סימן כב - בביאור סוגיית חביצ"א · ב. בדברי השו"ע (ס"א)
לכאורה יש להעיר על דברי השו"ע (קסז ס"א), דלגבי הביאו לו פירות באמצע הסעודה פסק כרבינו יונה שצריך לאכול תחילה וסוף עם הפת, ומה שאוכל בנתיים בלא פת א"צ לברך לפניו, ואילו בסעי' ג' לגבי הקובע סעודתו על הפירות הדעה הראשונה שהובאה בסתם היא דעת הרא"ש, דס"ל דאף שאוכל מהפירות בתחילת סעודתו בלא פת א"צ לברך לפניהם, והיש חולקין היא דעת רבינו יונה, דס"ל שצריך לאכול הפירות עם הפת בתחילת אכילתו, ולפי הכלל הנקוט בידינו סתם ויש, הלכה כסתם כהרא"ש, אלא שסיים השו"ע שטוב שיאכל בתחילה מהפירות עם הפת ואז אפי' אם אח"כ יאכל מהם בלא פת אינם טעונים ברכה כלל.
נמצא, שמעיקר הדין השו"ע פסק כהרא"ש אלא שטוב לחוש לרבינו יונה. ויש להעיר, מדוע השו"ע בס"א לא כתב כמו בסעי' ג' שמעיקר הדין פוסקים כהרא"ש וטוב לחוש לרבינו יונה, והביא רק לדעת רבינו יונה, והרי בב"י ד"ה "מכלל" כתב להדיא שרק ראוי לחוש לדברי רבינו יונה, ומוכח דמעיקר הדין פוסק הב"י כהרא"ש והטור.
בבה"ל ד"ה "ובסוף אכל עמהם" כתב, דדין השו"ע בס"א הוא רק לדעת רבינו יונה ודעימיה, אבל להרא"ש והטור א"צ לברך על הפירות, כיון שמתחילה הובאו לאכול אותם עם הפת והתחיל לאוכלן עם הפת, ומדברי השו"ע אין ראיה דלא ס"ל כהרא"ש, אלא אפשר שכונת השו"ע דאם יעשה באופן זה הוא יצא י"ח רוב הפוסקים, אבל אי לאו הכי יש ספק בדבר, ובודאי לכתחילה יש ליזהר בזה היכא שרוצה לאכול בנתיים מעט פירות בלא פת שיהא בדעתו לגמור אכילתו עם הפת דוקא, ובזה יצא לכל הפוסקים וכמ"ש בב"י עכת"ד. אולם אם אין דעתו לסיים אכילת הפירות עם הפת מספק ברכות לא יברך על מה שאוכל בנתיים בלא פת, דלדעת הרא"ש והטור א"צ ברכה בכה"ג.