סימן טו - בגדרי נילוש לדעת השו"ע והרמ"א · עיקרי הסוגיא בקיצור
השו"ע (קסח ס"ז) כתב- פה"ב יש מפרשים, פת שעשוי כמין כיסים שממלאים אותם בדבש או סוכר ותבלין והם נקראים רישקוליא"ש. ומדבריו משמע דכל דבר שהוא ממולא ברכתו במ"מ, והנה בסעי' יז' כתב פשטיד"א הנאפית בתנור בבשר או דגים או גבינה, מברך עליה המוציא וברהמ"ז.
הט"ז (סק"כ) כתב שאין חילוק בין מילוי בשר למילוי דבש או סוכר, דכל שממולא חשוב פה"ב, ומ"ש השו"ע דמברך המוציא וברהמ"ז מיירי בקובע סעודה עליהם. וא"ת, מה חידוש יש בדבר אחרי שבסעי' ו' כתב השו"ע לעניין קביעות סעודה, הו"א כיון שהבשר עיקר אז אף שיקבע סעודה לא יברך המוציא, קמ"ל שיברך המוציא. ועוד דאם היה חילוק בין מילוי של מיני מתיקה, למילוי בשר וגבינה, הו"ל למרן להזכיר זאת בסעי' ז'. וכדבריו פסקו ספר התניא, הריבב"ן ועוד אחרונים.
המג"א (סק"מד) פירש דברי השו"ע כפשוטן שאפי' בלא קבע מברך המוציא וברהמ"ז, דהנהו לא מבטלי תורת לחם מהעיסה דהם מזון, משא"כ פירות ומיני מתיקה דהוי קינוח, ועיין במחצה"ש. אלא שהניח דין זה בצ"ע כיון שבספר תניא רבתי כתב כדברי הט"ז, דדוקא בשקובע עליו, וכן משמע מסתימת הפוסקים. אלא שהמאמר מרדכי, החמד משה ועוד, פסקו כפשטות השו"ע שמברך המוציא אף בלא קביעות סעודה.
המשנ"ב (סק"צד) ג"כ פסק כפשט השו"ע שמברך על פשטיד"א זו המוציא אף בלא קביעות סעודה, אלא שחילק שאם הפשטיד"א עשויה רקיקים קטנים ומעורב בהם פתיתין של בשר, וניכר שאין עשויים כי אם לקינוח אחר הסעודה חשוב כפת כיסנין שממולא במיני מתיקה שברכתו מזונות.
אלא שבהלכה ברורה לא הסכים לחילוקו, וכתב שקשה מאוד להחליט בגדרים אלו, ולכן בכל עניין יש לדון ע"פ הכללים שקבעו רבותינו הראשונים והשו"ע, ואין לשנות הדברים ע"פ מנהג אקראי שנראה בכמה מקומות.
ומאחר שנחלקו בדין הפשטיד"א הממולאת בבשר או דגים מהי ברכתה, לכן כתבו הגר"ז, הכה"ח והבא"ח דיר"ש לא יאכל מהם פחות מכשיעור קביעות סעודה אלא בתוך הסעודה, או שיקבע עליהם.
בהליכות עולם (להגרע"י שליט"א) דחה לדבריהם ופסק כפשטות השו"ע שעל פשטיד"א זו מברך המוציא וברהמ"ז אף בלא קבע. וכן פסק באור לציון (ח"ב).
אלא שבהלכה ברורה כתב לחלוק עליהם, דכיון שנמצאו שני ראשונים שהם התניא רבתי והריבב"ן שפיר אמרי' סב"ל אפי' נגד מרן, ולכן יזהר שלא לאכול מבצק כזה אלא בתוך הסעודה, או שיקבע סעודה בשיעור של ג' ביצים. דכיון דאיכא ספק ספיקא שפיר יכול לקבוע על שיעור של ג' ביצים. דשמא שיעור קביעות סעודה הוא בג' ביצים, ואת"ל שלא, שמא בנד"ד ברכת הפשטיד"א היא המוציא אף בשלא קבע.
סימן יט - האוכל עוגה בתוך הסעודה או בסופה, האם צריך לברך עליה.