סוד קיומנו או המחנך· רבי בן ציון אלפס
פרק יב. · פורים ותענית אסתר
הימים י“ד וט”ו באדר הסמוך לניסן הם “פורים גדול”, וי“ד וט”ו של אדר ראשון בשנה מעוברת הם “פורים קטן”, ויום לפני פורים גדול הוא יום “תענית אסתר”.
במלאת לגלות בבל שבעים שנה, העיר ד' את רוח כרש מלך פרס, לבנות הריסות עיר הקדש ולשלח את ישראל מארץ גלותם, ועלו הרבה מגולי בבל ירושלימה, אך רובו ככולו של העם נשאר בארצות פזוריו ולא עלו. והיו כל ישראל תחת שעבוד מלכי פרס אשר ממשלתם התפשטה גם על ארץ ישראל. ויהי אחרי הנחת אבן הפנה לבנין הבית השני (בשנת ג' אלפים וארבע מאות ושבע בערך) וימלך מלך בפרס בשם אחשורוש, והמלך גדל את אחד משריו הגדולים ונשא את כסאו מעל לכל שריו ושמו למשנה לו, הוא האיש המן הנודע לנו. והמן הי' איש גאה ובליעל וצורר הי־הודים, ויהי בהמלאו חמה על מרדכי הי־הודי מעבדי המלך אשר בשער המלך, על אשר לא כרע לו ולא השתחוה לפניו כאשר עשו שאר עבדי המלך במצות המלך, כי עון פלילי הוא לאיש יהודי להשתחוות לאיש בשאתו על בגדיו צלם דמות אלילו כמו שעשה המן, ויבז לשלוח יד במרדכי לבדו אך חבל תחבולות להשמיד את כל היהודים עם מרדכי.
ויבא המן לפני המלך ויעליל עליהם כי מפירים הם את דתי המלך וכי לא שוה למלך להניחם, והמלך נפתה לדבריו ומסר בידו את טבעתו לכתוב על הי־הודים כטוב בעיניו, להשמיד להרג ולאבד את כל היהודים אשר במאה ועשרים ושבע מדינות המלך ולבוז את שללם ביום אחד הוא י“ג אדר. והמן הזדרז וכתב ספרים בי”ג לחדש ניסן אל כל מדינות המלך לעשות ב־יהודים כרצונו והספרים כתובים בשם המלך וחתומים בטבעת המלך אשר אין להשיב והם נשלחו חרש בידי רצים זריזים במשלחתם.
ומרדכי ידע (ברוח הקדש) את כל אשר נעשה ויקרא צום ובכי ומספד ויחגור שק ויצא ברחובות העיר ויזעק זעקה גדולה ומרה, ויהיו ימי צרה ותוכחה בישראל, ימי מהומה ומבוכה.38 ואסתר בת דודו של מרדכי נלקחה בזרוע אל המלך להיותה לו לאשה, כי לא נמצאה יפה כמוה בכל מדינות מלכותו, וכשמעה את אשר זמם המן לעשות לעמה צמה גם היא עם נערותי־ה שלשה ימים ושלשה לילות ושלחה למרדכי לצוות עליו אשר יגזור את הימים האלה לצום בכל מקום בישראל שיוכלו דבריו להגיע לשם, ואז תבא אל המלך להתחנן לפניו על עמה, אשר על כן קבעו חכמים את יום י"ג אדר ליום צום בכל ישראל והוא הנקרא “תענית אסתר” עד היום הזה.
אז נחם ד' על הרעה לעמו והפיר עצת המן וקלקל מחשבתו והוא ובניו נתלו על העץ אשר הכין למרדכי, והמלך נשא את מרדכי והעלהו לגדולת המן, ולבקשת אסתר נתן כתב הדת לי־הודים לעמד על נפשם ולהנקם ממבקשי רעתם, והי־הודים הכו מכה רבה באויביהם בשלשה עשר יום לחדש אדר ובבזה לא שלחו את ידם, ונחו מאויביהם בארבעה עשר לחדש, וליהודים היתה אורה ושמחה ששון ויקר. על כן, לזכרון התשועה הגדולה הזאת, קראו ליום זה “פורים” על שם ה“פור” (גורל בלשון פרס) אשר הפיל המן על ישראל להשמידם והוא נהפך להם לששון ולשמחה ועשו אותו יום משתה ושמחה ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים בכל שנה ושנה.
שושנה – מה ענין המנהג שאופים בפורים עוגה בדמות משולש וקוראים לה “המן־תש”?
אמא – הלא הביאה לך חברתך ספר “מעשה אלפם” הבה ונקראה בו את הפרק “טעם של המן־תש” (חלק ה' צד 31) בתור מענה על שאלתך. –
התאפק מעט אחי, וקרא הלא במגלה, – “אחר הדברים האלה”, אחרי כל האושר הזה, “גדל המלך אחשורוש את המן בן המדתא וגו', אבל גדול לי־הודים וצום ובכי ומספד”…
עלינו איפוא לא לשמוח באור מתעה כי אם לבקש – “שלח אורך ואמתך (האור האמתי), המה ינחוני”! "כי עמך מקור חיים, באורך נראה אור!
* * *
אמר המחבר, ראיתי חלום נורא ומבהיל, יתום קטן שהנחילו אביו הון רב, הוציא ארנק מלא שטרי כסף ושטרי ערך, להשתעשע בהם עם בני גילו, והרגיש בו גנב, וירא לקחת ממנו בחזקה, פן יצעק ויתפשוהו, מה עשה הגנב, הלך וקנה צעצועים ומגדנות ואמר להתינוק, מה יועילו לך אלו הניירות, תנם לי ואתן לך בעדם אלו הצעצועים והמגדנות, הנער הפתי נתפתה, ונעשה חלופיהן בגולם, ואני רואה החמס הזה בעד חלון ביתי, ורציתי לצעוק חמס, אבל גרוני ניחר והגנב נעלם, ואיקץ, ותתפעם רוחי, לידע פתרון החלום הנורא הזה, כשהלכתי לעסקי ראיתי דבוק על הקירות מודעה זו:
בבית ישראל ראיתי שערוריה (הושע ו')
“ובלע בהר הזה פני הלוט – הלוט על כל העמים והמסכה הנסוכה על כל הגוים” (ישעיה כ"ח).
ימי הפורים ממשמשים ובאים, ופה ושם כבר התחילו לדבר על דבר הכנות לנשפי מסכות ורקודים, שבשנים האחרונות התרבו ולבשו גם אצטלא של לאומיות כביכול… ובאמת מקורה בהתבוללות והתיוונות מכוערת, לחקות מעשי יון ורומא ומעשי עובדי אלילים הקדמונים כידוע למי שעיין קצת במנהגי המיטולוגיה הבלתי מוסריים והפראים הטבולים בשכרות ובהוללות נבזה, שכל אדם אירופי בעל מוסר מתבייש בהם, ובהרבה ערים אירופיות ואפילו במדינה הידועה עצמה מקור המסכות, התחילו כבר לבטל לאט לאט המנהג הפרוע הזה, המכלה את כספי המון העם להבל וריק, וגורם בכל שנה שמאות ומאות בחורות ונשים הגונות תרדנה ממצבן המוסרי…
בו בזמן שהמתוקנים שבהם כבר משליכים את המנהג הרע הזה אחרי גוום, באים הפרובינציאלים שלנו ומחדשים אותו אצלנו, ועוד כאן במזרח, במקום שזרים באים לצחוק על משבתנו, ואת בנותיהם הם משאירים בביתם כבודות פנימה… ובאים רק לראות בבזיון בנותינו ונשינו…
בנים, בנות, הורים, מורים, מנהיגים וסופרים!
הבה נבער מקרבנו את המנהג הנבזה והמכוער הזה.
אל תשתתפו אף אחד מכם בנשפי המסכות והרקודים!
אל הוללות! אל שכרות!
שובו לחיים המסורתיים הענוים המלאים הוד יופי מוסריות וכבוד.
חגגו את חגיכם בחוג משפחותיכם. אל תביאו את בנותיכם ונשותיכם לראות זרים! 39
אל תשכחו, כי ירידת כבודנו הלאומי נגרמה לנו על ידי הפומביות, הרעשנות, והחגיגיות הנפרזת שעשתה אותנו לשמצה בקמינו…
אל תשכחו שאנו היינו מקור המוסר שממנו נזון העולם!
שובה אל מקורך בית ישראל!
הסירה החרפה מעל עמך וארצך!
ובקראי המודעה הזאת נפתר חלומי, וזהו: אבותינו הורישו לנו הון רב, ובו פנינים יקרים אשר לא יסולו בכתם אופיר, הלא המה חנוכה ופורים, נרות חנוכה מזכירונו, מה רב כח הפך שמן הטהור (היא תורה שבע"פ) שבזכותה נמסרו גבורים רבים (מחיל יונים) ביד מעט מהחלשים, וזדים (המה פריצי בני עמנו, מרשיעי ברית) נמסרו ונכנעו לעוסקי התורה, והמאור שבתורה החזירם למוטב – פורים יזכירנו שאף בהיותנו בארץ אויבנו לא מאסנו ה' אלקינו ואף בשעת הסתר פנים גדול, מציץ הוא מן החרכים ורב את ריבנו,40 כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם, אבל לצערנו פושעים יכשלו בם והשטן לכד הרבה מאחינו ב“פ”ח (ר"ת פורים חנוכה) יקוש"),41 חטף מהם הפנינים היקרים ונתן להם תמורתן הצעצועים הנבזים, בחנוכה הקלפים וכדור הרגל, תחת שהחשמונאים (המכבים האמיתיים) חרתו על דגלם מי כמוך באלים ה' (ר“ת מכב”י) נתן השטן להם מכבים חברי “אבשלום” (הבן סורר ומורה שרצה להרוג את אביו) ותחת פורים (הדור קבלוה בימי אחשורוש שנא' קימו וקבלו, קימו מה שקבלו כבר) הסית את הערב רב ועשו להם מסכה (הן המסכות) ויקומו לצחק (בראש כל חוצות) כמשוגעים ומטורפים, והנביא צווח אל תשמח ישראל אל גיל כעמים! נבקש מה' כי יהפוך לנו את החלום לטובה, ואור חדש על ציון יאיר, ונזכה כלנו מהרה לאורו.