ספר הגן ודרך משה· רבנו יצחק ב"ר אליעזר
ספר דרך משה · ליום אחד עשר
ואגב תוכל להבין סוד אמן שכתבו חכמי אמת שלעתיד נשאל לכל אדם אם היה צדיק דהיינו אם קיים בכל יום אותיות צדיק דהיינו צ אמן ד קדושות י קדישים ק ברכות. ולכוונה זו חברתי בספר קטן הזה הסדר של כוונת צדי"ק שאפילו יחיד יכול לקיים. ובתחלה אפרש לכם סוד אמ"ן כפי מה שחפשתי ומצאתי בספרים דאיתא ליראי ה' ולחושבי שמו. היינו שיחשוב אדם במחשבתו מספר שם הוי"ה שהוא גימ' כ"ו כי להגות השם באותיותיו אי אתה רשאי ואיתא בראשית חכמה שצורת האדם היא שם הוי"ה כזה י ו' י' העינים המה שני יודין והחוטם הוא וא"ו ובזה יובן הפסוק כי בצלם אלהים עשה את האדם. ומהו הצלם הוא י ו י כמו שעבדי המלך נושאים חותם של מלכם. כן הדבר הזה שכלם נושאים חותם של הקב"ה והוא שם הויה. ואם ישאלך אדם הלא גם האומת יש להם צורה זו והם אינם מאמינים בדבר הזה. באמת גם הס' של"ה מקשה דבר זה ותירץ בשביל גרים שעתיד לגייר עצמם. ואז אין צריך הקב"ה בשבילם לברוא צורה חדשה ואיתא בזוהר הגרים נקראו בני יעקב שאחוזתם בעק"ב להתגייר ופסוק מרומז והיה עק"ב ר"ל לעתיד תשמעון כולכם אפי' הגרים ואנחנו נקראים בני ישראל ויובן בזה פסוק כי אני ה' לא שניתי ר"ל צורת ישראל ואומות שוים ולמה כי אתם בני יעקב ר"ל הגרים לא כליתם. ר"ל מפני הגוים לא יכולתי לשנות וק"ל ואפשר זה מרמז הגמ' דשבת מפני מה עיניהם של תרמודיים טרוטות ר"ל עגילות כמו יודי"ן וכוונתו ששאל דוקא על אומה זו דאיתא ביבמות אין מקבלים גרים מן התרמודיי' וא"כ שאל למה לא שינה לאומה זו ואין אתה יכול לתרץ בשביל גרים שאין מקבלין מהן. הנה השל"ה תירץ שפיר בפנינו. אבל לפני או"ה דאינם מקבלים תירץ הנ"ל צריכים לתרץ ע"פ הגמרא דע"א אם היה בורא בצורה אחרת לאו"ה היו אומרים ב' רשויות יש ח"ו. והאמת הקב"ה כולם בראו לכבודו ולעבודתו ונתן הבחירה לכל אדם. ואם יבא אחד מן האומות ויתגייר כמו אברהם אבינו ע"ה וכיוצא בו ישלים התכלית אל מה שהוא נברא. וזהו הסוד במדרש לך לך משל לאחד שהיה עובד וכו' וראה בירה א' וכו' שהיה אברהם אבינו אומר שהעולם בלא מנהיג הציץ עליו הקב"ה ואמר לו אני הוא בעל העולם. ר"ל שהציץ עליו כביכול בצלם וצורה שלו ואמר לו בזאת תראה שבראתי אותך וכל העולם לעבדני כאשר שכל העולם נבראו בצלמו וק"ל וזה יהיה במחשבת כל איש אשר בשם ישראל מכונה שאם יאמר לו אדם עבוד לאחד מן צבא השמים יקהה את שיניו ויאמר לו היאך ישתחוה האדון אל העבד באשר שיש לי צורת אלקים על פני. ובזה נדחה שאלת המין ששאל למה צוה הקב"ה שלא להשתחוות לצבא השמים והלא מגדולת עבד ניכר גדולת רבו . והתשובה הוא איך יתכן שתשתחוה צורת האדון הבורא אל עבדו. ובזה יובן הפסוק לא יהיה לך אלקים אחרים. משום על פנ"י וק"ל וזהו כוונת חז"ל אם יאמר לך אדם פלח לצבא השמים ח"ו אז יהרג וא"ל יעבו"ר ולמה כי צורת האדם היא צורת שם הוי"ה כזה י ו י ר"ת יהרו"ג וא"ל יעבו"ר ובזה תבין מה שכתוב בכתבי האר"י ז"ל אל"ף אחת היא ונקראת בשלש כי האלף נכתבת בצורת יו"ד למעלה ויו"ד למטה וא"ו באמצע כזה א והאות וא"ו הוא בדרך עקומה וזהו חטא הרשעים שהמה הולכים בדרך עקומה. אבל לעתיד יתמו חטאים מן הארץ תכתוב האל"ף בדרך הישר כזה י' ו' י' בצורת פני האדם וזהו כוונת הפסוק יתו"ם ואלמנ"ה יעוד"ד ר"ת י"ו"י' צורת האל"ף ישר. ודרך רשעים יעו"ת הם גורמים עיקום והעוות של האלף וזהו שאמר הפסוק להגיד כי ישר יהו"ה צור"י ולא עולתה בו ר"ל צורי הוא ישר כנ"ל. וגם תדע אם השם הוא בדרך הישר כמו ישמח"ו השמי"ם ותג"ל האר"ץ וכיוצא בא אז שמחה ורחמים בכל העולם אבל אם הוא הפוך ח"ו דין הוא בעולם כידוע ליודעי חן. והרמז לזה הנה יד ה' הוי"ה במקנך השם הפוך א"כ הוא דין וזה סוד רב שמואל בר שיל"ת היה מזרע המ"ן שיל"ת ר"ת שוית"י יהו"ה לנגד"י תמי"ד שהוא היה מתקן מה שעוות המן זקנו כידוע שאסתר הביא רחמים וגאולה לעולם באמרה את השם בדרך ישר י"בא ה"מלך ו"המן ה"יום אבל המן אמר השם בהיפך ז"ה אנינ"ו שו"ה ל"י אינו שו"ה דייק רק עקים לכן תקן זאת רב שמואל בר שיל"ת ר"ת שוית"י ה' לננד"י תמי"ד היינו בדרך שוה כנ"ל:
וגם אצל ושתי המלכה אמר המן כי לא על המלך לבדו עותה ושתי המלכה ג"כ השם היפך עותה דייקא. וזהו סוד מלך ממית ומחיה שהוא ישר ושוה מחיה. ומכלל הן נשמע לאו וזהו הסוד שאמרה כי מלאה הלכתי וריקם השיבני יהוה השיבני דייקא בהיפך יהוה:
והסוד אמן שאחז"ל גדול העונה אמן יותר מהמברך הוא זה. כי אמן בגי' צ"א (הוי"ה אדנ"י) ג"כ צ"א והמברך אינו יכול להזכיר כי אם השם אדני ושם הוי"ה במחשבתו כנ"ל אבל מי שהוא עונה אמן מזכיר מנין ב' שמות כנ"ל וק"ל וזהו כוונת הפסוק ויאמרו כל העם אמן ומה היה מכוונין ומסיים והל"ל ליהוה הל"ל כמנין ס"ה הוא אדנ"י ליהוה שהוא כ"ו ושניהם מכוונין באמן כנ"ל וק"ל והחזן שאינו יכול לענות אמן בבית הכנסת יכוין בשעה שאומרים הקהל אמן לשם הוי"ה ואדנ"י ויהא נכתב לפניו בשילוב הזה יאהדונ"הי שהוא גימ' צ"א כמנין אמן והיא סגולה גדולה לבטל מחשבות רעות. וגם שמעתי ממהור"ר יונה מקעלין ז"ל. חזן בגימי אדנ"י ואם תכתוב חזן במלואו כזה חי"ת זי"ן נו"ן תמצא האותיות אמצעות מנין הוי"ה וכשם שזהו בתוך הפנימי מהתיבה דהיינו הנעלם כך יכוון לזה השם במחשבה ואל יוציא לחוץ וסופי תיבות מנין ת"ק שיכוין התפלה תעלה עד לרקיע מהלך ת"ק וכשמכוין החזן כוונה זו יהיה מובטח שתפלתו מקובלת וזה סוד אמן כתבתי ליודעים ומבינים. אבל מה יעשו ההמוני עם שאין להם לב להבין כנ"ל ע"כ אפרש להם בנגלה שהם ג"כ יכולים להבין. ופירושו לפי פשוטו אמן היינו האמנת דברים שיאמנו דבריו ויקויים הברכה:
ע"כ כל איש מישראל ששומע הברכה מישראל מחוייב לענות אמן אפי' שומע מאשה או מקטן:
ואם שומע ואינו עונה חייב מיתה:
וסימן אמ"ן נוטריקון אנ"י מוס"ר נפ"ש שכל א' מישראל מחוייב למסור נפשו על עניית אמן וכל איש מישראל מחויב לומר הברכות בקול רם כדי שישמעו בני הבית או שאר העומדים אצלו ויכונים לענות אמן שמילת אמן עדות הוא על הברכה שהיא אמת:
ואם יאמר בלחש היא כמו שמעלים להעיד על הדבר. ולאהבת אחי ורעי בני ישראל אספר לפניכם מעשה רב ונורא שנעשה בזמן הגאון ר' מרדכי יפה בעל הלבושי' כמו שסיפר לי חמי זקיני מהר"ר אברהם ווארטר ז"ל מק"ק ליסא באשר שאשתי נכד נכדו של הגאון מהר"ר מרדכי יפה זלה"ה הנ"ל ומעשה שהיה כך היה:
הגאון ר' מרדכי יפה היה אב"ד ור"מ בקהלה קטנה מקודם. והרים ה' כסאו והגדיל למעלה שבאו שלוחים מק"ק פוזנא לקבלו עליהם לאב"ד ור"מ כי היה גאון רב בנגלה ונסתר כאשר כל רואה יראה בספריו הקדושים שעשה עשרה לבושים ומקדם היה כוונתם לשמים שלא קבלו אב"ד אלא לפי תורתו:
(ולא כמו עכשיו בעו"ה בדורות הללו שעושים לעצמם אלהי הבא בשביל כסף וזהב. יד המגעת יותר להלוות לקהלה וליתן לשררה הוא יהיה לראש וגדולי הדור המה יושבים בפחי נפש ואין אדם יודע וביקש לידע מתורתם וחכמתם וחכמת המסכן בזויה בעו"ה מכח זה ימשוך שישכח התורה כלל מישראל ישיבת בחורים כלל אינם נראים במדינת פולין כאשר היה מימי קדם מכח זה צרות רבות באים על כל מה שלא היו מימים הראשוני' ואין איש שם על לבו דבר הזה על מה אבדה הארץ בעו"ה מעט מעט. על עזיבת התורה) וכאשר הביאו לו איגרת רבנות כנהוג השיב הגאון הנ"ל למשולחים אקבל הכתב מכם ואהיה לכם למורה. אמנם תיכף ומיד לא אוכל ליסע עמכם מפני שעדיין לא למדתי חכמת עיבור החודש ואין שום אדם במדינת הללו ללמוד ממנו. ע"כ אסע מקודם למדינת אטליא לויניציאה לחכמי ספרדים שהם בקיאים בחכמה זו ושם אלמוד מהם החכמה הזאת:
ונסע תיכף הגאון הנ"ל ולמד אצל החכם אבוהב הספרדי לערך רביעית שנה ולמד ממנו כל החכמה הנ"ל באר היטיב כאשר נראה חכמתו בספרו לבוש אדר יקר ובהלכות ר"ח מחצת ממנה ויהי מקץ הימים הנ"ל ויקר מקרה שהיה שם תינוק אחד בן הרב החכם אבוהב הנ"ל לערך בן ה' שנים ואכל התינוק פרי א' ובירך בפ"ה בקול רם וענו כל בני הבית אמן על ברכת התינוק והגאון מה' מרדכי יפה הנ"ל לא ענה אמן שלא במתכוין : ( כאשר עדיין הסדר בעו"ה ברוב עולם שאינן נזהרין בזה):
והחכם רבו של הגאון הנ"ל כאשר ראה שלא ענה אמן על ברכת התינוק כעס עליו בכעס גדול והיה מנדה להגאון רמ"י וגער בו בנזיפה והמתין הגאון רמ"י ל' יום כפי הדין נידה הרב לתלמיד. ואח"כ בא הגאון רמ"י ורצה לפייס את רבו ולא היה רוצה למחול לו ואמר לרבו רבינו ימחל אדוני ואמר לו מה פשעי ומה חטאתי נגדו ומה חרי האף הגדול הזה השיב לו החכם הנ"ל ידוע תדע שאהבה גדולה ושלימה שאינה תלויה בדבר אהבתיך יותר מבני. אבל תדע נאמנה שהיית חייב מיתה בשעה שלא ענית אמן על הברכה של התינוק. אמנם באמת ובתמים אני מוחל לך רק בתנאי זה שכל מקום ובכל קהלה אשר תדרוך כף רגליך תדרוש ברבים ותודיע להם את החטא והפגם הגדול של מי שאינו עונה אמן על כל ברכה השומע מישראל:
וגם תצוה לבניך ולבני בניך עד סוף כל הדורות שיספרו זה המעשה הגדול והנורא מה שאספר לך:
וכך היה המעשה שבמדינת שפניא היה מקדם קהלות קדושות קודם גזירת תתנ"ו והיתה שם עיר גדולה לאלקים עיר ואם בישראל והיה שם מלך א' והיה רוצה לגרש אותם כמה פעמים והיה שם אב"ד חסיד ועניו גדול ועושר גדול והיה נושא חן בעיני המלך:
ובכל פעם שהיה דעתו לגרש היהודים היה החסיד הנ"ל מפיר עצתם ומבטל דעתם ויהי היום ויכעס המלך על היהודים וצוה לגרש אותם ובאו כל בני הקהילה להחסיד הנ"ל שילך למלך להמליץ בעדם לבטל הגזירה כפעם בפעם והצליח מעשה השטן בעו"ה ובאו לעת מנחת ערב להחסיד והשיב להם החסיד הנ"ל שילך עמהם רק שרוצה להתפלל תחלה תפלת המנחה ראשית חכמה יראת ה'. והפצירו בו ואמרו לו זו ג"כ מצוה רבה להציל כלל ישראל. ועתה הוא עת רצון לפני המלך ואח"כ תתפלל ויעש כן החסיד והלך עמהם לחצר המלך:
ויהי כאשר ראה אותו המלך נשא חן בעיניו וירץ לקראתו ויחבק וינשק להחסיד הנ"ל וסבר החסיד בדעתו שבוודאי יבטל הגזירה מגירוש הנ"ל והיה מסבב בדברים אחרים עם המלך ובתוך כך בא כומר א' ממדינת המלך ממרחקים לפני המלך ויפול לרגלי המלך ויברך את המלך ברכה ארוכה ואשובה בלשון לטיי"ן או לוע"ז והחסיד הנ"ל לא הבין דבריו וכשראה החסיד שיעבור זמן מנחה הלך לקרן זויות אחת להתפלל מנחה ודעת החסיד היה שיש לו שהות להתפלל קודם שיפסוק הכומר הנ"ל מלברך את המלך ובתוך תפלת החסיד קם הכומר ההוא מעל רגליו וצוה לכל העומדים בבית המלך לענות אמן על הברכה עבור שתקויים ברכתו ויענו כלם יחדיו אמן והחסיד לא הבין לשונם ולא ענה אמן:
ולא היה רוצה להפסיק בתוך התפלה ושאל הכומר הנ"ל אם ענו כל ב"ב אמן. השיבו כן ושאל אם גם היהודי ענה אמן והשיבו לא בעבור שמתפלל שם ויהי כאשר שמע הכומר שלא ענה היהודי אמן תלש את שערות ראשו וצעק צעקה גדולה ומרה ואמר הוי על המעשה הרע הזה שבעבור היהודי הזה לא תתקיים ברכת המלך שלא ענה אמן על ברכתי:
ויהי כאשר שמע המלך את דברי הכומר ויקצוף המלך מאד ויתהפך על החסיד לאכזר ויצו את עבדיו להרוג את החסיד ולנתחו לנתחים. ויעשו כן והמיתו אותו ביסורים קשים בעו"ה וינתחוהו וישימו את הנתחים בתוך השמלה וישאום לביתו ואחר זאת גרש המלך את כל היהודים. היה שם עוד חסיד אחר חבירו של החסיד הנהרג והוא היה יודע מחסידתו של אותו החסיד הנ"ל. ויהי תמיד כמתרעם על מידות של הקב"ה כביכול וישפוט אותו החסיד בדעתו שבודאי עבר החסיד הנהרג איזה עבירה בצינעה כי מי חשיד קב"ה דעביד דינא בלא דינא. והיה אותו החסיד מתענה ובוכה ומתפלל שיודיעו לו מן השמים על איזה חטא נהרג החסיד הנ"ל במית' משונה ויחבודד החסיד ההוא בחדר מיוחד יושב ומשתומם על החסיד הנהרג. ובא אליו החסיד שנהרג בעצם היום הזה בחדרו אשר הוא יושב לבדו ומשתומם ויחרד החסיד החי חרדה גדולה:
ויאמר לו החסיד הנהרג אחי אל תירא ואל תחת. ואמר אליו החסיד החי יודע אני שחסיד גדול היית על כן תאמר לי על מה עשה לך ככה ומה חרי האף הגדול אשר עבר עליך והשיב חסיד הנהרג אני אגיד לך האמת מימי לא עשיתי שום עבירה רק הקב"ה כביכול מדקדק עם הצדיקי' כחוט השערה ורוב העולם אינם נזהרי' בעו"ה בזה החטא שפעם אחת עשה בני הקטן ברכה על הפת ושמעתי ולא עניתי אמן על הברכה והאריך לי הקב"ה ככיכו"ל חפו עד המעש' שנעשה לי בעמדו לפני המלך ב"ו שלא עניתי אמן על ברכת המלך ויחר אף המלך מאד באותו שעה ב"ד של מעלה דנו אותי על שלא עניתי אמן על ברכת בני. לכן אתה חביבי תספר באזני בנך ובן בנך ולכל באי העולם את המעשה הזה ותזהירם על עניות אמן ופרח לו איש האמת החסיד. ואחר שסיפר חכם הספרדי הנ"ל את המעשה הזה להגאון ר"מ יפה הנ"ל ואמר לו אל תתרעם עלי שנדיתי אותך כי נתכוונתי למען תהיה כפרה על עינך. ואני מוחל לך אבל בתנאי שתדרוש ברבים להזהירם על עניית אמן. וכאשר נתקבלתי להיות מוכיח ככל מדינות ת"ל אמר לי חמי ז"ל מאחר שהדבקת בזרעו של הגאון מהרמ"י הנ"ל מוטל עליך הדבר לדרוש עבורו בכל הקהלות המעשה הנורא ההוא ולהזהיר בני ישראל על עניית אמן. ע"כ הירא וחרד על דבר ה' יקרא מעשה הזאת פעם א' בחודש להודיע לכל ב"ב העונש הגדול למי שאינו עונה אמן אפי' על ברכת התינוק שלו ומכ"ש בבית הכנסת כשהחזן חוזר ומתפלל תפלת י"ח ובפרט ב' אמן שאין העולם נזהרים בהם אצל מחזיר שכינתו לציון אומרים תיכף מודים אנחנו לך ואינן עונים אמן ואצל מעריב של שכת ופרוס וכו' כשסיים הש"ן ועל ירושלים מתחילים תיכף ושמרו ע"כ צריכין לזהר לענות אמן קודם מודים וקודם ושמרו שאיתא בספרי מוסר שחסיד אחד התענה על אריכות הגלות ונתגלה לו בחלום איך יבא הגאולה והעולם אינם משגיחין לענות אמן על ברכת הגאולה וזהו המחזיר שכינתו כו' ועל ירושלים כו' וגורמים להחזן שעושה ברכה לבטלה ח"ו וכבר המה מרגילים בזה בעו"ה. ע"כ אני מתקן בכל הקהלות ובכ"מ שאני נוסע לזכות הרבים גוזר אני על כל החזנים קודם מודים וקודם ושמרו ימתין החזן מעט אחר סיום הברכה ויכה באגרוף על התיבה שקורי' עמוד כדי שיזכיר להקהל אנשים ונשים וטף לענות אמן ואז מנערותו ירגיל הנער בזה וההרגל נעשה טבע גם בזקנותו לא יסיר ממנו ואם לא יעשה החזן זאת העונש על החזן שהוא גורם מיתה להשומע ואינו עונה ובאמת תיכף ומיד חייב מיתה ח"ו רק אין בעל הרחמים פוגע בנפשות תחלה ובא לידי עניות ח"ו ועני חשוב כמת. ע"כ אחי ורעי לא יהא אמן הזה קל בעיניכם ואין האדם נקרא צדי"ק אלא אם קיים בכל יום צ' אמני"ם וד' קדושות יוד קדישים וק' ברכות ר"ת של צדי"ק רק אימתי יכול לקיים אם אדם דר במקום מנין ואז אם ישכים לב"ה וישמע כל הברכות מהחזן ויענה על כל הברכות אמן יקיים כנ"ל אבל מה יעשו אותן המאחרים לבא לבה"כ באיזה אונס או אותן הדרים במקום שאין מנין וההולכים בדרך היאך יקיימו רמז צדי"ק כנ"ל ע"כ אני מורה לכם דרך ישרה שיבור לו כל אדם ולא יטה ממנו ימין ושמאל. בראשון אם איחר לבא לבה"כ עד אחר הברכות הן כולן או מקצתן יאמר לבנו הקטן או לחבירו שלא התפלל עדיין שיאמר כל הברכות בקול רם כדי שיענה עליהם אמן וכן יעשה האדם כשהולך בדרך עם חבירו או משרתו וכן בכל מקום שאין להם מנין ובמקום אמן שאין יכול לענות אחר חזרת ש"ץ י"ח יקיים על ברכת הפירות. ובהרחמן הוא בברכת המזון יברך חבירו או בנו אפילו תינוק בקול רם כי תקנו הרחמן אלו י"ח במקום ח"י ברכות שבתפלה. וזהו מה שמצאתי מסוד אמן וצ' אמונים ומקום קבוע וק"ל:
ועתה אכתוב סוד הדלי"ת מצדי"ק שמורה על ד' קדושות שמחויב כל אדם לומר בכל יום ג"פ קדושה בשחרית ואחת במנחה בשחרית הן ג'. קדושות יוצר קודם ק"ש וקדושת י"ח כשחזן חוזר ומתפלל וקדושות ובא לציון הרי ג' ובמנחה כשחוזר הש"ץ י"ח היא קדושה רביעית ואותן הד' קדושות יכול אדם לקיים כשמתפלל בציבור אבל ההולך בדרך ומי שהוא דר במקום שאין מנין או מי שאיחר לבא לבה"כ משום איזה אונס היאך יכול לקיים אותן שני קדושות בחזרת הש"ץ ומרגלא בפומי' דבני קהלות גדולות בלאו הכי להתלוצץ על בני הישובים שהם חצי יהודים ועתה מפני שלא יכולים לקיים אותן שני קדושות קרוב להיות אמת ליצנות דבני קהלה. ע"כ לזכותן אני בא להדפיס אי"ה לקמן הד' קדושות שיכולים לאומרם אפילו ביחיד:
ועתה אכתוב היו"ד סוד של עשרה קדישים מצדי"ק ואטעים לך מעט מזעיר מסוד הקדיש כי עמוק עמוק הוא מי ימצאנו ואעתיק רק מה שמצאתי בשפע טל שאיתא בגמ' כל העונה אמן יהא שמיה רבא בכל כחו קורעין לו גזר דינו של ע' שנה ופרש"י בכל כוונתו ומה היא הכוונה אלא הכוונה היא פשוטה בקצרה שכל אדם יש לו ב' ידים ולמה נקרא שמו יד על שם יו"ד פרקים שיש ביד ושני פעמים יד הוא כ"ח שעיקר הכח הוא בידים וכל עצמותיו תאמרנה בשעת הקדיש וזהו בסוד ועתה יגדל נא כ"ח. וגם השם הוי"ה. כשנכתב במילוי האותיות הרי הם ג"כ כ"ח כזה יו"ד וא"ו דל"ת ה"א אל"ף וא"ו אל"ף וא"ו ה"א אל"ף הרי כ"ח ובמספר קטן הם עשרה ר"ל בשעת הגלות בעו"ה מקטין עצמו כביכול עד עשרה כזה יו"ד הא וא"ו הא וזהו הסוד תש כח צור ילדך תש"י ותשכח אל מחולליך ע"כ אנו מתפללין ועתה יגדל נא כח ר"ל שיתגדל ויתקדש שמיה רבא דהיינו שיהיה השם במילוי אותיות מנין כ"ח מספר גדול וק"ל וגם בכל התורה כולה לא נמצא רק ג' פסוקים מספר אותיות שלהם כ"ח א' הוא בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ שהקב"ה כביכול ברא את העולם בזה השם. כי בי"ה ה' צור עולמי' וזהו דדריש ר' יצחק לא היה צריך התורה להתחיל כו' ומה טעם פתח בבראשית משום כ"ח מעשיו הגיד לעמו בשם כ"ח נברא העולם כנ"ל. והפסוק השני וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר. ג"כ מנין אותיותיו כ"ח וזהו שמפרש רש"י כשהיה משה משמיע הדברות לישראל וכו' והקב"ה מסייע לתת בו כ"ח דייקא והפסוק הג' ועתה יגדל נא כח אדני כאשר דברת לאמר ג"כ מנין כ"ח. וזה סוד אמן יהא שמיה רבא בכל כחו בכל כוונתו והיינו שם כ"ח הנ"ל. ואיתא בר"ח שכל אדם יאמר ג' פסוקים הנ"ל קודם הקדיש ויכוין כך לטובה ועיקר הכוונה היא שאותיות של ועתה יגדל נא וגו' הרי מנין כ"ח פעם אחת ואח"כ תחשוב מנין התיבות של יהא שמיה רבא עד דאמירן בעלמא ואמרו שסם כ"ח תיבו"ת הרי ג"פ כ"ח גימ' פ"ד. ורמז לך מוכי"ח מנין פ"ד הוא ותיקון גדול למוציא זרע לבטלה וזהו סוד יעקב אבינו היה בן פ"ד שנה ולא ראה קרי ואנו חוטאים בכל יום בעו"ה בזה החטא ויתוקן בזו הכונה כנ"ל ותצרף שמנה תיבות של ועתה יגדל נא כח וגו' לעשרים תיבות מן יתגדל עד יהא שמי' הרי עוד פעם כ"ח הרי ד' פעמים כ"ח כמנין יב"ק וזהו שם הגדול כנודע שהם ג' שמות הוי"ה אדנ"י אהי"ה שהם מנין יב"ק או הוי"ה אלהי"ם ג"כ מנין יב"ק זו היא הכוונה של קדיש בקצרה:.
ועתה אכתוב כוונת קו"ף של צדיק המרמזת על מאה ברכות שאיתא בגמ' ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כ"א ליראה. א"ת מה אלא מאה שחייב אדם לברך בכל יום מאה ברכות וכשמברך על איזה פרי או שום ברכה מחויב לברך בקול רם כדי שחבירו יענה אמן כנ"ל ואם יעשה כך אזי אם ח"ו נגזר עליו קללה אזי מהפך הקללה לברכה שאיתא בכתבי האר"י ז"ל ראה אנכי נתן לפניכם היום ברכה וקללה והקשה הלא אין קללה למעלה ופירשו כך שאם תהפך קללה ותעשה הלל ק' ר"ל שיברך ק' ברכות אז יהיה הקללה ג"כ ברכה וזהו הפסוק ויהפוך ה' אלהיך לך את הקללה לברכ"ה היינו שיברך הלל ק' בכל יום ויהיה מהופך קללה כנ"ל. וזהו כוונת הפסוק בתהלים ק"ט ויאהב קללה ותבואהו ר"ל שהרשע אוהב את הקלל'. וא"ת מי פתי שיאהב קללה ומתרץ הפסוק ולא חפץ בברכה שלא ברך בכל יום מאה ברכות כנ"ל:
ועיקר שלא יברך ברכה לבטלה ונתחיל מברכה הראשונה שהיא נטילת ידים יהא זהיר בה שלא תהא לבטלה והוא אם אינו נוטל ידיו כדת וכדין לכן יהא נזהר בה מאד ומאד. ראשון כשעומד ממטתו אל ילך ד' אמות בלא נטילת ידים. לכן בעל נפש וירא אלקים יזמין לו כלי מלא מים לפני מטתו כדי שיהא לו מוכן ומזומן כשיקום ויש רבים מחסידים ואנשי מעשה שנוטלים לידים אפי' קודם שלובשים עצמם בבוקר כדי שלא יטמאו את בגדיהם וזהו סדר הנטילה. יקח הכלי ליד ימין ויתן אותו ליד שמאל ויריק מתחלה פעם אחת על ימין ואח"כ יריק אותו בימין על שמאל וכה יעשה ג"פ דוקא בסירוגין. ואם הוא עושה כן אז יכנע היצר הרע שבצד שמאל ליצר טוב שבצד ימין כמ"ש לב חכם לימינו הוא יצ"ט ולב כסיל לשמאלו הוא יצה"ר וא"כ הוא מכניע בנטילתו ליצה"ר ויאמר בפה מלא הריני עושה זאת להכניע ליצר הרע להיות עבד ליצ"ט וזהו שאמרו חז"ל לעולם ירגיז אדם יצ"ט על יצה"ר. וגם כשנוטל ידיו כנ"ל מעביר את הרוח הטומאה השורה על הידים ואפי' הנשים והמשרתות יעשו כך כדי שלא תטמאו את האוכלין הנעשי' על ידיהן ואם לאו גורמים ח"ו שיהיו בניהם ערלי לב ועמי הארצים. ואחר הנטילה תיכף יברך על נטילת ידים ואז אל יברך ברכה זו בבית הכנסת או במקום קבוע שמתפלל כי היא ברכה לבטלה ולא יפה עושים שמברכים בב"הכ אחר שבירך החזן על נטילת ידים אז גם המה מברכים בקול רם כדי שיענה החזן אמן ממ"נ לא יפה עושים כי הברכה הנ"ל מחוייבים לעשות בביתם אחר נטילתם מיד ואם כבר בירך בביתו ומברך עוד הפעם בב"ה הוי ברכה לבטלה ואין ראיה מהחזן אף שבירך בביתו רשאי לברך בבה"כ להוציא רבים י"ח וכל מורה צדק ואב"ד דקהלתו צריך לבטל זאת הרי ערכתי לפניכם הכוונות של אותיות צדי"ק שיכול כל אדם לקיימם אפילו ההולך בדרך או הדר ביישוב לבדו:
ואחר שיהי' לו מקום קבוע להתפלל ויקיים כוונת צדיק כנ"ל. על כל זה אינו נקרא צדי"ק תמי"ם עד שיקיים ר"ת של תמי"ם תמי"ד יקיי"ם מצו"ת מצ"ת וזהו מצת ר"ת מזוו"ה ציצי"ת תפילי"ן ואפרש לכם מתחלה מצות מזוזה שכל אדם מחויב לבדוק מזוזתו פעמים בשבע שנים כדאיתא ביו"ד רצ"א ואפילו אם קנה אדם מזוזה חדשה יבדוק אותה אם היא כשירה. ואין אני יכול להתאפק מלהודיע לכם המעשה שאירע במדינת פיה"ם שהכה הרעמים וברק בתוך בית יהודי אחד בארץ אצל מזוזות הבית בלי שום היזק וכאשר באתי לעיר ההיא לבדוק המזוזות כמנהגי סיפר לי היהודי הנ"ל את המאורע. אמרתי לו שמא המזוזה היא פסולה אמר לי זה ימים מועטי' שקניתי את המזוזה אמרתי לו אעפ"כ:
ובדקתי אותה ומצאתי חסר הפסוק למען ירבו וכו':
ע"כ יזהר כ"א לבדוק מזוזותיו אף אם הם חדשים מקרוב באו ובפרט כשאינם משימים על השם שד"י איזה דבר לכסותו אז הוא נמחק בימים מועטים והשם שדי ר"ת שומ"ר דלתו"ת ישרא"ל שומ"ר דל"י יהודי"ו וזהו דוקא כשאינו נמחק:
וזהו סוד מזוז"ת אותיות זו מו"ת שזז והולך מהחדר שיש בו מזוזה כשרה ואפי' אם יש לו כמה חדרים כלם חייבים במזוז' וא"ת הרי כמה רשעים שאינ' נזהרים בזה ואעפ"כ הם חיים ויושבים בהצלחה תשובה לדבר תהיה בטוח שלא יאריך ימיו בהצלחתו ובודאי בקרב ימיו ירד מנכסיו ועני הוא חשוב כמת. וגם ח"ו בנים מתים כשהם קטנים בעון מזוזה כדאיתא בשבת ומזוזה הואיל ואתי לידי אימא בה מילתא כי שם שד"י שומר ישראל היינו כשהוא נכתב ישר ולא מהופך דאיתא בכתבי האר"י ז"ל מפני מה אנו מהפכים את הסדר ואומרים זכור לנו ברית אבות כאשר אמרת וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק ואח"כ ברית אברהם אלא הגאולה של ישראל תלויה דוקא אם האבות אינן כסדר דאיתא עמלק היה מתגאה ואמר שהוא אדם גדול שר"ת עמל"ק "עמרם "משה "לוי קהת והשיבו לו ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אובד ר"ל אחרית וסוף התיבות מצדיקים הללו הוא מית"ה וגם בלעם היה מתגאה ואמר שהוא גימ' קמ"ב בסופי תיב' של אבותינו אברה"ם יצח"ק ויעק"ב והשיבו לו ג"כ שהוא ילך למיתה ולחורבן שס"ת של האבות גם בא"ת ב"ש שד"י מהופך יד"ש לשון נדש ונרמס כעפר וזהו סוד בתהלים נהפך לשד"י בחרבוני ר"ל כשהשם שדי נהפך הרי הוא חורבן הגם שפשט הפסוק ע"פ מקרא אינו כן יש אם למסורת:
וזהו הסוד שאנו אומרים זכור לנו ברית אבו"ת דייקא דקשה אם אמר אבות למה אמר אברהם יצחק ויעקב וכי אין אנו יודעין שהם האבות אלא הוא הדבר אשר דברנו כשאנו מזכירין זכות אבות ומבקשי' הגאולה מוכרחים אנו להזכירם שלא כסדר שאם אני אומר בתחל' אברהם אזי אין לו זכות אב כלל שאביו היה תרח ואם אני אומר תחל' יצחק אזי אין לו רק זכות אב אחד ואנו אומרים ברית אבו"ת וגם השם שד"י היה מהופך בס"ת יד"ש בא"ת ב"ש כנ"ל. אבל יעקב בתחל' יש לו ברית וזכות אבות ועוד שגם השם שד"י הוא ישר כנ"ל וק"ל וזהו סוד ברש"י פרשת וארא אל האבות דקשה לרש"י הפסוק אומר וארא אל אברהם ואל יצחק ואל יעקב באל שדי והלא השם שד"י הוא מהופך כנ"ל לכן מתרץ רש"י וארא אל האבו"ת ר"ל יעקב יצחק אברהם שאז השם שד"י הוא ישר כנ"ל וק"ל. וזהו סוד התפל' שאנו אומרים אלהי אברהם וכו' ומסיים וזוכר חסדי אבות ומביא גואל וקש' הלא כבר אמר אברהם יצחק ויעקב ולמ' חוזר ואומר חסדי אבות אלא משום שאמר בתחל' אלהי אברהם יצחק ויעקב אזי השם שד"י הוא מהופך ע"כ מסיים וזוכר חסדי אבו"ת ומביא גואל כי הגאול' תלוי' בזה וק"ל וזהו ומבי"א ר"ת ודוקא "מזכיר בתחל' "יעקב "אבינו וק"ל. ע"כ יזהר כל אדם שיניח דברמה על השם שדי כגון מעט זכוכית כדי שלא ימחוק את השם ואם הולך אדם מביתו יניח ידו על השם שד"י ויכוין שהשם יתברך ישמרהו ויצילהו מיצר הרע כי יצר במילוי כזה יו"ד צדי' רי"ש ס"ת שד"י ע"כ פרשתי לכם המ"ם מן מצ"ת: