סימן לד - בדין פרפרת · ג. בביאור דברי הרשב"א
הרשב"א (מא:) סוד"ה "אמר רב פפא" פירש דפרפרת דמתני' היינו פת הבאה בכיסנין, שאם אוכל אותה בתוך הסעודה פטורה מברכה דחשיבה כפת, דאם קבע עליה סעודה, או אכל שיעור שאחרים קובעים עליו סעודה מברך המוציא וברהמ"ז, לכן כל שבאה בתוך המזון דין הוא שתפטר בברכת המוציא, אבל אם באה לאחר הסעודה טעונה ברכה כיון דלא למזון אתיא אלא לקינוח, כדמוכח במשנה דקתני ברך על הפרפרת שלפני המזון פטר את הפרפרת שלאחר המזון, אלמא פת לא פטר פרפרת שלאחר המזון, דאי פטר למה לי פרפרת שלפני המזון למיפטריה, תיפוק ליה משום פת, וכ"כ הריטב"א (מב:) ד"ה "ברך על הפת" דפרפרת דמתני' היינו פה"ב, וכן במאירי ד"ה "ברך", וברא"ה ד"ה "ברך" ועוד.
ולדבריו שפיר שייך לומר, ברך על הפרפרת לא פטר את הפת, דהו"א שאם קובע סעודה על הפרפרת מברך המוציא, א"כ אף שאינו קובע ומברך במ"מ ג"כ תפטור את הפת, קמ"ל מתני' שאינו פוטר.
ועוד, פרפרת דמתני' היא פה"ב בדוקא, דרק בפה"ב יש הו"א שיפטור פת כיון ששייכת בו ברכת המוציא כאשר קובע סעודה עליו, אבל מעשה קדרה, או פת צנומה בקערה, או פירורי לחם שדיבקן עם דבש לא, דאף שהם מין פת מ"מ ברכתם במ"מ אפי' אם יקבע עליהם סעודה, דכיון שאיבדו תואר לחם חשיבי כמעשה קדרה, כמ"ש המשנ"ב (קסח סק"נז) ולכן אין שום הו"א שברכתם תפטור את הפת, כיון שבשום אופן אינם יכולים להיות פת. נמצא, שהרשב"א פליג על רבינו יונה והתוס' בהסבר המשנה.
התוס' חלקו על הרשב"א, משום דס"ל שלמרות שכשקובעים על פ"כ סעודה ברכתה המוציא, מ"מ כעת ברכתה במ"מ כמו כל מעשה קדרה, וא"כ אין שום הו"א שפ"כ זו תפטור את הפת. לכן התוס' פרשו פרפרת דמתני' היא פת צנומה בקערה דהיא באמת פת, וכיון שאבד לה תואר לחם ברכתה המוציא.
נמצא לדעת הראשונים הללו, דאם פרפרת היא פת צנומה בקערה (כהתוס'), או פירורי לחם שדיבקן עם דבש (רבינו יונה), או פה"ב שברכתם במ"מ (הרשב"א), הא דאמרי' במתני' ברך על הפרפרת לא פטר את הפת, ובש"א אף לא מעשה קדרה, קשיא לב"ש, שאם ברכתם שוה מדוע ברכת הפרפרת אינה פוטרת מעשה קדרה. ורש"י שהרגיש בקושיה זו פירש שפרפרת דמתני' הם דגים ופרגיות ולא פ"כ, או כל מין מזונות אחר.
ליישב קושיה זו, כותב הרשב"א (מב:) ד"ה "או דלמא", די"ל דבמתני' מיירי שברך על הפרפרת "בסתם" ולא התכוון לפטור בברכה זו את מעשה הקדרה, ומשו"ה ס"ל לב"ש דלא פטר אפי' מעשה קדרה, ואע"ג דפרפרת חשיבא טפי ממעשה קדרה, ב"ש סברי דכל שני מינים אפי' אם ברכתם שוה לא נפטרים בסתמא אלא במתכוון, וב"ה סברי דכיון שהפרפרת חשיבא דאם קובע עליה מברך המוציא והוי פת, ומעשה קדרה לאו פת הוא, בדין הוא דפטרי ליה פרפרת אפי' בסתם, וכ"כ הרשב"א (מא.) ד"ה "ולעניין" דאינו בדין שיפטור מי שאינו חשוב את החשוב דרך גררא אלא דרך כונה. נמצא לדבריו, כשברכותיהן שוות אם ברך על החשוב בסתמא, לב"ש אינו פוטר שכן אמרו במתני' על הפרפרת אינו פוטר אף מעשה קדרה, ולב"ה פוטר כיון שפרפרת חשיבא טפי ממעשה קדרה, וזה שדייקו בגמ' ברך על הפרפרת לא פטר את הפת, פת הוא דלא פטר אבל מעשה קדרה כן פטר.
לפי"ז אומר הרשב"א, אם היה אוכל תפוחים וברך עליהם ואח"כ הביאו לפניו אגוזים, אם התפוחים חביבים לו יותר פוטר את האגוזים בגררת ברכת התפוחים, אבל אם אינן חביבין (אלא האגוזים חביבין) אינן פוטרים את האגוזים אא"כ נתכוון להם מתחילה עכ"ל. והא דכתב הרשב"א היה אוכל תפוחים וברך עליהם "ואח"כ" הביאו לפניו וכו', דמשמע שאם שניהם לפניו נפטרו בכל אופן אף אם ברך על הפחות חשוב בסתם, זה אינו, משום שהרשב"א שם באותו ד"ה בתחילתו כתב להדיא וז"ל: ומסתברא דאפי' לר' יהודה אם היו "לפניו" אתרוג וזית וקדם וברך על האתרוג אע"פ שאינו רשאי (כיון שצריך להקדים החשוב) אינו צריך לחזור ולברך על הזית כיון שברכותיהן שוות, והוא שנתכוון לפטור את הזית בברכת האתרוג. נמצא לדעת הרשב"א, בין אם המין החשוב היה לפניו ובין אם לא היה לפניו, אם ברך על הפחות חשוב בסתם אינו פוטר את החשוב וצריך לברך שוב על החשוב.
ולדבריו תורצה הקושיה על ב"ש, אי פרפרת דמתני' היא פת כיסנין, א"כ מדוע לב"ש אין ברכת הפרפרת פוטרת מעשה קדרה שברכותיהן שוות, מפני, שאף שמברך על המין החשוב אם כיון לפטור את הפחות חשוב פטר, ואי לא, לא, ובמתניתין איירי דלא כיון לפטור. ומזה התחדש לנו דלדעת ב"ה כל שמברך על הפחות חשוב בסתם אינו פוטר את החשוב, ודיני חשיבויות יתבארו לקמן.
וגם לדעת התוס' שפירשו דפרפרת היא פת צנומה בקערה, ורבינו יונה שפירש שפרפרת היא פירורי לחם שדיבקן עם דבש, צ"ל הא דאמרו ב"ש ברך על הפרפרת לא פטר את הפת, כמ"ש לעיל דלדעת ב"ש כל שני מינים אפי' שברכתם שוה אין אחד פוטר את השני בסתמא אלא בכונה.