ספר אותיות הנוח (תרגום ראבע)· רבי יהודה חיוג'
מאמר ג · שער ב
שער בפעלים שהפ"א והלמ"ד שלהם אות נעלם
הפעלים שהפ"א והלמ"ד שלהם אות נעלם, כמו הוֹרָה, הוֹגָה, הוֹנָה, הו"ו פ"א הפועל. ואלה הפעלים כבדים, כי מנהג הלשון בפועל שעבר מהבנין הכבד שבראשו אות נעלם יתהפך לו"ו והכניסו עליו הה"א להורות על הבנין, כה"א הִרְבָּה, הֶרְאָה, שיורה הה"א הראשון על בנין הכבד, והאחרון הוא למ"ד הפועל.
ובהצטרף הוֹרָה וחביריו עם הנוספים שהם ארבעה, יפול הה"א הראשון וישאר הו"ו נעלם כאשר היה, וינוע עי"ן הפועל בסגול: יוֹרֶה, יוֹדֶה, יוֹנֶה, כאשר אמרו יַרְאֶה, יַרְבֶּה, בהפלת הה"א הראשון; לכן יורה כי יַרְבֶּה ויַרְאֶה פעלים כבדים, ואם נפל הה"א בעבור פתחות היו"ד, וכן יורה על הבנין הכבד במלת יוֹרֶה ויוֹדֶה ויוֹנֶה, (במלת) שנעזב הו"ו נעלם כאשר היה קודם שיפול הה"א.
ועוד חסרו הה"א שהוא למ"ד הפועל כאשר עשו כן בכל הפעלים עלומי הלמ"ד, אמרו יוֹרוּ, יוֹנוּ, יוֹדוּ, בחסרון למ"ד הפועל כאשר אמרו יַרְאוּ, יַרְבּוּ, בחסרון למ"ד הפועל. הנה נתברר כי יוֹרוּ, יוֹנוּ, יוֹגוּ, יוֹדוּ – יוֹרְיוּ, יוֹדְיוּ, יוֹנְיוּ, יוֹגְיוּ. ונמצא מלה אחת בשורש: עַד אָנָה תּוֹגְיוּן נַפְשִׁי (איוב יט ב), הו"ו הראשון במלת תּוֹגְיוּן פ"א הפועל, והגימ"ל הוא העי"ן, והיו"ד הוא הלמ"ד. רק, נוּגֵי מִמּוֹעֵד (צפניה ג יח) נפעלים הם מן כַּאֲשֶׁר הֹגָה מִן הַמְסִלָּה (ש"ב כ יג), ו"ו נוּגֵי פ"א הפועל, והגימ"ל הוא העי"ן, והלמ"ד חסר.
וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע יְרֵה וַיּוֹר (מ"ב יג יז), איננו מן יָרָה, כי זה השורש שהוא יָרָה נמצאו בו הפועל הקל והכבד, והנה הכבד כמו הֹרָנִי לַחֹמֶר (איוב ל יט), צִדָּה אוֹרֶה (ש"א כ כ), והקל כמו יָרָה בַיָּם (שמות טו ד), על כן אומר כי וַיּוֹר נלקח מן הוֹרָה, לא מן יָרָה, לכן הוא חסר הלמ"ד, ושרשו וַיּוֹרֶה, ואלו היה מן יָרָה היה וַיִּיר, כמו וַיִּיף בְּגָדְלוֹ (יחזקאל לא ז עי"ש) שהוא נלקח מן מַה יָּפִית (שה"ש ז ז). והנה נתברר כי וַיּוֹר איננו מן יָרָה בַיָּם, רק הוא מן הוֹרָה, ואלו אמר יְרֵה וַיִּיר גם היה נכון. והפועֵל הנלקח מן הוֹרָה – מוֹרֶה, כמו הִרְבָּה – מַרְבֶּה, כי הפועֵל שהוא מהבנין הכבד לא יאמר כי אם במ"ם; ורבים: מוֹרִים כמו מַרְבִּים, ו"ו מוֹרִים פ"א הפועל, והלמ"ד חסר. והנה נתברר כי הַיּוֹרִים (דה"א י ג) מן יָרָה בַיָּם, וכי וַיִּמְצָאֻהוּ הַמּוֹרִים (ש"א לא ג) מן הֹרָנִי לַחֹמֶר (איוב ל יט), וַיֹּרֵם אֱלֹהִים (תהלים סד ח), וכי ו"ו יוֹרִים אינו שורש, רק ו"ו מוֹרִים הוא פ"א הפועל.
והניעו ו"ו מוֹדֶה, הוֹדָה בבנין התפעל: וְהִתְוַדָּה אֲשֶׁר חָטָא עָלֶיהָ (ויקרא ה ה), הו"ו פ"א הפועל, והה"א האחרון הוא הלמ"ד.
הוֹדָה, יוֹדֶה – תּוֹדָה שם שלהם. וכן שם הוֹרָה, אֲשֶׁר הוֹרָהוּ (מ"ב יב ג) – תּוֹרָה; ושם אֲשֶׁר הוֹגָה יְיָ (איכה א יב) – תּוּגָה. הו"וין בשמות האלה הם מקום פ"א הפועל, והה"א לנקיבה, והלמ"ד חסר; וגם נמצא שם אֲשֶׁר הוֹגָה יְיָ – יָגוֹן, היו"ד פ"א הפועל, והגימ"ל הוא העי"ן, והלמ"ד חסר, והו"ו והנו"ן נוספים, כמנהגם להוסיף ו"ו ונו"ן בשמות, כמו גָּאוֹן ושָׁאוֹן ועֶפְרוֹן ושִׁבָּרוֹן ורבים כמוהם.