אור ברסלב

ספר אותיות הנוח (תרגום ראבע)· רבי יהודה חיוג'

מאמר ג · שער ג

שער ב

שער בפעלים שהפ"א שלהם נו"ן והלמ"ד אות נעלם

הפעלים שהפ"א שלהם נו"ן והלמ"ד אות הנעלם, כמו כִּי נָטָה אֶל אֵל יָדוֹ (איוב טו כה), כִּי יוֹאָב נָטָה (מ"א ב כח), נְטֵה יָדְךָ (שמות י יב), הִנְנִי נֹטֶה אֵלֶיהָ (ישעיהו סו יב), הנו"ן פ"א נפועל והה"א הלמ"ד, וכאשר ירצו לצרף נָטָה עם הנוספים יבלעו הנו"ן בטי"ת וידגש, אמרו יִטֶּה, תִּטֶּה, אִטֶּה, נִטֶּה, הנו"ן מבולע בטי"ת על כן נדגש, ושרשם יִנְטֶה, תִּנְטֶה, אִנְטֶה, נִנְטֶה, כמו יִרְאֶה, תִּרְאֶה; וכן וַיִּטּוּ אַחֲרֵי הַבָּצַע (ש"א ח ג) שרשו וַיִנְטוּ, והלמ"ד חסר כאשר הודעתיך, והשלם וַיִּנְטְיוּ. וכאשר הרבו לדבר בשורש הזה חסרו הנו"ן כאשר חסרו הה"א, והתחדש במקומו נח נעלם: אַל תֵּט יָמִין וּשְׂמֹאול (משלי ד כז), ושרשם תִּנְטֶה בלא בלוע, או תִּטֶּה בבלוע. כִּנְחָלִים נִטָּיוּ (במדבר כד ו) – נפעלו מן נָטָה, הטי"ת דגוש להתבלע פ"א הפועל בו והוא הנו"ן, ושרשו נִנְטְיוּ כמו נִשְׁמְרוּ, והיו"ד למ"ד הפועל.

והפועל הכבד מזה השורש: וְעָלַי הִטָּה חֶסֶד (עזרא ז כח), הִטֵּיתִי, הנו"ן מבולע בטי"ת הדגוש, ושרשו הִנְטָה. והעתיד: יַטֶּה, תַּטֶּה, בפתיחת הנוספים להורות על הבנין הכבד, והנו"ן מבולע, ושרשם יַנְטֶה, תַּנְטֶה, כמו יַרְבֶּה, תַּרְבֶּה, וכן וַיַּטּוּ מִשְׁפָּט (ש"א ח ג) שרשו וַיַּנְטוּ כמו וַיַּרְבּוּ, והלמ"ד חסר. גם חסרו הנו"ן בחסרון הה"א ואמרו אַל תַּט לִבִּי (תהלים קמא ד), הת"ו פתוח כאשר היה קודם החסרון, ושרשו (הנטה) ([תַּנְטֶה]), או תַּטֶּה בבילוע; וכן וַיַּט עָלֵינוּ חֶסֶד (עזרא ט ט), שרשו וַיַּנְטֶה, או וַיַּטֶּה בבילוע.

והפועֵל מזה הפועַל הכבד: מַטֶּה מִשְׁפַּט (דברים כז יט), הטי"ת דגוש להתבלע הנו"ן בו, ושרשו מַנְטֶה כמו מַרְבֶּה. ורבים: מַטִּים – וְהַמַּטִּים עֲקַלְקַלּוֹתָם (תהלים קכה ה), וּמַטֵּי גֵר (מלאכי ג ה), הטי"ת דגוש, כי שרשו מַנְטִים, מַנְטֵי. רק וּמָטִים לַהֶרֶג (משלי כד יא) איננו מהשורש הזה, רק הוא מן מָט, ימוּט, המ"ם פ"א הפועל, על כן לא נדגש, וכבר הזכרתי בפעלים עלומי העי"ן.

ובפעלים האלה הִכָּה, הִכֵּיתִי, יַכֶּה, תַּכֶּה, הַאַכֶּה אַכֶּה (מ"ב ו כא), גם אלה הפעלים כבדים, ובכ"ף הנדגש נו"ן מבולע, ויורה עליו וְהַפִּשְׁתָּה וְהַשְּׂעֹרָה (לא) נֻכָּתָה (שמות ט לא), וְהַחִטָּה וְהַכֻּסֶּמֶת לֹא נֻכּוּ (שמות ט לב), והשורש: הִנְכָּה, הִנְכֵּיתִי, הַאַנְכֶּה אַנְכֶּה, הנו"ן פ"א הפועל, והה"א הוא הלמ"ד. וכן הַכּוּ, וַיַּכּוּ, הנו"ן מבולע ולמ"ד הפועל נופל. וברוב שדברו בשורש הזה חסרו הנו"ן והתחדש במקומו הנח הנעלם, אמרו יַךְ וְיַחְבְּשֵׁנוּ (הושע ו א), ושרשו יַנְךְּ, כמו יַשְׁקְ, יַפְתְּ החסרים, והשלם על שורש יַנְכֶּה, או יַכֶּה בבלוע. וכן וַיַּךְ הַבָּרָד (שמות ט כה), וַתַּךְ הַשֶּׁמֶשׁ (יונה ד ח), וכן תַּכֶּה, מַכּוֹת, הַכּוֹת, הנו"ן שהוא פ"א הפועל מבולע בכ"ף הדגוש. וְנִכָּה וָמֵת (ש"ב יא טו), ושרשו נִנְכָּה – נִבְנָה, נִקְנָה, נִגְלָה.

וכמו אלה הפעלים הכבדים: הִצָּה, הִצֵּיתִי, אֲשֶׁר הִצּוּ… בְּהַצֹּתָם עַל יְיָ (במדבר כו ט), בְּהַצּוֹתוֹ (תהלים ס ב), אֹהֵב מַצָּה (משלי יז יט), הנו"ן מבולע בצד"י הדגוש, והיא פ"א הפועל. והראיה הגמורה כִּי יִנָּצוּ אֲנָשִׁים (דברים כה יא), וַיִּנָּצוּ שְׁנֵיהֶם (ש"ב יד ו), ושרשם אשר הִנְצוּ, בְּהַנְצוֹתָם, בְּהַנְצוֹתִי, מַנְצָה, כמו בְּהַרְאוֹתָם, מַרְאֶה. ולמ"ד הפועל חסר מן הִצּוּ, מַצָּה, ושרשם (מציו) ([הִצְיוּ]), מַצְיָה. שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים (שמות ב יג), זה הנו"ן הכתוב הוא נו"ן בנין נפעל, אך הנו"ן שהוא פ"א הפועל מבולע בצד"י הדגוש, ושרשו נִנְצִים, כמו נִרְאִים, נִרְפִּים, ולמ"ד הפועל חסר, ושרשו להיות שלם בלא חסרון נִנְצָיִים, כמו נִמְצָאִים, נִשְׁמָרִים. מַסָּה וּמְרִיבָה (שמות יז ז), בסמ"ך הדגוש נו"ן מבולע, כי הוא מן נִסָּה אֶת אַבְרָהָם (בראשית כב א), אֲשֶׁר נִסּוּנִי (תהלים צה ט), לֹא תְנַסּוּ (דברים ו טז), והה"א לנקיבה, והלמ"ד נופל.

אמר מחבר הספר, כן אמר כי וְהִזָּה (ויקרא ד ו), יַזֶּה שֶׁבַע פְּעָמִים (ויקרא טז יד), וּמַזֵּה מֵי הַנִּדָּה (במדבר יט כא), פועל כבד, ובזי"ן הדגוש אות מבולע הוא פ"א הפועל, והקרוב אלי שיהיה האות נו"ן כמנהג אלה הפעלים שהזכרתי והה"א למ"ד הפועל. ואמרתי הקרוב אלי שהאות המבולע נו"ן בלא חיתוך ודעת שלימה, כי לא מצאנו במקרא מלה מזה הענין שתורה על ראש הפועל אם הוא נו"ן או אות אחר, כי לא היה חפץ המקרא לבאר הלשון; לכן הקרוב במנהג היות שרשו וְהִנְזָה, יַנְזֵה, מַנְזֵה, והפילו האות המבולע שהוא פ"א הפועל להיותו קל על הלשון כאשר הפילו הה"א שהיא למ"ד הפועל, ואמרו וַיַּז מִמֶּנּוּ (ויקרא ח יא) בפתחות היו"ד להורות שהוא מהבנין הכבד כאשר היה קודם שיפול, ושרשו וַיַּנְזֶה בלא בילוע, או וַיַּזֶּה בבילוע, רק יִזֶּה – וַאֲשֶׁר יִזֶּה מִדָּמָהּ עַל הַבֶּגֶד אֲשֶׁר יִזֶּה עָלֶיהָ (ויקרא ו כ), אף על פי שהוא מזה השורש איננו פועל כבד נלקח מן הִנְזָה, רק פועל קל נלקח מן (הזה) ([נָזָה]) ושבר היו"ד יורה עליו, ובולע הנו"ן בזי"ן הדגוש. והפילו (באות) ([האות]) המבולע והלמ"ד להקל על הלשון, אמרו וַיִּז מִדָּמָהּ אֶל הַקִּיר (מ"ב ט לג) בשבר היו"ד, להורות שהוא פועל קל כאשר היה קודם שיפול, ושרשו וַיִּנְזֶה בלא בילוע, או וַיִּזֶּה בבילוע.

ואחר שהשלמתי לדבר, אחל לחבר הפעלים ראשון ראשון כסדר, ואזכיר כל מלות זרות שימצאו בפעלים וכל אשר ביארתי מלעיל לדעת תוצאות אלה הפעלים.

תוכן העניינים

ספר אותיות הנוח (תרגום ראבע)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה