זה. כי אמן בגי' צ"א (הוי"ה אדנ"י) ג"כ צ"א והמברך אינו יכול להזכיר כי אם השם אדני ושם הוי"ה במחשבתו כנ"ל אבל מי שהוא עונה אמן מזכיר מנין ב' שמות כנ"ל וק"ל וזהו כוונת הפסוק ויאמרו כל העם אמן ומה היה מכוונין ומסיים והל"ל ליהוה הל"ל כמנין ס"ה הוא אדנ"י ליהוה שהוא כ"ו ושניהם מכוונין באמן כנ"ל וק"ל והחזן שאינו יכול לענות אמן בבית הכנסת יכוין בשעה שאומרים הקהל אמן לשם הוי"ה ואדנ"י ויהא נכתב לפניו בשילוב הזה יאהדונ"הי שהוא גימ' צ"א כמנין אמן והיא סגולה גדולה לבטל מחשבות רעות. וגם שמעתי ממהור"ר יונה מקעלין ז"ל. חזן בגימי אדנ"י ואם תכתוב חזן במלואו כזה חי"ת זי"ן נו"ן תמצא האותיות אמצעות מנין הוי"ה וכשם שזהו בתוך הפנימי מהתיבה דהיינו הנעלם כך יכוון לזה השם במחשבה ואל יוציא לחוץ וסופי תיבות מנין ת"ק שיכוין התפלה תעלה עד לרקיע מהלך ת"ק וכשמכוין החזן כוונה זו יהיה מובטח שתפלתו מקובלת וזה סוד אמן כתבתי ליודעים ומבינים. אבל מה יעשו ההמוני עם שאין להם לב להבין כנ"ל ע"כ אפרש להם בנגלה שהם ג"כ יכולים להבין. ופירושו לפי פשוטו אמן היינו האמנת דברים שיאמנו דבריו ויקויים הברכה:

ע"כ כל איש מישראל ששומע הברכה מישראל מחוייב לענות אמן אפי' שומע מאשה או מקטן:

ואם שומע ואינו עונה חייב מיתה:

וסימן אמ"ן נוטריקון אנ"י מוס"ר נפ"ש שכל א' מישראל מחוייב למסור נפשו על עניית אמן וכל איש מישראל מחויב לומר הברכות בקול רם כדי שישמעו בני הבית או שאר העומדים אצלו ויכונים לענות אמן שמילת אמן עדות הוא על הברכה שהיא אמת:

ואם יאמר בלחש היא כמו שמעלים להעיד על הדבר. ולאהבת אחי ורעי בני ישראל אספר לפניכם מעשה רב ונורא שנעשה בזמן הגאון ר' מרדכי יפה בעל הלבושי' כמו שסיפר לי חמי זקיני מהר"ר אברהם ווארטר ז"ל מק"ק ליסא באשר שאשתי נכד נכדו של הגאון מהר"ר מרדכי יפה זלה"ה הנ"ל ומעשה שהיה כך היה:

הגאון ר' מרדכי יפה היה אב"ד ור"מ בקהלה קטנה מקודם. והרים ה' כסאו והגדיל למעלה שבאו שלוחים מק"ק פוזנא לקבלו עליהם לאב"ד ור"מ כי היה גאון רב בנגלה ונסתר כאשר כל רואה יראה בספריו הקדושים שעשה עשרה לבושים ומקדם היה כוונתם לשמים שלא קבלו אב"ד אלא לפי תורתו:

(ולא כמו עכשיו בעו"ה בדורות הללו שעושים לעצמם אלהי הבא בשביל כסף וזהב. יד המגעת יותר להלוות לקהלה וליתן לשררה הוא יהיה לראש וגדולי הדור המה יושבים בפחי נפש ואין אדם יודע וביקש לידע מתורתם וחכמתם וחכמת המסכן בזויה בעו"ה מכח זה ימשוך שישכח התורה כלל מישראל ישיבת בחורים כלל אינם נראים במדינת פולין כאשר היה מימי קדם מכח זה צרות רבות באים על כל מה שלא היו מימים הראשוני' ואין איש שם על לבו דבר הזה על מה אבדה הארץ בעו"ה מעט מעט. על עזיבת התורה) וכאשר הביאו לו איגרת רבנות כנהוג השיב הגאון הנ"ל למשולחים אקבל הכתב מכם ואהיה לכם למורה. אמנם תיכף ומיד לא אוכל ליסע עמכם מפני שעדיין לא למדתי חכמת עיבור החודש ואין שום אדם במדינת הללו ללמוד ממנו. ע"כ אסע מקודם למדינת אטליא לויניציאה לחכמי ספרדים שהם בקיאים בחכמה זו ושם אלמוד מהם החכמה הזאת:

ונסע תיכף הגאון הנ"ל ולמד אצל החכם אבוהב הספרדי לערך רביעית שנה ולמד ממנו כל החכמה הנ"ל באר היטיב כאשר נראה חכמתו בספרו לבוש אדר יקר ובהלכות ר"ח מחצת ממנה ויהי מקץ הימים הנ"ל ויקר מקרה שהיה שם תינוק אחד בן הרב החכם אבוהב הנ"ל לערך בן ה' שנים ואכל התינוק פרי א' ובירך בפ"ה בקול רם וענו כל בני הבית אמן על ברכת התינוק והגאון מה' מרדכי יפה הנ"ל לא ענה אמן שלא במתכוין : ( כאשר עדיין הסדר בעו"ה ברוב עולם שאינן נזהרין בזה):

והחכם רבו של הגאון הנ"ל כאשר ראה שלא ענה אמן על ברכת התינוק כעס עליו בכעס גדול והיה מנדה להגאון רמ"י וגער בו בנזיפה והמתין הגאון רמ"י ל' יום כפי הדין נידה הרב לתלמיד. ואח"כ בא הגאון רמ"י ורצה לפייס את רבו ולא היה רוצה למחול לו ואמר לרבו רבינו ימחל אדוני ואמר לו מה פשעי ומה חטאתי נגדו ומה חרי האף הגדול הזה השיב לו החכם הנ"ל ידוע תדע שאהבה גדולה ושלימה שאינה תלויה בדבר אהבתיך יותר מבני. אבל תדע נאמנה שהיית חייב מיתה בשעה שלא ענית אמן על הברכה של התינוק. אמנם באמת ובתמים אני מוחל לך רק בתנאי זה שכל מקום ובכל קהלה אשר תדרוך כף רגליך תדרוש ברבים ותודיע להם את החטא והפגם הגדול של מי שאינו עונה אמן על כל ברכה השומע מישראל:

וגם תצוה לבניך ולבני בניך עד סוף כל הדורות שיספרו זה המעשה הגדול והנורא מה שאספר לך:

וכך היה המעשה שבמדינת שפניא היה מקדם קהלות קדושות קודם גזירת תתנ"ו והיתה שם עיר גדולה לאלקים עיר ואם בישראל והיה שם מלך א' והיה רוצה לגרש אותם כמה פעמים והיה שם אב"ד חסיד ועניו גדול ועושר גדול והיה נושא חן בעיני המלך:

ובכל פעם שהיה דעתו לגרש היהודים היה החסיד הנ"ל מפיר עצתם ומבטל דעתם ויהי היום ויכעס המלך על היהודים וצוה לגרש אותם ובאו כל בני הקהילה להחסיד הנ"ל שילך למלך להמליץ בעדם לבטל הגזירה כפעם בפעם והצליח מעשה השטן בעו"ה ובאו לעת מנחת ערב להחסיד והשיב להם החסיד הנ"ל שילך עמהם רק שרוצה להתפלל תחלה תפלת המנחה ראשית חכמה יראת ה'. והפצירו בו ואמרו לו זו ג"כ מצוה רבה להציל כלל ישראל. ועתה הוא עת רצון לפני המלך ואח"כ תתפלל ויעש כן החסיד והלך עמהם לחצר המלך:

ויהי כאשר ראה אותו המלך נשא חן בעיניו וירץ לקראתו ויחבק וינשק להחסיד הנ"ל וסבר החסיד בדעתו שבוודאי יבטל הגזירה מגירוש הנ"ל והיה מסבב בדברים אחרים עם המלך ובתוך כך בא כומר א' ממדינת המלך ממרחקים לפני המלך ויפול לרגלי המלך ויברך את המלך ברכה ארוכה ואשובה בלשון לטיי"ן או לוע"ז והחסיד הנ"ל לא הבין דבריו וכשראה החסיד שיעבור זמן מנחה הלך לקרן זויות אחת להתפלל מנחה ודעת החסיד היה שיש לו שהות להתפלל קודם שיפסוק הכומר הנ"ל מלברך את המלך ובתוך תפלת החסיד קם הכומר ההוא מעל רגליו וצוה לכל העומדים בבית המלך לענות אמן על הברכה עבור שתקויים ברכתו ויענו כלם יחדיו אמן והחסיד לא הבין לשונם ולא ענה אמן:

ולא היה רוצה להפסיק בתוך התפלה ושאל הכומר הנ"ל אם ענו כל ב"ב אמן. השיבו כן ושאל אם גם היהודי ענה אמן והשיבו לא בעבור שמתפלל שם ויהי כאשר שמע הכומר שלא ענה היהודי אמן תלש את שערות ראשו וצעק צעקה גדולה ומרה ואמר הוי על המעשה הרע הזה שבעבור היהודי הזה לא תתקיים ברכת המלך שלא ענה אמן על ברכתי:

ויהי כאשר שמע המלך את דברי הכומר ויקצוף המלך מאד ויתהפך על החסיד לאכזר ויצו את עבדיו להרוג את החסיד ולנתחו לנתחים. ויעשו כן והמיתו אותו ביסורים קשים בעו"ה וינתחוהו וישימו את הנתחים בתוך השמלה וישאום לביתו ואחר זאת גרש המלך את כל היהודים. היה שם עוד חסיד אחר חבירו של החסיד הנהרג והוא היה יודע מחסידתו של אותו החסיד הנ"ל. ויהי תמיד כמתרעם על מידות של הקב"ה כביכול וישפוט אותו החסיד בדעתו שבודאי עבר החסיד הנהרג איזה עבירה בצינעה כי מי חשיד קב"ה דעביד דינא בלא דינא. והיה אותו החסיד מתענה ובוכה ומתפלל שיודיעו לו מן השמים על איזה חטא נהרג החסיד הנ"ל במית' משונה ויחבודד החסיד ההוא בחדר מיוחד יושב ומשתומם על החסיד הנהרג. ובא אליו החסיד שנהרג בעצם היום הזה בחדרו אשר הוא יושב לבדו ומשתומם ויחרד החסיד החי חרדה גדולה:

ויאמר לו החסיד הנהרג אחי אל תירא ואל תחת. ואמר אליו החסיד החי יודע אני שחסיד גדול היית על כן תאמר לי על מה עשה לך ככה ומה חרי האף הגדול אשר עבר עליך והשיב חסיד הנהרג אני אגיד לך האמת מימי לא עשיתי שום עבירה רק הקב"ה כביכול מדקדק עם הצדיקי' כחוט השערה ורוב העולם אינם נזהרי' בעו"ה בזה החטא שפעם אחת עשה בני הקטן ברכה על הפת ושמעתי ולא עניתי אמן על הברכה והאריך לי הקב"ה ככיכו"ל חפו עד המעש' שנעשה לי בעמדו לפני המלך ב"ו שלא עניתי אמן על ברכת המלך ויחר אף המלך מאד באותו שעה ב"ד של מעלה דנו אותי על שלא עניתי אמן על ברכת בני. לכן אתה חביבי תספר באזני בנך ובן בנך ולכל באי העולם את המעשה הזה ותזהירם על עניות אמן ופרח לו איש האמת החסיד. ואחר שסיפר חכם הספרדי הנ"ל את המעשה הזה להגאון ר"מ יפה הנ"ל ואמר לו אל תתרעם עלי שנדיתי אותך כי נתכוונתי למען תהיה כפרה על עינך. ואני מוחל לך אבל בתנאי שתדרוש ברבים להזהירם על עניית אמן. וכאשר נתקבלתי להיות מוכיח ככל מדינות ת"ל אמר לי חמי ז"ל מאחר שהדבקת בזרעו של הגאון מהרמ"י הנ"ל מוטל עליך הדבר לדרוש עבורו בכל הקהלות המעשה הנורא ההוא ולהזהיר בני ישראל על עניית אמן. ע"כ הירא וחרד על דבר ה' יקרא מעשה הזאת פעם א' בחודש להודיע לכל ב"ב העונש הגדול למי שאינו עונה אמן אפי' על ברכת התינוק שלו ומכ"ש בבית הכנסת כשהחזן חוזר ומתפלל תפלת י"ח ובפרט ב' אמן שאין העולם נזהרים בהם אצל מחזיר שכינתו לציון אומרים תיכף מודים אנחנו לך ואינן עונים אמן ואצל מעריב של שכת ופרוס וכו' כשסיים הש"ן ועל ירושלים מתחילים תיכף ושמרו ע"כ צריכין לזהר לענות אמן קודם מודים וקודם ושמרו שאיתא בספרי מוסר שחסיד אחד התענה על אריכות הגלות ונתגלה לו בחלום איך יבא הגאולה והעולם אינם משגיחין לענות אמן על ברכת הגאולה וזהו המחזיר שכינתו כו' ועל ירושלים כו' וגורמים להחזן שעושה ברכה לבטלה ח"ו וכבר המה מרגילים בזה בעו"ה. ע"כ אני מתקן בכל הקהלות ובכ"מ שאני נוסע לזכות הרבים גוזר אני על כל החזנים קודם מודים וקודם ושמרו ימתין החזן מעט אחר סיום הברכה ויכה באגרוף על התיבה שקורי' עמוד כדי שיזכיר להקהל אנשים ונשים וטף לענות אמן ואז מנערותו ירגיל הנער בזה וההרגל נעשה טבע גם בזקנותו לא יסיר ממנו ואם לא יעשה החזן זאת העונש על החזן שהוא גורם מיתה להשומע ואינו עונה ובאמת תיכף ומיד חייב מיתה ח"ו רק אין בעל הרחמים פוגע בנפשות תחלה ובא לידי עניות ח"ו ועני חשוב כמת. ע"כ אחי ורעי לא יהא אמן הזה קל בעיניכם ואין האדם נקרא צדי"ק אלא אם קיים בכל יום צ' אמני"ם וד' קדושות יוד קדישים וק' ברכות ר"ת של צדי"ק רק אימתי יכול לקיים אם אדם דר במקום מנין ואז אם ישכים לב"ה וישמע כל הברכות מהחזן ויענה על כל הברכות אמן יקיים כנ"ל אבל מה יעשו אותן המאחרים לבא לבה"כ באיזה אונס או אותן הדרים במקום שאין מנין וההולכים בדרך היאך יקיימו רמז צדי"ק כנ"ל ע"כ אני מורה לכם דרך ישרה שיבור לו כל אדם ולא יטה ממנו ימין ושמאל. בראשון אם איחר לבא לבה"כ עד אחר הברכות הן כולן או מקצתן יאמר לבנו הקטן או לחבירו שלא התפלל עדיין שיאמר כל הברכות בקול רם כדי שיענה עליהם אמן וכן יעשה האדם כשהולך בדרך עם חבירו או משרתו וכן בכל מקום שאין להם מנין ובמקום אמן שאין יכול לענות אחר חזרת ש"ץ י"ח יקיים על ברכת הפירות. ובהרחמן הוא בברכת המזון יברך חבירו או בנו אפילו תינוק בקול רם כי תקנו הרחמן אלו י"ח במקום ח"י ברכות שבתפלה. וזהו מה שמצאתי מסוד אמן וצ' אמונים ומקום קבוע וק"ל:

ועתה אכתוב סוד הדלי"ת מצדי"ק שמורה על ד' קדושות שמחויב כל אדם לומר בכל יום ג"פ קדושה בשחרית ואחת במנחה בשחרית הן ג'. קדושות יוצר קודם ק"ש וקדושת י"ח כשחזן חוזר ומתפלל וקדושות ובא לציון הרי ג' ובמנחה כשחוזר הש"ץ י"ח היא קדושה רביעית ואותן הד' קדושות יכול אדם לקיים כשמתפלל בציבור אבל ההולך בדרך ומי שהוא דר במקום שאין מנין או מי שאיחר לבא לבה"כ משום איזה אונס היאך יכול לקיים אותן שני קדושות בחזרת הש"ץ ומרגלא בפומי' דבני קהלות גדולות בלאו הכי להתלוצץ על בני הישובים שהם חצי יהודים ועתה מפני שלא יכולים לקיים אותן שני קדושות קרוב להיות אמת ליצנות דבני קהלה. ע"כ לזכותן אני בא להדפיס אי"ה לקמן הד' קדושות שיכולים לאומרם אפילו ביחיד:

ועתה אכתוב היו"ד סוד של עשרה קדישים מצדי"ק ואטעים לך מעט מזעיר מסוד הקדיש כי עמוק עמוק הוא מי ימצאנו ואעתיק רק מה שמצאתי בשפע טל שאיתא בגמ' כל העונה אמן יהא שמיה רבא בכל כחו קורעין לו גזר דינו של ע' שנה ופרש"י בכל כוונתו ומה היא הכוונה אלא הכוונה היא פשוטה בקצרה שכל אדם יש לו ב' ידים ולמה נקרא שמו יד על שם יו"ד פרקים שיש ביד ושני פעמים יד הוא כ"ח שעיקר הכח הוא בידים וכל עצמותיו תאמרנה בשעת הקדיש וזהו בסוד ועתה יגדל נא כ"ח. וגם השם הוי"ה. כשנכתב במילוי האותיות הרי הם ג"כ כ"ח כזה יו"ד וא"ו דל"ת ה"א אל"ף וא"ו אל"ף וא"ו ה"א אל"ף הרי כ"ח ובמספר קטן הם עשרה ר"ל בשעת הגלות בעו"ה מקטין עצמו כביכול עד עשרה כזה יו"ד הא וא"ו הא וזהו הסוד תש כח צור ילדך תש"י ותשכח אל מחולליך ע"כ אנו מתפללין ועתה יגדל נא כח ר"ל שיתגדל ויתקדש שמיה רבא דהיינו שיהיה השם במילוי אותיות מנין כ"ח מספר גדול וק"ל וגם בכל התורה כולה לא נמצא רק ג' פסוקים מספר אותיות שלהם כ"ח א' הוא בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ שהקב"ה כביכול ברא את העולם בזה השם. כי בי"ה ה' צור עולמי' וזהו דדריש ר' יצחק לא היה צריך התורה להתחיל כו' ומה טעם פתח בבראשית משום כ"ח מעשיו הגיד לעמו בשם כ"ח נברא העולם כנ"ל. והפסוק השני וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר. ג"כ מנין אותיותיו כ"ח וזהו שמפרש רש"י כשהיה משה משמיע הדברות לישראל וכו' והקב"ה מסייע לתת בו כ"ח דייקא והפסוק הג' ועתה יגדל נא כח אדני כאשר דברת לאמר ג"כ מנין כ"ח. וזה סוד אמן יהא שמיה רבא בכל כחו בכל כוונתו והיינו שם כ"ח הנ"ל. ואיתא בר"ח שכל אדם יאמר ג' פסוקים הנ"ל קודם הקדיש ויכוין כך לטובה ועיקר הכוונה היא שאותיות של ועתה יגדל נא וגו' הרי מנין כ"ח פעם אחת ואח"כ תחשוב מנין התיבות של יהא שמיה רבא עד דאמירן בעלמא ואמרו שסם כ"ח תיבו"ת הרי ג"פ כ"ח גימ' פ"ד. ורמז לך מוכי"ח מנין פ"ד הוא ותיקון גדול למוציא זרע לבטלה וזהו סוד יעקב אבינו היה בן פ"ד שנה ולא ראה קרי ואנו חוטאים בכל יום בעו"ה בזה החטא ויתוקן בזו הכונה כנ"ל ותצרף שמנה תיבות של ועתה יגדל נא כח וגו' לעשרים תיבות מן יתגדל עד יהא שמי' הרי עוד פעם כ"ח הרי ד' פעמים כ"ח כמנין יב"ק וזהו שם הגדול כנודע שהם ג' שמות הוי"ה אדנ"י אהי"ה שהם מנין יב"ק או הוי"ה אלהי"ם ג"כ מנין יב"ק זו היא הכוונה של קדיש בקצרה:.

ועתה אכתוב כוונת קו"ף של צדיק המרמזת על מאה ברכות שאיתא בגמ' ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כ"א ליראה. א"ת מה אלא מאה שחייב אדם לברך בכל יום מאה ברכות וכשמברך על איזה פרי או שום ברכה מחויב לברך בקול רם כדי שחבירו יענה אמן כנ"ל ואם יעשה כך אזי אם ח"ו נגזר עליו קללה אזי מהפך הקללה לברכה שאיתא בכתבי האר"י ז"ל ראה אנכי נתן לפניכם היום ברכה וקללה והקשה הלא אין קללה למעלה ופירשו כך שאם תהפך קללה ותעשה הלל ק' ר"ל שיברך ק' ברכות אז יהיה הקללה ג"כ ברכה וזהו הפסוק ויהפוך ה' אלהיך לך את הקללה לברכ"ה היינו שיברך הלל ק' בכל יום ויהיה מהופך קללה כנ"ל. וזהו כוונת הפסוק בתהלים ק"ט ויאהב קללה ותבואהו ר"ל שהרשע אוהב את הקלל'. וא"ת מי פתי שיאהב קללה ומתרץ הפסוק ולא חפץ בברכה שלא ברך בכל יום מאה ברכות כנ"ל:

ועיקר שלא יברך ברכה לבטלה ונתחיל מברכה הראשונה שהיא נטילת ידים יהא זהיר בה שלא תהא לבטלה והוא אם אינו נוטל ידיו כדת וכדין לכן יהא נזהר בה מאד ומאד. ראשון כשעומד ממטתו אל ילך ד' אמות בלא נטילת ידים. לכן בעל נפש וירא אלקים יזמין לו כלי מלא מים לפני מטתו כדי שיהא לו מוכן ומזומן כשיקום ויש רבים מחסידים ואנשי מעשה שנוטלים לידים אפי' קודם שלובשים עצמם בבוקר כדי שלא יטמאו את בגדיהם וזהו סדר הנטילה. יקח הכלי ליד ימין ויתן אותו ליד שמאל ויריק מתחלה פעם אחת על ימין ואח"כ יריק אותו בימין על שמאל וכה יעשה ג"פ דוקא בסירוגין. ואם הוא עושה כן אז יכנע היצר הרע שבצד שמאל ליצר טוב שבצד ימין כמ"ש לב חכם לימינו הוא יצ"ט ולב כסיל לשמאלו הוא יצה"ר וא"כ הוא מכניע בנטילתו ליצה"ר ויאמר בפה מלא הריני עושה זאת להכניע ליצר הרע להיות עבד ליצ"ט וזהו שאמרו חז"ל לעולם ירגיז אדם יצ"ט על יצה"ר. וגם כשנוטל ידיו כנ"ל מעביר את הרוח הטומאה השורה על הידים ואפי' הנשים והמשרתות יעשו כך כדי שלא תטמאו את האוכלין הנעשי' על ידיהן ואם לאו גורמים ח"ו שיהיו בניהם ערלי לב ועמי הארצים. ואחר הנטילה תיכף יברך על נטילת ידים ואז אל יברך ברכה זו בבית הכנסת או במקום קבוע שמתפלל כי היא ברכה לבטלה ולא יפה עושים שמברכים בב"הכ אחר שבירך החזן על נטילת ידים אז גם המה מברכים בקול רם כדי שיענה החזן אמן ממ"נ לא יפה עושים כי הברכה הנ"ל מחוייבים לעשות בביתם אחר נטילתם מיד ואם כבר בירך בביתו ומברך עוד הפעם בב"ה הוי ברכה לבטלה ואין ראיה מהחזן אף שבירך בביתו רשאי לברך בבה"כ להוציא רבים י"ח וכל מורה צדק ואב"ד דקהלתו צריך לבטל זאת הרי ערכתי לפניכם הכוונות של אותיות צדי"ק שיכול כל אדם לקיימם אפילו ההולך בדרך או הדר ביישוב לבדו:

ואחר שיהי' לו מקום קבוע להתפלל ויקיים כוונת צדיק כנ"ל. על כל זה אינו נקרא צדי"ק תמי"ם עד שיקיים ר"ת של תמי"ם תמי"ד יקיי"ם מצו"ת מצ"ת וזהו מצת ר"ת מזוו"ה ציצי"ת תפילי"ן ואפרש לכם מתחלה מצות מזוזה שכל אדם מחויב לבדוק מזוזתו פעמים בשבע שנים כדאיתא ביו"ד רצ"א ואפילו אם קנה אדם מזוזה חדשה יבדוק אותה אם היא כשירה. ואין אני יכול להתאפק מלהודיע לכם המעשה שאירע במדינת פיה"ם שהכה הרעמים וברק בתוך בית יהודי אחד בארץ אצל מזוזות הבית בלי שום היזק וכאשר באתי לעיר ההיא לבדוק המזוזות כמנהגי סיפר לי היהודי הנ"ל את המאורע. אמרתי לו שמא המזוזה היא פסולה אמר לי זה ימים מועטי' שקניתי את המזוזה אמרתי לו אעפ"כ:

ובדקתי אותה ומצאתי חסר הפסוק למען ירבו וכו':

ע"כ יזהר כ"א לבדוק מזוזותיו אף אם הם חדשים מקרוב באו ובפרט כשאינם משימים על השם שד"י איזה דבר לכסותו אז הוא נמחק בימים מועטים והשם שדי ר"ת שומ"ר דלתו"ת ישרא"ל שומ"ר דל"י יהודי"ו וזהו דוקא כשאינו נמחק:

וזהו סוד מזוז"ת אותיות זו מו"ת שזז והולך מהחדר שיש בו מזוזה כשרה ואפי' אם יש לו כמה חדרים כלם חייבים במזוז' וא"ת הרי כמה רשעים שאינ' נזהרים בזה ואעפ"כ הם חיים ויושבים בהצלחה תשובה לדבר תהיה בטוח שלא יאריך ימיו בהצלחתו ובודאי בקרב ימיו ירד מנכסיו ועני הוא חשוב כמת. וגם ח"ו בנים מתים כשהם קטנים בעון מזוזה כדאיתא בשבת ומזוזה הואיל ואתי לידי אימא בה מילתא כי שם שד"י שומר ישראל היינו כשהוא נכתב ישר ולא מהופך דאיתא בכתבי האר"י ז"ל מפני מה אנו מהפכים את הסדר ואומרים זכור לנו ברית אבות כאשר אמרת וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק ואח"כ ברית אברהם אלא הגאולה של ישראל תלויה דוקא אם האבות אינן כסדר דאיתא עמלק היה מתגאה ואמר שהוא אדם גדול שר"ת עמל"ק "עמרם "משה "לוי קהת והשיבו לו ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אובד ר"ל אחרית וסוף התיבות מצדיקים הללו הוא מית"ה וגם בלעם היה מתגאה ואמר שהוא גימ' קמ"ב בסופי תיב' של אבותינו אברה"ם יצח"ק ויעק"ב והשיבו לו ג"כ שהוא ילך למיתה ולחורבן שס"ת של האבות גם בא"ת ב"ש שד"י מהופך יד"ש לשון נדש ונרמס כעפר וזהו סוד בתהלים נהפך לשד"י בחרבוני ר"ל כשהשם שדי נהפך הרי הוא חורבן הגם שפשט הפסוק ע"פ מקרא אינו כן יש אם למסורת:

וזהו הסוד שאנו אומרים זכור לנו ברית אבו"ת דייקא דקשה אם אמר אבות למה אמר אברהם יצחק ויעקב וכי אין אנו יודעין שהם האבות אלא הוא הדבר אשר דברנו כשאנו מזכירין זכות אבות ומבקשי' הגאולה מוכרחים אנו להזכירם שלא כסדר שאם אני אומר בתחל' אברהם אזי אין לו זכות אב כלל שאביו היה תרח ואם אני אומר תחל' יצחק אזי אין לו רק זכות אב אחד ואנו אומרים ברית אבו"ת וגם השם שד"י היה מהופך בס"ת יד"ש בא"ת ב"ש כנ"ל. אבל יעקב בתחל' יש לו ברית וזכות אבות ועוד שגם השם שד"י הוא ישר כנ"ל וק"ל וזהו סוד ברש"י פרשת וארא אל האבות דקשה לרש"י הפסוק אומר וארא אל אברהם ואל יצחק ואל יעקב באל שדי והלא השם שד"י הוא מהופך כנ"ל לכן מתרץ רש"י וארא אל האבו"ת ר"ל יעקב יצחק אברהם שאז השם שד"י הוא ישר כנ"ל וק"ל. וזהו סוד התפל' שאנו אומרים אלהי אברהם וכו' ומסיים וזוכר חסדי אבות ומביא גואל וקש' הלא כבר אמר אברהם יצחק ויעקב ולמ' חוזר ואומר חסדי אבות אלא משום שאמר בתחל' אלהי אברהם יצחק ויעקב אזי השם שד"י הוא מהופך ע"כ מסיים וזוכר חסדי אבו"ת ומביא גואל כי הגאול' תלוי' בזה וק"ל וזהו ומבי"א ר"ת ודוקא "מזכיר בתחל' "יעקב "אבינו וק"ל. ע"כ יזהר כל אדם שיניח דברמה על השם שדי כגון מעט זכוכית כדי שלא ימחוק את השם ואם הולך אדם מביתו יניח ידו על השם שד"י ויכוין שהשם יתברך ישמרהו ויצילהו מיצר הרע כי יצר במילוי כזה יו"ד צדי' רי"ש ס"ת שד"י ע"כ פרשתי לכם המ"ם מן מצ"ת:

ליום שנים עשר

ועתה אבאר לכם הצד"י מן מצ"ת דהיינו ציצית דאיתא כל המקיי' מצות ציצית כאלו קיים תרי"ג מצות שנאמר וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' כי ציצית בגי' ת"ר וה' קשרים וח' חוטין הרי תרי"ג. ולזה כורכין על הציצית ל"ט כריכות בד' אוירי' דהיינו באויר הראשון ו' ובשני ח' ובשלישי י"א וברביעי י"ג בין הכל ל"ט כמנין יהוה אחד וסימנך ט"ל אורות טליך אורות גימ' תרי"ג וצריך שיהי' הטלית קטן כ"כ גדול שיכול לכסות בו ראשו ורובו כי היא תיקון לחטא זרע לבטלה והחייטים יזהרו מאוד ע"ז לחתוך הרוב מהבגד משני צדדיהם ולא כמו שעושים עמי הארצים בגד קטן שקורין קאמזו"ל שעוש' מלפניו פתוח ומאחוריהם לא הניח הרוב פתוח. כי צריך מאוד להזהיר ע"ז לחתוך הרוב מהבגד משני צדדים כי זולת זה עושי' בכל יום ברכה לבטלה ואינם מקיימים מצות ציצית כלל ובשבת אסור לצאת בבגד הנ"ל מקום שאין עירוב וגם עושין לפעמים פתוח מלפניו וצד אחד ג"כ פתוח וצד השני ואחוריו סתום גם המה לא יפה עושים כי צריך דוקא להטיל ציצית בכנפות הרחוקים זה מזה והוא משני צדדיו ששוה זה כנגד זה כדאיתא בש"ע או מלפניו ואחריו רק שיהי' רובו פתוח וכשיעשה כהלכתן כנ"ל הוא תיקון למוציא ז"ל דאיתא בכתבי האר"י ז"ל מי שמוציא זרע לבטלה ח"ו פוגם בד' שמו' הוי"ה מפני שד' שמות הוי"ה גימ' ק"ד וטפה שהוציא בעו"ה ג"כ גימ' ק"ד לכן יתקן במצות ציצית החטא הזה. וכשיאמר ועשו להם ציצית יקח בידו ב' ציצית של ימין וינשקם כי כל ציצית היא ח' חוטין וה' קשרים מנין אחד וב' ציצית הם ב' פעמים אחד מנין הוי"ה ב"ה ואח"כ כשאומר על כנפי בגדיהם יקח השתי' של שמאל וינשק' שהם ג"כ מנין כ"ו כשם הוי"ה ושני פעמים כ"ו עולה ב"ן ואם האדם יעשה כן נעש' בן להקב"ה וכשאומר הכנף פתיל וכו' יקח את כל הארבע' ציצי' בידו וינשקם ביחד ויכוין לשני פעמים בן הוא ק"ד ומצות ציצית מצלת אותו ג"כ מזנות כההיא מעשה בגמ' שפעם א' היתה זונה בכרכי הים שהיתה נוטלת ח' מאות זוז בשכרה כו' ובאו ד' ציצית וטפחו על פניו כו' וזה כוונת הפסוק נואף בודאי לא קיים מצות ציצית על מכונה שהם ל"ב חוטין ואם הוא נואף בודאי לא לא קיים מצות ציצית על מכונה שהם ל"ב חוטין וק"ל:

גם באתי להזהיר לכל מי שנוגע יראת ה' בלבו להתעטף גם הטלית גדול בביתו אפילו מתפלל ביחיד ולא מבעי בבה"כ כי כשם שתפילין של יד לא מהני בלא תפילין של ראש כך הטלית קטן לא מהני בלא טלית גדול כמו שאיתא בכתבי האר"י ז"ל ולא יכולתי לכתוב לכל המוני עם סדר הטלית גדול כי עמוק הוא ומי שחננו ה' דעת להבין יכול לעיין בכתבי האר"י ז"ל עצמו ולא באתי רק להזכיר לעשות את כל מצות ה' זו מצות ציצית כמו שפרש"י ז"ל:

ועתה אכתוב לכם כוונת התפילין שהיא התי"ו מן מצ"ת שמורים כמו שקדמו כבר בזה גאונים ראשונים. וזהו מרומז בפסוק החכם עיניו בראשו ר"ל בין עיניך נגד המוח שהבתים יניח על המוח אבל הכסיל בחושך הולך שמניח על המצח והענין ממש שהולך בחושך שמכסה העינים ודוק הטיב. בראשון צריך כל א' להניח התפילין של ראש למעלה במקום שער מקום שמוחו של תינוק רופס והקשר של תפילין של ראש צריך שיהיה למעלה מן הגומא שבעורף. אבל אם מניח אותם למטה מן השער על המצח או הקשר בתוך הגומא של העורף לא קיים מצות תפילין ונקרא פושעי ישראל קרקפתא דלא מלח תפילין ועונשו הוא כרת רחמנא ליצלן ובעו"ה רוב העולם אינם נזהרים בזה ואתן לכם סימן על זה אם יכול אדם לנתק את התפילין של ראש ולמושכו על עיניו אז בוודאי הקשר בתוך הגומא של העורף ויבא בכלח אלי קבר מדה כנגד מדה גומא כנגד קבר וזהו כוונת הפסוק בתהלים שמר תם וראה ישר. כי אחרית לאיש שלום. ופושעים נשמדו יחדיו אחרית רשעים נכרתה. ושמעתי פירוש יפה על הפסוק הזה דאיתא פלוגתא דרבוואתא בסדר הנחת הפרשיות בתפילין בין רש"י ור"ת ז"ל:

והרב שר שלום כ' וז"ל והעולם נהגו כרש"י ומי שהוא צדיק ושומר מצות באמת יניח גם תפילין של ר"ת ותפילין של רב שר שלום למנחה מי שירצה לקיים המצוה מן המובחר ויובן הפסוק שמר תם אם אתה רוצה להיות צדיק שמור ג"כ דברי ר"ת. וראה יש"ר ר"ל תפילין של רש"י אותיות ישר תמיד יהיו לפניך כי אחרית לאיש שלום. ר"ל לעתיד רש"י ור"ת ורב שר שלום יהיו שוים לאחרית הימים ונמצא קיימת כל הדיעות אי"ה אבל פושעים שהם קרקפתא דלא מנחי תפילין נשמדו יחדיו וגו' כי אם אומר לו המוכיח למה אתה מניח תפילין על המצח אז בשומעו הוא מנתקם למעלה ואם בא הקשר בתוך הגומא ונכרתה וגו' כאשר כתבתי לעיל ויבא בכלח אלי קבר מדה כנגד מדה. ובזה יובן הגמרא ששמעתי מרב א' ז"ל כל התולה תפיליו יתלה לו חייו. והוא תמוה ונראה דאיתא בר"ה ג' ספרים נפתחים של צדיקים גמורים נכתבים לאלתר לחיים רשעים גמורים לאלתר למות בינונים תלוים ועומדים ומסקנת הגמ' למה תלוי ועומד בינוני ולא מטה הקב"ה כלפי חסד ותירץ דאית בהו מחצה עונות ומחצה זכיו' ואית בהו נמי עון דפושעי ישראל בגופן זו קרקפתא דלא מנח תפילין אז תולין ועומדין עד יה"כ. ויובן שפירש תולה תפילין למטה על המוח אז היה בכלל פושעי ישראל בגופו ואך הוא עושה מצות הרבה עד ששוקלין כנגד עונותיו. אעפ"כ תולה לו חיים עד יוה"כ וק"ל. לכן יזהר כל אדם בזה שיהדק תפילין בחוזק על הראש והיד שלא יוכלו להנתק ממקימ' וזהו הסוד בגמ' מי שיש לו ציצית בבגדו ומזוז' בפתח ותפילין בראשו ובזרועו הכל בחוזק דייקא ר"ל שמהדקן יפה בחוזק שלא יוכל לנתקם מראשו ומזרועו וק"ל ובפרט כשהוא מסתפר עצמו בכל פעם אז הרצועות מרחיבים עצמם וצריך לתקן שיהיו בחוזק יפה על הראש והיד שלא יוכלו להתנתק ממקומם:

גם ראיתי סופרי' הרב' שאינם נזהרי' וכמעט שרוב העולם נכשלים על ידיהם בהקשר מאחורי התפילין צריכין לעשות כמו דל"ת ואם לאו לא יצא כמו שאית' בטא"ח בב"י סי' ל"ב. וצריכין להתחיל לעשות כך כשהסופר מניח הרצועו' עם הבית על השולחן נגד פניו לעשות הקשר אז יקח הרצועה הימנית שהוא ימנית ממש אף כשהם בראש. ויעשה כמו עניבה ואז יעשה ג"כ ברצוע' שמאלית כמו עניבה ויתחבנו בעניבת הימנית ויכרוך פעמים עם הימיני דוקא אז יהיה הקשר כעין דל"ת כסדר הכתיבה דרך ימין כזה ד אבל אם לא עשה כן הוא מהופך ולאו הוא דרך כתיבה בכך כזה ם וסימנך הגביר מדת החסד שהוא ימין על הדין שהוא שמאל ואז לא תטעה וזהו הסוד בגמ' שהתענ' מ' תעניתי' על שהתהפך לו הרצועה ואיתא בתשובה שנתהפך לו הקשר הזה שבא ימין לשמאל ואז לא בא הדלי"ת כהוגן ונעשה לשמאל שיגבר על ימין וע"ז התענה שלא עשה כנ"ל. ע"כ יזהרו הסופרים מאוד בזה שלא יכשילו רבים כי העון תלוי בראשיהם לדקדק היטיב ואח' הנחת תפילין יקרא שתי פרשיות שבתפילין והן קדש לי כל בכור וגו' והיה כי יביאך וגו' והם סוף פרשת בא. כי הב' פרשיות שמע והיה אם שמע קורא בק"ש. ופעם א' שאלתי לחבר א' שיאמר לי מה הם הד' פרשיות שבתפילין ולא ידע אמרתי אוי לאות' בושה ואוי לאותו כלימה זהו שאמר הנביא ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה. ר"ל שעושים האמת בלי כוונה רק כמו שאדם עוש' דבר המלומד ומורגל בו בלי כוונה לכן יזהר כל אדם בשלש מצות אלו מזוזה ציצית ותפילין ועליו הכתוב אומר והחוט המשולש לא במהרה ינתק:

ליום שלושה עשר

ועתה אפרש לכם איזה דברים מהתפלה בראשון אל יאמר אדם המתפלל דבר אחד כמה פעמים ולא נענה שאבד סברו ח"ו רק יתפלל. ויתפלל עד שנענה וראיה ממשה רבינו ע"ה שהתפלל תקט"ו תפלות מנין ואתחנ"ן וזהו סוד תפל"ה למש"ה כי תפלה בגימ' תקט"ו. ואיתא במדרש אלמלא התפלל משה עוד פעם אחד היה נכנס לארץ ישראל. וע"ז שמעתי דרש יפה ומתקבל מן הגאון הגדול אב"ד ור"מ בק"ק פראג ומדינת פיה"ם המפורסם מהר"ר דוד נר"ו. דאיתא בילקוט ראובני שיש תתר"ח רקיעי' למעל' והכסא הכבוד עומד באמצע נמצא שמכאן עד כסא הכבוד תק"ד רקיעים. ומשה התפלל תקט"ו תפלו ותפילתו היתה בוקעת כל רקיע ורקיע וא"כ היתה עולה י"א רקיעים למעלה מכסא הכבוד. ואיתא בפסיקתא שכל עבירה עושה מנכין לו שתי זכיות מזכיותיו. וידוע שמשה עשה ששה עבירות וא"כ היה מנכין לו י"ב זכיו' התפל' ונמצא לא היתה תפלתו בוקעת רק תק"ג רקיעים לכן אומ' המדרש אלמלא התפלל עוד תפלה אחת היה נענה כי אז היתה מגעת עד כסא הכבוד ע"כ דברו פח"ח ושפתים ישק לכן אל יתייאש אדם מן התפלה ויחשוב בפעם הזה ובכל פעם אולי אם יתפלל עוד פעם יקבלו תפלתו וא"כ כל ימיו הוא בתפלה ותדעו שעיק' התפל' הוא בלחש. וכל מי שאינו מתפלל בלחש הרי הוא מראה עצמו שהוא מקטני אמונה שאינו מאמין שהקב"ה שומע בלחש:

ואין תפלתו מתקבל. אבל בר"ה וי"כ יכול להתפלל בקול רם והטעם איתא בר"ה וי"כ הוא נקרא מלך יושב על כסא דין ומשל לאחד שנתחייב הריג' למלכות צועק אל המלך הושיעה ועשה לי חסד כן אנו צועקים בקול רם להקב"ה שישפוט אותנו לרחמים ויזכרנו לחיים טובים ולכך ג"כ אומרים המלך הקדוש המלך המשפט אבל בשאר ימות השנה נקרא האל הקדוש לכן יתפלל בלחש כי אל דעות ה' ולו נתכנו עלילות ומחשבות כל אדם:

ובזה יובן הפסוק בתהלים הקשיבה לקול שועי מלכי ואלהי כי אליך אתפלל ר"ל. כשאתה מלכי דהיינו בר"ה וי"כ שנקראת מלך המשפט הקשיבה לקול. שועי לתפלתי שאני מתפלל בקול רם אבל ואלהי כשאתה נקרא האל הקדוש אליך לבד אתפלל בלחש ולא צריך לשמוע שום אדם אלא אתה לבדך וק"ל. ועוד ט"א לשבח דזיל בתר טעמא למה לא יתפלל בקול רם מפני שאז אינו מאמין בהקב"ה שהוא יודע מחשבות אבל אם הוא מודה בזה בתחלתו יכול להתפלל בקול רם. ואפשר לזה תקנו חז"ל בנוסח התפלה של ר"ה וי"כ לפניך נגלו כל תעלומות והמון נסתרו'. ואתה יודע רזי עולם ותעלומות סתרי כל חי וא"כ אנו מודים שהקב"ה יודע מחשבות לכן אנו מתירין להתפלל בקול רם. ובזה הפסוק יובן ויצע"ק משה אל ה' לאמור וא"ת הלא אסור להתפלל בקול רם. ומתרץ הפסוק אל נא רפא נא לה:

ר"ל שלא הזכיר שם מרים רק אמר לה בנסתר ובזה הודה שהקב"ה יודע מחשבות ויודע על מי שהוא מתפלל וק"ל וגם יובן בזה פרש"י בפרשת ביכורים וענית ואמרת לשון הרמת קול וגם ונצעק אל ה' וגומר לטובה:

וא"ת הלא אסור להרים קולו. ומתרץ רש"י ארמי אובד אבי וגו' ובשביל שחשב לעשות חשב לו המקום כאלו עשה ר"ל שהוא מודה שהקב"ה ידע מחשבות לכן יכול לומר בקול רם וק"ל. וזו היא הכוונה בסוף תפלת הקנה שוע"תינו קבל ושמע צעקתינו יודע תעלומות וק"ל:

ואם רוצ' אדם שתהא תפלתו מקובלת יסור הגאוה ממנו רק יהיה עניו ושפל ולא עוד אלא שעונותיו נמחלין ומרמז לזה והוא בחום יכפר עו"ן אותי'ות ענ"ו ועוד שבשביל הגאוה נחרב ירושלים והרמז גאוה ר"ת גבר האוי"ב ותבק"ע העי"ר ואם יאמר האומר הלא התירו חז"ל לת"ח להיות בו שמינית שבשמינית אשיב לו שאינו מבין פירוש הגמרא זו כפי שכתוב בכתבי האר"י ז"ל ובתחלה אזכיר מה ששמעתי מפי הגאון הגדול מוהר"ר אברהם ברודא נ"ע שהיה ראש ישיבה דק"ק פראג על מה ראי' בגמ' כל המתגאה מביא חימה לעולם והקשה מאי מדה כנגד מדה הוא זה ותירץ הגאון ז"ל ראי' בגמ' דסוטה אמר רב ת"ח צריך שיהא בו אחד משמיני שבשמינית אמר רנב"י לא מינה ולא מקצתה דכתיב תועבת ה' כל גבה לב ופרשו המפרשים דפלוגתייהו הוא בפירוש תיבת כל רב סבר כל גבה לב לשון כולו כלומר כולו אסור אבל מקצת מותר ורב נחמן ב"י מפרש כל אפי' כל דהו אסור וצריכין אנו לומר כמו דפליגי הכא כך פליגי במלת כל חמתו ויובן כל המתגא' וא"כ מפרש כל גבה לב דוק' כולו אסור אבל מקצת מותר וה"ה מפרש כל חמתו שדוק' כל החימ' לא יעיר אבל מקצת יעיר ח"ו א"כ הוא מביא חימה לעולם ע"כ דפח"ח ושפחותיו דובבת בקבר ובזה נבין גמ' דגטין א"ר יוחנן ענותנותו של ר' זכרי' בן אבקילוס החריבה את בתינו וכו' וקשה מה הוא הלשון ענותנותו היה לומר הוראתו שפסק ר' זכרי' שלא להקריב את הקרבן של הקיסר החריב את בתינו אלא דפלוגת' הוא בפסוק כל מום לא תקריבו חד אמר מום ממש דוק' דהיינו מחוסר אבר וחד אמר אפי' כל דהו וא"כ מפרש דכל מום לא תקריב נמי כל דהו משמע ג"כ לא יקריב ולכן לא רצה להקריב והחריב את בתינו וק"ל וזהו שאחז"ל האי מאן דיהיר בעל מום הוא ר ל סבר כהן בעל מום מותר להקריב דכתיב בהו נמי כל מום לא יקרב וק"ל:

ליום ארבעה עשר

ואם נבאר הגמר' הנ"ל ע"פ נסתר נקדים תרגום יונתן פרשת שלח לך כד חמא משה ענותנותו דיהושע קרא משה להושע בר נון יהושע ופרש"י יה יושיעך מעצת מרגלים ותחלה נבאר סדר הפסוקים פ' בהעלותך וירץ הנער ויגד למשה ויאמר אלדד ומידד מתנבאים במחנה ויען יהושע ויאמר אדני משה כלאם ויאמר משה המקנא אתה לי וגו' ואגב נבאר מה שפירש"י וירץ הנער גרשם בן משה היה וקשה מנ"ל לרש"י זאת אלא נראה דאיתא בגמרא אצל יואב כתיב וימת יואב משום דלא הניח בן הממלא מקומו ואצל דוד כתיב וישכב דוד משום דהניח בן הממלא מקומו וידוע דנבואת אלדד ומידד היתה משה מת ויהושע מכניס. ויובן כאשר שמע גרשם שמתנבאים משה אביו ימות ולא קאמרו לשון שכיבה אמר דבר זה נוגע לעצמי שהם מנבאים שלא הניח בן הממלא מקומו לכן וירץ וגו' וק"ל ונבא אל הביאור דקשה מהו שאמר משה המקנא אתה לי אדרבה הלא יהושע אמר לענוש אותם אלא דאיתא במדרש ואתחנן אמר הקב"ה למשה כבר מגיע חלקו של יהושע וכו' א"ל משה אני אהיה תלמידו של יהושע והיה יהושע יושב ודורש וכו' היינו דאמרי אינשי מאה מיתות ולא קנאה אחת ובאמת למה מאה מיתות ולא קנאה א' דאי' כל אדם שיש לו קנאה עצמותיו מרקיבים שנאמר ורקב עצמות קנאה ויובן אפי' מאה מיתות יכול לעמוד תחיית המתים אבל קנאה אחת עצמותיו מרקיבין ואינו עומד ח"ו בתחיית המתים וק"ל הכלל עולה שאם בא משה לא"י היה הוא תלמיד של יהושע ויובן שאמר משה המקנא אתה לי כלומר שאמרת אדני משה כלאם. בזה אתה מראה שרצונך שאבא לא"י וזה אי אפשר אא"כ אתה תהיה רב ואני תלמידך וא"כ מקנא אתה על רבנות שלי וק"ל אבל באמת שיהושע היה עניו ולא רצה להיות רב כדאית' במדרש ואתחנן ע"ש וא"כ קשה באיזה אופן היה יהושע רוצה שיהי' משה חי הלא בא"י אי אפשר אלא א"כ שיהיה יהושע הרב ע"כ צ"ל שדעת יהושע היה שיהיה נמי חי במדבר ואיתא במפרשים שלח לך לטובתך שתהיה חי מ' שנה יותר ויובן כד חמא משה ענותנותו דיהושע שלא רצה להיות רב וא"כ דעתו יהיה שאהיה עוד חי במדבר כנ"ל והיה מתיירא משה שיהיה בעצת מרגלים להוציא דבה על הארץ כדי שאחיה עוד לכן אמר יה יושיעך מעצת מרגלים שלא תהיה בעצתם ויקויים הדבר מבלעדיך וק"ל ומה שאמר משה י"ה יושיעך ולא שם אחר הוא דאיתא בכתבי האר"י כל אדם שיש לו גאוה פוגם בשם י"ה כי גאוה גימ' י"ה ושם אלהים מורה על תקיף ובעל יכולת וגאה גאה וכל אדם שיש לו גאוה מוציא שם י"ה משם אלהים ונשאר אל"ם ח"ו וזש"ה נאלמתי דו"מ י"ה החשיתי כביכול וזהו סוד לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה ר"ל שאינו מבזה שם אלהים ח"ו שישאר ממנו אל"ם כנ"ל וק"ל וזה שאחז"ל כל המתגאה אומר הקב"ה אין אני והוא יכולים לדור בעולם כי הש"י אינו שרוי אלא במי שמשפיל עצמו במדת ענוה ונקרא קדוש ( (וראיתי בצוואת הגאון מהר"ר נפתלי הכהן נ"ע ענו"ה גימ' סמאל ר"ל הנוהג עצמו במדת ענוה מגרש הס"א סמא"ל ושפ"ל בגימ' קדוש הנוהג עצמו בשפלות הוא נקרא קדוש) ואיתא השכינה היא שרוי' בתוך בני ישראל כדכתיב בקרח כל העדה כלם קדושים ובתוכם ה' דייק כדי ללמוד ענוה שלא ינך אדם בראש ע"כ אמר למשה ומדוע תתנשאו שאתה רוצה להיות רחש ענינו ונשמע מזה המתגאה הוא רוצה להיות ראש וראשון לכל דבר והשכינה מראה שהולכת באמצע למדת ענוה א"כ הוא דוחק רגלי שכינה כביכול וא"כ לא יוכל השכינה לדור עמו וק"ל ועתה נבא אל ביאור הגמ' דאי' בכתבי האר"י ז"ל למה בחר הקב"ה לעצמו דוקא שם הוי"ה כי כל השמות חלק לנבראיו שם א"ל לישראל שם אלקים למשה ושם הוי"ה בחר לעצמו מפני שהוא מורה על ענוה כיצד שם הוי"ה כ"ו ובמספר קטן הוא ח' ב' פעמים ח' הוא ט"ז במ"ק הוא ז' ג"פ ח' הוא ך"ד במ"ק הוא ו' ד' פעמים ח' הוא ל"ב במ"ק ה' ה"פ ח' הוא מ' במ"ק ד' ו"פ ח' הוא מ"ח במ"ק י"ב שהוא מ"ק ג' ז"פ ח' הוא נ"ו במ"ק הוא י"א שהיא במ"ק ב' ח"פ ח' ס"ד במ"ק י' שהוא במ"ק א' וזה הסוד שבכל מקום שאתה מוצא גדולתו של הקב"ה שם אתה מוצא ענותנותו כי כל פעם שאתה מוסיף על השם הוי"ה הוא מקטין עצמו כביכול שלא ישאר אלא עד אחד הוא אלהינו שאין יחידת כמוהו בשום שם אחריו וזהו הסוד שיסד הפייט במוסף ר"ה הודא"י גימ' הוי"ה שמו כן תהלתו שמורה על מדת ענוה עד אחד ואז מראה שאין בלתו כי הוא אחד ואין שני וזו ואין בלתו ולא נתן לאחר מבלעדיו כמו שם אל או אלקים וק"ל. ועוד נראה לתרץ בדרך אחר השם הוי"ה הוא כ"ו במ"ק ח' ב"פ הויה הוא ב"ן במ"ק ז' ג"פ הוי"ה ע"ח במ"ק ס"ו שהוא במ"ק רק ו' ד"פ הוי' ק"ד במ"ק ה' ה"פ הוי"ה הוא ק"ל במ"ק ד' ו"פ הוי' הוא קנ"ו כנגד יוסף הצדיק והוא גימ' יוס"ף הצדי"ק ו' הויו"ת וזהו סוד ויהי ה' את יוסף שהשם הוי"ה היה עמו והוא בגי' קנ"ו במ"ק רק י"ב והוא במ"ק ג' ז' פ"ה קפ"ב גימ' יעקב והוא במ"ק י"א שהוא במ"ק ב' חפ"ה הוא גימ' יצחק והוא במ"ק י' שהוא במ"ק א' וק"ל. ועוד נ"ל בד"א לכל הוי"ה צרף שמנה תמצא בכ"מ גדולתו ענותנותו כיצד שם הוי"ה הוא כ"ו תצרף עוד שמנה הרי ל"ד והוא במ"ק ז' תצרף ח' אל ל"ד הוא מ"ב במ"ק ו' תצרף ח' אל מ"ב הרי נ' במ"ק ה' תצרף ח' אל נ' הרי נ"ח במ"ק י"ג והוא במ"ק ד' תצרף ח' אל נ"ח הרי ס"ו שהיא במ"ק י"ב ובמ"ק ג' תצרף ח' אל ס"ו הוא ע"ד שהוא במ"ק י"א ובמ"ק ב' תצרף הפעם השמיני ח' אל ע"ד הרי פ"ב והוא במ"ק י' והוא במ"ק א' וזהו הסוד שמיני שבשמיני' בכל פעם שתחשוב השם יותר במנין תלמד מדת ענוה שמקטין עצמו אם תלמיד חכם יזהר בזה לא יבא לידי גאוה כלל וק"ל:

ליום חמשה עשר

וכל אדם שהוא עניו ואין לו קנאה ואוהב את חבירו נמצא מקיים כל התור' כשהוא עומד על רגל א' שהוא ואהבת לרעך כמוך אבל אם אינו אוהב את חבירו ומדבר עמו א' בפה וא' בלב אז הוא חייב כרת שנאמר יכרת ה' כל שפתי חלקות וצריך להבין מה מדה כנגד מדה הוא זה שיהא עונשו כרת אלא ידוע הוא שצריך כל אדם לאהוב את עצמו כמ"ש ונשמרתם מאד לנפשותיכם השמר לך ושמור נפשך ורבים כמוהו ואם הוא אוהב עצמו אהבה גמורה אזי הוא מתקן חצי השם של הוי"ה כי אהבה בגי' י"ג וכשהוא אוהב את חבירו ג"כ אהבה שלימה אזי השם שלם כי ב' פעמים י"ג הוא כ"ו וזה סוד בפסוק ואהבת לרעך כמוך אני ה' ר"ל אם תאהוב את חבירך כמותך אז יהיה השם שלם וכיצד יהיה אהבת חבירך לפי פשוטו כמוך דייקא למשל אם תכה עצמך בידך על רגליך בשוגג בודאי לא תכה את ידך לנקום בשביל רגלך או אם ישוך שינך בלשונך בודאי לא תכה את שינך כי הוא מגופך כך אם חבירך עושה לך דבר גדול או קטן הן בדיבור או במעשה אפילו הוא יכה אל תנקום לעשות רעה וכגמולו בראשו כי הוא כמו גופך וזהו הפירוש של ואהבת לרעך כמוך שכוונת הלל היה בעומד הגר על הרגל א' אבל אם אינו אוהב את חבירו אין השם שלם וא"כ הוא כורתו וחותכו לשנים ולכך עונשו יכרת ה' שפתי חלקות מדה כ"מ וזהו סוד בגמ' מר אמר חד"א גי' י"ג ומר אמר חד"א שהוא ג"כ י"ג כי ת"ח נראים כאויבים בהלכה והם אוהבים גמורים ולא פליגי ר"ל שאינם עושים פירוד ופלוגתא בשם הוי"ה וזהו סוד ג"כ בקדוש' של שבח המיחדים שמו תמיד פעמים באהבה שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד אחד הוא אלהינו שהוא נראה כאומר ב"פ אחד והוא אסור כמאמר הגמ' האומר שמע שמע משתקין אותו אלא ה"פ שמייחד פעמים באהבה כיצד אהב"ה של עצמו שהוא גי' אח"ד ואהב"ה של חבירו שהוא ג"כ אחד ואז הוא אלהינו השם הוי"ה מלא ואין בו פירוד כלל וגם ידוע שבעון איבה ושנאת חנם חרב בית. שני והרמז איב"ה ר"ת "איכה "ישבה בדד "העיר וזהו הסוד בגיטין ד' יהושע בן חנני' הלך ועמד על פתח בית האסורים של אותו התינוק ואמר הלא ה' זו חטאנו לו כי ידוע שחטא הוא לשון חסרון כמו וחטאת עמך וע"כ אמר התינוק ז"ו חטאנו לו ז"ו בגי' י"ג שהוא חצי מספר שם הוי"ה חסרנו ממנו שהיתה בינינו איבה ושנאה ולא אהבת חבירו כנ"ל וק"ל וגם האוהב את חבירו מקרב הגאולה שיהיה השם מלא שבגלות אין השם מלא כמו שדרשו חז"ל כי יד על כס יה וגו' והרמז זה כלו' הפך לבן טהור שדרשו רז"ל הפסוק הזה על הגאולה בסנהדרין ר"ל כלו הפך ר"ת "ואהבת "לרעך "כמוך שיהי' השם שלם כנ"ל אז יבא הגאולה וק"ל ואם קיים האדם ואהבת לרעך כמוך אז תפלתו מקובלת כמ"ש בעל שני ל"ה ובלבד שיתפלל בלחש כנ"ל אבל ק"ש יאמר בקול רם בכוונה ומה שאמרו חז"ל כל הקורא ק"ש שחרית וערבית כאלו יגע עצמו בתורה כל היום וכל הלילה ר"ל עם הכוונה השייכים לה. ואכתוב לכם הכוונה בקיצור בראשון יכוין שהעי"ן מן שמע והדלי"ת מן אח"ד הן אותיות גדולות בתורה שמרמזין על הקב"ה הוא העד נשאר מן שמע ש"מ ומן אחד א' ח' הן אותיות אשמח הרי ע"ד אשמ"ח ויכוין במחשבתו להקב"ה שהוא עד עליו אף אם יסרקו בשרו במסרקות של ברזל על יחיד שמו הגדול אעפ"כ יקבל עליו יסורין בשמח"ה שלימה ואם הוא מכוין כוונה זו בשמע ישראל כנ"ל מוחלין כל עונותיו ונחשב לו כאילו נעשה במעשה כי מחשבה טובה הקב"ה מצרף למעשה וזהו הסוד בפסוק כי עליך הורגנו כל היום וכי יכול ליהרג בכל יום הלא בפעם אחד הוא מת ומסיי' הפסוק נחשבנו כצאן טבחה שאנחנו חושבים בשעת ק"ש בכל יום והוה כאילו הורגנו לנו כנ"ל וזהו סוד בגמ' כשהוציאו ר"ע להריגה זמן ק"ש היה והיה סורקין את בשרו במסרקת של ברזל והיה מקבל עליו עול מלכות שמים לקדש את שמו הגדול באהבה א"ל תלמידיו רבינו עד כאן אמר להם כל ימי הייתי מצטער וכו' לכאורה דבר זה הוא תמוה שתלמידים יאמרו לר"ע ח"ו שלא יקבל עליו עול מלכות שמים לקדש שמו הגדול ועוד מה זה שאמרו עד כאן אלא הוא הדבר אשר דברנו שהתלמידים אמרו לו עד כאן ר"ל שהקב"ה כביכו"ל עד שאתה מקבל בשמחה "עול "מלכות שמים ר"ת שמע ויצתה נשמתו באחד וק"ל ונ"ל טעם למה יצתה נשמתו באחד דוקא דאיתא בכתבי האר"י שר"ע היה גלגול של ז"מרי ב"ן ס"לא שהוא בגי' ת' רב"י עקיב"ה בגימ' ת' חסר א' וזה כוונת הגמ' ויצתה נשמתו באחד להשלים לד' מאות שיהיה מלא לתקן מעשה ז"מרי ב"ן סילוא וק"ל ולכן מסר"ק בגי' ת' ואם יאמר האומר למה יצאה הגזירה כך מפי הקב"ה להרוג אותנו כל היום כמו שעודם היום בעו"ה רבים וכן שלימים נחשבים כצאן לטבח יובל אומר אני לכם מה שאית' בכתבי האר"י ומביא משל על זה לרועה שבאו עליו ועל צאנו חיות רעות וכשרואה שאינו יכול להציל צאנו אז לוקח שה אחד ומשליכו לפניהם ובתוך הזמן שהחי' אוכלת השה הוא מציל את כל עדרו כך השטן והאומו' הם החיות רעות ומקטריגי' על ישראל והקב"ה נקר' רועה ישראל וכשהקב"ה כביכול רואה שמדת הדין מקטרג על ישראל אם לוקח צדיק א' ונותן למדת הדין ובזה מציל כל ישראל אבל מפני שלאו כל אדם יכול לעמוד בנסיון הזה להיות נהרג על קדושת השם ע"כ יכוין אדם בפסוק שמע ישראל וגם יאמר פ' ראשונה ויאמר אתה הוא וכו' עד מקדש את שמך ברבים ואח"כ יאמר התפילה הנדפס לקמן אתה קדוש וכו' ויוחשב כאלו היה קדוש וקיבל עליו כל העינויים ויאמר אח"כ פ' קרבנות ויאמר יהי רצון כאלו הקרבתי את עצמי לפניך ואח"כ יתחיל ברוך שאמר ויתפלל בכוונה גדולה כאלו עומד לפני מלך גדול ואל יפסיק ח"ו אפילו בדיבור א' עד שיסיים הש"ץ שמנה עשרה ולא כמו שנהגו המוני עם שבשעה שהחזן חוזר תפלת שמ"ע אינם עונים אמן ואומרים בקשות ומעמדות וגם הלומדים מפלפלים וסומכים על הסברא משובשת מה דאמר רב ששת אנן בדידן ואינהו בדידהו ולא דמי כלל להדדי התם מיירי בקריאת התורה וכבר יצא אבל לענות אמן אם ח"ו מכל השומעים את הברכה אפילו א' אינו עונה אמן עונו גדול מנשוא וראיה ממלך ב"ו כדאיתא לעיל במעשה גדול ונורא בחסיד א' כו' ולא עוד אלא שמחטיא את הרבים והמונים מביאין לעצמם ראיה מת"ח שהוא מפלפל בשעת י"ח והמה משתפים במילי דעלמא וגורם בזה רעה לעצמו ולאחריס ויהי' בכלל ירבעם בן נבט שחטא והחטיא ואית' בש"ע שמחוייב כל אדם לגעור בהמספרים בבה"כ וחוט' גדול הוא כמו רוצח ועונו גדול מנשו' כמ"ש לעיל ע"ש ומלבד שאית' בזוהר תרומה דף נ"ט עמוד רל"ג למעלה יע"ש הטיב האי מאן דמשתעי בבי כנישתא ווי ליה בעלמ' הדין ווי ליה בעלמ דאתי דעביד קלנא בשכינתיה וזורקין אותו בכף הקלע שלא האמין שהשכינה כנגדו ועוד שאומר ברוך אתה ה' לשון נוכח כאלו מדבר עם השכינה ובתוך כך מדבר עם חבירו ובזמן המקדש היה חוזר מעורכי המלחמ' אף מי שהיה סח בין ישתבח ליוצר אור והרמז לזה ה' ילחם לכם בשבילכם ואימתי אם אתם תחרישון ר"ל כשאתם תחרישון בביה"כ אז אינם צריכין לחזור מהמלחמה שהשם ילחם לכם וק"ל. ונחזור לענין הראשון שבשעה שאומר הש"ץ י"ח יעשה אזניו כאפרכסת לשמוע מלה במלה ויענה אמן על כל ברכה ולא יענה אמן יתומה ח"ו שבניו יהיו יו יתומים כדאית' בספרי מוסר ואז יהיה שכרו גדול מהמברך כדאיתא גדול העונה אמן יותר מהמברך שהמברך לא יכול לומר רק מה שתקנו חז"ל וברכת ק"ש וש"ע וברכת הפירות אם יש לו אבל אמן יכול לענות אפי' שומע ברכות ממאה או מאלף בני אדם כדאיתא בס' אורי וישעי דע"ד פ"ב וזו הכוונה שאמר גדול העונה יות"ר לכאורה מלת יותר ללא צורך אבל לפ"ז ניחא למה גדול עונה אמן שהוא יותר ויכול לקיים ולענות עד אין סוף ולא כן בברכה שאסור לברך ברכה שאינה צריכה וק"ל וזו ג"כ. פי' גדול המעשה יותר מן העושה שהעושה לא יכול לקיים כי אם לפי יכולתו אבל המעשה יכול לעשות מכמה בני אדם וזהו ג"כ יותר מן העושה וק"ל:

ליום ששה עשר

עתה אכתוב כוונת קריאת שמע בקצרה בפרשה ראשונה מן ואהבת עד ובשעריך יש חמשה פסוקים וכל פסוק מת באות (ו) ומסיים באות (ך) הרי ך"ו מנין השם הוי"ה ב"ה וב"ש הרי חמשה פעמים ר"ו מנין ק"ל וזהו סוד עי"ן ג"כ ק"ל וסימן עי"ן יפ"ה למפרע ר"ת ה' פעמים י"י וזה השם מאיר עינים שבכל עין יש חמשה גווני' כנודע וכל גוון מאיר מן השם הוי"ה שהוא גימ' ד"ו וה' פעמים ך"ו גימ' עי"ן והנה יש באדם שני עינים ובכל עין יש ה' גונין נגד ה' פעמים הוי"ה הרי י' פעמים הוי"ה וזה הסוד בשיר השירים הנך יפה עיניך ר"ת יו"ד פעמים הוי"ה (ושני פעמים ק"ל בגימ' ס"ר וזהו סוד הפסוק וירא ה' כי ס"ר לראות ר"ל ראות עיניו הוא מכח עשרת פעמים הוי"ה מנין ס"ר) ע"כ יזהר אדם שלא יפגום עיניו כי הם קלים לחטוא יותר מכל האיברים וגם אבותינו דור המדבר היו חוטאין בעיניהם וזהו שאמר בפסוק בלתי אל המן עינינו כי הם היו בוכים למשפחותיו על עסקי משפחותיו על העריות הנאסרת להם והמן היה כזרע גד שהיה מגיד מי שהוא חטא כנודע וזהו שאמר הכתוב אצל מן מ"ספר נ"פשותיכם ר"ת מ"ן איש לאשר באהלו תקחו בא"הלו ואין אהלו אלא אשתו שכל אחד ידבק באשתו והם התאוו תאוה לנשים אחרות והמן היה מגלה קלונם ברבים ונכלמו כלימה גדולה וזהו שמרומז בפסוק "כי "לא ידעו "מה "הוא ר"ת כלימ"ה והיו פוגמים בעיני' שלהם שהיו מתאוים לראות נקב"ה אחרת ר"ת "נפשינו "קצה בלחם "הקלקל ק"ל ק"ל דייקא ר"ל שהיו פוגמים בעינים שלהם בגי' ק"ל ק"ל כנ"ל ואם לחשך אדם לומר מה אני פוגם בראי' אם לא עשיתי מעשה אני אביא לך ראיה גדולה שהראיה עושה רושם כמעשה עצמו ובת היענה יוכיח כל העופות מרובצים על הבצים להוליד אפרוחים ועוף היענה כשרוצה להוליד עומד כנגד הנקבה ורואה והביט בה ועי"ז הנקיבה מולדת ואל תקרי היענה אלא העינה ר"ל בעינים יש כח לאדם להוליד בעו"ה ומצאתי בספר ש"א בת היענה בגי' מלאך המות שהוא ג"כ מלא עינים ב"מ וכתב בעל ראשית חכמ' לכך ברא הקב"ה עוף היענה כן להוליד בראיה ללמוד בני אדם הימנו שלא יפגמו בראיה להסתכל בנשים ובבתולות כמו שאמר איוב ברית כרתי לעיני מה אתבונן על בתולה ואית' בזוהר כשהלך רשב"י עם תלמידיו ברחובות והיו שם נשים אמר להם אל תפנו אל האלילים ואבותינו שהיו במדבר פגמו בעינים בעו"ה ואנחנו גלגוליהם צריכים להתודות ע"ז ע"כ יאמר כל אדם בוידוי חטאנו עם אבותינו העוינו והרשענו שהנשמות הם באים בגלגול בכל דור לכן מי שהוא ירא אלקים יכוין את כל הנ"ל בק"ש בפרשה ראשונה כנ"ל בחמשה פסוקים שהם ג"כ מתחיל בוי"ו ומסיימים בך' שהם מנין עי"ן גי' ק"ל ובזה יתקן החטא שחטא בעיניו ע"כ כוונת פ' ראשונה של ק"ש:

תוכן העניינים

ספר הגן ודרך משה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה