אור ברסלב
ספר ברכת ישראל סימן טו - בגדרי נילוש לדעת השו"ע והרמ"א › עיקרי הסוגיא בקיצור

ספר ברכת ישראל

סימן טו - בגדרי נילוש לדעת השו"ע והרמ"א · עיקרי הסוגיא בקיצור

ב. הכרעת הפוסקים

השו"ע (סי' רח ס"ט) פסק כדעת האבודרהם וז"ל: עירב קמח דוחן ושאר מיני קטניות עם קמח של חמשת מיני דגן ובשלו בקדירה מברך בורא מיני מזונות ועל המחיה, ואם עשה ממנו פת מברך המוציא וברכת המזון, ודוקא שיש באותו קמח מחמשת מינים כדי שיאכל ממנו כזית דגן בכדי אכילת פרס, אבל אם אין בו זה השיעור מחמשת המינים אינו מברך לבסוף ברכת המזון, אלא בתחילה מברך המוציא כיון שיש בו טעם דגן אף על פי שאין בו כזית בכדי אכילת פרס, ולבסוף על המחיה, ואם בשלו בקדירה מברך תחלה בורא מיני מזונות ואחריו בורא נפשות.

ונחלקו האחרונים בביאור דברי השו"ע.

בשו"ת פרח שושן (סי' ג כלל א בסופו) כתב דדעת השו"ע היא, דרק כאשר "אכל כזית מן הדגן" בשיעור של אכילת פרס מברך לאחריו ברהמ"ז, או מעין ג', וכלשון השו"ע דדוקא שיש באותו קמח מה' המינים כדי "שיאכל" ממנו וכו', ומבואר דקפיד על שיעור אכילה. ומ"ש בסוף דבריו אבל אם אין בו זה השיעור, כונתו לומר, שאם אין בתערובת שיעור של כזית בכא"פ, אף שאכל כמה זיתים מן הדגן אינו מצטרף ואינו מברך ברהמ"ז או מעין ג'.

בשו"ת גינת ורדים (כלל א סי' כד) פליג, וס"ל דלדעת השו"ע הקפידה היא על שיעור התערובת, וכמ"ש בסיום דבריו וז"ל: אבל אם אין בו זה "השיעור", מוכח דקפיד אשיעורא דתערובת, וכל שיש בתערובת שיעור כזית בכא"פ, אם אוכל כזית מכללות התערובת מברך ברכה אחרונה ברהמ"ז, או מעין ג', ולפי"ז עוגה בחושה בייתית (המצויה בכל בית) אם אוכל כזית ממנה מברך לאחריו ברכה אחרונה על המחיה, אף שלא אכל כזית מן הדגן. וכדבריו פסקו הריטב"א, והרא"ה.

בשו"ת מים חיים לבעל הפרי חדש (סי' א) כתב, הא דאמרי' כל שיש בו מה' המינים מברך במ"מ, כלל זה קאי גם על ברכה אחרונה, ואמרי' דכל שיש בו מה' המינים כל שאר הדברים נגררים אחר ה' המינים, וכאילו היה כולו מה' המינים, ולזה הסכימו גדולי בעלי ההוראה שבדור. ורוב ככל הראשונים.

המשנ"ב (רח סק"מג) פסק כהפרח שושן, וכן פסק הגר"א בהסבר השו"ע, דכדי לברך ברכת על המחיה בעינן שיאכל כזית מן הדגן. אלא שאח"כ כתב בשם החיי אדם שהעולם נוהגים כדעת המאמ"ר, וסיים שלכתחילה טוב ליזהר לשער שיהא בקמח שיעור של כזית מן הדגן.

אלא שהאגרות משה (ח"א או"ח סי' עג), והרב שטרנבוך בתשובות והנהגות (ח"ב סי' קלג) הצריכו לאכול כזית מן הדגן כדי לברך ברכת על המחיה, ולכתחילה אין לסמוך על מנהג העולם.

לעומתם הגרע"י שליט"א בחזו"ע (טו בשבט ברכות עמ' קצ ס"ו) פסק כהגינת ורדים, המאמר מרדכי וכו', דכל שיש בתערובת זו שיעור קמח של כזית בכא"פ, אם אכל כזית מכללות התערובת מברך ברכת על המחיה, כיון דאיכא ספק ספיקא, שמא הלכה כהפר"ח דכל שיש בו מה' המינים מברך ברכת על המחיה, ואת"ל שצריך שיהא בתערובת שיעור כזית דגן בכא"פ, מ"מ שמא הלכה כהגינת ורדים דאין צריך לאכול את הכזית דגן ממש, אלא כזית מכללות התערובת. וכן פסקו האורל"צ, ברכת ה', שו"ת פעולת צדיק ובהלכה ברורה, ולדעתם כל עוגה "בחושה" פשוטה שיש בה שיעור קמח של כזית בכא"פ אם אכל כזית מכללות התערובת מברך במ"מ ועל המחיה.

סימן כא - בדין קובע סעודתו על פת כיסנין.

תוכן העניינים

ספר ברכת ישראל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה