סימן מו - בדין שינוי מקום · עיקרי הסוגיא בקיצור
בפסחים פ' עשירי (קא:) פליגי רב חסדא ורב ששת, ר"ח ס"ל דשינוי מקום הוא רק בדברים שאין טעונים ברכה לאחריהן במקומן, אבל דברים הטעונים ברכה לאחריהן במקומן א"צ לברך מ"ט לקיבעא קמא הדר, ורב ששת אמר אחד זה ואחד זה צריך לברך, אא"כ השאירו זקן או חולה במקומן.
ונחלקו הראשונים לעניין הלכה. רשב"ם התוס' והרא"ש פסקו כרב חסדא, ואילו הרי"ף והרמב"ם פסקו כרב ששת, ולעניין הלכה השו"ע (סי' קעח ס"א-ב) פסק כהריף והרמב"ם, ואילו הרמ"א (בס"ב) נמשך אחר התוס' והרא"ש כרב חסדא.
עוד נחלקו הראשונים, אי שינוי מקום הוא מטעם היסח הדעת או לא. הרמב"ם הרי"ף ורש"י ס"ל דשינוי מקום חשיב כנפסקה סעודתו ומשו"ה בעי ברכה למפרע, וברכה לכתחילה על מה שרוצה לאכול, וכן פסק השו"ע בס"א, אולם הרא"ש והתוס' ס"ל דשינוי מקום אינו גרוע מהיסח הדעת, ולכן אם שינה מקומו בדברים ששייך בהם שינוי מקום, אינו צריך אלא ברכה לכתחילה, וכדבריהם פסק הרמ"א בס"ב.
פלוגתא נוספת איכא בנייהו, דלדעת השו"ע שינוי מקום הוא אפי' בדברים הטעונין ברכה לאחריהן במקומן (אא"כ השאיר חברים), ואילו הרמ"א ס"ל דשינוי מקום הוא רק בדברים שאינם טעונין ברכה לאחריהן במקומן, אבל בדברים הטעונין ברכה לאחריהן במקומן א"צ לחזור ולברך דלקיבעא קמא הדר. הבה"ל סי' קעח ד"ה "בבית אחד" כתב אף ששינוי מקום מחדר לחדר בין לרמ"א ובין לשו"ע חשיב שינוי מקום כל אחד לשיטתו, מ"מ בדיעבד אם שינה מקום מחדר לחדר אינו חוזר לברך מספק ברכות, כיון שישנם ראשונים דסברי שמחדר לחדר לא חשיב שינוי מקום.
ועוד נחלקו הראשונים אי גדרי שינוי מקום בברכות, וקידוש במקום סעודה שוים או לא.
שיטת רש"י וספר המכתם, שדיני שינוי מקום וקידוש במקום סעודה אינם שוים, שקידוש במ"ס שייך רק אם אוכל באותו חדר שקידש, אבל בחדר אחר לא חשיב מקום סעודה, ובשינוי מקום בברכות אף מחדר לחדר לא הוי שינוי, ורק מבית לבית חשיב שינוי מקום.
שיטת התוס' והרא"ש שדיני קידוש במ"ס ושינוי מקום בברכות שוים, דבשניהם מפינה לפינה באותו חדר לא הוי שינוי מקום וחשיב קידוש במ"ס, ואילו מחדר לחדר צריך לחזור ולברך בין בברכות ובין בקידוש. וכן דעת הרמב"ם כמ"ש לעיל אות ו'.
שיטת רבינו חננאל, הרי"ף, הר"ן ודעימיה היא כרש"י שהסוגיות חלוקות בדיניהם, אלא דר"ח והר"ן ס"ל שקידוש במ"ס זה דוקא כשסועד באותו מקום שקידש, ואף אם שינה מפינה לפינה חוזר לקדש, דקידוש תלוי במקום הסעודה ממש, וה"ה לאוכל פת ומיני דגן, משום שדרך בנ"א לאכול דברים אלו באותו מקום ממש. ורק בשאר דברים אף ששינה מפינה לפינה א"צ לחזור ולברך. ועיין לעיל אות ו' בפירוש המגיד משנה על הרמב"ם, וא"כ אפשר לפרש כן גם ברי"ף ואז נצרף את הרי"ף לשיטת התוס' והרא"ש. השו"ע פסק כדברי התוס' והרא"ש כמ"ש בב"י סי' רעג, ובמשנ"ב סי' קעח (סק"י).
עוד נחלקו הפוסקים בדעת מרן אי מהני לדין נותן דעתו ורואה מקומו לעבור מחדר לחדר לכתחילה, או רק בדיעבד. דעת הכנסת הגדולה, הכה"ח (סי' רעג אות טז), הגרע"י שליט"א בחזו"ע שבת ח"ב (דיני קידוש במ"ס) והילקו"י הלכות שבת (ח"א עמ' רצד ס"ה) והרב גדעון בן משה שליט"א, דלדעת מרן לא מהני אם נותן דעתו ורואה מקומו לכתחילה אלא בדיעבד, כיון שמרן בסי' רעג הביא את דעתם של רב ניסים גאון ורב שר שלום בי"א, ולפי"ז בסי' קעח ס"א הרמ"א חולק על השו"ע, וכן בסעי' ג' הביא דברי האורחות חיים ביש מי שאומר. ולדעה זו כדי לצאת אליבא דמרן הביא בקונטרס יוסף ברכה (עמ' 59) עצה בשם הרב גדעון בן משה שליט"א. או שיכוין על כל מה שיאכל, שהברכה תחול עד שיצא מהחדר בו הוא נמצא. או שיכוין שברכה זו תחול על פרי זה ותו לא. דאז הוי היסח הדעת גמור, ואם ירצה לאכול עוד יברך שוב, ולא יחוש מברכה שאינה צריכה שהרי צריכה היא כדי להינצל מפלוגתת הפוסקים, וכמו שכתב יסוד זה השערי תשובה (סוסי' תרלט), וכ"כ בשו"ת יבי"א (ח"ח סי' כו אות ד) ובברכת ה' (ח"א עמ' מא) בתחילת המראה מקומות.
אולם דעת המאמ"ר סי' רעג, הבא"ח (פ' בהעלותך ס"ד), האורל"צ (פי"ב הט"ו) וההלכה ברורה (ח"ט קעח ס"א) דלדעת מרן מהני לכתחילה אם נותן דעתו ורואה מקומו, וראייתם מסי' קעח ס"ג, וכן בסי' רעג ס"ל כהמאמ"ר עיי"ש. ולדעה זו כדי לצאת אליבא דמרן, כל פעם לפני שמברך יכוין על כל חדרי הבית.