סימן לה - בדין קדימה בברכות שוות · ד. בביאור מעלת חביב
בדין חביב יש לבאר תרתי. א. מה הדירוג של מעלת חביב, דהיינו האם חביב קודם לז' המינים, או לא. ב. כיצד מתחשבים בדין חביב, פירוש האם גדר של חביב זה מה שחביב עליו עכשיו, או מה שרגיל להיות חביב עליו בעלמא.
והנה השו"ע (ריא ס"א) פסק כר' יהודה דס"ל ששבעת המינים חשוב יותר ממעלת חביב, ושכן פסקו בה"ג, רבינו יונה, הרשב"א ועוד. ובסעי' ב' הביא לדעת הרמב"ם דס"ל להלכה כחכמים שחביב קודם לז' המינים. הכה"ח (סי' ריא אות ז) הסביר מדכתב בסעי' א' בסתם, וסעי' ב' בשם הרמב"ם משמע דדעתו כסברא א' דרבים נינהו. ומבואר דלדעת מרן מין שבעה קודם לכל, ולכן אף אם המין הפחות חשוב חביב עליו, מ"מ צריך להקדים מין שבעה.
עוד נחלקו מהו חביב. דעת מרן השו"ע בס"א דחביב נקרא המין "שרגיל" להיות חביב עליו, אפי' אם עתה חפץ במין השני, ואילו הרמב"ם ס"ל שחביב הוא מה שחביב לו באותה שעה.
וע"כ אף דלדעת השו"ע להלכה מין שבעה קודם לחביב, מ"מ אם קדם וברך על החביב, יש לחוש לדעת הרמב"ם ולא לברך שוב על מין שבעה מספק ברכות, וכ"כ המשנ"ב (סק"לג) שאם היה מונח לפניו אתרוג וזית והאתרוג חביב עליו יותר, לכתחילה ודאי טוב לנהוג כדעה ראשונה שהיא סתמית ולברך על הזית שהוא מין שבעה, מ"מ בדיעבד שברך על האתרוג שהוא חביב כדעת הרמב"ם וסייעתו, לכאורה ודאי לא יחזור ויברך על הזית, דלשיטתם היא ברכה לבטלה, וכבר כתב שם הט"ז דמאן דעביד כהרמב"ם ג"כ שפיר עביד, ולכן אומר המשנ"ב אף שמברך על הזית טוב שיכוין בהדיא לפטור את האתרוג, דבכה"ג גם לדעת הרמב"ם א"צ לחזור ולברך על האתרוג כיון שנפטר בברכת הזית.
וכיון דחיישינן לספק ברכות, נמצא דדינו של הרשב"א כמעט ולא מצוי ביננו, כיון שאם מונחים לפניו תפוח וענבים וברך בתחילה על התפוח, אז רק אם הענבים הם חביבים עליו באותה שעה יותר מהתפוח, וגם מין זה רגיל להיות חביב עליו, רק אז אם ברך בסתמא על התפוח יחזור לברך שוב על הענבים להמשנ"ב, (ולדעת הגרע"י שליט"א והרב גדעון בן משה רק אם הביאו לו אח"כ את הענבים יברך שוב, אבל במונחים לפניו ממש לא, כמ"ש לעיל אות ג' ד"ה "אולם"), אבל אם התפוח חביב עליו באותה שעה, או אף שבאותה שעה אינו חביב עליו, אלא שמין זה רגיל להיות חביב עליו, מספק לא יחזור לברך שוב על הענבים דבכה"ג לדעת הרמב"ם א"צ לברך שוב, ואם מברך הוי ברכה לבטלה. כ"כ ברכת ה' (ח"ג פ"ט ס"ג הערה 14).
ולפי"ז אם ברך על תפוח שאינו שלם ואח"כ הביאו לו תפוח שלם (ולהמשנ"ב אפי' ששניהם לפניו כמ"ש באות ג') שמדין קדימה יש להקדים את התפוח השלם, לכאורה כאן לכו"ע יש לברך שוב על השלם כיון שבדין חביב הם שוים שהם מין אחד, ועיין במ"ש בעניין זה לקמן אות ה'.
ה. האם דין קדימה שייך אף במין אחד.
המג"א (רו סק"ח) הביא את מה שכתב המטה משה (סי' שנג) בשם ספר חסידים (סי' תתמז) ברך על פירות ובעודו מברך הביאו לו פירות יותר יפים, יאכל מהראשונים תחילה כיון שברך עליהם ע"כ. ומיירי שהיה בדעתו לפטור את היפים דאל"כ צריך לחזור ולברך על היפים כמו שכתבתי (סי' ריא ס"ה סק"יא). ובמחצה"ש (סק"ח) ביאר הדברים, וז"ל: מי שיש לפניו פרי וברך עליו בופה"ע ולא היה לפניו פרי אחר, ואחר שברך בא לפניו פרי אחר יותר יפה, לא יאכל אלא על מה שברך, ואם יבוא לו פרי אחר שברך על הראשון, וכבר אכל הראשון שכבר ברך עליו, כיון שלא היה דעתו ע"ז, יברך גם על האחרון. עכ"ל הספר חסידים. וס"ל למג"א דמ"ש ברישא ואחר שברך בא לפניו פרי אחר יותר יפה וכו', על כרחך מיירי שהיה דעתו בשעת הברכה על פרי יפה שיביאו לו, דאי סתם מאי איריא שהיפה הובא לו אחר שברך על הראשון, הא אפי' היה היפה לפניו כשברך על הראשון, מ"מ כיון דהוא יפה אינו נפטר בסתם בברכת הראשון, אלא ע"כ היה בפירוש דעתו בשעת ברכה לפטור גם היפה, וכמו שכתב הרמ"א (ריא ס"ה). וא"כ מה בכך שלא היה לפניו, הא קתני סיפא ואם יבוא לו פרי אחר שברך וכו', כיון שלא היה דעתו ע"ז יברך וכו', משמע דאם היה דעתו על השני אפי' לא היה לפניו בשעת ברכה מ"מ א"צ לברך על השני. וא"כ למה כתב ברישא דלא יאכל אלא על מה שברך, דבזה אין לחלק בין יפה לאינו יפה (כיון שכיון לפוטרו), אע"כ מ"ש ברישא לא יאכל אלא על מה שברך, ר"ל לא יאכל תחילה אלא על מה שברך, ואחר שאכל הראשון באמת יכול לאכול השני היפה, וא"צ לברך שנית על היפה. ולפי שפירוש זה מוכרח בספר חסידים לכן כתב המג"א לשון ס"ח כאילו כתב שם להדיא כן יאכל מן הראשונים תחילה וכו'. עכ"ל. ומבואר מדבריו דאף במין אחד שייך דין קדימה בין פירות יפים לפחות יפים, ולפי"ז ה"ה אם היו מונחים לפניו שני תפוחים, אחד חצוי ואחד שלם, וברך בסתם על החצוי אינו פוטר את השלם משום ששלם חשוב יותר, וצריך לברך שוב על השלם.
אולם האליה רבה (רו אות י) כתב, די"ל דוקא בשני מינים הוא דאינו פוטר החביב דרך גררא, משא"כ במין אחד אף שהוא יותר טוב. ודחה לדברי המג"א במה שפירש דברי הספר חסידים, וז"ל: אבל לענ"ד לא מוכח מידי, די"ל רישא שהשני יפה מהראשונה לכך צריך לחזור ולברך, משא"כ בסיפא מיירי בפרי שאינו יפה מהראשון, דהיינו שהם באותה דרגת חשיבות וכיון שהביאו לו מן הפרי השני אחר שאכל את הראשון ולא כיון לפוטרו בברכת הראשון, לכך צריך לברך שוב. מ"מ דעת האליה רבה שאם המין השני יפה יותר אין לחזור לברך, וכן נראה מהמשנ"ב (רו סקכ"ו).
ולענ"ד פלוגתתם היא רק במין אחד האם יש חשיבות לפירות יפים או לא, כגון אם ברך על תפוחים גרועים ואח"כ הביאו לו (או שהיו לפניו) תפוחים יפים יותר, בזה דעת המג"א שיש לברך שוב על התפוחים היפים משום שהיה לו להקדים היפה, והאליה רבה ס"ל דבמין אחד א"צ לחזור ולברך שוב על היפה, אבל בדין שלם שמבחינה דינית יש לו חשיבות, שהוזכרה מעלתו בגמ' ובראשונים ובשו"ע (קסח ס"א), כו"ע מודו שאם ברך על תפוח חצוי ואח"כ חפץ לאכול תפוח שלם, אין החצוי פוטר את השלם דרך גררא אלא בכונה, אף שהם מין אחד.
וראיה לדברינו דאף במין אחד אין הפחות חשוב פוטר את החשוב, דאמרי' בגמ' (מב:), איבעיא להו בא להם יין בתוך המזון מהו שיפטור את היין שלאחר המזון, דבתוך המזון הוי לשרות ולאחר המזון הוי לשתות, ונחלקו בזה בגמ', רב הונא ורב יהודה וכל תלמידי דרב אמרי אינו פוטר, וכתבו התוס' ד"ה "ורב", נראה דהלכה כתלמידי דרב שאינו פוטר, דיין שבתוך המזון בא לשרות "ולא חשוב", ויין שלאחר המזון בא לשתות והוא "יותר חשוב", ואינו בדין שיפטור הפחות חשוב את החשוב דרך גררא אלא בכונה. ומבואר להדיא מהגמ' הנ"ל דאף "במין אחד" אין הפחות חשוב פוטר את החשוב.
זאת ועוד, שהגינת ורדים (כלל א סי' ז) ד"ה "ורואה" כתב להדיא שמקור דברי הרשב"א לחידושו הוא מגמ' זו, דשם מבואר דיין שבא לשרות הוא "גרוע" ואינו פוטר את החשוב דבא לשתות, ומבואר להדיא דאף במין אחד שנמצא לפניו על השולחן, אין הפחות חשוב פוטר את החשוב בסתמא.
וכן בשו"ע (קסח ס"ד) כתב, פת נקיה ופת קיבר מברך על הנקיה, ובמשנ"ב שם הביא מהטור דשניהם מין אחד. ועיין בפמ"ג (ריא בא"א סק"א) דכתב דהמג"א למד מסי' קסח בהלכות המוציא לכאן לעניין שלם, ובמחצה"ש כתב להדיא, "וכן שאר הדינים שכתב המג"א דאם שניהם ממין אחד שמקדים השלם, ג"כ יליף מסי' קסח", וא"כ ה"ה לתפוח חצוי ותפוח שלם שקדם וברך על החצוי בסתם שאינו פוטר את השלם, וצריך לברך גם עליו. ונראה דלכו"ע בכה"ג א"צ להתחשב במעלת חביב כיון שהם מין אחד וחביבים באותה מידה.
ולפי"ז רק בשני מינים כאשר האחד גרוע והשני יפה, כגון תפוחים גרועים ויפים, וכן מיני פת כיסנין משובחים וגרועים, בזה פליגי המג"א והאליה רבה, והמשנ"ב (רו סק"כו). בבה"ל (ריא) ד"ה "עליו" הכריע כהאליה רבה, שבמינים יפים וגרועים שהם מין אחד אין לחזור ולברך על היפה.
ואף שבדין זה של פירות יפים וגרועים ממין אחד לכאורה היה צריך לפסוק כהמג"א שאם ברך על הפרי הגרוע ולא כיון לפטור את היפה צריך לחזור ולברך שוב על היפה, שכן מוכח להדיא מהגמ' (מב:) יין שבא לשרות אינו פוטר יין הבא לשתות אף שהם מין אחד כמ"ש לעיל ד"ה "וראיה", וא"כ ה"ה לפירות יפים וגרועים. אלא שמאחר והמשנ"ב הכריע כהאליה רבה אין לזוז מדבריו, אולם בדין שלם נראה דלכו"ע יש להקדים השלם, ואם הקדים את החצוי ולא כיון לפטור השלם צריך לחזור ולברך, אף שהם אותו מין ממש, ורק ביפה וגרוע שאין לדין זה מקור בגמ' נחלקו אם יש לחזור ולברך על היפה או לא.
וזה דלא כמ"ש הפסקי תשובות (סי' רו הערה 82) ע"פ המשנ"ב שבמין אחד ממש, שלם ואינו שלם אפי' ברכתו היתה על השאינו שלם נפטר השלם אף שלא היתה דעתו עליו. דלפי דברינו המשנ"ב לא דיבר על דין זה כלל, ורק בפירות יפים וגרועים הכריע כהאליה רבה.