אור ברסלב
סוד קיומנו או המחנך פרק יב. › טעם המן תש

סוד קיומנו או המחנך· רבי בן ציון אלפס

פרק יב. · טעם המן תש

ז' אדר

טעם המן־תש

לפני שנים אחדות הייתי בעיר פ', ביום תענית אסתר לאחר מנחה לפני קריאת המגלה, עלה סוחר אחד עובר אורח על הבימה ואמר!

– אחי היקרים, אנכי אורח אצלכם, ואתם אורחים אצלי, וחפץ אני לההנות אתכם בדבר מה, במה מכבדים לאחר בפורים? הלא בהמן־תש, הבה אכבד אתכם בטעם של המן־תש!

– ארמון ישראל (בית ישראל) מיוסד על שלשה עמודים, שהקימום מהנדסים גדולי עולם, הלא הם, תורה עבודה וגמילות חסדים, את העמוד של חסד הקים אבינו אברהם (חסד לאברהם), את עמוד העבודה הקים יצחק אבינו, הוא עצמו הי' הקרבן הראשון בהר המורי' שעליו הוקם אחר כך בית המקדש, ואת עמוד התורה כונן יעקב אבינו (איש תם יושב אהלים של תורה), 14 שנה נטמן בבית שם ועבד ולמד שם תורה. כשהחלו שלשת העמודים האלה להיות רופף, כי נחלשו ישראל בתורה עבודה וחסד בימי אחשורוש, בא השוטר והאלה בידו (המן) ובקש להרוס את בית ישראל ולאבד לו כל זכר, אך מרדכי ואסתר הרגישו מיד בשרש האסון ואמצו את כחותיהם לבסס את העמודים הללו, ולכך גזרו להתענות שלשה ימים ושלשה לילות, להקריב חלבם ודמם לפני הב"ה לבסס את עמוד העבודה, כנסו תינוקות של בית רבן לחזק את עמוד התורה ואת החנוך של הנוער הישראלי, ודרשו ובדקו שמא יש הורים עניים שאין בידיהם אמצעים לחנך את בניהם וסדרו “תורת חסד” למענם, ועוד דברים כאלה שנדרשו לבסוסו של העם היהודי.

הפתגם אומר – בכיס ריק אי אפשר להיות אשת חיל – וכנגד זה – אם יש מעות להאם בכיס אפשר לה לקנות כל מה שנדרש לה לביתה – וככה ידעה גם אסתר, כי כל הזמן שאין לה איזה זכות בעבור עמה, אך לשוא תלך אל המלך, ויכול להיות שגם לא יתנוה לגשת אליו, בהיות שהיא הולכת בלתי קרואה, ואפשר עוד אשר יעבר עלי' כוס ויוציאו עלי' משפט מות (אשר לא יקרא אחת דתו להמית) ולכך בקשה את מרדכי אשר יכנוס את כל היהודים אשר בשושן ויגזור עליהם צום שלשה מעת־לעת ויאמץ לבם לשוב אל ד' בתשובה ומעשים טובים, ואז, כשיה' לה מטבע בכיס, הוא זכות היהודים, תוכל להיות לאשת חיל ואם בישראל, ללכת להתחנן לפני אחשורוש על עמה.

ואולם את הרעיון הזה (שאם אין כסף לאם אין זריזותה שוה מאומה), מבינים רק, בנים מגודלים, אך בנים קטנים, הם אין להם הבנה בזה, הם צועקים אך: לכי אמא השוקה וקני לחם בגד נעלים והביאי, הנמשל בזה, – אנשים בעלי דעת הבינו אשר בשעה שאין זכות חלילה לישראל, מעט מאד פרי ההשתדלות של באי כחם לפני הרשות לטובתם, אך קטני המוח בטוחים היו כי יש להם אחות (אסתר המלכה) בבית המלך, ולא שתו את לבם לחזור בתשובה ולשפר את מעשיהם, ולכך, התחכמה אסתר, והזמינה את המן אל המשתה אשר עשתה, למען יאמינו קטני הדעת אלה כי גם אסתר שתה ידה עם המן, שהרי מכל שרי המלוכה לא הזמינה אל המשתה כי אם את המן, ויוכחו אז לדעת כי בטחונם מאפע, ויתנו אף הם את לבם אל התשובה.

כשראתה אסתר כי נתבססו שלשת העמודים וכי הכל מוכן, התכוננה אל המשתה של יום מחר, אשר שם תפתח את מר לבה לפני אחשורוש ותבקש רחמים על עמה כמו שהבטיחה לו (ומחר אעשה כדבר המלך), וצותה לאפות את כל התופינים בני שלש קצוות, והיו לה בזה שתי כונות: א) בעבורה בעצמה, אשר לא יפת לבבה לאמר: “כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה”, ז"א, כי יפיה וחכמתה הם שעמדו לה ופעלו על לב המלך, לא ולא! כי אם רחמי שמים, בזכות שלשת האבות, אברהם יצחק ויעקב, אשר בניהם הולכים בדרכם ושומרים את העמודים: תורה ועבודה וגמילות חסדים, ב) לרמז להמן, אשר לא יחלום על צפרים בחיק, כי יוכל להרוס את בית ישראל, ארמון הנשען על שלשה עמודים חזקים לא בקל יפול (והחוט המשולש לא במהרה ינתק), וכתוב במדרש, שבשעה שמוחו של המן הבין את הרמז, מיד תש כחו, וזה ענין השם המן־תש, – זהו הכיבוד אחי שאני מכבד אתכם בו, ויכול אני להגיד לכם, אשר אם אמנם שאת המן־תש אנו אוכלים רק ביום הפורים, הנה טעמו נשאר על שפתותינו לכל השנה, לדעת, כי במה יעלה בידינו להתיש כחו של איזה המן אשר יקום עלינו? אך בשלשה עמודי עולם אלה – תורה עבודה וחסד! (והי' כאשר ירים משה את ידו וגבר ישראל אולם כאשר יניח ידו וגבר עמלק, חלילה). – (עי' מ“א בעברית ה”א צד 92 ד"ה עכשיו נתישב לי ובהערות 1,2).

שושנה – שמעתי שאחד מחכמי התלמוד דרש שאסתר בזמן שנלקחה לאחשורוש היתה זקנה בת שמונים, בארי לי זה, כי זהו פליאה נשגבה.

אמא – אם תאבה את להבין חכמת חכמינו בעלי התלמוד, השתדלי להשיג את המעשה אלפס בעברית ח"א וקראי בו מצד 81 – 88 ויהיה בפיך כדבש למתוק ותביני שם עוד מאמרים נפלאים השייכים לפורים.

אמא – חכמי התלמוד כותבים (מגלה ד): “חייב אדם לקרות את המגלה בלילה ולשנותה ביום”, חובה זו מוטלת על הכל בין אנשים בין נשים נערים ובתולות. יש בדין זה רמז מה שמועיל לכל השנה, – כשמעיבים שמי ישראל בעב הענן, “תשת חשך ויהי לילה בו תרמוש כל חיתו יער”, והחי־ה מהלכת שתים מסר את התורה לנצח בידי ישראל ובזה יצאה תולדתו מן הכח אל הפעל, עוד מסורת בידינו, שעם כל אחד ואחד מישראל מתחבר ניצוץ מנשמת משה רבנו בלמדו את התורה, וגם מצד זה, באותו יום שמת באותו יום נולד לקיים את התורה, שעל כן אומרים לחכם מישראל – “משה” שפיר קאמרת! ובעבור זה נהפך הגורל על המן וחבריו.

אמר המחבר – לפיכך יקר בעינינו זכר יום זה, ובעיר וילנא (ירושלם דליטא) בבית מדרשו של המנוח ר' ליב אליעזר (אשר שם למד אבי זצ"ל) מדליקין נר נשמה של שעוה שיש בפתילתו שמ“ה חוטים כמנין מש”ה, והמ“מ דמטה דורש מענינא דיומא, והיו כמה פעמים שלא היה המ”מ בעיר, וזכיתי שכבדו אותי לדרוש לכבוד משה רבנו זכותו יגן עלינו. אנחנו עם בני ישראל יכולים להתפאר בזה, כי איזה עם ולשון זכה לאישי א־לקים כמשה אלי־הו נביאים תנאים ואלפים ורבבות גאונים שהאירה הארץ מכבודם ואשר גדולי חכמי האומות העריצו את שמם ביראת כבוד?

תוכן העניינים

סוד קיומנו או המחנך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה