ספורנו על דברים· ספורנו
פרק לב · פסוק יא
כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ. יְהִי רָצוֹן שֶׁכְּמוֹ שֶׁחָשַׁב לַעֲשׂוֹת בְּסִינַי לוּלֵי חָטְאוּ בָּעֵגֶל, יַעֲשֶׂה לֶעָתִיד, וְקִבֵּל הָאֵל יִתְבָּרַךְ תְּפִלָּתוֹ אָז כְּאָמְרוֹ ״אֶשְׁרְקָה לָהֶם וַאֲקַבְּצֵם כִּי פְדִיתִים״ (זכריה י:ח).
עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֵף. כְּאָמְרוֹ ״הִנֵּה אֶשָּׂא אֶל גּוֹיִם יָדִי וְאֶל עַמִּים אָרִים נִסִּי וְהֵבִיאוּ בָנַיִךְ בְּחֹצֶן״ (ישעיהו מט:כב).
יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו יִקָּחֵהוּ. כְּאָמְרוֹ ״וְאַתֶּם תְּלֻקְּטוּ לְאַחַד אַחַד בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ (ישעיהו כז:יב).
יִשָּׂאֵהוּ עַל אֶבְרָתוֹ. כְּאָמְרוֹ (ישעיהו ס:ח) ״מִי אֵלֶּה כָּעָב תְּעוּפֶינָה״.