ספר אותיות הנוח (תרגום ראבע)· רבי יהודה חיוג'
מאמר ג · שער ד
כלל הפעלים עלומי הלמ"ד הנמצאים בכל המקרא
אבה – וְלֹא אָבָה יְיָ אֱלֹהֶיךָ (דברים כג ו), וְלֹא אָבִיתִי (יהושע כד י), אָבִינוּ. והפועל שעבר ללשון רבים בחסרון הלמ"ד כמנהג כל חביריו: אָבוּ, ושרשו אָבְיוּ.
ודע כי הפעלים כלם שעברו מזה המין שהם עלומי הלמ"ד שוים עם הפעלים שהם עלומי העי"ן בעבור חסרונם; אמרו מהפעלים עלומי הלמ"ד: אָבוּ, בָּנוּ, עָשׂוּ; ואמרו מהפעלים עלומי העי"ן במבטא הזה בעצמו: בָּאוּ, קָמוּ, סָרוּ, נָמוּ; לכן כאשר נשיב כל אחד מאלה השני המינים אל שרשו והמקום שיצאו ממנו נדע כי אָבוּ, בָּנוּ ועָשׂוּ וחביריהם חסרים, ושרשם אָבְיוּ, בָּנְיוּ, עָשְׂיוּ, וכן בָּאוּ, קָמוּ, סָרוּ, נָמוּ וחביריהם אינם חסרים רק עלומי העי"ן, ושרשם בָּיְאוּ, קָיְמוּ, סָיְרוּ, נָיְמוּ. ובעלי הטעמים שמו הפרש ביניהם, כי העמידו הפעלים עלומי הלמ"ד בעי"ן, והעמידו בעלי עלומי העי"ן בפ"א.
אָבְתָה בסמוך, אָבָתָה במוכרת. אוֹבֶה, יֹאבֶה, נֹאבֶה בהעלם האל"ף, כאשר בארתי בפעלים שהפ"א שלהם אל"ף, תֹּאבוּ, יֹאבוּ, בחסרון הלמ"ד, תֹּאובֶינָה. והצווי: אֲבֵה, אֲבוּ, והשורש אִבְיוּ, ולנקיבה אֲבִי ושרשו אִבְיִי, אֲבֶינָה לנקבות רבות. וישתוו צוויים לשון רבים ולשון נקיבה אחת מזה המין עלומי הלמ"ד עם צווי לשון רבים ולשון נקיבה אחת ממין עלומי הפ"א במבטא, אמרו מזה המין רְאוּ, עֲשׂוּ, בְּנוּ, קְנוּ, רְאִי, עֲשִׂי, בְּנִי, ומהמין האחר: צְאוּ, רְדוּ, דְּעוּ, צְאִי, רְדִי, דְּעִי, וכאשר נשיבם אל השורש ידענו כי אלה חסרי למ"ד ואלה חסירי פ"א. ואלה עלומי הלמ"ד לא ישתנו במקום המוכרת אלא כאשר הם בסמוך כן הם לעולם, והמין שהוא עלום הפ"א ישתנה במקום המוכרת, בעבור שיאמר בסמוך לְכוּ, שְׁבוּ, צְאוּ, ובמוכרת לֵכוּ, שֵׁבוּ, צֵאוּ, בצירי. אוֹבֶה, כִּי אֵינָם אֹבִים (יחזקאל ג ז), חסר, והפועלת בחסרון: אֹבָה, אוֹבוֹת, והשורש: אוֹבְיָה, אוֹבְיוֹת. ושם הפועל נמשכת הלמ"ד (ליו"ד) ([לו"ו]) במבטא, והוא במכתב ה"א או ו"ו – אָבֹה, או (כתוב) ([בת"ו]) – אָבוֹת.
ובשרש הזה ענין שני: לְמִי אוֹי לְמִי אֲבוֹי (משלי כג כט), יש אומרים כי אֶבְיוֹן ממנו והנו"ן נוסף כמו זֵרְעוֹנִים, וזֵידוֹן ואֶבְיוֹן על משקל אחד, כי הנח הנעלם שהוא בין הזי"ן והדל"ת במלת זֵידוֹן הוא מקום הבי"ת הנח במלת אֶבְיוֹן.
…
סוף הספר