סימן מג - שני מינים מעורבים שחפץ במין אחד יותר מהשני · סיכום דיני עיקר וטפל
נכתוב בקצרה את העולה לדינא בדברים המעשיים.
בדיני עיקר וטפל ישנם ארבע נושאים עיקרים שעליהם מבוססים דיני עיקר וטפל, וכאשר נקבצם נוכל לסווג כל סוג מאכל לאיזה נושא הוא שייך, וע"י כן נוכל לקבוע את ברכתו. ואף שישנם גדרים נוספים, מ"מ עיקר הדברים המעשיים הינם חלק מארבעת הנושאים שנכתוב לקמן.
הנושא הראשון: "עיקר וטפל הנאכלים בזה אחר זה", כגון אכל מליח ואח"כ פת כדי להעביר המליחות מפיו, שמברך רק על המליח ופוטר את הפת, וזה בתנאי שאינו חפץ באכילת הפת כלל, וכל אכילתו היא רק להעביר המליחות מפיו, ולכן אף שאוכלו בפנ"ע אין מברך, וכמו ששנינו במשנה (מד.) הביאו לפניו מליח ופת עמו וכו', זה הכלל כל שהוא עיקר ועמו טפלה מברך על העיקר ופוטר את הטפלה. ולפי"ז כל שני מינים הנאכלים בזא"ז כגון ששתה משקה חריף ורוצה להעביר החריפות ע"י עוגה או פת וכדו', א"צ לברך על העוגה או הפת, כיון שאוכלם רק כדי להעביר את החריפות מפיו, ואין חפץ בהם כלל מצד עצמם. (ועיין בכל זה בסוגיית עיקר וטפל, בדין מליח ואח"כ פת בסי' לו שכתבנו לעיל.)
הנושא השני: "שני מינים המעורבים שיש בהם מחמשת המינים". אמרינן בגמ' (לו:) רב ושמואל דאמרי תרוייהו "כל שיש בו" מחמשת המינים מברכין עליו במ"מ, וע"פ הראשונים נאמר שאם נתנו את המין דגן לאחד משני המטרות הללו שהם, לתת "טעם" בתערובת, או כדי "להשביע", מברך על תערובת זו במ"מ, ולכן כל תערובת שיש בה מחמשת המינים, אם מין הדגן ניתן לאחת משני המטרות הללו מברך במ"מ, כגון קציצות בשר שנתנו עליהם ציפוי של פירורי לחם ע"מ לתת טעם בקציצה מברך במ"מ, וכן ראחת חלקום העשויה מעמילן של חיטה, כיון שנותנים העמילן של חיטה גם ע"מ שיתן טעם מברך במ"מ. (ועיין בכל זה בסוגיא, עיקר וטפל בדברים המעורבים בסי' מ' שכתבנו לעיל).
הנושא השלישי: "שני מינים מעורבים שחפץ במין אחד יותר מהשני", דין זה נלמד מגמ' בר' (לה:) בסוגיית שמן זית עם האניגרון, שם למדנו דכל שני מינים המעורבים, אם חפץ במין אחד יותר מהשני מברך עליו אע"פ שהוא מועט, דכמו שהשמן באניגרון הוא מועט ומברך עליו בופה"ע, כיון שעיקר כונתו על השמן דכייבין ליה חינכי', ה"ה בכל שני מינים. ולכן האוכל אורז ועליו אפונה מברך רק על האורז אפי' שהוא מיעוט, כיון שעיקר רצונו זה האורז והאפונה באה רק להטעים את האורז, וכן האוכל קרקר ממין דגן או אפי' שלא ממין דגן ומורח עליו גבינה או ממרח אחר, מברך על הקרקר כיון שעיקר כונתו על הקרקר. (ועיין בכל זה בסוגיא שני מינים המעורבים שחפץ במין אחד יותר מהשני סי' מג).
הנושא הרביעי: שני מינים המעורבים שחפץ באכילת שניהם באותה מידה, דין זה הוא פלוגתא באחרונים כמ"ש הבה"ל סי' ריב ד"ה "ואם" בין הפמ"ג לח"א, דכיון ששני המינים חשובים בעיניו נחלקו מי נחשב העיקר ומי הטפל, הפמ"ג ס"ל דבכה"ג הרוב הוא העיקר, והח"א ס"ל דכיון שהמינים ניכרים מברך שני ברכות, והנפק"מ היא בסלט פירות שיש בו מפרי העץ ומפרי האדמה, לדעת הפמ"ג מברך על הרוב שהוא העיקר, ולדעת הח"א מברך ב' ברכות מפני ששניהם עיקרים בעיניו. (ועיין בזה בתחילת סוגיא זו במ"ש).