אור ברסלב

ספר אותיות הנוח (תרגום רמבג)· רבי יהודה חיוג'

מאמר ג · שער ב

שער א

שער הפעלים שתחלתם וסופם, שהם הפ"א והלמ"ד שלהם, שתי אותיות נחות נסתרות

הפעלים שהפ"א והלמ"ד שלהן בעניין הזה נאמרו כמו הוֹגָה, הוֹרָה, הוֹנָה. הו"וין הנחות שאחרי ההי"הין הראשונות פ"יות הפעלים, והם פעלים כבדים מפני הה"א שהביאו בתחלתם, והפכו היו"דין לו"וין כמו שעשו בפעלים הכבדים שהזכרתי במאמר הראשון, והם הוֹבִישׁ, הוֹרִיד, ואחיהם. נעשו הו"וין שבהוֹדָה, הוֹרָה וחבריהם במקום הר"שין מן הֶרְאָה, הִרְבָּה, והשי"ן מן הִשְׁקָה. והה"א האחרונה למ"ד הפועל.

וכשירצו להשתמש בהם עם ארבע אותיות הנוספות לעתיד יפילו הה"א הראשונה וישאירו הו"ו כמו שהיתה, ויניעו עי"ן הפעל בסגול, יאמרו יוֹדֶה, יוֹרֶה, כמו שאמרו יַרְבֶּה, יַרְאֶה. אך אשר יוכיח על יַרְבֶּה, יַרְאֶה כי הם כבדים, הוא פתחות היו"ד בתחלתם ושאר אותיות אינ"ת; ואשר יורה על יוֹדֶה ויוֹרֶה כי הם כבדים, הוא הו"ו הנחה שהיתה כן בהוֹדָה, הוֹרָה העוברים.

וכשיאמרו מהם לשון רבים, יחסרו הה"א האחרונה שהיא למ"ד הפועל, כמנהגם בשאר הפעלים שאין הפ"א שלהם יו"ד, יאמרו יוֹדוּ, יוֹרוּ, יוֹנוּ, בחסרון למ"ד הפועל, כמו שיאמרו יִרְבּוּ, יִרְאוּ. וכבר נתפרש כי יוֹרוּ, יוֹנוּ חסרים כאשר יַרְאוּ, יַרְבּוּ, יַשְׁקוּ חסרים. והו"וין אשר אחרי היודין הם פ"יות הפעלים, וכנגד רי"שי יַרְאוּ, יַרְבּוּ ושי"ן יַשְׁקוּ. ועקר יַרְאוּ ואחיו להיות יַרְאִיוּ, יַרְבִּיוּ, יַשְׁקִיוּ פתוחי היו"ד; ומשפט יוֹרוּ וחבריו להיות יוֹרְיוּ, יוֹנְיוּ, יוֹדְיוּ. וכבר נמצאה מלה אחת על העקר: עַד אָנָה תּוֹגְיוּן נַפְשִׁי (איוב יט ב), הו"ו שאחר התי"ו פ"א הפועל, והגמ"ל עי"ן הפעל, והיו"ד הלמ"ד. אך נוּגֵי מִמּוֹעֵד (צפניה ג יח) משקלו נִפְעֲלֵי, והוא נלקח מן הוֹגָה יְיָ (איכה א יב), והנו"ן בו ללשון נִפְעַל, והו"ו פ"א הפועל, והגימ"ל עי"ן הפועל, והלמ"ד חסרה.

וַיֹּאמֶר… יְרֵה וַיּוֹר (מ"ב יג יז). אך וַיּוֹר לא נגזר מגזרת יְרֵה, כי יְרֵה נאמר מן יָרָה, כמו בְּנֵה מן בָּנָה, רְאֵה מן רָאָה. אבל וַיּוֹר חסר למ"ד, ועקרו וַיּוֹרֶה, והוא נאמר מן הוֹרָה, הֹרָנִי לַחֹמֶר (איוב ל יט). ואילו היה מן יָרָה, נאמר וַיִּיר כמו וַיִּיף בְּגָדְלוֹ (יחזקאל לא ז עי"ש) הנאמר מן יָפָה, מַה יָּפִית וּמַה נָּעַמְתְּ (שה"ש ז ז). על כן אילו היו שניהם נגזרים מגזרה אחת ונבנים מבניין אחד, אז נאמר יְרֵה וַיִּיר, או הוֹרֶה וַיּוֹר. והפועל הנלקח מן יָרָה בַיָּם (שמות טו ד) – יוֹרֶה, כמו עוֹשֶׂה מן עָשָׂה. ולרבים נאמר יוֹרִים בחסרון למ"ד הפועל, כמו עוֹשִׂים. וראוים להיות יוֹרְיִים, להיות עוֹשְׂיִים, על משקל שׁוֹמְרִים, זוֹכְרִים. והפועֵל הנלקח מן הוֹרָה – מוֹרֶה, כמו מַרְבֶּה מן הִרְבָּה, לפי שלשון כל פועֵל נלקח מן הפועל הכבד לא יאמר כי אם בתוספת מ"ם בתחלתו. ולרבים יאמר מוֹרִים, הו"ו פ"א הפועל כמו רי"ש מַרְבִּים, והלמ"ד נגרעת. וכבר נתבאר ממה שהזכרתי ובארתי כי הַיּוֹרִים (דה"א י ג) מן יָרָה בַיָּם, והַמּוֹרִים (ש"א לא ג) מן הֹרָנִי לַחֹמֶר, וַיֹּרֵם אֱלֹהִים (תהלים סד ח). והו"ו שביוֹרִים איננו עקר, כי אם מפני המשך, כמו ו"ו עוֹשִׂים, רוֹאִים, שהיו"ד לפניה פ"א הפועל, כמו עי"ן עוֹשִׂים ורי"ש רוֹאִים. ו"ו הַמּוֹרִים פ"א הפועל כמו רי"ש מַרְבִּים, והמ"ם לפניה מוספת ללמד על הפועל הכבד.

וכבר הניעו ו"ו הוֹדָה, יוֹדֶה, כשרצו לבנות ממנו בניין הִתְפַּעֵל, ואמרו וְהִתְוַדָּה אֲשֶׁר חָטָא (ויקרא ה ה), הו"ו פ"א הפעל, והה"א האחרונה למ"ד הפעל.

ושם הפועַל מן הוֹדָה – תּוֹדָה; וכן שם הפועַל מן הוֹרָה, יוֹרֶה – תּוֹרָה; והשם הנאמר מן הוֹגָה יְיָ – תּוּגָה בשורק; הו"וין בשמות האלה פ"יות הפעלים, וההי"הין ללשון נקבה, והלמ"דים נופלות מן המלים. וכבר נאמר השם מן הוֹגָה יְיָ – יָגוֹן, היו"ד פ"א הפועל, והגימ"ל עי"ן שלו, והלמ"ד נופלת, והו"ו והנו"ן נוספות על מנהגם שיוסיפו ו"ו ונו"ן באחרית השמות, כמו גָּאוֹן ושָׁאוֹן, עִוָּרוֹן, שִׁבָּרוֹן.

תוכן העניינים

ספר אותיות הנוח (תרגום רמבג)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה