אור ברסלב
ספר ברכת ישראל סימן מח - בדין טרימא › ב. בביאור דברי הרמ"א

ספר ברכת ישראל

סימן מח - בדין טרימא · ב. בביאור דברי הרמ"א

א. בביאור פלוגתת הראשונים

הרמ"א (סי' רב ס"ז) כתב וז"ל: ולפי"ז הוא הדין בלטווער"ן הנקרא פווידל"א מברכין עליהם בופה"ע, ויש אומרים לברך עליהם שהכל (תה"ד), וטוב לחוש לכתחילה לברך שהכל, אבל אם ברך בופה"ע יצא כי כן נראה עיקר. עכ"ל.

וכתב המג"א (סקי"ח), נראה לי דהיש אומרים פליג דוקא בגודגדניות שנתבשלו ונימוחו לגמרי, אבל בתמרים שנתמעכו לגמרי לא פליג וס"ל כהרמב"ם והטור שמברך בופה"ע, וכן משמע בסי' רד (ס"יא) שכתב אפי' הם כתושים ביותר ולא פליג הרמ"א. ובלבושי שרד (סק"יט) ביאר שהמג"א מחלק בין נתמעך לנימוח לגמרי. ונמצא שהרמ"א חולק על השו"ע במקצת, דרק לעניין פווידל"א שהוא נימוח לגמרי חושש הרמ"א לתה"ד ולכתחילה יש לברך שהכל, אבל בתמרים שמיעכן לגמרי ועשה מהם עיסה לא פליג וברכתו העץ, וכן דעת הלבוש (ס"ז).

בביאור הגר"א (סק"ז) כתב דהי"א פליג על המחבר בכל, בין על הפווידל"א ובין על תמרים שמיעכן ועשה מהם עיסה, וכדבריו פסקו רבים מהאחרונים והם: הדברי חמודות (פ"ו אות מ'), וכן בשיירי כנסת הגדולה (הגהות ב"י סי' רב אות ט') כתב להדיא דהי"א ברמ"א קאי אף אתמרים שמיעכן ביד וה"ה גודגדניות וה"ה פווידל"א, ובעולת תמיד (ס"ז), וכן במלבושי יו"ט (אות ד'), ובנהר שלום (ס"ז בסופו).

הט"ז (סק"ד) האריך והעלה שהמברך לכתחילה בופה"ע על הפווידל"א אין עליו חשש ושפיר עביד, כיון שברכת בופה"ע יש לה מעלה על ברכת שהכל, ובכל יום אנו נוהגים כשמבשלין תפוחים עד שנתרסקו לגמרי שמברכין עליהם בופה"ע כמ"ש בסעי' יב שעל כל הפירות שטובים חיים ומבושלים לאחר הבישול מברך בופה"ע, וודאי שע"י הבישול הוי מרוסקים אין כאן מיחוש ברכה לבטלה. נמצא שהט"ז חולק על הרמ"א וס"ל דלכתחילה יכול לברך על הפווידל"א בופה"ע, וכ"ש על טרימא.

נמצא דלדעת השו"ע שפסק כהרמב"ם, בין בתמרים מעוכין ובין בפווידל"א אפי' שהיא נימוחה מאוד (ובלבד שישאר בגדר אוכל) מברך בופה"ע דבמילתייהו קיימי, ואפי' שנשתנתה צורת הפרי, כיון ששינוי צורת הפרי אינו מגרע מהברכה לדעת השו"ע.

ואילו בדעת הרמ"א פליגי האחרונים. המג"א ודעימיה, ס"ל שרק בפווידל"א פליג הרמ"א, אבל בטרימא מודה לשו"ע. הגר"א ודעימיה, ס"ל שהרמ"א פליג על השו"ע גם בטרימא וגם בפווידל"א. ואילו הט"ז פליג על הרמ"א וס"ל שלכתחילה אפשר לברך על הפווידל"א בופה"ע כדברי השו"ע.

המשנ"ב (סקמ"ב) כתב דלדינא אין נפק"מ בפלוגתא זו, דאף אי נימא דהיש אומרים פליג אתמרים שנתרסקו, מ"מ להלכה קיימא לן כדעת המחבר דהיכא שממשן קיים לא נשתנית ברכתן, ורק בפווידלא שאיבד כל צורתו ולא ניכר כלל מה הוא אז לכתחילה מברך שהכל כהכרעת הרמ"א, דבברכה זו יצא על הכל בדיעבד.

ונחלקו אחרוני זמנינו בדעת המשנ"ב במאי דאמר דקיי"ל כדעת המחבר. הפסקי תשובות (בסי' רב אות טו) ד"ה "ולכן" כתב דמ"ש בשו"ע לשון הרמב"ם שמיעכן ביד בדוקא הוא, שאז אין הריסוק מוחלט, ולכן באות טז כתב על ריסוק בננה, אבוקדו, תמרים וכדו' ע"י מזלג, כף או סכין, שברכתם אינה משתנית משום דכל שריסוקו בצורה ידנית, כף וכדו' לא נשתנית ברכתו כמבואר במשנ"ב סקמ"ב שכן קיי"ל בזה להלכה כדעת המחבר ע"כ. נמצא דהבין במשנ"ב דכל שאין הריסוק מוחלט, שנעשה ע"י מזלג, אין ברכתו משתנית כיון שעדיין ממשות הפרי קיימת, אבל פירות שרוסקו ע"י מכונה (בלנדר) שאז הריסוק הוא מוחלט עד שאין ניכר מהות הפרי, ברכתו שהכל.

אלא שקשה על פירוש זה ממ"ש הב"י סוף סי' רד ד"ה "בתרומת", מדהביא הב"י את דברי הרמב"ם להקשות על תה"ד דמיירי בגודגדניות שנימוחו ע"י בישול, מבואר דס"ל בדעת הרמב"ם דאפי' שנימוח לגמרי באופן שלא ניכר מהות הפרי אפ"ה ברכתו אינה משתנית דבמילייהו קיימי. וממילא מ"ש בשו"ע תמרים שמיעכן ביד וכו' הוא לאו דוקא וכפי הבנתו בב"י, ובשו"ע העתיק דברי הרמב"ם במלואם שכן דרכו בקודש להעתיק לשונות הפוסקים, ולכן אין להוכיח מדברי השו"ע מ"ש ומיעכן ביד, זה בדוקא ביד. ובפרט שכן הסביר הבה"ל ד"ה "תמרים".

אשר על כן בספר וזאת הברכה (עמ' 237) כתב דלדינא הכריע המשנ"ב (סקמ"ב) והבה"ל שכל שניכר תוארו ומהותו של הפרי מברך כברכת הפרי המקורי אף שנתרסק לגמרי, שבזה פוסקים כהרמב"ם. ובסיכום למעשה כתב שגם פרי שנימוח לגמרי אם ניכר רושם הפרי (דהיינו המרקם והצבע) ברכתו כברכת הפרי המקורי, והביא דוגמאות לפירות וירקות שנימוחו לגמרי וניכר רושם הפרי וברכתם כברכת הפרי המקורי והם: תמרים, תפו"א מרוסקים (פירה), בננות, חצילים, אבוקדו וכדו', שכל אלו אפי' שרוסקו ע"י מכונה (בלנדר) ברכתם אינה משתנית כיון שניכר מהותו של הפרי, דהיינו שאדם מהצד יוכל להכיר מאיזה פרי נעשה הדבר. וכן הגרע"י שליט"א בחזו"ע (טו בשבט ברכות עמ' קסג ס"ח בהערות) לאחר שביאר בדעת מרן השו"ע שאפי' נתרסקו הפירות לגמרי אין ברכתן משתנית, ואף שנתרסקו ע"י כלי, וכמ"ש המשנ"ב (סי' רב סקמ"ב) דלדינא קיי"ל כדברי מרן המחבר שאף בנתרסקו לגמרי כל שממשן קיים לא נשתנית ברכתן, וכ"כ הרה"ג רי"ש אלישיב זצ"ל בקובץ תשובות ח"ג (סי' לב עמ' מג) ד"ה "ונראה", שאפילו אם הרמ"א חולק במיעכן ביד וריסקן ביד, הלכה כמרן המחבר עיי"ש עכ"ל.

נמצא לדבריו דמ"ש המשנ"ב דקיי"ל כדעת המחבר, היינו אפי' שנימוחו לגמרי ע"י בלנדר אין משתנית ברכתם כיון שניכרת מהות הפרי, ורק בדברים שאיבדו תוארם וצורתם, דהיינו שאדם מהצד אינו יכול להכיר מאיזה פרי נעשה הדבר, ברכתם שהכל, כגון: ריבת שזיפים או תותים, וכן רסק תפוחי עץ תעשייתית, ירקות מבושלים שרוסקו לגמרי וכדו'. וזה משום דהמשנ"ב פסק לגמרי כדברי השו"ע וכמ"ש בבה"ל ד"ה "תמרים" שהלכה היא כדעת הרמב"ם והשו"ע, ורק בפווידל"א לכתחילה מברכים שהכל כהכרעת הרמ"א.

תוכן העניינים

ספר ברכת ישראל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה