ספורנו על דברים· ספורנו
פרק לב · פסוק מו
אֲשֶׁר אָנֹכִי מֵעִיד בָּכֶם הַיּוֹם. בְּשִׁירַת הַאֲזִינוּ שֶׁאֲנִי מֵעִיד וּמַתְרֶה בְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁכְּמוֹ שֶׁנָּתַן לָהֶם הָאֵל יִתְבָּרַךְ פַּרְנָסָה שֶׁלֹּא בְּצַעַר כְּדֵי שֶׁיַּעַבְדוּהוּ, כֵּן יַשְׁחִיתֵם בְּהַחְטִיאָם כַּוָּנָתוֹ.
אֲשֶׁר תְּצַוּוּם אֶת בְּנֵיכֶם. בְּסוֹף יְמֵיכֶם הַזְכִּירוּ בְּצַוַּאתְכֶם לִבְנֵיכֶם כָּל אֵלֶּה הַדְּבָרִים, וּתְצַוּוּם שֶׁיִּשְׁמְרוּ מְאֹד לְנַפְשָׁם פֶּן יַשְׁחִיתוּן, כְּמוֹ שֶׁצִּוָּה דָּוִד לִשְׁלֹמֹה בְּנוֹ.
לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת. כְּדֵי שֶׁהַבָּנִים יִשְׁמְרוּ וְיַעֲשׂוּ.