סימן לד - בדין פרפרת · ד. בביאור דברי הריטב"א
הריטב"א (מב:) פירש כהרשב"א דפרפרת היא פת הבאה בכיסנין, ומה שהקשו הראשונים, דלפי ב"ש אינו מובן מדוע פרפרת שברכתה במ"מ אינה פוטרת מעשה קדרה שברכתה ג"כ במ"מ, תירץ אחרת מהרשב"א, דמתני' מיירי במברך על האחד ובא לו האחר שלא במתכוון בתוך סעודתו של ראשון, כגון שברך על הפרפרת, ובעוד שאוכל הפרפרת הביאו לו מעשה קדרה, דלדעת ב"ה בכה"ג אמרי' דפרפרת פוטרת מעשה קדרה דחשיבא טפי, אבל מעשה קדרה לא פוטר פרפרת, וב"ש ס"ל דפרפרת אינו פוטר מעשה קדרה בסתמא אלא במתכוון, אבל כשהם לפניו מתחילה וברך על אחד מהם כדי לפטור שניהם בזו ודאי "כל שברכותיהן שוות" נפטרו שניהם, משא"כ בשאין ברכותיהן שוות, כגון פרפרת ופת שאם ברך על הפרפרת במ"מ ע"מ לפטור את הפת לא יצא, אע"ג דאם ברך על הפת עצמו במ"מ יצא. והטעם כתב בשעה"צ (קעו סק"ב) כשמברך על הפת במ"מ מכיון שאין לברכה על מה לחול אז היא נתפסת בפת ויוצא בדיעבד, אבל כשמברך על פה"ב במ"מ ולפניו יש גם פת, מכיון שיש לברכה על מה לחול היא נתפסת רק על הפ"כ ולא על הפת, כיון שאין זו ברכתה העיקרית, ולכן אפי' בדיעבד אינו יוצא. .
נמצא שהריטב"א מוסיף על דברי הרשב"א בתרתי, חדא, דבשניהם לפניו לכו"ע יכול לברך על אחד ולפטור את השני בברכותיהן שוות. משא"כ להרשב"א אף כשהם לפניו אין להקדים את ברכת הפחות חשוב, ואם מתכוון בברכתו לפטור את החשוב פוטר בדיעבד, ולהריטב"א פוטר לכתחילה. והתוספת השניה, דכשאין ברכותיהן שוות אפי' אם יתכוון לפוטרו בברכת הראשון אינו מועיל אפי' בדיעבד.
אלא שהריטב"א בדף מא. בד"ה "מתיבי" נראה שסותר לדבריו, ששם הגמ' מקשה על עולא דס"ל בדעת ר' יהודה וחכמים דפליגי בברכותיהן שוות, אבל כשאין ברכותיהן שוות דברי הכל מברך על זה וחוזר ומברך על זה, מתיבי היו לפניו צנון וזית מברך על הצנון ופוטר את הזית, (ובסלקא דעתך אין הצנון עיקר), וא"כ איך אפשר שברכת הצנון תפטור את הזית שברכתו בופה"ע. אומר הריטב"א די"ל דכיון שאם ברך על הזית בופה"א יצא כדאיתא במתני' (מ.) הוה ס"ד דליפטריה בברכת הצנון בדיעבד, דכיון דאית ליה לברך על הצנון בופה"א מכי בריך על הצנון איפטר ליה זית מימלא, וטעמא כדי שלא ירבה בברכות, דריבוי ברכות שלא לצורך אסור דהו"ל כעין ברכה לבטלה עכ"ל.
נמצא שמחד כותב הריטב"א שאין לפטור בברכת במ"מ פת, ומאידך בברכת בופה"א כן אפשר לפטור ברכת בופה"ע, וא"כ סותר לדבריו.
בשו"ת שבט הלוי (ח"ח סי' לז) כתב לתרץ, הא דאפשר לפטור בדיעבד את פירות האילן בברכת בופה"א זה דוקא בפירות, משא"כ פת כיון שהיא חשובה אינה נפטרת ע"י ברכה אחרת אפי' בדיעבד אלא בברכתה. בשו"ע (סי' רו ס"ב) פסק דלא כהריטב"א וז"ל: היו לפניו פרי האדמה ופרי העץ וברך על פרי האדמה ונתכוין לפטור את פרי העץ יצא.
המשנ"ב (קעו סק"ב) הביא להלכה את דברי השיטה מקובצת (הריטב"א) שאם כיון בברכת הפרפרת בפירוש לפטור את הפת לא מהני אפי' בדיעבד וצריך לחזור ולברך על הפת. אלא שסותר למ"ש בסי' רו, ששם השו"ע פסק שאם ברך על פרי האדמה ונתכוין לפטור את פרי העץ יצא. והמשנ"ב (סק"י) מביא בשם השערי תשובה שיש מחלוקת האם מועיל לכוין בברכת פרי האדמה לפטור את פרי העץ, ומסיק דמ"מ אין לחזור ולברך וכדעת השו"ע דספק ברכות להקל. וצ"ע.
ה. סיכום השיטות והעולה לדינא.
נמצאו בידינו ד' שיטות בראשונים מהי פרפרת דמתני'. א. שיטת רש"י דפרפרת הם דגים ופרגיות. ב. שיטת התוס' ור"ח, דפרפרת היא פת צנומה בקערה. ג. שיטת רבינו יונה דפרפרת היא פירורי לחם שדיבקן עם דבש. ד. שיטת הרשב"א והריטב"א ועוד ראשונים, דפרפרת היא פת הבאה בכיסנין.
הטור (סי' קעו) פסק כדעת התוס' ור"ח דפרפרת היא פת צנומה בקערה שאין בה תואר לחם וברכתה במ"מ. גם הרא"ש (סי' לב.) כתב כן, מ"מ הדברי חמודות (שם סקצ"ז) ס"ל בדעת הרא"ש דפרפרת היא פירורי פת דק דק שדיבקן עם מרק או דבש, והסביר דבריו במעדני יו"ט (אות ש'), דהרא"ש (בסי' י) פסק להלכה שפרורי פת דק דק אף שאין בהם תואר לחם ברכתם המוציא ודלא כרבינו חננאל, ואי פרפרת דהכא היא פת צנומה בקערה א"כ ברכתה המוציא, לכן אומר המעדני יו"ט דכאן הרא"ש לא נחית לפסוק כר"ח אלא לפרש הפרפרת שהיא פת לאפוקי מפרש"י שמפרש כגון כיסני וכו', ומימלא לפי הפסק דלעיל (בסי' י) יש לפרש בדעת הרא"ש דפרפרת הם פירורי לחם דק דק שדבקם עם מרק ואין בהם תואר לחם, והטור לא דק בהא, וכן כתב להעיר הדמשק אליעזר (קעו סק"א).
הב"י הביא את דברי רבינו יונה דפליג על התוס' דמה עניין לומר דפת צנומה היו אוכלים אחר סעודתם, ואפשר שהיו אוכלים אותו ע"י דבש או שאר דברים מתוקים. ואומר הב"י ולי נראה דמטעם אחר אנו צריכים לומר כן, שהרי דעת הפוסקים בפת צנומה בקערה דהיינו פת מפורר דק דק שאין בו כזית ותואר לחם שברכתה המוציא, (וכדעת רבינו יונה שהובאו דבריו בסי' קסח ס"י) שהיא שוה לפרורי לחם בעין שברכתם המוציא אע"פ שאין בפרורים כזית ואין בהם תואר לחם, ורק כאשר אין בפרורים כזית ודיבקן ע"י דבש ואין בהם תואר לחם ברכתם במ"מ, וא"כ היכי קתני במתני' ברך על הפרפרת לא פטר את הפת, הרי פרפרת זו ברכתה המוציא. אלא על כרחך מדובר באופן שדיבק אותם עם מרק או דבש דהיינו חביצ"א, שאינו מברך עליו אלא במ"מ.
והאמת שיש להעיר על דברי רבינו יונה, דכאן משמע שמסכים לדעת ר' חננאל בפי' פרפרת דמתני' דהיא פת צנומה בקערה, ורק בגלל שאין דרך בנ"א לאכול פת צנומה בקערה לאחר הסעודה פירש דפרפרת היא חביצ"א או פ"כ או פירות. ואילו בסוגיית חביצ"א (עמ' כו: בדפי הרי"ף) ד"ה "על" כתב רבינו יונה להדיא לחלוק על ר"ח, וכן בדף כז: ד"ה "פת", וא"כ גם אצלנו היה לו לכתוב בלשון חולקת שא"א לפרש במתני' שפרפרת היא פת צנומה בקערה וכדברי הב"י, וכן ראיתי בדמשק אליעזר (קעו סק"א) שכתב ג"כ להעיר על דברי רבינו יונה. ועיין בפרישה (סק"א) שהעיר כדברינו על דברי הב"י.
למעשה השו"ע בסי' קעו פסק כרבינו יונה וז"ל: ברך על הפת פטר את הפרפרת דהיינו פירורי פת דק דק שדיבקן עם מרק או דבש, ברך על הפרפרת לא פטר את הפת. וביאר המשנ"ב (סק"א) הא דפת פוטרת את הפרפרת משום שהם טפלים לגביה והרי הם נחשבין כמעשה קדרה דפת פוטרתן.
ו. בביאור דברי הרמ"א (סי' קעו).
כתב הרמ"א (סי' קעו) ברך על הפרפרת פוטר מעשה קדרה שהוא דייסה וכיוצ"ב, וכן אם ברך על מעשה קדרה פוטר את הפרפרת, ע"כ. ולכאורה דבריו אינם מובנים, דהגמ' הסתפקה (מב:) אי ב"ש ארישא פליגי או אסיפא פליגי, וסיימה בתיקו, וכתב הרשב"א ד"ה "או דלמא" דלעניין פסק הלכה מספקא לן אי ב"ש ארישא פליגי או אסיפא פליגי והוה ליה ספק בדרבנן, ואמרי' דבסופא פליגי ולקולא (דאי ברישא פליגי אפי' לת"ק אין הפרפרת פוטרת מעש"ק), ולפי"ז רק פרפרת שהיא חשובה יותר פוטרת בסתמא מעש"ק, אבל מעש"ק אינו פוטר לפרפרת, דאינו בדין שיפטור הפחות חשוב את החשוב דרך גררא אא"כ כיון לפוטרו, והרמ"א פסק להלכה את הרשב"א הנ"ל בסי' ריא ס"ה, וא"כ כיצד כותב כאן הרמ"א אם ברך על מעש"ק פוטר את הפרפרת, דמעש"ק אינו פוטר לפרפרת בסתם, ולכאורה סותר לדבריו.
רבינו יונה (ל.) ד"ה "בית" כתב, הלכך אם ברך על הפת פטר את הכל, ואם ברך על הפרפרת לא פטר מעש"ק, ואם ברך על מעש"ק פטר את הפרפרת עכ"ל. הב"ח (סוס"י קעו) ד"ה "ומ"ש", כותב דמ"ש רבינו יונה אם ברך על הפרפרת לא פטר מעש"ק ט"ס הוא וצריך להעביר הקולמוס על תיבת "לא". אלא שעדיין קשה דאף אם נעביר הקולמוס על תיבת "לא" עדיין יש לשאול מהיכן לקח רבינו יונה את מ"ש בסיפא, שאם ברך על מעש"ק פטר את הפרפרת שהרי לדעת הרשב"א, הריטב"א, הרשב"ץ ועוד ראשונים מעש"ק פחות חשוב מפרפרת, ואינו פוטרו בסתמא. ע"כ אומר הדרכי משה (קעו סק"א) דמ"ש ר"י ברך על הפרפרת אינו פוטר מעש"ק נ"ל היינו דוקא לב"ש אבל ת"ק חולק. אלא שבערוך השולחן (ס"א) תמה על דבריו, דרבינו יונה כתב כן להלכה ולא יתכן שפסק אליבא דב"ש.
האמת היא שהרמב"ם (פ"ד מהל' בר' ה"ו) פסק כרבינו יונה וז"ל: ברך על הפת פטר את הפרפרת שאוכלין בהן הפת ממיני התבשיל, ופירות וכיוצ"ב, אבל אם ברך על הפרפרת לא פטר את הפת, ברך על מעשה קדרה פטר את התבשיל (פרפרת), ברך על התבשיל (פרפרת) לא פטר את מעשה קדרה. ובכסף משנה ביאר מהיכן יצא להרמב"ם הדין שאם ברך על פרפרת לא פטר מעשה קדרה, דכיון דבעי בגמ' אליבא דב"ש, משמע דס"ל לגמ' דהלכה כב"ש, וכי אמרי' דקאי ב"ש אסיפא סברי דפרפרת לא פטר אפי' מעשה קדרה, פסק רבינו כן. אלא שאח"כ מצאתי תשובה לרבינו יהושע מבני בניו של הרמב"ם ז"ל שכתב ששאלהו שהיה חילוף נוסחאות בדבר, והשיב הנכון ברך על התבשיל פטר מעש"ק ולכן הגיעו הנוסחאות כך, וכדברי הב"ח דאמר שצריך להעביר הקולמוס על תיבת "לא". ולפירוש זה ברכת הפרפרת פוטרת מעש"ק ואין הלכה כב"ש, והאמת שפירוש זה יותר מתאים למ"ש הרמב"ם בפי' המשניות דאין הלכה כב"ש.
ונמצא שהרמב"ם פסק כרבינו יונה שברכת הפרפרת פוטרת מעש"ק. אלא שעדיין צריך ביאור לדבריהם, מהיכן למדו הרמב"ם ורבינו יונה שאם ברך על מעש"ק פטר את הפרפרת.
בירושלמי (פ"ו ה"ה) אמר מרינוס בי ר' יהושע אהן דאכלי גרמיזי (ע"פ ספר חסידים- מין פת הבאה בכיסנין) מברך על גרמיזתה בסופה לא פטר סולתא. דהיינו שאם אוכל מעש"ק לאחר שאכל פת כיסנין צריך לברך שוב במ"מ, ואין ברכת המזונות שברך על הפ"כ פוטרת את המעשה קדרה, ושואל הירושלמי וכי ר' יהושע פסק אליבא דב"ש דבסופא פליגי, דאמרו אף לא מעשה קדרה, אמר ר' יוסי ר' יהושע פסק אליבא דכו"ע. ומסביר הספר חסידים דלא נחלקו ב"ש וב"ה על אסיפא, דבסיפא כו"ע מודו דאם ברך על הפרפרת לא פטר את הפת, וה"ה למעש"ק, דודאי כי אמרי' ב"ה על הפרפרת לא פטר את הפת, אין הכוונה משום דברכתו המוציא אינו פוטר, אלא משום דפת חשיבא מזון טפי מפרפרת, ומשו"ה אמר מרינוס בי ר' יהושע דאם ברך על גרמיזתה (פ"כ) אינו פוטר סולתא (מעש"ק) וא"כ נמצא דב"ש וב"ה ארישא פליגי דקתני ברך על על הפת פטר את הפרפרת וכ"ש מעש"ק דחשיב מזון טפי מפרפרת, ואתו ב"ש למימר לא מבעיא פרפרת דלא פטר ליה פת, אלא אפי' מעש"ק נמי לא פטר. לפי"ז נחלקו האם ברכת המוציא פוטרת פרפרת ומעש"ק, אבל אם ברך על מעש"ק לכו"ע פטר את הפרפרת כיון שמעש"ק חשיב מזון טפי מפרפרת, וכן פירש הרדב"ז שם.
ונמצא שהירושלמי הכריע בפלוגתת ב"ש וב"ה בארישא פליגי, ואילו הבבלי נשאר בתיקו. וכ"כ הרדב"ז שם, ולפי הירושלמי מעש"ק חשיב טפי מפרפרת ולכן אם ברך בסתם על מעש"ק פוטר את הפרפרת, ולהיפך אם ברך על הפרפרת בסתם אינו פוטר מעש"ק. לפי"ז י"ל שהרמב"ם ורבינו יונה פסקו כהירושלמי וא"צ להעביר הקולמוס על תיבת "לא" כמ"ש הב"ח, ולכן פסקו שאם ברך על מעש"ק פטר את הפרפרת, על הפרפרת לא פטר מעש"ק, דכיון שהבבלי נשאר בתיקו ואילו הירושלמי פשט את הספק לכן פסקו כהירושלמי, וכ"כ הערוה"ש (ס"א) דדרכו של הרמב"ם הוא כשיש ספק בבבלי, והירושלמי פשיטא ליה, פוסק כהירושלמי, והרמ"א בדרכי משה (קעו) שהעיר על רבינו יונה, דדבריו אליבא דב"ש לא ראה לדברי הירושלמי, וכ"כ בגליון הש"ס לרעק"א על הירושלמי, וכן ביאר הדמשק אליעזר (קעו סק"א) שכן פסק הרמב"ם.
אלא שישנה אפשרות אחרת להסביר את הרמב"ם, וזאת ע"פ הדברי חמודות (בר' פ"ו אות צו), ובכך נוכל להבין דברי הרמ"א. הבבלי הסתפק אי ב"ש ארישא פליגי או אסיפא פליגי ועלתה בתיקו, וכתבו הראשונים דכיון דהיא ספיקא דרבנן נקטינן דבסופא פליגי ולקולא, ולפי"ז פרפרת פוטרת מעש"ק, וכן פסק הרמב"ם ע"פ הנוסחא שקיימה ר' יהושע מבני בניו של הרמב"ם, וכן פסק רבינו יונה לפי דברי הב"ח שצריך להעביר הקולמוס על תיבת "לא", ונמצא שפרפרת פוטרת מעש"ק. ופסק הרמב"ם גם שמעש"ק פוטר את הפרפרת ע"פ הירושלמי בארישא פליגי, דלב"ה מעש"ק כ"ש שפוטר פרפרת, ומשום ספק ברכות להקל פסק כתרוייהו לפטור זה את זה. וע"פ זה פסק הרמ"א ברך על הפרפרת פוטר מעש"ק שהוא דייסא וכיוצ"ב (ע"פ הבבלי), וכן אם ברך על מעש"ק פוטר את הפרפרת (ע"פ הירושלמי).
ולפי"ז יש להעיר על הדרכי משה במ"ש בדעת רבינו יונה, ברך על הפרפרת אינו פוטר מעש"ק, דרבינו יונה כתב כן אליבא דב"ש, דהדבר מוכרח שהדרכי משה ראה להירושלמי משום שכתב ברך על מעש"ק פטר את הפרפרת, ולזה אין שום מקור בבבלי אלא בירושלמי, וכן פסק הרמב"ם. ולגבי פרפרת שפוטרת מעש"ק מקור דבריו מהרמב"ם בפי' המשניות אליבא דב"ה שפרפרת פוטרת מעש"ק, וזה כתוב גם ביד החזקה ע"פ הנוסחא שקיימה ר' יהושע מבני בניו של הרמב"ם, שפרפרת פוטרת מעש"ק, ואם כך למד הדרכי משה ברמב"ם, כיצד יכול לכתוב דמ"ש רבינו יונה שפרפרת אינה פוטרת מעש"ק פסק אליבא דב"ש, הול"ל כדברי הב"ח שצריך להעביר הקולמוס על תיבת "לא" כמו שעשו בדעת הרמב"ם ביד החזקה, ששם כתוב שפרפרת אינה פוטרת מעש"ק, ור' יהושע מבני בניו כתב בדעתו שהיא כן פוטרת. ועוד מדכתב בדרכי משה שמעש"ק כ"ש שפוטר פרפרת, הכ"ש הוא רק אליבא דהירושלמי, וכפי שביאר הספר חסידים שם, דמעש"ק חשיב טפי מזון מפרפרת, ואם לא ראה להירושלמי, מהו הכ"ש שכתב.
ולגבי הסתירה ברמ"א מסי' קעו, ששם כתוב שמעש"ק פוטר פרפרת, לסי' ריא ס"ה ששם מבואר להדיא בדעת הרמ"א ע"פ הרשב"א שיש להקדים את הפרפרת שהיא חשובה יותר ממעש"ק. תירץ מורי ורבי ראש הכולל הרה"ג יואב אליצור שליט"א, הא דפסק הרמ"א בסי' ריא ס"ה כהרשב"א שבכל דיני קדימויות יש להקדים החשוב, ואם הקדים הפחות חשוב, בסתמא אינו פוטר החשוב אא"כ כיון לפוטרו, דין זה שפיר שייך בכל הברכות, חוץ מברכת בורא מיני מזונות, שהרי בין פת הבאה בכיסנין, ובין מעש"ק לכל אחד מהם יש חשיבות בפנ"ע, לפ"כ יש חשיבות שאם קובע עליה סעודתו, או אוכל ממנה שיעור שאחרים קובעים עליו סעודה מברך המוציא וברהמ"ז מה שאין במעש"ק, ואילו במעש"ק ישנה חשיבות שאין בפ"כ, שמעש"ק חשיב טפי מזון, וכן הלשון בבבלי ע"פ אסיפא, ברך על הפת פטר את הפרפרת "וכ"ש מעש"ק", דמעש"ק חשיב טפי מזון. ולכן צ"ל שבסי' קעו הרמ"א מיירי בברכת במ"מ, ואילו בסי' ריא מיירי בכל הברכות.