סימן כב - בביאור סוגיית חביצ"א · עיקרי הסוגיא בקיצור
איתא בברכות (לז:), תני רב חייא לחם העשוי לכותח פטור מן החלה, והא תניא חייב בחלה, התם כדקתני טעמא ר' יהודה אומר מעשיה מוכיחים עליה, עשאן כעבין חייבין כלמודין פטורין.
ונחלקו ר"ת ור"ש בעיסה שתחילתה עבה וסופה סופגנין האם חייבת בחלה, ומה ברכתה המוציא או במ"מ. התוס' (לז:) ד"ה "לחם" הביאו בשם ר"ת דס"ל כדברי המשנה בחלה (פ"א מ"ה), דכל שתחילתו או סופו עיסה חייבת בחלה. ולחם העשוי לכותח תחילתו עיסה ומשו"ה חייבת בחלה, ולדעתו ר"ל ור' יוחנן דפליגי בפסחים (לז:) במעשה אילפס, פליגי בעיסה רכה, דבעיסה עבה לכו"ע חייבת בחלה אע"פ שאח"כ בישלה.
אולם ר"ש פירש להמשנה בחלה אחרת, תחילתה עיסה וסופה סופגנין מיירי בנמלך, שמתחילה חשב לאפותה לצורך פת, ואח"כ נמלך לטגנה שחייבת, כיון שגלגל ע"ד לעשותה לחם, אבל אם מתחילה חשב לעשותה סופגנין פטורה מחלה אע"פ שהיתה עיסה עבה.
ועוד נחלקו האם ברכת המוציא קשורה לחיוב חלה. ר"ת הוכיח מברייתא דקתני נטלן לאוכלן מברך המוציא שאע"פ שסופן סופגנין שהמנחות מטוגנות בשמן מברך המוציא. נמצא, שברכת המוציא תלויה בחיוב חלה, דכל שחייבת בחלה ברכתה המוציא.
ור"ש דחה לדבריו, דאפשר שהברייתא מיירי במאפה תנור, א"נ בכל המנחות ושמנן מועט ואין בו כדי לבטלו. וראיה שאין לברך המוציא על דבר מבושל, מהא דאמר ר' יוסי דאין יוצאין ברקיק המבושל אע"פ שלא נמחה בבישול, שהבישול מבטל מתורת לחם. ולדבריו ברכת המוציא אינה קשורה כלל לחיוב חלה.
השו"ע בסי' קסח ס"יג הביא בדעה הראשונה את דעתו של ר"ש, וביש חולקין את דעת ר"ת, וסיים ויר"ש יצא ידי שניהם ולא יאכל אלא ע"י שיברך על לחם אחר תחילה. ואף שהכלל בידינו שסתם ויש הלכה כסתם, מ"מ כיון שסיים מרן ויר"ש יצא ידי שניהם נראה שפסק להחמיר כר"ת. אלא שביו"ד סי' שכט הביא מרן רק את דעת ר"ש.
באורל"צ (ח"ב) כתב שמרן חזר בו וסובר לגמרי כדעת ר"ש. בהליכות עולם (ח"ה ס"ב), ובהלכה ברורה (ח"ח) בבירור הלכה אות ל ד"ה "ומרן", ובברכת ה', הסבירו אחרת, דמ"ש מרן באו"ח ויר"ש יצא ידי שניהם נראה שאינו אלא חומרא בעלמא, וס"ל למרן שהלכה כסתם שהיא דעת ר"ש.
ולפי"ז הרוצה לחוש לר"ת כמ"ש השו"ע, צריך שיתקיימו ג' תנאים: א. שאותה עיסה יש לה תואר לחם. ב. שעיסה זו נילושה רק בקמח ומים. ג. שעיסה זו שבושלה או טוגנה שיעורה בכזית. ובהתקיים רק ב' תנאים א"צ להחמיר כלל, דבכה"ג גם לר"ת אין לברך המוציא על עיסה זו. ויוצא שסופגניות המצויות בימינו ברכתם במ"מ גם לר"ת, דאף שיש להם תואר לחם, וגם שיעורם גדול מכזית, מ"מ כיון שנילושו במי פירות וטעמם נרגש בעיסה ברכתם במ"מ כפה"ב.
סימן כד - בדין דברים הבאים בתוך הסעודה.