ספר אותיות הנוח (תרגום ראבע)· רבי יהודה חיוג'
מאמר ג · שער א
שער בפעלים שהלמ"ד שלהם אות נח נעלם
הפעלים שהלמ"ד שלהם אות נח נעלם, כמו בָּנָה, עָשָׂה, קָנָה, חָלָה, רָאָה, הה"א למ"ד הפועל. ומנהג העבריים כאשר יאמרו מאלה פָּעַלְתִּי, שיהפכו הה"א ליו"ד נעלם וישברו מה שיש לפניו בחירק, ואמרו בָּנִיתִי, עָשִׂיתִי, קָנִיתִי, חָלִיתִי, רָאִיתִי, כלם נמצאו על זה המנהג ולא עבר זר בתוכם. ושרשם להראות היו"ד שהוא למ"ד הפועל: קָנַיְתִּי, בָּנַיְתִּי, כמו שָׁמַרְתִּי, זָכַרְתִּי. והעתיד: יִקְנֶה, יִבְנֶה, יַעֲשֶׂה, יַעֲלֶה בפתח בעבור העי"ן.
והפועֵל: בּוֹנֶה, קוֹנֶה, עוֹשֶׂה. והצווי: בְּנֵה, קְנֵה, עֲשֵׂה – הה"א למ"ד הפועל. ויתהפך בפעול ליו"ד נראה: בָּנוּי, עָשׂוּי, קָנוּי.
ובנין נִפְעַל: נִבְנָה, נִקְנָה, נַעֲשָׂה – בפתח בעבור העי"ן. והעתיד: יִבָּנֶה, יִקָּנֶה, יֵעָשֶׂה, יֵעָלֶה, יֵרָאֶה – ברפא בעבור העי"ן והרי"ש. כן מנהג האמת באלה הפעלים, והשורש שממנו תמצא הראיה על חסרון הבא מאלה חסר.
כי ברוב מִדְבריהם יחסרו הה"א שהוא למ"ד הפועל כדי להקל על הלשון, ופעם ישימו דבר תמורת החסרון ופעם לא ישימו. והחסר בעל התמורה: וַיִּבֶן ששרשו וַיִּבְנֶה, שהוא מן בָּנָה, בָּנִיתִי, הפילו למ"ד הפועל ושמו תמורתה הנח הנעלם שהוא אחר יו"ד העתיד להשלים הבנין כאשר זכרתי בפעלים עלומי העי"ן. וכמוהו וַיִּקֶן (בראשית לג יט), ושרשו וַיִּקְנֶה, כי הוא מן קָנָה, קָנִיתִי. וכן וַיִּבֶז עֵשָׂו (בראשית כה לד) שרשו וַיִּבְזֶה, כי הוא מן דְבַר יְיָ בָּזָה (במדבר טו לא), מַדּוּעַ בָּזִיתָ (ש"ב יב ט). וכן וַיִּגֶל יְהוּדָה (מ"ב כה כא) שרשו וַיִּגְלֶה, כי הוא מן גָּלָה, גָּלִיתִי. וכן וַיִּזֶר עַל פְּנֵי הַמַּיִם (שמות לב כ) שרשו וַיִּזְרֶה, כי הוא מן זָרָה, זָרִיתִי, תִּזְרֶה לָרוּחַ (יחזקאל ה ב), וכן וַתִּזֶן אָהֳלָה (יחזקאל כג ה) שרשו וַתִּזְנֶה, כי הוא מן זָנָה, זָנִיתִי. וכן יִכֶל בְּשָׂרוֹ מֵרֹאִי (איוב לג כא) שרשו יִכְלֶה, כי הוא מן כָּלָה, כָּלִיתִי. וכן וַיִּמֶץ טַל (שופטים ו לח) שרשו וַיִּמְצֶה, כי הוא מן מָצָה, מָצִיתִי, וְשָׁתִית אוֹתָהּ וּמָצִית (יחזקאל כג לד), וְנִמְצָה דָמוֹ (ויקרא א טו). וכן וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה (שמות ב יב) שרשו וַיִּפְנֶה, כי הוא מן פָּנָה, פָּנִיתִי. וכן וַיִּקֶר מִקְרֶהָ (רות ב ג) שרשו וַיִּקְרֶה, כי הוא מן קָרָה, קָרִיתִי, מִקְרֶה. וכן וַיִּקֶשׁ דְּבַר (ש"ב יט מד) שרשו וַיִּקְשֶׁה, כי הוא מן קָשָׁה, קָשִׁיתִי, לֹא יִקְשֶׁה בְעֵינֶךָ (דברים טו יח). וכן וַיִּרֶף מִמֶּנּוּ (שמות ד כו) שרשו וַיִּרְפֶּה, כי הוא מן רָפָה, רָפִיתִי, יִרְפֶּה. וכן וַתֵּלֶךְ וַתֵּתַע (בראשית כא יד) – בפתח בעבור העי"ן, ששרשו וַתִּתְעֶה, כי הוא מן תָּעָה לְבָבִי (ישעיהו כא ד), תָּעִיתִי. וכן וַתֵּכַהּ (איוב יז ז) בפתח בעבור העי"ן, שרשו וַתִּכְהֶה, כי הוא מן כָּהָה, כָּהִיתִי, כָּהֹה תִכְהֶה (זכריה יא יז), וכמוהם רבים.
ואין ([ומין]) אחר חסר בנוח פ"א הפעל כאשר היה קודם החסרון, כי באלה שהזכרתי הוא מתנועע, כמו וַיִּשְׁבְּ מִמֶּנּוּ (במדבר כא א), שרשו מן וַיִּשְׁבֶּה, כי הוא מן שָׁבָה, שָׁבִיתִי, שָׁבִיתָ שֶּׁבִי (תהלים סח יט). וַיִּפְתְּ בַּסֵּתֶר לִבִּי (איוב לא כז) שרשו וַיִּפְתֶּה, כי הוא פָּתָה, פָּתִיתִי, פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם (דברים יא טז). וַיֵּבְךְּ (בראשית כז לח) שרשו וַיִּבְכֶּה, כי הוא מן בָּכָה, בָּכִיתִי. וְיֵרְדְּ מִיַּעֲקֹב (במדבר כד יט) שרשו וְיִרְדֶּה, כי הוא מן רָדָה, רָדִיתִי. אַל יֵשְׂטְ (משלי ז כה) שרשו יִשְׂטֶה מן שָׂטִיתִי, וְאַתְּ כִּי שָׂטִית (במדבר ה כ). וַיֵּשְׁתְּ (בראשית ט כא) שרשו וַיִּשְׁתֶּה, כי הוא שָׁתָה, שָׁתִיתִי. וזה המין בלא תמורה. והתחדש הנח הנעלם אחר היו"ד בעבור הטעם, כי אין לטעם מקום שיהיה בו כי אם עם הנוספים.
וחסר בלא תמורה, כמו תִּגָּל עֶרְוָתֵךְ (ישעיהו מז ג) שרשו תִּגָּלֶה, כי הוא מן נִגְלָה; וְגַם אִישׁ אַל יֵרָא (שמות לד ג) שרשו יֵרָאֶה, כי הוא מן נִרְאָה. וְתֵעָשׂ (אסתר ה ו) שרשו וְתֵעָשֶׂה, כי הוא מן נַעֲשָׂה.
גם חסר בלא תמורה, כמו יִבְנוּ, יִקְנוּ, יִרְאוּ, יַעֲשׂוּ, והשורש בכולם יִבְנְיוּ, יִקְנְיוּ, יִרְאֲיוּ, יַעְשְׂיוּ. וכן מנהג זה השער, כאשר אמרו מאלה הפעלים יִפְעֲלוּ, יפילו למ"ד הפועל ולא שמו שום דבר תמורתו. ונמצאו מלות מעטות בשורש, כמו מַר יִבְכָּיוּן (ישעיהו לג ז), כֻּלָּם יִכְלָיוּן (ישעיהו לא ג), בְּצֵל כְּנָפֶיךָ יֶחֱסָיוּן (תהלים לו ח), יִרְוְיֻן מִדֶּשֶׁן בֵּיתֶךָ (תהלים לו ט), וּבְקָרְךָ וְצֹאנְךָ יִרְבְּיֻן (דברים ח יג), כַּהֲמוֹת יַמִּים יֶהֱמָיוּן (ישעיהו יז יב), אֶזְכְּרָה אֱלֹהִים וְאֶהֱמָיָה (תהלים עז ד), בַּל יֶחֱזָיוּן (ישעיהו כו יא), היו"ד למ"ד הפועל.
והפילו הלמ"ד בלא תמורה מן פָּעֲלוּ, ואמרו בָּנוּ, קָנוּ, רָאוּ, עָשׂוּ, זָנוּ, חָסוּ, זה הוא דרכם, ושרשם: בָּנְיוּ, קָנְיוּ, רָאֲיוּ, עָשְׂיוּ, כמו שָׁמְרוּ, זָכְרוּ. ונמצאו מהם מעטים, כמו דַּלְיוּ שֹׁקַיִם מִפִּסֵּחַ (משלי כו ז), צוּר חָסָיוּ בוֹ (דברים לב לז), נָטָיוּ רַגְלָי (תהלים עג ב).
ודרך הפּוֹעֲלִים להפיל הלמ"ד: בּוֹנִים, רוֹאִים, קוֹנִים, עוֹשִׂים, זוֹנִים, חוֹסִים, ושרשם: בּוֹנְיִים, קוֹנְיִים, חוֹסְיִים, רוֹאֲיִים, כמו שׁוֹמְרִים, זוֹכְרִים.
ודרך פּוֹעֲלָה להפיל הלמ"ד, כמו בּוֹנָה, רוֹאָה, עוֹשָׂה, זוֹנָה, רוֹעָה, והשורש: בּוֹנְיָה, רוֹאֲיָה, עוֹשְׂיָה, רוֹעֲיָה, זוֹנְיָה, כמו שׁוֹפְטָה, יוֹשְׁבָה. ונמצא מלה אחת כשורש: שַׁלָּמָה אֶהְיֶה כְּעֹטְיָה (שה"ש א ז) – היו"ד למ"ד הפועל.
רק פָּעֲלָה, לא הפילו ממנו הלמ"ד הפועל, אך החליפוהו בת"ו, אמרו מן בָּנָה – בָּנְתָה, והשורש בָּנְיָה, ומן רָאָה – רָאֲתָה, ומן רָפָה – רָפְתָה, ומן עָשָׂה – עָשְׂתָה, ומן גָּלָה – גָּלְתָה, ומן מָחָה – מָחֲתָה – הת"ו חלוף הנח נעלם שהוא למ"ד הפועל. ושמור זה המנהג כי הוא הידוע, אף על פי שמצאתי מלה אחת בשורש והיא זרה: כִּי בְךָ חָסָיָה נַפְשִׁי (תהלים נז ב). וכן דרך נִפְעֲלָה בת"ו בחילוף הלמ"ד, כמו נִבְנְתָה, נִכְסְתָה, נִרְאֲתָה.
גם נמצא שם הפועל (כתוב) ([בת"ו]) חלף הלמ"ד, כמו בְּנוֹת, רְאוֹת, עֲשׂוֹת, קְנוֹת. וי"א כי הו"ו הוא הלמ"ד, והת"ו נוסף כאשר ימצא נוסף בשמות הפעלים בפעלים אחרים.
והפעלים הכבדים מאלה הפעלים עלומי הלמ"ד, כמו הִרְבָּה, הֶרְאָה, הִקְרָה, הִרְוָה, הֶעֱלָה – הה"א הנעלם הוא למ"ד הפועל. ובאמרם הִפְעַלְתִּי מאלה הפעלים יתהפך ה"א ליו"ד העלם ויונע מה שיש לפניו בחיריק כמנהג הפעלים שהם מהבנין הקל מאלה הפעלים, כמו הִרְבִּיתִי, הֶעֱלִיתִי, או בצירי, כמו הִרְבֵּיתִי, הִפְרֵיתִי, הֶחֱלֵיתִי הַכּוֹתֶךָ (מיכה ו יג). והשורש בהם: הִרְבַּיְתִּי, הִרְאַיְתִּי, כמו הִשְׁמַעְתִּי, הִשְׁפַּלְתִּי. והעתיד: יַרְאֶה, יַרְבֶּה, יַפְרֶה – בפתחות היו"ד. ולשון הפועֵל: מַפְרֶה, מַרְבֶּה, מַרְוֶה, מַעֲלֶה. והצווי: הַרְבֵּה, הַעֲלֵה, הַרְאֵה. והפעול בנוע המ"ם בשורק, כמו מוּגְלֶה, מוּרְבֶּה מֻקְרֶה, או בקמץ, כמו אֲשֶׁר אַתָּה מׇרְאֶה (שמות כה מ), מׇפְנֶה צָפוֹנָה (יחזקאל ט ב).
גם יחסר למ"ד הפועל בבנין הזה בתמורה ובלא תמורה, כמו וַיֶּפֶן זָנָב (שופטים טו ד), שרשו וַיִּפְנֶה, כי הא מן הִפְנָה, הִפְנֵיתִי, והיה הסגול במלת וַיֶּפֶן הוא הסגול שיתנועע בו היו"ד כמו פתח וַיַּפְנֶה, כי הפתח שנע בו היו"ד יורה שהוא בנין הכבד, וכן סגול וַיֶּפֶן יורה שהוא מבנין הכבד, שהוא הִפְנָה, הִפְנֵיתִי. וכמוהו וַיֶּזֶן אֶת יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם (דה"ב כא יא), שרשו וַיַּזְנֶה. וכן וַיֶּקֶשׁ אֶת עָרְפּוֹ (דה"ב לו יג) שרשו וַיַּקְשֶׁה, כי הוא מן הִקְשָׁה, הִקְשֵׁיתִי. וכן וַיֶּפֶר אֶת עַמּוֹ (תהלים קה כד), שרשו וַיַּפְרֶה, שהוא מן הִפְרָה, הִפְרֵיתִי. וכן וַיֶּגֶל אֶת יִשְׂרָאֵל (מ"ב יז ו) שרשו וַיַּגְלֶה, כי הוא מן הִגְלָה, הִגְלֵיתִי.
ומין אחר מהחסר שאין לו תמורה בנוח פ"א הפועל ובהשאר היו"ד פתוח כאשר היה קודם החסרון: וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאן (בראשית כט י), שרשו וַיַּשְׁקֶה, כי הוא מן הִשְׁקָה, הִשְׁקֵיתִי, וכן יַפְתְּ אֱלֹהִים (בראשית ט כז), וּמְלָכִים יַרְדְּ (ישעיהו מא ב). והחסר: יַרְבּוּ, יַפְנוּ, והוא המנהג.
ומהחסר: הִרְבּוּ, הִפְנוּ, הִזְנוּ, שרשם: הִפְנְיוּ, יִרְבְּיוּ, יִפְנְיוּ. ומהחסר: מַרְבִּים, מַעֲלִים, וכן כלם. ומהחסר: הַמַּעֲלָה מִבָּבֶל (עזרא ז ט), וכן דרך כלם. הֶרֶף מִמֶּנִּי (דברים ט יד), שרשו הַרְפֶּה, כי הוא מן הִרְפָּה, הִרְפֵּיתֵי. הֶרֶב כַּבְּסֵנִי מֵעֲוֹנִי (תהלים נא ד) שרשו הַרְבֵּה, כי הוא מן הִרְבָּה, הִרְבֵּיתִי. ודרך הִפְעִילָה בת"ו חלוף הלמ"ד, כמו הִרְבְּתָה, הִפְנְתָה, וכן דרך כלם. ושם הפועל נמצא בת"ו חלוף הלמ"ד, כמו הַרְבּוֹת, הַרְאוֹת, הַפְנוֹת. ויש אומרים כי הו"ו הוא למ"ד הפועל והת"ו נוסף.
והמין האחר מהפועל הכבד מאלה הפעלים עלומי הלמ"ד, כמו עִנָּה, נִקָּה, שִׁנָּא, סִלָּה, נִסָּה, צִוָּה, קִוָּה. ודרך פִּעַלְתִּי בהתהפך הה"א ליו"ד נעלם ונע מה שיש לפניו בחירק, כמו צִוִּיתִי, נִסִּיתִי, קִוִּיתִי, עִנִּיתִי; או בצירי, כמו צִוֵּיתִי, נִסֵּיתִי, קִוֵּיתִי, ושני הדרכים נכונים. והעתיד: יְקַוֶּה, יְצַוֶּה, יְנַסֶּה. והפועֵל: מְקַוֶּה, מְנַסֶּה, מְנַקֶּה, מְצַוֶּה. והפעוּל: מְנֻסֶּה, מְצֻוֶּה, מְשֻׁנֶּה. והצווי: צַוֵּה, קַוֵּה, עַנֵּה, שַׁנֵּה.
ויש חסרון במין הזה, כמו יְצַו יְיָ אִתְּךָ (דברים כח ח) שרשו יְצַוֶּה, כי הוא מן צִוָּה, צִוִּיתִי. יְקַו לְאוֹר (איוב ג ט) שרשו יְקַוֶּה, כי הוא מן קִוָּה, קִוִּיתִי. אַל תְּגָל (משלי כה ט) שרשו תְּגַלֶּה, כי הוא מן גִּלָּה, גִּלִּיתִי. וַתְּכַל לְהַשְׁקֹתוֹ (בראשית כד יט) שרשו וַתְּכַלֶּה, כי הוא מן כִּלָּה, כִּלִּיתִי. וַיְגַל אֵת מָסַךְ יְהוּדָה (ישעיהו כב ח) שרשו וַיְגַלֶּה, כי הוא מן גִּלָּה, גִּלִּיתִי. וַיְחַל מֹשֶׁה (שמות לב יא) שרשו וַיְחַלֶּה, כי הוא מן חִלָּה, חַלּוּ נָא פְנֵי אֵל (מלאכי א ט); וכן וַתְּקַשׁ בְּלִדְתָּהּ (בראשית לה טז), וַיְתָו עַל דַּלְתוֹת הַשַּׁעַר (ש"א כא יד).
ומהחסר: יְצַוּוּ, יְקַוּוּ, יְגַלּוּ, יְדַמּוּ, וכן דרך כולם. ומהחסר: צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (ויקרא כד ב), שרשו צַוֵּה; גַּל עֵינַי (תהלים קיט יח), שרשו גַּלֵּה; חַל נָא (מ"א יג ו), שרשו חַלֵּה. ומהחסר: מְנַדִּים, מְחַכִּים, וכן דרך כלם. ומהחסר: לַאֲשֶׁר אֲנִי מְצַוָּה אֹתָךְ (בראשית כז ח). ובחסרון הזה רב תראנו מפורש בפעלים שאני עתיד לפרש אותם. והפועל האחר העובר לנקבה מזה המין לעולם בת"ו חלף הלמ"ד, כאשר עשו בשני המינים הנזכרים: רִבְּתָה, גִּלְּתָה, כִּסְּתָה, וכן דרך כולם. ושם הפועל בחלף הת"ו: יוֹם עַנּוֹת אָדָם (ישעיהו נח ה), בְּיוֹם צַוֹּתוֹ (ויקרא ז לח), לְנַסֹּתוֹ (מ"א י א); ויש אומרים כי הו"ו למ"ד הפעל (והו"ו) ([והת"ו]) נוסף.