סימן לה - בדין קדימה בברכות שוות · א. ביאור דברי הרשב"א
איתא במתני' בר' (מב.), ברך על הפרפרת שלפני המזון פטר את הפרפרת שלאחר המזון, ברך על הפת פטר את הפרפרת על הפרפרת לא פטר את הפת, ב"ש אומרים אף לא מעשה קדרה. ופירש הרשב"א (מא:) ד"ה "ופת", פרפרת דמתני' היינו פת הבאה בכיסנין, וכן מובא בריטב"א ועוד.
בגמ' (מב:) הסתפקו אם ב"ש ארישא פליגי או דילמא אסיפא פליגי, ועלתה בתיקו. וכתב הרשב"א (מב:) ד"ה "או דלמא" דלעניין הלכה מספקא לן אי ב"ש ארישא פליגי או אסיפא פליגי והוה ליה ספיקא בדרבנן, ואמרי' דבסופא פליגי לקולא (דאי ברישא פליגי, אפי' לת"ק אין פרפרת פוטרת מעש"ק), ולפי"ז ב"ה סברי ברך על הפרפרת לא פטר את הפת, פת הוא דלא פטר אבל מעשה קדרה פטר, ואתו ב"ש למימר דאפי' מעשה קדרה נמי לא פטר.
וקשה, דאי פרפרת דמתני' היינו פת הבאה בכיסנין שברכתה במ"מ, מדוע לב"ש כשמכוין לפטור בברכתה את מעש"ק אינו פוטר הרי ברכתם שוה. ומסביר הרשב"א די"ל דהכא מיירי כשבירך על הפרפרת בסתם ולא היה מתכוין לפטור בברכה זו את מעש"ק, ומשו"ה ס"ל לב"ש דלא פטר אפי' מעש"ק, אף שפה"ב חשיבא טפי ממעש"ק. ובטעם הדבר י"ל, דב"ש ס"ל דכל שני מינים אף שברכותיהם שוות ואף שמברך על היותר חשוב, אם אינו מכוין לפטור המין השני אינו פוטר, וזה שכתוב שבברכת הפרפרת אינו פוטר אף מעש"ק. וב"ה סברי דכיון שפרפרת חשיבא טפי משום דאיהו פת, דאילו קבע סעודה עליה מברך המוציא וברהמ"ז, משא"כ מעש"ק לאו פת הוא, אז בדין הוא שיפטור הפרפרת את מעש"ק בסתם.
ומדבריו עולה, דלכו"ע אם ברך בסתם על מעש"ק אינו פוטר בברכתו את הפרפרת, לב"ה כיון שהפרפרת חשיבא טפי, ולב"ש כיון שצריך כונה לפטור את המין השני, וצריך לברך שוב על הפרפרת ברכת במ"מ. ואם ברך בסתם על הפרפרת, לב"ש אינו פוטר אא"כ כיון לפוטרו, ולב"ה פוטר כיון שהפרפרת חשיבא טפי, וכ"כ בד"ה "מסתברא" דאינו בדין שיפטור מי שאינו חשוב את החשוב דרך גררא אלא דרך כונה, וכיון שהלכה כב"ה לכן לכתחילה צריך להקדים את החשוב, ואם הקדים את הפחות חשוב אינו פוטר את החשוב אא"כ כיון לפוטרו, וגם רק בדיעבד, משום דלכתחילה אין להקדים את הפחות חשוב, וכן כתבו התוס' (מב:) ד"ה "ורב" דיין שלפני המזון פוטר את היין שבתוך המזון, אפי' בשאר ימים דרגילות הוא, דעד כאן לא איבעיא לן אי לשרות "דלא חשיב" מפיק לשתות, אבל לשתות "דחשיב" טפי, דהיינו יין שלפני המזון פשיטא דפוטר, וכ"כ הרשב"ץ בר' (מב:), וכן פסק הנימוקי יוסף (מב:) ד"ה "פרפרת" והמכתם (מב:).
דברי הרשב"א נאמרו בכל דיני חשיבויות כגון, שבעת המינים, חביב, שלם, נקי וכו', שבכל אלו נאמר בהם דאינו בדין שיפטור מי שאינו חשוב את החשוב דרך גררא אלא דרך כונה.
הב"י (ריא) בסופו הביא לדברי הרשב"א הנ"ל בלא שום חולק, וכתב מסתברא דאפי' לר' יהודה אם היו לפניו אתרוג וזית וקדם וברך על האתרוג אע"פ שאינו רשאי אינו צריך לחזור ולברך על הזית כיון שברכותיהן שוות, והוא שנתכוין לפטור את הזית בברכת האתרוג, אבל בלא נתכוין לא, וכ"כ בב"י (בסי' רו) ד"ה "וכתב", אלא שבשו"ע לא הביאו, ורק הרמ"א (בסי' ריא ס"ה) הביא לדברי הרשב"א וז"ל: וכל זה שצריך להקדים היינו דוקא לכתחילה, אבל אם עבר וברך על השני (הפחות חשוב) אם הברכות שוות יוצא ואין צריך לחזור ולברך על זה שהיה לו להקדים, ובלבד שיהא דעתו עליו בברכתו. ע"כ. ובאפיקי מגינים (ריא סק"י) הביא ראיה לדברי הרשב"א מהגמ' (בר' מב:) דיין שבתוך המזון אינו פוטר יין שלאחר המזון משום דזה לשתות וזה לשרות, אף דשם הוא מין אחד, וכ"ש בזה דהוא שני מינים שאם ברך על שאינו חשוב אינו פוטר את החשוב.
ב. בביאור פלוגתת האחרונים בדעת מרן השו"ע.
הכף החיים (סי' רו אות לט) כתב, דאף שהב"י הביא לדברי הרשב"א מ"מ כיון שלא כתבו בשו"ע לא ס"ל הכי, וכן משמע מדסתם בסעי' זה וכתב, דאם הביאו לו ממין אחר דאין צריך לברך, ולא כתב לחלק במין האחר אם הוא חשוב יותר מהמין הראשון או לא, ומשמע דכל שברכתו כברכת הראשון א"צ לברך, והטעם נ"ל משום דהא דמקדימין החשוב או מין שבעה אינו אלא לכתחילה ולחיבוב מצוה, אבל לא לגרום ברכה משום זה.
אלא שיש להעיר על דבריו, דכיון שבב"י בסי' רו, ובסי' ריא הובאו דברי הרשב"א בלא שום חולק, א"כ מדוע שמרן בשו"ע יחזור בו ממ"ש בב"י, ובפרט שמקור דבריו בשו"ע (סי' רו ס"ה) הם מהרשב"א שהובא בב"י, דכתב אם אכל תפוחים ואח"כ הביאו לפניו אגוזים אין צריך לברך שוב, וזה כשהתפוח חביב, ואם האגוז חביב אין ברכת התפוח פוטרת את האגוז אא"כ כיון לפוטרו. אבל כששניהם באותה דרגת חביבות ואין מין אחד חשוב מהשני, אם ברך בסתם על התפוח ואח"כ הביאו לו האגוז א"צ שוב לברך על האגוז, שהרי נפטר בברכת התפוח. וזה דלא כדברי הט"ז (סק"ז) דס"ל שהב"י כ"כ מסברת עצמו, וכ"כ באפיקי מגינים (סי' רו אות ח). אלא שמקור דברי השו"ע הם מהרשב"א שהוא מוסכם לכו"ע כמ"ש בשו"ת שער אשר (ח"א או"ח סי' ד) דהאי דינא דהרשב"א הוא מוסכם לכו"ע, והובאו דבריו בשו"ת רב פעלים (ח"ב סי' לב) ד"ה "ואחר".
ולכן שפיר אפשר לומר שמרן ס"ל כהרשב"א להלכה כמ"ש בב"י, ולדבריהם מ"ש בסי' רו ס"ה, אבל מי שברך על פירות שלפניו ואח"כ הביאו לו יותר מאותו המין או ממין אחר שברכתו כברכת הראשון א"צ לברך. היינו דוקא כשהמין האחר אינו חשוב או חביב עליו יותר מהמין הראשון, אלא הם באותה דרגת חשיבות. וכן פסק הבן איש חי (פ' בלק אות ט), האור לציון (ח"ב פי"ד הט"ז) בהערה ד"ה "והנה", המשנ"ב (סי' ריא סקל"ב) והגרע"י בחזו"ע (טו' בשבט ברכות עמ' קפ).
ואף שכדברי הכה"ח כתבו היד אהרן, ובתשובת כתב יד למהר"ש הלוי אב"ד וכן הובאו דבריהם בברכ"י (סי' שב ס"ד) דאף שכתב מרן בב"י דין מסויים, מדלא הביאו בשו"ע מוכח דלא ס"ל כן להלכה. מ"מ בחזון עובדיה שם הביא שרבים מן האחרונים ס"ל להיפך.
ג. בביאור דברי האחרונים בסוגיין.
המשנ"ב (ריא סק"לב) פסק כדברי הרשב"א והרמ"א, וכתב שאפי' אם היו "שניהם לפניו" בשעת ברכה בעינן שיתכוין לו בפירוש לפוטרו, דאינו בדין שיפטור מי שאינו חשוב את החשוב דרך גררא אלא בכונה.
ולפי"ז אם היו לפניו תפוח ותמר, וקדם וברך על התפוח בסתם אינו פוטר את התמר, ואם רוצה לאוכלו צריך לברך שוב בופה"ע על התמר, שהוא חשוב יותר מפני שהוא מז' המינים, ורק אם כיון לפטור את התמר בברכת התפוח יוצא בדיעבד.
לכן אם היו לפניו שני תמרים שהם מין שבעה, או שני תפוחים, אלא שאחד מהם הוא שלם והשני חצי, מקדים לברך על השלם, ואם ברך על החצוי ולא כיון להדיא לפטור את השלם, חוזר לברך שוב בופה"ע על השלם, דהוא חשוב יותר כמ"ש המג"א (ריש סי' ריא) ובמחצה"ש שם, ובערוה"ש (ריא סי"ד), ובאורל"צ (ח"ב פי"ד) בהערה ד"ה "והנה", וכ"כ בספר וזאת הברכה (פי"ג דוגמא 1), וכן פסק בחזו"ע שם (עמ' קפ), ובהליכות עולם (ח"ב פ' בלק ס"ג).
וכן אם היו לפניו שני מינים מז' מינים כגון, ענבים ותאנים, צריך להקדים הענבים, וכן את החיטה לשעורה, דהקודם בפסוק חשוב יותר.
וכן אם היו לפניו על השולחן שני המינים שכל אחד יש לו מעלה שונה, כגון פרי משבעת המינים שאינו שלם ותפוח שלם, דיש כאן מעלת שבעת המינים ומעלת שלם, בכה"ג מעלת ז' המינים חשובה יותר, וכן אמרי' בגמ' (לט:) פרוסה של חיטים ושלמה של שעורין דברי הכל מברך על פרוסה של חיטים ופוטר את השלמה של שעורין משום דאקדמיה קרא לחיטים, וכ"כ במחצה"ש שם, ובפמ"ג (א"א ריא סק"א) כתב דהמג"א למד את דינו מסי' קסח ס"א דמיירי בהמוציא, וה"ה לכאן. ובמשנ"ב (קסח סקי"ד) כתב את דירוג החשיבויות - מעלת ז' המינים קודמת לכל, ואחריה מעלת שלם, ואחריה מעלת נקי ואחריה מעלת גדול.
ובכל אלו הדברים צריך להקדים, ואם לא הקדים את החשוב וקדם וברך בסתם על הפחות חשוב, אם אינו מברך שוב על המין השני החשוב, חשיב כאוכל בלא ברכה, ואמרי' בברכות (לה.) אמר רב יהודה אמר רב כל הנהנה מן העוה"ז בלא ברכה כאילו נהנה מקדשי שמים וכו'. ולקמן נבאר את דרגת החשיבות של חביב, ולכן כדי לקיים את הדינים שכתבנו צריך קודם לבאר את הדין של מעלת חביב כמ"ש לקמן. ועיין בספר וזאת הברכה (פ"יג דוגמא 1) שהביא עוד פרטים בעניין.
אולם בקונטרס יוסף ברכה הובאה דעתו של הרב גדעון בן משה שליט"א שכתב, דנ"ל שאם מביאים אח"כ הדבר לפניו פשוט שיברך בכה"ג, אבל אם היה "מונח לפניו" בשעת ברכה, נ"ל שכיום הרגילות שגם כשמברך בסתמא כונתו על כל מה שלפניו. וע"כ נ"ל שרק אם יודע בפירוש שברך בסתמא (וכ"ש ע"י כוונה נגדית) אז יברך שוב על המין ז' החשוב, ע"פ הכללים שכתב במשנ"ב סי' ריא ס"ק לב- לג עיי"ש. עכ"ל.
ונמצא לדבריו דאף דהרשב"א מיירי בשני מינים המונחים לפניו, מ"מ כיום "שהרגילות" היא שכאשר מונחים לפניו שני מינים דעתו לאכול שניהם, אז אף שברך על הפחות חשוב כיון שרגיל בכך אמרי' דהיתה דעתו על כל מה שלפניו, כדין השותה יין בסעודת שבת דאם רגיל בשתיית היין א"צ לברך שוב על היין שבתוך הסעודה, דחשיב כאילו היתה דעתו גם על היין שבתוך הסעודה. והאמת שגם בחזון עובדיה (טו' בשבט ברכות עמ' קפ) נראה כדבריו וז"ל: זה שכתבנו שאם ברך על מין אחד "והביאו לפניו" מן אחר וכו'. מבואר שדוקא לאחר שברך על המין הראשון הביאו לו מין יותר חשוב, אבל כאשר שני המינים מונחים לפניו אמרי' שבסתמא היתה כונתו לפטור את המין החשוב כיון שהרגילות היא כך, ועוד שסעי' ח' בחזו"ע הוא המשך לסעי' ו', ושם כתוב ברך על הפירות בסתם וכו', ולאחר מכן הביאו לו עוד מאותם פירות, ועל זה כותב הרב בסעי' ח', שאם המין השני חשוב יותר צריך לברך שוב, וכן בהליכות עולם (ח"ב פ' בלק ס"ג) מבואר כן, וכן מבואר בבן איש חי (פ' בלק ס"ט), ובאור לציון (ח"ב פ"יד ה"טז), וכדבריהם כתב הערוך השולחן (ריא אות טז) דדין הרמ"א הוא רק בתלמיד חכם שיודע הדין ועכ"ז ברך על שאינו חשוב, ועליו י"ל דמסתמא הוי כמו בפירוש שלא יפטור, אבל במי שאינו יודע הדין כלל, ושלא בכונה ברך על אחת מהן, ודאי דגם בסתמא כונתו לפטור את השני דזה ידוע לכל. ולכן דין זה של הרמ"א צ"ע, וא"א להורות כן למעשה. עכ"ל. וכן נראה מדברי הגר"ז בסדר ברכת הנהנין (פ"ט ה"ז).
ונראה להסביר בדבריהם, דהרשב"א (מא.) ד"ה "וק"ל" הביא שני מיקרים האחד, אם "היו לפניו" אתרוג וזית וקדם ובירך על האתרוג וכו', והשני, אם היה אוכל תפוחים ובירך עליהם "ואח"כ הביאו" לפניו אגוזים וכו'. המשנ"ב סבר דמה שכתוב במקרה הראשון אם היו לפניו זה בדוקא, שגם באופן הזה אם בירך על הפחות חשוב ולא כיון לפוטרו צריך לברך שוב. ואילו הגרע"י שליט"א ודעימיה סברו דמ"ש במקרה הראשון אם "היו לפניו" זה לאו דוקא, אלא כונתו למקרה שהביאו לו אח"כ, כיון שבהיו לפניו רגילות האדם לפטור כל מה שלפניו.
נמצא, שנחלקו האחרונים בדין זה, דעת המשנ"ב דאף אם שני המינים היו מונחים לפניו אם קדם וברך על הפחות חשוב בסתם צריך לברך שוב על המין החשוב. ולדעה הגרע"י שליט"א, והרב גדעון בן משה שליט"א בכה"ג שהיו לפניו א"צ לחזור ולברך, ורק כאשר אכל מין אחד ואח"כ הביאו לו את המין השני מאותה ברכה, אם הוא יותר חשוב צריך לברך עליו שוב.
ויש לציין דמה שפסק המשנ"ב שצריך לברך שוב על המין החשוב, כאשר קדם וברך על הפחות חשוב ולא כיון לפטור החשוב, זה דוקא כאשר שניהם היו "לפניו", אבל אם המין השני אינו מונח לפניו, כגון שסיים לאכול את המין הראשון, ואח"כ הביאו לו מהמין השני, אז אף שהמין השני פחות חשוב מהמין הראשון צריך לברך שוב. כגון שברך על תאנה בסתם וכשסיים לאכול התאנה הביאו לפניו תפוח, צריך לברך שוב על התפוח ולא נפטר בברכת התאנה, דכיון שלא היה מונח לפניו בשעת הברכה, ולא היה דעתו עליו, הוה ליה כנמלך וצריך לברך שוב, אף אם ירצה לאכול דבר פחות חשוב (מג"א ריא סק"יא), וכמבואר במשנ"ב (רו סק"כב), ועיין שם בכל הפרטים שכתב. אבל לדעת השו"ע שם ס"ה, אף אם אח"כ הביאו לפניו ממין אחר שברכתו כברכת הראשון אינו צריך לברך שוב, וכמ"ש שם המשנ"ב סק"כ, שדרך האדם לכנוס מאכילה קטנה לאכילה גדולה. ובלבד שיהיו באותה דרגת חשיבות.
[מה שכתבנו עד כאן זה מבלי להתחשב במעלת חביב וכפי שנבאר מעלה זו לקמן, שבהצטרף דין חביב למין הפחות חשוב, ישתנה הדין].