אור ברסלב
ספר ברכת ישראל סימן טו - בגדרי נילוש לדעת השו"ע והרמ"א › ב. הכרעת הפוסקים

ספר ברכת ישראל

סימן טו - בגדרי נילוש לדעת השו"ע והרמ"א · ב. הכרעת הפוסקים

עיקרי הסוגיא בקיצור

המשנ"ב (רח סק"מג) אף שפסק כהגר"א בהסבר השו"ע דבעינן שיאכל כזית מן הדגן בתוך שיעור אכילת פרס, מ"מ בסק"מח כתב בשם החיי אדם (כלל נ סעי' כא) שלעניין פת כיסנין שמעורב בתבלין הרבה, נוהגים העולם לברך עליו לבסוף על המחיה כשיש בו כזית, אף שבמין דגן לבדו שנמצא אין בו שיעור כזית, ויתכן שטעמם הוא מפני שהתבלין בא להכשיר את האוכל, מצטרף עם האוכל גופא לשיעור (כדעת המאמ"ר, והמטה יהודה), ולכתחילה טוב ליזהר לשער שיהיה בקמח שיעור כזית. ונמצא לדבריו שמעיקר הדין אפשר לנהוג כמנהג העולם לברך על המחיה אף שלא אכל שיעור כזית מהדגן אלא מכל התערובת, מ"מ לכתחילה טוב ליזהר לאכול כזית מן הדגן.

אלא שהאחרונים תמהו על דבריו. בשו"ת אגרות משה (ח"א חאו"ח סי' עג) תמה על מנהג העולם המובא בח"א ובמשנ"ב, וכתב דמנהג זה לא הוזכר בפוסקים, לכן מוכרח לאכול באופן שישער שיהא כזית בכא"פ מהקמח בלבד. וכן בשו"ת תשובות והנהגות (ח"ב סי' קלג) כתב שלכתחילה ראוי להזהיר יר"ש להחמיר לא לברך אלא אם יאכל כשיעור כזית מן הדגן לבד, אבל בדיעבד אם אכל ואינו יכול לאכול יותר, הנוהגים כמנהג העולם לברך מעין ג' יש להם על מה לסמוך, וכ"כ בשו"ת דברי יואל (סי' יג) וכן מרן הגרי"ס זצ"ל החמיר במזונות שצריך כזית דגן. (ועיין במה שנכתוב לקמן)

לעומתם הגרע"י שליט"א בספרו חזו"ע (טו בשבט ברכות עמ' קצ ס"ו) פסק כדעת הגינת ורדים, המאמ"ר, המטה יהודה, והביא שכן פסקו הרא"ה והריטב"א, דבעוגה שהרוב שלה סוכר, קקאו, וביצים, והמיעוט קמח, אם עכ"פ היה בה כזית דגן בכא"פ, ואכל ממנה שיעור כזית מברך לאחריה ברכה מעין שלש שהיא ברכת על המחיה. וטעמו מצד ספק ספיקא, שמא הלכה כדברי המג"א והפר"ח ורוב ככל הראשונים, שאפי' אין בתערובת זו שיעור של כזית בכא"פ מברך ברכה אחרונה מעין שלש, ואת"ל דבעינן שיהיה שם כזית דגן בכא"פ, שמא כל שיש שם כזית דגן בכא"פ די באכילת כזית מכל התערובת לברך ברכה אחרונה מעין שלש כדברי הגו"ר והמאמ"ר. וכן פסק בשו"ת פעולת צדיק (ח"ג סי' פב), ובברכת ה' להרב משה לוי זצ"ל (ח"ב פ"ב ה"כ) כתב, שדעת מרן השו"ע כהריטב"א, הרא"ה, הגו"ר, המאמ"ר והמטה יהודה, שאם יש בתערובת כזית דגן בכא"פ מברך לאחר אכילתו, אם פת ברהמ"ז, ואם עוגה מעין ג', ואע"פ שרוב הראשונים, ועל צבאם הרי"ף, הרא"ש, והרמב"ם ס"ל שאין שום שיעור לדגן (ובלבד שלא יהא לדבק) כדי לברך לאחריו ברכה אחרונה ברהמ"ז או מעין ג', מ"מ יש להורות כדעת השו"ע, ובפרט בדבר שנוגע לדיני ברכות. ולגבי הא דפסקו הגר"א והפרח שושן בדעת מרן דבעינן שיאכל כזית מהדגן, לא אמרי' סב"ל, כיון שלא מצינו שום ראשון שכתב כדבריהם, ואדרבה מצאנו בפי' הרא"ה והריטב"א שמצריכים רק שיהא בתערובת שיעור כזית בכא"פ, ואפי' אם אוכל כזית מהתערובת מברך ברכה אחרונה, ומסתבר שאילו ראו האחרונים הללו את דברי הרא"ה והריטב"א היו חוזרים בהם ומפרשים בדעת מרן דסגי שיהיה בתערובת שיעור כזית דגן בכא"פ. עכת"ד. וכן פסק באור לציון (ח"ב עמ' קכח) בהערה ד"ה "וכל", ואף שבאור לציון (ח"א סי' יט) ד"ה "וגם", כתב שאין לברך ברכה אחרונה מעין ג' אא"כ אכל כזית מהדגן דוקא, וכדי אכילת פרס משום סב"ל, מ"מ י"ל דמשנה אחרונה עיקר כמ"ש בחלק ב. וכעת יצא לאור ספר אור לציון ח"ג (במבוא ענף א אות טז ואות יח) ד"ה "והנה", וכתוב להדיא כמ"ש בחלק ב. וכ"כ בספר ברכת יצחק (סי' רח אות יב), ובהלכה ברורה (רח ס"ט), וכ"כ בחזו"א (סי' כו סי' ק"ח) אלא שסיים בצ"ע.

ונראה לומר דמ"ש המשנ"ב (סק"מח) בעניין פה"ב שנוהגים העולם לברך עליו לבסוף על המחיה כשיש בו כזית, אף שבמין הדגן שנמצא אין שיעור כזית, ואולי שטעמם מפני שהתבלין בא להכשיר את האוכל מצטרף עם האוכל גופא לשיעור. נראה שהעולם נוהג כן ע"פ כל הראשונים שכתבנו לעיל והם: הרי"ף, הרא"ש, הרמב"ם, האשכול, האורחות חיים, התוס', תוס' הרא"ש, תוס' רבינו פרץ, תוס' ר' יהודה שירלאון, הרוקח והמאירי, שלשיטתם אפי' אם הקמח בתערובת מועט, שיש בו שיעור כזית יותר מכדי אכילת פרס, ואכל כזית מברך לבסוף אם פת ברהמ"ז, ואם מעשה קדרה מעין ג'. וכן דעת הרא"ה והריטב"א שכדבריהם פסק השו"ע דבעינן שיהיה בתערובת שיעור כזית בכא"פ, ואם אכל רק כזית מכל התערובת מברך ברכה אחרונה. וא"כ קשה על דברי האגרות משה שתמה על מנהג זה שלא הוזכר בפוסקים, שהרי העולם נוהג כהגינת ורדים, מאמ"ר, והמטה יהודה ושכן פסק השו"ע, וכן פסקו רוב ככל הראשונים.

נמצא, שהאוכל עוגה בחושה שנעשתה מתערובת שיש בה שיעור כזית דגן בכא"פ, אע"פ שלא אכל אלא כזית מן העוגה מברך בתחילה במ"מ ולאחריה ברכת על המחיה, שכל שיש בתערובת שיעור כזית בכא"פ יש לדגן חשיבות לגרור אחריו את שאר המינים ולברך ברכת על המחיה, שכן פסק מרן השו"ע והאחרונים והם: החזון עובדיה, שו"ת פעולת צדיק, ברכת ה', האור לציון, וספר ברכת יצחק, ושכן דעת המשנה ברורה שכן.

[וכיצד משערים אם יש בעוגה שיעור כזית דגן בכא"פ. אם בכל התערובת של העוגה יש שישית ממנה קמח, אז כאשר אוכל ג' ביצים מהעוגה ודאי שאכל כזית מהקמח, שכזית הוא שישית מג' ביצים, וג' ביצים הם שש כזייתות, לכן בכל עוגה ששישית ממנה הוא קמח, האוכל כזית מכל העוגה מברך לאחריו על המחיה, שזו עוגה שיש בה כזית דגן בכא"פ, ואע"פ שאינו אוכל כזית מהדגן אלא כזית מכל התערובת, מברך ברכה אחרונה על המחיה. ]

ג. בביאור דברי השו"ע בסי' רח, סעי' ב' וסעי' ט'.

אלא שעדיין יש לברר דברי השו"ע, דאם רק כאשר יש בתערובת כזית דגן בכא"פ מברך המוציא וברהמ"ז, ואם מעשה קדרה במ"מ ומעין ג', ובדליכא שיעור כזית דגן בכא"פ אינו מברך ברהמ"ז, אולם ברכה ראשונה מברך המוציא כיון דאיכא טעם דגן, אבל ברכה אחרונה מדוע מברך על המחיה, שהרי אין שיעור בתערובת של כזית דגן בכא"פ, והול"ל שצריך לברך בנ"ר, כמ"ש לגבי מעשה קדירה, ומכח קושייה זו הגיה הגר"א בביאורו (ס"ט) דטעות סופר הוא, וצ"ל בורא נפשות רבות במקום על המחיה, כמ"ש בסיפא לגבי מעשה קדרה.

ועוד יש לברר בדעת השו"ע, דבסעי' ב' מבואר דאפילו אם אין בו כזית דגן בכא"פ מברך לבסוף על המחיה, ואילו בסעי' ט' הצריך שיהיה שיעור כזית דגן בכא"פ.

האליה רבה (סק"יג) כתב ליישב דברי השו"ע, דכיון שעשה מעיסה זו פת ויש בה טעם דגן חשוב מיהא לגרור את שאר המינים להצטרף אליו לברך על המחיה, דלא נחתינן אלא חד דרגא ולא תרי, ולכן במעשה קדרה כשאין שיעור כזית בכא"פ מברך לאחריה בנ"ר דנחתינן חד דרגא. וכ"כ במטה יהודה (רח סק"ד), די"ל משום חשיבות ברכה ראשונה שהיתה ברכת המוציא לא נחתינן אלא חד דרגא. וא"ת מאי שנא מהך דלעיל סעי' ב' דבנעשה תבשיל מה' מיני דגן אפי' אין בו כזית בכא"פ, לעולם מברך במ"מ ועל המחיה. ותירץ, דיש חילוק אם הדגן ניכר בעיסה או לא. בסעי' ב' הדגן ניכר בעיסה ולכן אפי' שאין בו כזית דגן בכא"פ מברך לבסוף על המחיה, ובסעי' ט' מיירי שעירב קמח דגן בשאר קמחים והדגן לא ניכר בעיסה, ולכן בעינן שיהיה בעיסה שיעור כזית דגן בכא"פ כדי לברך.

הדרישה (רח סק"א) כתב ב' תירוצים לחלק בין סעי' ב' לסעי' ט', דבסעי' ב' השו"ע מיירי דנתנו הקמח לטעם, וכיון דבמתכוין נתנו שם אחשביה, ומשו"ה אף שאין בתערובת שיעור כזית בכא"פ, אם אכל כזית מכללות התערובת מברך ברכה אחרונה מעין ג', משא"כ בסעי' ט' דנתערב שלא בכונה, לכן כדי לברך ברכה אחרונה ברהמ"ז או מעין ג', בעינן שיהיה בתערובת כזית בכא"פ. תירוץ שני, דבסעי' ט' התערובת היא קמח בקמח ואין לה טעם דגן, משו"ה בעינן כזית בכא"פ כדי לברך ברכה אחרונה, משא"כ בסעי' ב' שמתחילה עירבו במאכל ותבשיל שנותן בו טעם. אלא שתירוץ זה קשה משום שבשו"ע סעי' ט' כתוב להדיא שבתחילה מברך המוציא כיון שיש בה טעם דגן.

המג"א (סק"טו) כתב לחלק בין הסעיפים. דמה שכתב השו"ע בסעי' ט' דבעינן שיאכל כזית מן הדגן בתוך כדי שיעור אכילת פרס מיירי בקמח דגן המעורב עם שאר קמחים, כמ"ש השו"ע, עירב קמח דוחן ושאר מיני קמחים עם קמח של ה' המינים וכו', ורק בכה"ג אם עשהו פת מברך המוציא וברהמ"ז, ואם בישלו בקדרה מברך במ"מ ועל המחיה. אבל אם עירב קמח עם שאר מינים אפי' שאין בתערובת זו שיעור כזית בכא"פ אלא כל שהוא, מברך במ"מ ועל המחיה כמ"ש בסעי' ב', וז"ל השו"ע שם, אפי' עירב עמהם דבש הרבה יותר מהם וכו', מברך עליו במ"מ ולבסוף על המחיה עכ"ל. ולא ביאר באיזה שיעור מברך על המחיה, ובפשטות בכל שהוא. ובספר קודש הילולים (סי' טז אות כה-כו) כתב לחלק מסברא, דכשמערב קמח בקמח, גם הקמח שאינו מן דגן נחשב מעיקר העיסה ואינו בטל לדגן, ואם אין בדגן כזית בכא"פ אינו מברך על הדגן, ובשאר מינים הואיל ועיקר העיסה הוא הדגן, ושאר המינים אינם באים אלא לתוספת טעם, לכן בטלים הם לדגן ושם דגן על כל התערובת, ובכזית מכללות התערובת מברך על המחיה.

אלא שהדברי חמודות (פ"ו אות יט) כתב על דברי רבינו יונה שהביאו הרד"א, שאע"פ שדבריו אמורים שם על העירוב עם קמח אחר של דוחן וכיוצ"ב, נ"ל דלאו דוקא בעירוב עם קמח קאמר, אלא דיבר ברגיל בהווה וה"ה בכל דבר שעירב ה' המינין והם עיקר. עכ"ל. ולדבריו רבינו יונה ס"ל דבכל תערובת אם יש שיעור כזית בכא"פ מברך על המחיה, ולפי"ז השו"ע בסעי' ב סתם דבריו ולא פירש באיזה שיעור של אכילת דגן יש לברך ברכה אחרונה, ובסעי' ט' פירש דדוקא בדאיכא כזית בכא"פ מברך על הפת ברהמ"ז ועל מעשה קדרה מעין ג', אף שאכל רק כזית מכל התערובת.

הבה"ל ד"ה "בקדירה", כתב דאף שהמג"א חילק בין הסעיפים, מ"מ כיון שהרבה אחרונים תמהו על דבריו, לכן סתם במשנ"ב (סק"מח) כהלחם חמודות דאין חילוק בין הסעיפים, ואין חילוק בין תערובת קמח בקמח, לקמח עם שאר מינים. וא"כ למשנ"ב בעינן שיאכל כזית מן הדגן כדי לברך ברכה אחרונה, כמ"ש בסק"מג וזה בין אם התערובת היתה קמח בקמח, או קמח אם שאר מינים, משום דס"ל כהגר"א (ללא מנהג העולם כמ"ש שם). משא"כ למאמר מרדכי ודעימיה, דכל שיש בתערובת שיעור כזית בכא"פ אף שאכל רק כזית מכללות התערובת מברך ברכה אחרונה אם פת ברהמ"ז ואם עוגה מעין ג', וזה בין אם התערובת היתה קמח בקמח, ובין עם היתה קמח אם שאר מינים כדעת הלחם חמודות.

תוכן העניינים

ספר ברכת ישראל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה