ספר הגן ודרך משה· רבנו יצחק ב"ר אליעזר
ספר דרך משה · ליום עשירי
וגם רעיוני על משכבי סליקי שתפלה של אדם אינה מקובלת בשביל שאינו מתוודה קודם התפלה שאיתא בברכות תפלות כנגד תמידית תקנוה. ואיתא שהקרבן מועיל לפי דברי מדת הרחמים דהיינו שם (ה (הויה) ה) ב"ה שאמר אדם שחטא יביא קרבן ויתכפר אבל מדת הדין אמרה נפש החוטאת היא תמות. ועוד אם אדם חטא בהמה מה חטאה אלא מה יעשה אדם לרצות גם מדה"ד יתודה מתחלה על קרבנו כמ"ש והתודו על עונם ואז יהיה קרבן מרוצה:
ואפשר זה כוונת הכתוב ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו דהיינו אם מתודה על חטאיו אז מרוצה גם להשם במדת אדנ"י שהוא דין. ואז גם אויביו היא המסטין עליו ישלים אתו. וגם כוונת הפסוק אדם כי יקריב מכם קרבן לה' דייקא זו מדת הרחמים לאפוקי לשם אלהים לא ירצה רק בווידוי ובכיי' כמו שאמר דהע"ה כי לא תחפוץ זבח ואתנה עולה לא תרצה זבחי אלהי"ם דייקא רוח נשברה לב נשבר ונדכה אלהי"ם לא תבזה והיינו וידוי ובזה יובן הפסוק זבח לאלהי"ם תוד"ה היינו וידוי ושלם לעליון היינו שם הוי"ה שהוא עליון על כל השמות נדריך היינו קרבנות וזה היה הכל בזמן שבה"מ היה קיים ועכשיו בעו"ה אין לנו קרבן ולא מקדש תקנו אנשי כנסת הגדולה תפלה במקום קרבן. וא"כ ק"ו ומה קרבן עצמו לא היה מכפר בלתי הוידוי עאכ"ו התפלה שהיא במקו' קרבן איך תהיה מקובלת. ע"כ גמרתי בלבי להביא מחשבתי אל הפועל הגם רבות מחשבות בל"ב אי"ש גימ' מש"ה אבל ועצת ה' הי"א תקום הי"א ר"ת א"ם ירצ"ה הש"ה להדפיס שומרים לבוקר ואפילו ליחיד כי בכמה קהלות גדולות כבר תקנתי ת"ל שיתפלל שומרים לבוקר באריכות כמו שנדפס כמה פעמים. אבל אותן הדרים בישובים שאין להם מנין במה יתרצו לפני מלך מלכי המלכי' והפסוק צווח לכה דודי נצא השדה נלינה בכפרים ועוד שתפלת יחיד צריך יותר כוונה ושמירה. מתפלת ציבור כנודע. ע"כ יגעתי ומצאתי להם תקנה להדפיס קיצור שומרים לבוקר שיכול להתפלל אפילו היחיד. ומה אומר ואדבר מהחזנים שהם במקום הכהנים מקריבי הקרבן שעל כל פנים עליהם מוטל להתודות בעדם ובעד קהלם שהם שלוחי דצבור' מובטחני בהם שהם יתוודו קודם תפלתם זכות הרבים מסיעתם שישמע ה' לטובה. ומצאתי לי רמז לדבר זה בתהלים ק"ל נפשי לה' משומרים לבוקר. שומרים לבוקר קרא מרמז בכפלו אם יכול להאריך מה טוב כמו שאומרים בקהלות קדושות הגדולים. אבל בישובים יכולים לעשות קיצ"ר שומרי"ם לבוק"ר שהוא ר"ת שק"ל כמו ארוך. מפני שאין להם פנאי. וזהו שמסיים הפסוק והוא יפדה את ישראל מכל עונותיו. וכל אדם יודה אם אין החזן מתוודה קודם התפלה אין תפלתו מקובלת ובעל ר"ח הביא משל לציבור שהיה צריכים לבקש פני המלך על איזה דבר שאירע להם. ולוקחים לדבר בפניהם שתדלן הגון היודע לדבר. והשתדלן כבר היה חוטא לפני המלך חטא גדול והציבור לא ידעו מזה. וכשבא השתדלן ומבקש תחנונים בעד עמו. א"ל המלך הלא אתה החוטא לפני. ואיך תשא פניך ובאת לבקש בעד אחרים. בוודאי אין דבריו נשמעין. אבל אם השתדלן הזה חכם הוא מקודם ביקש מחילה מהמלך על חטאו. וקיבל עליו שלא יעשה עוד כדבר הרע הזה כי בשגגה יצא מלפניו. בודאי המלך מוחל על חטאיו ומקבל בקשתו בעד עמו ג"כ. כך השתדלן שלנו שהוא החזן נקרא שתדלן ר"ת שער"י תפל"ה דמע"ה ל"א ננעל"ו ואין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחשא. בודאי ומכש"כ החוטא לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה שצריך להתוודות קודם תפלתו. דהיינו בקהלה גדולה צריך החזן לילך בכל יום לעשות שומרים לבוקר עם הציבור ועכ"פ מחויב לומר הקיצור שומרים לבוקר כאשר אדפיס אי"ה לקמן. בספר הקטן הזה. וגם אביא ראיה מגמ' דיבמות דכתיב דרשו ה' בהמצאו מוקי הגמ' שאין תפלת יחיד נשמע דק בעי"ת צ"ל טעם למה באמת דווקא בעשי"ת אלא צ"ל הואיל בימים האלו כל אדם אומר סליחות וידים קודם תפלתו. ע"כ תפלתו מקובלת ולפ"ז נלע"ד אם עושה כך כל השנה ומתוודה קודם תפלתו למה ישתנו כל הימים מעשי"ת ובודאי ג"כ מפלתו מקובלת כמו בעשי"ת ועוד נ"ל הדין ג"כ נותן אם אומר וידוי קודם התפלה הוא כמודה בקנס קודם שבאו עדים ופטור ואם יבא השטן אח"כ ויקטרג. אמר לו הקב"ה כבר הודה והתודה קודם שבאת לקטרג עליו. ואז צריך השטן להיות נהפך עליו לסניגור כמו שעשה ביוה"כ שמליץ יושר בעד עמו ישראל שעומדים כמלאכים והתודו על חטאם. וזה מרומז מנדה בקנ"ס פטור ר"ת קטיגו"ר נעש"ה סניגו"ר. הנה כל ראיות הללו מורה להתודות קודם תפלה ואין וידוי בלא איזה תחינות ע"כ המצאתי קיצור שומרים לבוקר. וד' מזמורים במקום תהלים שיהא כל אדם ירגיל עצמו לאומרם בכל יום. ואז תפלתו מקובלת בודאי. כי לאו כל אדם יכול לומר באריכות בפני עצמו רק בקהלה גדולה וזהו ויאמר בועז לקוצרים ה' עמכם. ר"ל אף המקצרים בתפלתם ה' עמם. לקבל תפלתם. והואיל ואתא לידן מזמור שיר המעל' ממעמקים הנ"ל אימא בה מילתא לדקדק למה מזכיר שם הויה באומרו ממעמקים קראתיך יהו"ה. והשם אדנ"י אצל שמעה בקולי אלא נלע"ד שאיתא בפסחים לא כשאני נכתב אני נקרא. נכתב אני ביו"ד ה"א ונקרא באל"ף דלי"ת. ומחויב כל אדם להבין זאת כדי אם ישאלך בנך לאמר מה זאת ברוך אתה יהו"ה שנקרא בלשון אדנ"י ונכתב בהוי"ה אף אתה תאמר לו כהלכה וכדין שבמחשבה צריך כל אדם לצייר השם הוי"ה ככתבו ויהיה מונח לעיניו. וטוב הוא לבטל מחשבה רעה. כשיראה עליו בעיניו תמיד. אבל כשהוא קורא אותו בקול ומוצא בשפתיו יקרא אדנ"י וזהו כוונת הפסיק ליראי ה' ולחושבי שמו ר"ל מי שהם יראי ה' החושבים שמו. ואין מוציאין את השם הויה מן השפה ולחוץ רק במחשבה. ובזה יתבאר הפסוק שהתחלנו שיר המעלות ממעמקים היינו מחשבה במעמקי הלב קראתיך יהו"ה. לאפוקי אדנ"י שמע"ה בקולי כנ"ל וכדרך שני נבאר הפסוק ליראי ה' ולחושבי שמו