אור ברסלב
ספר ברכת ישראל סימן לד - בדין פרפרת

ספר ברכת ישראל

סימן לד - בדין פרפרת

סימן לג - בדין ברכה אחרונה על יין של הבדלה

א. בביאור דברי רש"י ותוס'.

איתא במתני' בר' (מב.), ברך על הפרפרת שלפני המזון פטר את הפרפרת שלאחר המזון, ברך על הפת פטר את הפרפרת על הפרפרת לא פטר את הפת, בש"א אף לא מעשה קדרה. ונסתפקו בגמ' בביאור דברי ב"ש, איבעיא להו ב"ש ארישא פליגי או דלמא אסיפא פליגי ועלתה בתיקו. הרשב"א (מב:) ד"ה "או דלמא" כתב, כיון דהוי ספיקא בדרבנן אמרינן דבסופא פליגי (דהיינו דלפי ב"ה פרפרת פוטרת מעשה קדרה, דאי ברישא פליגי לא ידעינן אי פרפרת פוטרת מעשה קדרה), וכ"כ עוד ראשונים.

ונחלקו הראשונים בביאור פרפרת דמתני'.

רש"י ד"ה "ברך על היין" וכו' כתב, נוהגין היו להביא קודם אכילה כוס יין לשתות, כדתניא לקמן כיצד סדר הסבה וכו' ומביאין לפניהם פרפראות להמשיך אכילה כגון פרגיות ודגים ואח"כ מביאין השולחן, ולאחר גמר סעודה יושבין ושותים ואוכלים, ומה הם אוכלים פרפראות כגון כיסני דמעלו לליבא ולחמניות, והוא יין ופרפרת שלאחר המזון ושניהם קודם ברהמ"ז עכ"ל. וקשה לפירושו דלדבריו הא דכתוב ברך על הפת פטר את הפרפרת, מיירי ג"כ בפרפרת שלאחר גמר הסעודה. ועיין בספר ההשלמה, ובספר המאורות (מב.) ד"ה ברך", ובספר המכתם (מב.) שלמדו ברש"י דהפת פוטר אף הפרפרת שלאחר המזון, ומשו"ה הוצרך רש"י (בדף מא:) ד"ה "פה"ב" לפרש דמיירי בפ"כ שבאה לאחר אכילה וברהמ"ז, כדי שלא יקשה על רב ששת ממתני' דהכא. וכן במאירי (מב.) סוד"ה "ברך על הפרפרת", ותחילת ד"ה "ברך על הפת" הביא דעה כרש"י בשם יש מי שאומר.

אלא שלפי"ז, רב פפא (מא:) דאמר דברים הבאים לאחר הסעודה טעונים ברכה בין לפניהם ובין לאחריהם פליג אמתניתין דברכת הפת פוטרת להפרפרת שלאחר המזון. ועוד, הקשו התוס' ד"ה "ברך", דאי פרפרת היינו דגים ופרגיות מאי קמ"ל ברך על הפרפרת לא פטר את הפת, פשיטא שברכת שהכל אינה פוטרת המוציא.

לכן התוס' (שם) בתחילת דבריהם כתבו, נראה דמיירי בפרפרת "שבתוך הסעודה", דאי בפרפרת שלאחר הסעודה הא פסק ר"פ וכו', ובכך התוס' נחלצו מן הקושיה הראשונה שהקשנו על רש"י, וכ"כ הטור (קעו) דפת פוטרת דוקא פרפרת שאוכלים בתוך הסעודה, אבל פרפרת שלאחר הסעודה אינה פוטרת. ובפירוש הפרפרת כתבו כפי' רבינו חננאל, דהיינו פת צנומה בקערה דלית ביה תוריתא דנהמא דמברכין עליה במ"מ, והשתא ניחא דאצטריך לאשמועינן ברך על הפרפרת לא פטר את הפת אע"ג דהוא מין פת. התוס' פירשו כך, משום שחיפשו דבר שבהו"א צריך לפטור את הפת, וקמ"ל מתני' שאינו פוטר, וזה שייך בפת צנומה בקערה כיון שבעבר היתה פת שברכתה המוציא, דאל"כ היו יכולים לפרש שפרפרת היא פה"ב או מעשה קדרה שברכתם במ"מ, אלא כיון שמעולם לא היו פת א"כ אין שום הו"א שיפטרו בברכתם את הפת, ולכן פירשו שפרפרת היא פת צנומה בקערה שהיא מן פת.

[ויש להקשות על פירושם, דאי פרפרת היינו פת צנומה בקערה שברכתה במ"מ, א"כ הא דאמרי' במתני', ברך על הפרפרת לא פטר את הפת, ודייקינן בגמ' (מב:) פת הוא דלא פטר אבל מעשה קדרה פטר, ואתו ב"ש למימר ואפי' מעשה קדרה נמי לא פטר, ומדוע לב"ש אם ברך על פרפרת שברכתה במ"מ וכיון לפטור את מעשה הקדרה אינו פוטר, והרי ברכתם שוה, ואף שב"ש אינם להלכה מ"מ צריכים ביאור, כן הקשו הראשונים. ולקמן נבאר זאת].

ביישוב דברי רש"י, הפני יהושע (מב.) ד"ה "בתוס'" כותב, הא דהקשו התוס' דאם פרפרת הוי פרגיות ודגים מאי קמ"ל מתני'. דודאי איצטריך מתני' לאשמועינן דברכת שהכל לא פטרי לברכת המוציא, משום דאע"ג דתנינא ועל כולן אם ברך שהכל יצא, וא"כ סד"א דמשו"ה אם כבר ברך שהכל על פרגיות ודגים יפטר מברכת המוציא, קמ"ל שלא, דדוקא אם ברך בטעות על אותו מין עצמו שהכל יצא, אבל כשברך על מין אחר שברכתו שהכל אינו פוטר ברכה אחרת. ואין לומר דהא נמי מילתא דפשיטא היא, דהא אשכחן לעולא (מא.) דאשמועינן הא מילתא גופא, דבאין ברכותיהן שוות ד"ה מברך על זה וחוזר ומברך על זה, היינו לאפוקי מהך סברא דכן פוטר, וכן רש"י שם כתב דלא פשיטא היא, אי לאו דאשמועינן עולא הו"א צנון פוטר את הזית, דהא תנן ברך על פירות האילן בופה"א יצא, וה"ה כשהמשנה אומ' על הכל אם אמר שהכל יצא. ולפי"ז הו"א דברכת שהכל על הפרגיות תפטור ברכת המוציא, קמ"ל שלא.

אלא דעדיין קשה, דאם כשאין ברכותיהם שוות מברך על זה וחוזר ומברך על זה, א"כ הא דאמרי' ברך על הפרפרת שלפני המזון פטר את הפרפרת שלאחר המזון, ופרש"י דפרפרת שלפני המזון הם דגים ופרגיות, ופרפרת שלאחר המזון היא פת כיסנין שברכתה במ"מ, וכיצד ברכת שהכל פוטרת מזונות לכתחילה.

הפנ"י שם ד"ה "אומנם" כתב לבאר בדברי רש"י והרמב"ם, דלשון פרפרת כולל כל הדברים שמביאים קודם המזון ולאחר המזון, ופרגיות ודגים וכיסנין שכתב רש"י היינו לדוגמא בעלמא, דהם דברים המצויים בענייני הסעודה, וה"ה לשאר מינים, ולפי"ז א"ש, דהא דקתני ברך על הפרפרת שלפני המזון פטר את הפרפרת שלאחר המזון היינו כשברכותיהן שוות דוקא, ומשו"ה השמיט הרמב"ם ז"ל דין זה לפי שלא הוצרך לכותבו דמילתא דפשיטא, דדין הפרפרת במשנה דומה לדין היין במשנה מפני שהברכות שוות.

הרא"ש יוסף (מב.) כתב ליישב בדרך אחרת, דלרש"י ת"ק וב"ש פליגי אי ברכת שהכל על הפרגיות פוטרת ברכת מזונות, ת"ק ס"ל דברכת שהכל פוטרת במ"מ כל ששני המינים לפניו, ודין זה לכתחילה הוא, וז"ש ברך על הפרפרת שלפני המזון פטר את הפרפרת שלאחר המזון, והא דאמרי' ברך על הפת פטר את הפרפרת מיירי בגוונא דבאו ללפת את הפת ממש, דהא רש"י לעיל (מא:) ס"ל דדברים הבאים מחמת הסעודה נפטרים בברכת הפת שהרי באו ללפת הפת, וב"ש סברי שברכת שהכל אינה פוטרת במ"מ.

ב. בביאור דברי רבינו יונה.

רבינו יונה (דף ל.) ד"ה "מתני'" פליג על התוס', וכתב דמה עניין הוא לומר שהפת צנומה בקערה היו אוכלים אחר סעודתן. ואפשר שהיו אוכלים אותו ע"י דבש או שאר דברים מתוקים, עוד נוכל לפרש דפרפרת הם הרקיקין הדקין ביותר הנקראים נבליא"ש בלעז (פה"ב), וה"ה לפירות ולשאר דברים כיוצ"ב.

ויל"ע במ"ש דפרפרת הם פירות, וא"כ אמרי' במתני' ברך על הפת פטר את הפרפרת, ונמצא שברכת הפת פוטרת פירות, וקשה שהרי פירות חשיבי דברים שאינם באים מחמת הסעודה וטעונים ברכה לפניהם. וכן מצאתי בפסקי הרי"ד (מב:) דכתב שפרפרת הם פירות ופת פוטרתן אע"ג דלא מלפת בהו פת, וגם נתן דעתו לקושיה זו וכתב, ואי קשיא כיון דפת פוטרת את הפרפרת מה צורך לומר ברך על הפרפרת שלפני המזון, והלא הפת היא הפוטרת את הפרפרת ומה אנו צריכים לפרפרת שקודם הסעודה. תשובה, הפת פוטרת דוקא פרפרת שהיא לפניו ודעתו עליה, אבל אם באה לו בתוך סעודתו אין הפת פוטרתה, כיון שלא היה דעתו עליה בעת שברך המוציא, אבל הפרפרת שלפני המזון פוטרת את הפרפרת שלאחר המזון אע"פ שבאה לו בתוך הסעודה ולא היה דעתו עליה, שכשם שאם אכל תאנים וברך עליהם בופה"ע, ועוד באו לו תאנים אחרים אינו צריך לברך עליהם אלא סומך על הברכה הראשונה, כך אם ברך על הפרפרת שלפני המזון פטר את הפרפרת שלאחר המזון, אע"פ שבאה לו לאחר מכן עכ"ל. והיה נראה לומר דרבינו יונה ס"ל כהפסקי הרי"ד שאם בעת שמברך המוציא ומתכוון לפטור את הפירות א"צ לברך עליהם שכבר נפטרו בברכת הפת, והא דכתב רבינו יונה בדף (כט:) ד"ה "אמר", שאם חפץ לאכול פירות בתוך הסעודה לשובע צריך לאכול לפני ואחרי עם הפת, ומה שאוכל באמצע בלא פת א"צ לברך עליו, צ"ל דמיירי בגונא שלא כיון בהמוציא לפטור הפירות.

אלא שהסבר זה של הפסקי רי"ד מוקשה מאוד, במ"ש שפרפרת שלפני המזון פוטרת את הפרפרת שלאחר המזון אע"פ שבאה לו בתוך הסעודה ולא "היה דעתו עליה" וכו', דלדבריו התפוח שלפני המזון פוטר את התפוח שלאחר המזון אף שלא כיון לפוטרו, וקשה דאמרי' במתני' ברך על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון, ואמרי' עליה בגמ' אמר רבה בר בר חנא אמר ר' יוחנן לא שנו אלא בשבתות וימים טובים דדעתו לישב אחר המזון לשתות, וכי בריך ברישא אדעתא דהכי בריך, אבל בשאר הימים שאינו קובע סעודתו על היין י"ל דכששותה קודם הסעודה אין בדעתו לשתות יותר ולכן צריך לברך שוב. מבואר דכדי שהיין שלפני המזון יפטור את היין שלאחר המזון צריך כוונה להדיא, או רגילות, וגם הפסקי הרי"ד הביא דברי הגמ' הללו, וא"כ כיצד אפשר לומר בפרפרת שלפני המזון שהיא תפטור את הפרפרת שלאחר המזון כשלא היה דעתו עליה. ונמצא שסותר לדבריו.

ואפשר ליישב בדוחק ולומר, שיש יותר רגילות לאכול פירות לאחר הסעודה מאשר לשתות יין, ולכן ביין רק בשבתות וימים טובים פוטר את היין שלאחר המזון, ובשאר ימות השנה כיון שאין רגילות כלל לשתות לאחר הסעודה, צריך לברך שוב משום שלא היתה כונתו לשתות עוד, משא"כ בפירות כיון שיש יותר רגילות לכן אמרי' שאפי' בסתמא פוטר. ואף שבפסקי הרי"ד כתב "ולא היה דעתו עליה" צ"ל שכונתו שלא היתה דעתו להדיא אלא שבירך בסתמא, ובסתמא פוטר כיון שיש יותר רגילות לאכול פירות לאחר הסעודה, ועדיין צ"ע.

רבינו יונה הוצרך לפרש שפרפרת היא פה"ב או פירורי לחם שדיבקן עם דבש, שבאופן כזה סד"א שפרפרת פוטרת פת, קמ"ל שלא, בפירורי לחם שדיבקן עם דבש אע"פ שעכשיו ברכתם במ"מ כיון שאיבדו תואר לחם, מ"מ בעבר היו פת, וכן פה"ב אם קובע סעודה עליהם מברך המוציא, משו"ה סד"א שפרפרת פוטרת פת, קמ"ל מתני' שלא. ומ"ש רבינו יונה שפרפרת זה גם פירות, ר"ל אם ברך עליהם לפני המזון פוטר בברכתם מה שאוכל לאחר המזון, או פירות שבאו תוך הסעודה כמ"ש לעיל.

ג. בביאור דברי הרשב"א

הרשב"א (מא:) סוד"ה "אמר רב פפא" פירש דפרפרת דמתני' היינו פת הבאה בכיסנין, שאם אוכל אותה בתוך הסעודה פטורה מברכה דחשיבה כפת, דאם קבע עליה סעודה, או אכל שיעור שאחרים קובעים עליו סעודה מברך המוציא וברהמ"ז, לכן כל שבאה בתוך המזון דין הוא שתפטר בברכת המוציא, אבל אם באה לאחר הסעודה טעונה ברכה כיון דלא למזון אתיא אלא לקינוח, כדמוכח במשנה דקתני ברך על הפרפרת שלפני המזון פטר את הפרפרת שלאחר המזון, אלמא פת לא פטר פרפרת שלאחר המזון, דאי פטר למה לי פרפרת שלפני המזון למיפטריה, תיפוק ליה משום פת, וכ"כ הריטב"א (מב:) ד"ה "ברך על הפת" דפרפרת דמתני' היינו פה"ב, וכן במאירי ד"ה "ברך", וברא"ה ד"ה "ברך" ועוד.

ולדבריו שפיר שייך לומר, ברך על הפרפרת לא פטר את הפת, דהו"א שאם קובע סעודה על הפרפרת מברך המוציא, א"כ אף שאינו קובע ומברך במ"מ ג"כ תפטור את הפת, קמ"ל מתני' שאינו פוטר.

ועוד, פרפרת דמתני' היא פה"ב בדוקא, דרק בפה"ב יש הו"א שיפטור פת כיון ששייכת בו ברכת המוציא כאשר קובע סעודה עליו, אבל מעשה קדרה, או פת צנומה בקערה, או פירורי לחם שדיבקן עם דבש לא, דאף שהם מין פת מ"מ ברכתם במ"מ אפי' אם יקבע עליהם סעודה, דכיון שאיבדו תואר לחם חשיבי כמעשה קדרה, כמ"ש המשנ"ב (קסח סק"נז) ולכן אין שום הו"א שברכתם תפטור את הפת, כיון שבשום אופן אינם יכולים להיות פת. נמצא, שהרשב"א פליג על רבינו יונה והתוס' בהסבר המשנה.

התוס' חלקו על הרשב"א, משום דס"ל שלמרות שכשקובעים על פ"כ סעודה ברכתה המוציא, מ"מ כעת ברכתה במ"מ כמו כל מעשה קדרה, וא"כ אין שום הו"א שפ"כ זו תפטור את הפת. לכן התוס' פרשו פרפרת דמתני' היא פת צנומה בקערה דהיא באמת פת, וכיון שאבד לה תואר לחם ברכתה המוציא.

נמצא לדעת הראשונים הללו, דאם פרפרת היא פת צנומה בקערה (כהתוס'), או פירורי לחם שדיבקן עם דבש (רבינו יונה), או פה"ב שברכתם במ"מ (הרשב"א), הא דאמרי' במתני' ברך על הפרפרת לא פטר את הפת, ובש"א אף לא מעשה קדרה, קשיא לב"ש, שאם ברכתם שוה מדוע ברכת הפרפרת אינה פוטרת מעשה קדרה. ורש"י שהרגיש בקושיה זו פירש שפרפרת דמתני' הם דגים ופרגיות ולא פ"כ, או כל מין מזונות אחר.

ליישב קושיה זו, כותב הרשב"א (מב:) ד"ה "או דלמא", די"ל דבמתני' מיירי שברך על הפרפרת "בסתם" ולא התכוון לפטור בברכה זו את מעשה הקדרה, ומשו"ה ס"ל לב"ש דלא פטר אפי' מעשה קדרה, ואע"ג דפרפרת חשיבא טפי ממעשה קדרה, ב"ש סברי דכל שני מינים אפי' אם ברכתם שוה לא נפטרים בסתמא אלא במתכוון, וב"ה סברי דכיון שהפרפרת חשיבא דאם קובע עליה מברך המוציא והוי פת, ומעשה קדרה לאו פת הוא, בדין הוא דפטרי ליה פרפרת אפי' בסתם, וכ"כ הרשב"א (מא.) ד"ה "ולעניין" דאינו בדין שיפטור מי שאינו חשוב את החשוב דרך גררא אלא דרך כונה. נמצא לדבריו, כשברכותיהן שוות אם ברך על החשוב בסתמא, לב"ש אינו פוטר שכן אמרו במתני' על הפרפרת אינו פוטר אף מעשה קדרה, ולב"ה פוטר כיון שפרפרת חשיבא טפי ממעשה קדרה, וזה שדייקו בגמ' ברך על הפרפרת לא פטר את הפת, פת הוא דלא פטר אבל מעשה קדרה כן פטר.

לפי"ז אומר הרשב"א, אם היה אוכל תפוחים וברך עליהם ואח"כ הביאו לפניו אגוזים, אם התפוחים חביבים לו יותר פוטר את האגוזים בגררת ברכת התפוחים, אבל אם אינן חביבין (אלא האגוזים חביבין) אינן פוטרים את האגוזים אא"כ נתכוון להם מתחילה עכ"ל. והא דכתב הרשב"א היה אוכל תפוחים וברך עליהם "ואח"כ" הביאו לפניו וכו', דמשמע שאם שניהם לפניו נפטרו בכל אופן אף אם ברך על הפחות חשוב בסתם, זה אינו, משום שהרשב"א שם באותו ד"ה בתחילתו כתב להדיא וז"ל: ומסתברא דאפי' לר' יהודה אם היו "לפניו" אתרוג וזית וקדם וברך על האתרוג אע"פ שאינו רשאי (כיון שצריך להקדים החשוב) אינו צריך לחזור ולברך על הזית כיון שברכותיהן שוות, והוא שנתכוון לפטור את הזית בברכת האתרוג. נמצא לדעת הרשב"א, בין אם המין החשוב היה לפניו ובין אם לא היה לפניו, אם ברך על הפחות חשוב בסתם אינו פוטר את החשוב וצריך לברך שוב על החשוב.

ולדבריו תורצה הקושיה על ב"ש, אי פרפרת דמתני' היא פת כיסנין, א"כ מדוע לב"ש אין ברכת הפרפרת פוטרת מעשה קדרה שברכותיהן שוות, מפני, שאף שמברך על המין החשוב אם כיון לפטור את הפחות חשוב פטר, ואי לא, לא, ובמתניתין איירי דלא כיון לפטור. ומזה התחדש לנו דלדעת ב"ה כל שמברך על הפחות חשוב בסתם אינו פוטר את החשוב, ודיני חשיבויות יתבארו לקמן.

וגם לדעת התוס' שפירשו דפרפרת היא פת צנומה בקערה, ורבינו יונה שפירש שפרפרת היא פירורי לחם שדיבקן עם דבש, צ"ל הא דאמרו ב"ש ברך על הפרפרת לא פטר את הפת, כמ"ש לעיל דלדעת ב"ש כל שני מינים אפי' שברכתם שוה אין אחד פוטר את השני בסתמא אלא בכונה.

ד. בביאור דברי הריטב"א

הריטב"א (מב:) פירש כהרשב"א דפרפרת היא פת הבאה בכיסנין, ומה שהקשו הראשונים, דלפי ב"ש אינו מובן מדוע פרפרת שברכתה במ"מ אינה פוטרת מעשה קדרה שברכתה ג"כ במ"מ, תירץ אחרת מהרשב"א, דמתני' מיירי במברך על האחד ובא לו האחר שלא במתכוון בתוך סעודתו של ראשון, כגון שברך על הפרפרת, ובעוד שאוכל הפרפרת הביאו לו מעשה קדרה, דלדעת ב"ה בכה"ג אמרי' דפרפרת פוטרת מעשה קדרה דחשיבא טפי, אבל מעשה קדרה לא פוטר פרפרת, וב"ש ס"ל דפרפרת אינו פוטר מעשה קדרה בסתמא אלא במתכוון, אבל כשהם לפניו מתחילה וברך על אחד מהם כדי לפטור שניהם בזו ודאי "כל שברכותיהן שוות" נפטרו שניהם, משא"כ בשאין ברכותיהן שוות, כגון פרפרת ופת שאם ברך על הפרפרת במ"מ ע"מ לפטור את הפת לא יצא, אע"ג דאם ברך על הפת עצמו במ"מ יצא. והטעם כתב בשעה"צ (קעו סק"ב) כשמברך על הפת במ"מ מכיון שאין לברכה על מה לחול אז היא נתפסת בפת ויוצא בדיעבד, אבל כשמברך על פה"ב במ"מ ולפניו יש גם פת, מכיון שיש לברכה על מה לחול היא נתפסת רק על הפ"כ ולא על הפת, כיון שאין זו ברכתה העיקרית, ולכן אפי' בדיעבד אינו יוצא. .

נמצא שהריטב"א מוסיף על דברי הרשב"א בתרתי, חדא, דבשניהם לפניו לכו"ע יכול לברך על אחד ולפטור את השני בברכותיהן שוות. משא"כ להרשב"א אף כשהם לפניו אין להקדים את ברכת הפחות חשוב, ואם מתכוון בברכתו לפטור את החשוב פוטר בדיעבד, ולהריטב"א פוטר לכתחילה. והתוספת השניה, דכשאין ברכותיהן שוות אפי' אם יתכוון לפוטרו בברכת הראשון אינו מועיל אפי' בדיעבד.

אלא שהריטב"א בדף מא. בד"ה "מתיבי" נראה שסותר לדבריו, ששם הגמ' מקשה על עולא דס"ל בדעת ר' יהודה וחכמים דפליגי בברכותיהן שוות, אבל כשאין ברכותיהן שוות דברי הכל מברך על זה וחוזר ומברך על זה, מתיבי היו לפניו צנון וזית מברך על הצנון ופוטר את הזית, (ובסלקא דעתך אין הצנון עיקר), וא"כ איך אפשר שברכת הצנון תפטור את הזית שברכתו בופה"ע. אומר הריטב"א די"ל דכיון שאם ברך על הזית בופה"א יצא כדאיתא במתני' (מ.) הוה ס"ד דליפטריה בברכת הצנון בדיעבד, דכיון דאית ליה לברך על הצנון בופה"א מכי בריך על הצנון איפטר ליה זית מימלא, וטעמא כדי שלא ירבה בברכות, דריבוי ברכות שלא לצורך אסור דהו"ל כעין ברכה לבטלה עכ"ל.

נמצא שמחד כותב הריטב"א שאין לפטור בברכת במ"מ פת, ומאידך בברכת בופה"א כן אפשר לפטור ברכת בופה"ע, וא"כ סותר לדבריו.

בשו"ת שבט הלוי (ח"ח סי' לז) כתב לתרץ, הא דאפשר לפטור בדיעבד את פירות האילן בברכת בופה"א זה דוקא בפירות, משא"כ פת כיון שהיא חשובה אינה נפטרת ע"י ברכה אחרת אפי' בדיעבד אלא בברכתה. בשו"ע (סי' רו ס"ב) פסק דלא כהריטב"א וז"ל: היו לפניו פרי האדמה ופרי העץ וברך על פרי האדמה ונתכוין לפטור את פרי העץ יצא.

המשנ"ב (קעו סק"ב) הביא להלכה את דברי השיטה מקובצת (הריטב"א) שאם כיון בברכת הפרפרת בפירוש לפטור את הפת לא מהני אפי' בדיעבד וצריך לחזור ולברך על הפת. אלא שסותר למ"ש בסי' רו, ששם השו"ע פסק שאם ברך על פרי האדמה ונתכוין לפטור את פרי העץ יצא. והמשנ"ב (סק"י) מביא בשם השערי תשובה שיש מחלוקת האם מועיל לכוין בברכת פרי האדמה לפטור את פרי העץ, ומסיק דמ"מ אין לחזור ולברך וכדעת השו"ע דספק ברכות להקל. וצ"ע.

ה. סיכום השיטות והעולה לדינא.

נמצאו בידינו ד' שיטות בראשונים מהי פרפרת דמתני'. א. שיטת רש"י דפרפרת הם דגים ופרגיות. ב. שיטת התוס' ור"ח, דפרפרת היא פת צנומה בקערה. ג. שיטת רבינו יונה דפרפרת היא פירורי לחם שדיבקן עם דבש. ד. שיטת הרשב"א והריטב"א ועוד ראשונים, דפרפרת היא פת הבאה בכיסנין.

הטור (סי' קעו) פסק כדעת התוס' ור"ח דפרפרת היא פת צנומה בקערה שאין בה תואר לחם וברכתה במ"מ. גם הרא"ש (סי' לב.) כתב כן, מ"מ הדברי חמודות (שם סקצ"ז) ס"ל בדעת הרא"ש דפרפרת היא פירורי פת דק דק שדיבקן עם מרק או דבש, והסביר דבריו במעדני יו"ט (אות ש'), דהרא"ש (בסי' י) פסק להלכה שפרורי פת דק דק אף שאין בהם תואר לחם ברכתם המוציא ודלא כרבינו חננאל, ואי פרפרת דהכא היא פת צנומה בקערה א"כ ברכתה המוציא, לכן אומר המעדני יו"ט דכאן הרא"ש לא נחית לפסוק כר"ח אלא לפרש הפרפרת שהיא פת לאפוקי מפרש"י שמפרש כגון כיסני וכו', ומימלא לפי הפסק דלעיל (בסי' י) יש לפרש בדעת הרא"ש דפרפרת הם פירורי לחם דק דק שדבקם עם מרק ואין בהם תואר לחם, והטור לא דק בהא, וכן כתב להעיר הדמשק אליעזר (קעו סק"א).

הב"י הביא את דברי רבינו יונה דפליג על התוס' דמה עניין לומר דפת צנומה היו אוכלים אחר סעודתם, ואפשר שהיו אוכלים אותו ע"י דבש או שאר דברים מתוקים. ואומר הב"י ולי נראה דמטעם אחר אנו צריכים לומר כן, שהרי דעת הפוסקים בפת צנומה בקערה דהיינו פת מפורר דק דק שאין בו כזית ותואר לחם שברכתה המוציא, (וכדעת רבינו יונה שהובאו דבריו בסי' קסח ס"י) שהיא שוה לפרורי לחם בעין שברכתם המוציא אע"פ שאין בפרורים כזית ואין בהם תואר לחם, ורק כאשר אין בפרורים כזית ודיבקן ע"י דבש ואין בהם תואר לחם ברכתם במ"מ, וא"כ היכי קתני במתני' ברך על הפרפרת לא פטר את הפת, הרי פרפרת זו ברכתה המוציא. אלא על כרחך מדובר באופן שדיבק אותם עם מרק או דבש דהיינו חביצ"א, שאינו מברך עליו אלא במ"מ.

והאמת שיש להעיר על דברי רבינו יונה, דכאן משמע שמסכים לדעת ר' חננאל בפי' פרפרת דמתני' דהיא פת צנומה בקערה, ורק בגלל שאין דרך בנ"א לאכול פת צנומה בקערה לאחר הסעודה פירש דפרפרת היא חביצ"א או פ"כ או פירות. ואילו בסוגיית חביצ"א (עמ' כו: בדפי הרי"ף) ד"ה "על" כתב רבינו יונה להדיא לחלוק על ר"ח, וכן בדף כז: ד"ה "פת", וא"כ גם אצלנו היה לו לכתוב בלשון חולקת שא"א לפרש במתני' שפרפרת היא פת צנומה בקערה וכדברי הב"י, וכן ראיתי בדמשק אליעזר (קעו סק"א) שכתב ג"כ להעיר על דברי רבינו יונה. ועיין בפרישה (סק"א) שהעיר כדברינו על דברי הב"י.

למעשה השו"ע בסי' קעו פסק כרבינו יונה וז"ל: ברך על הפת פטר את הפרפרת דהיינו פירורי פת דק דק שדיבקן עם מרק או דבש, ברך על הפרפרת לא פטר את הפת. וביאר המשנ"ב (סק"א) הא דפת פוטרת את הפרפרת משום שהם טפלים לגביה והרי הם נחשבין כמעשה קדרה דפת פוטרתן.

ו. בביאור דברי הרמ"א (סי' קעו).

כתב הרמ"א (סי' קעו) ברך על הפרפרת פוטר מעשה קדרה שהוא דייסה וכיוצ"ב, וכן אם ברך על מעשה קדרה פוטר את הפרפרת, ע"כ. ולכאורה דבריו אינם מובנים, דהגמ' הסתפקה (מב:) אי ב"ש ארישא פליגי או אסיפא פליגי, וסיימה בתיקו, וכתב הרשב"א ד"ה "או דלמא" דלעניין פסק הלכה מספקא לן אי ב"ש ארישא פליגי או אסיפא פליגי והוה ליה ספק בדרבנן, ואמרי' דבסופא פליגי ולקולא (דאי ברישא פליגי אפי' לת"ק אין הפרפרת פוטרת מעש"ק), ולפי"ז רק פרפרת שהיא חשובה יותר פוטרת בסתמא מעש"ק, אבל מעש"ק אינו פוטר לפרפרת, דאינו בדין שיפטור הפחות חשוב את החשוב דרך גררא אא"כ כיון לפוטרו, והרמ"א פסק להלכה את הרשב"א הנ"ל בסי' ריא ס"ה, וא"כ כיצד כותב כאן הרמ"א אם ברך על מעש"ק פוטר את הפרפרת, דמעש"ק אינו פוטר לפרפרת בסתם, ולכאורה סותר לדבריו.

רבינו יונה (ל.) ד"ה "בית" כתב, הלכך אם ברך על הפת פטר את הכל, ואם ברך על הפרפרת לא פטר מעש"ק, ואם ברך על מעש"ק פטר את הפרפרת עכ"ל. הב"ח (סוס"י קעו) ד"ה "ומ"ש", כותב דמ"ש רבינו יונה אם ברך על הפרפרת לא פטר מעש"ק ט"ס הוא וצריך להעביר הקולמוס על תיבת "לא". אלא שעדיין קשה דאף אם נעביר הקולמוס על תיבת "לא" עדיין יש לשאול מהיכן לקח רבינו יונה את מ"ש בסיפא, שאם ברך על מעש"ק פטר את הפרפרת שהרי לדעת הרשב"א, הריטב"א, הרשב"ץ ועוד ראשונים מעש"ק פחות חשוב מפרפרת, ואינו פוטרו בסתמא. ע"כ אומר הדרכי משה (קעו סק"א) דמ"ש ר"י ברך על הפרפרת אינו פוטר מעש"ק נ"ל היינו דוקא לב"ש אבל ת"ק חולק. אלא שבערוך השולחן (ס"א) תמה על דבריו, דרבינו יונה כתב כן להלכה ולא יתכן שפסק אליבא דב"ש.

האמת היא שהרמב"ם (פ"ד מהל' בר' ה"ו) פסק כרבינו יונה וז"ל: ברך על הפת פטר את הפרפרת שאוכלין בהן הפת ממיני התבשיל, ופירות וכיוצ"ב, אבל אם ברך על הפרפרת לא פטר את הפת, ברך על מעשה קדרה פטר את התבשיל (פרפרת), ברך על התבשיל (פרפרת) לא פטר את מעשה קדרה. ובכסף משנה ביאר מהיכן יצא להרמב"ם הדין שאם ברך על פרפרת לא פטר מעשה קדרה, דכיון דבעי בגמ' אליבא דב"ש, משמע דס"ל לגמ' דהלכה כב"ש, וכי אמרי' דקאי ב"ש אסיפא סברי דפרפרת לא פטר אפי' מעשה קדרה, פסק רבינו כן. אלא שאח"כ מצאתי תשובה לרבינו יהושע מבני בניו של הרמב"ם ז"ל שכתב ששאלהו שהיה חילוף נוסחאות בדבר, והשיב הנכון ברך על התבשיל פטר מעש"ק ולכן הגיעו הנוסחאות כך, וכדברי הב"ח דאמר שצריך להעביר הקולמוס על תיבת "לא". ולפירוש זה ברכת הפרפרת פוטרת מעש"ק ואין הלכה כב"ש, והאמת שפירוש זה יותר מתאים למ"ש הרמב"ם בפי' המשניות דאין הלכה כב"ש.

ונמצא שהרמב"ם פסק כרבינו יונה שברכת הפרפרת פוטרת מעש"ק. אלא שעדיין צריך ביאור לדבריהם, מהיכן למדו הרמב"ם ורבינו יונה שאם ברך על מעש"ק פטר את הפרפרת.

בירושלמי (פ"ו ה"ה) אמר מרינוס בי ר' יהושע אהן דאכלי גרמיזי (ע"פ ספר חסידים- מין פת הבאה בכיסנין) מברך על גרמיזתה בסופה לא פטר סולתא. דהיינו שאם אוכל מעש"ק לאחר שאכל פת כיסנין צריך לברך שוב במ"מ, ואין ברכת המזונות שברך על הפ"כ פוטרת את המעשה קדרה, ושואל הירושלמי וכי ר' יהושע פסק אליבא דב"ש דבסופא פליגי, דאמרו אף לא מעשה קדרה, אמר ר' יוסי ר' יהושע פסק אליבא דכו"ע. ומסביר הספר חסידים דלא נחלקו ב"ש וב"ה על אסיפא, דבסיפא כו"ע מודו דאם ברך על הפרפרת לא פטר את הפת, וה"ה למעש"ק, דודאי כי אמרי' ב"ה על הפרפרת לא פטר את הפת, אין הכוונה משום דברכתו המוציא אינו פוטר, אלא משום דפת חשיבא מזון טפי מפרפרת, ומשו"ה אמר מרינוס בי ר' יהושע דאם ברך על גרמיזתה (פ"כ) אינו פוטר סולתא (מעש"ק) וא"כ נמצא דב"ש וב"ה ארישא פליגי דקתני ברך על על הפת פטר את הפרפרת וכ"ש מעש"ק דחשיב מזון טפי מפרפרת, ואתו ב"ש למימר לא מבעיא פרפרת דלא פטר ליה פת, אלא אפי' מעש"ק נמי לא פטר. לפי"ז נחלקו האם ברכת המוציא פוטרת פרפרת ומעש"ק, אבל אם ברך על מעש"ק לכו"ע פטר את הפרפרת כיון שמעש"ק חשיב מזון טפי מפרפרת, וכן פירש הרדב"ז שם.

ונמצא שהירושלמי הכריע בפלוגתת ב"ש וב"ה בארישא פליגי, ואילו הבבלי נשאר בתיקו. וכ"כ הרדב"ז שם, ולפי הירושלמי מעש"ק חשיב טפי מפרפרת ולכן אם ברך בסתם על מעש"ק פוטר את הפרפרת, ולהיפך אם ברך על הפרפרת בסתם אינו פוטר מעש"ק. לפי"ז י"ל שהרמב"ם ורבינו יונה פסקו כהירושלמי וא"צ להעביר הקולמוס על תיבת "לא" כמ"ש הב"ח, ולכן פסקו שאם ברך על מעש"ק פטר את הפרפרת, על הפרפרת לא פטר מעש"ק, דכיון שהבבלי נשאר בתיקו ואילו הירושלמי פשט את הספק לכן פסקו כהירושלמי, וכ"כ הערוה"ש (ס"א) דדרכו של הרמב"ם הוא כשיש ספק בבבלי, והירושלמי פשיטא ליה, פוסק כהירושלמי, והרמ"א בדרכי משה (קעו) שהעיר על רבינו יונה, דדבריו אליבא דב"ש לא ראה לדברי הירושלמי, וכ"כ בגליון הש"ס לרעק"א על הירושלמי, וכן ביאר הדמשק אליעזר (קעו סק"א) שכן פסק הרמב"ם.

אלא שישנה אפשרות אחרת להסביר את הרמב"ם, וזאת ע"פ הדברי חמודות (בר' פ"ו אות צו), ובכך נוכל להבין דברי הרמ"א. הבבלי הסתפק אי ב"ש ארישא פליגי או אסיפא פליגי ועלתה בתיקו, וכתבו הראשונים דכיון דהיא ספיקא דרבנן נקטינן דבסופא פליגי ולקולא, ולפי"ז פרפרת פוטרת מעש"ק, וכן פסק הרמב"ם ע"פ הנוסחא שקיימה ר' יהושע מבני בניו של הרמב"ם, וכן פסק רבינו יונה לפי דברי הב"ח שצריך להעביר הקולמוס על תיבת "לא", ונמצא שפרפרת פוטרת מעש"ק. ופסק הרמב"ם גם שמעש"ק פוטר את הפרפרת ע"פ הירושלמי בארישא פליגי, דלב"ה מעש"ק כ"ש שפוטר פרפרת, ומשום ספק ברכות להקל פסק כתרוייהו לפטור זה את זה. וע"פ זה פסק הרמ"א ברך על הפרפרת פוטר מעש"ק שהוא דייסא וכיוצ"ב (ע"פ הבבלי), וכן אם ברך על מעש"ק פוטר את הפרפרת (ע"פ הירושלמי).

ולפי"ז יש להעיר על הדרכי משה במ"ש בדעת רבינו יונה, ברך על הפרפרת אינו פוטר מעש"ק, דרבינו יונה כתב כן אליבא דב"ש, דהדבר מוכרח שהדרכי משה ראה להירושלמי משום שכתב ברך על מעש"ק פטר את הפרפרת, ולזה אין שום מקור בבבלי אלא בירושלמי, וכן פסק הרמב"ם. ולגבי פרפרת שפוטרת מעש"ק מקור דבריו מהרמב"ם בפי' המשניות אליבא דב"ה שפרפרת פוטרת מעש"ק, וזה כתוב גם ביד החזקה ע"פ הנוסחא שקיימה ר' יהושע מבני בניו של הרמב"ם, שפרפרת פוטרת מעש"ק, ואם כך למד הדרכי משה ברמב"ם, כיצד יכול לכתוב דמ"ש רבינו יונה שפרפרת אינה פוטרת מעש"ק פסק אליבא דב"ש, הול"ל כדברי הב"ח שצריך להעביר הקולמוס על תיבת "לא" כמו שעשו בדעת הרמב"ם ביד החזקה, ששם כתוב שפרפרת אינה פוטרת מעש"ק, ור' יהושע מבני בניו כתב בדעתו שהיא כן פוטרת. ועוד מדכתב בדרכי משה שמעש"ק כ"ש שפוטר פרפרת, הכ"ש הוא רק אליבא דהירושלמי, וכפי שביאר הספר חסידים שם, דמעש"ק חשיב טפי מזון מפרפרת, ואם לא ראה להירושלמי, מהו הכ"ש שכתב.

ולגבי הסתירה ברמ"א מסי' קעו, ששם כתוב שמעש"ק פוטר פרפרת, לסי' ריא ס"ה ששם מבואר להדיא בדעת הרמ"א ע"פ הרשב"א שיש להקדים את הפרפרת שהיא חשובה יותר ממעש"ק. תירץ מורי ורבי ראש הכולל הרה"ג יואב אליצור שליט"א, הא דפסק הרמ"א בסי' ריא ס"ה כהרשב"א שבכל דיני קדימויות יש להקדים החשוב, ואם הקדים הפחות חשוב, בסתמא אינו פוטר החשוב אא"כ כיון לפוטרו, דין זה שפיר שייך בכל הברכות, חוץ מברכת בורא מיני מזונות, שהרי בין פת הבאה בכיסנין, ובין מעש"ק לכל אחד מהם יש חשיבות בפנ"ע, לפ"כ יש חשיבות שאם קובע עליה סעודתו, או אוכל ממנה שיעור שאחרים קובעים עליו סעודה מברך המוציא וברהמ"ז מה שאין במעש"ק, ואילו במעש"ק ישנה חשיבות שאין בפ"כ, שמעש"ק חשיב טפי מזון, וכן הלשון בבבלי ע"פ אסיפא, ברך על הפת פטר את הפרפרת "וכ"ש מעש"ק", דמעש"ק חשיב טפי מזון. ולכן צ"ל שבסי' קעו הרמ"א מיירי בברכת במ"מ, ואילו בסי' ריא מיירי בכל הברכות.

עיקרי הסוגיא בקיצור

איתא במתני' בר' (מב.), ברך על הפרפרת שלפני המזון פטר את הפרפרת שלאחר המזון, ברך על הפת פטר את הפרפרת על הפרפרת לא פטר את הפת, בש"א אף לא מעשה קדרה. בגמ' ונסתפקו בביאור דברי ב"ש, איבעיא להו ב"ש ארישא פליגי או דלמא אסיפא פליגי, ועלתה בתיקו.

ונחלקו הראשונים בביאור פרפרת דמתני'.

רש"י פירש פרפרת היינו דגים ופרגיות. והקשו בתוס' ד"ה "ברך", דאי פרפרת היינו דגים ופרגיות, מאי קמ"ל ברך על הפרפרת לא פטר את הפת, פשיטא. ועיין בפנ"י (מב.) ד"ה "בתוס', ובד"ה אומנם" שיישב לפרש"י.

התוס' ד"ה "ברך" פירשו פרפרת היינו פת צנומה בקערה (הנאכלת בסוף הסעודה) דלית ביה תוריתא דנהמא דמברכין עליה במ"מ, והשתא ניחא לשון המשנה, דאיצטריך לאשמועינן שברך על הפרפרת לא פטר את הפת אע"ג דהוא מין פת. תוס' לא חיפשו דבר שברכתו במ"מ, אלא דבר שבעבר היה פת, דסד"א שיפטור את הפת וקמ"ל שלא.

רבינו יונה הקשה על פירוש התוס' דמה עניין של פת צנומה בקערה שנאכלת בסוף הסעודה. לכן פירשו שפרפרת הם פירורי לחם שדיבקן ע"י דבש או שאר דברים, שברכתם במ"מ כיון שאיבדו תואר לחם, או פת הבאה בכיסנין, ולשניהם ישנה שייכות לפת. פירורי לחם שדיבקן ע"י דבש מפני שהיו בעבר פת, ופת כיסנין מפני שאם קובע עליה סעודה מברך המוציא, ולכן סד"א שפרפרת פוטרת פת, קמ"ל שלא.

הרשב"א (מא:) סוד"ה "אמר רב פפא" ס"ל דפת הבאה בכיסנין היינו פרפרת דמתני', ולפי"ז הא דאמרי' ברך על הפרפרת לא פטר את הפת, סד"א דכיון שאם קובע סעודה על פ"כ מברך המוציא, ה"ה אם אינו קובע סעודה, קמ"ל שלא. א"כ פרפרת דמתני' היא בדוקא פה"ב, דרק בפ"כ שייך לומר בהו"א שיפטור פת, ששייכת בו ברכת המוציא כשקובע סעודה, אבל מעש"ק, או פת צנומה בקערה, או פירוי לחם שדיבקן ע"י דבש, אף שהם מין פת מ"מ ברכתם במ"מ אפי' אם יקבע סעודה עליהם.

ויש להקשות לשיטת הרשב"א, רבינו יונה והתוס', דאי פרפרת דמתני' היא דבר שברכתו במ"מ, מדוע לב"ש אם ברך על הפרפרת לא פוטר מעש"ק. (ומשו"ה פרש"י דפרפרת הם דגים ופרגיות).

צריך לומר, דלדעת ב"ש כל שני מינים אפי' שברכותיהן שוות, אין אחד פוטר את השני בסתמא אלא דרך כונה, ומשו"ה כשברך על הפרפרת לא פטר את המעש"ק כיון שברך בסתמא ובלא כונה לפוטרו.

להלכה השו"ע סי' קעו פסק כרבינו יונה וז"ל: ברך על הפת פטר את הפרפרת דהיינו פירורי פת דק דק שדיבקם עם מרק, או דבש. ברך על הפרפרת לא פטר את הפת.

הרמ"א שם כתב, בירך על הפרפרת פוטר מעשה קדרה שהוא דייסא וכיוצא בו, וכן אם בירך על מעשה קדרה פוטר את הפרפרת (גמרא פרק כיצד מברכין ורמב''ם בפירוש המשנה).

ולכאורה קשה, שהרמ"א בסי' ריא ס"ה פסק כדברי הרשב"א שאינו בדין שיפטור הפחות חשוב את החשוב דרך גררא אלא דרך כונה, ואף שכיון זה רק בדיעבד. והרי מעש"ק הוא פחות חשוב מפרפרת, וא"כ כיצד פוסק הרמ"א (קעו) לכתחילה שאם ברך על מעש"ק פוטר את הפרפרת, ונמצא שסותר לדבריו.

וליישב זאת כתבנו, דיני קדימה שנאמרו בסי' ריא, שייכים בכל הברכות חוץ מברכת בורא מיני מזונות, בבמ"מ גם לפרפרת ישנה חשיבות וגם למעש"ק ישנה חשיבות, חשיבות הפרפרת היא שאם קובע סעודה עליה ברכתה המוציא, וחשיבות המעש"ק, שהוא יותר חשוב "מזון" (שהוא משביע) מאשר פרפרת, וכמ"ש לעיל ע"פ הירושלמי.

תוכן העניינים

ספר ברכת ישראל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה