סוד קיומנו או המחנך· רבי בן ציון אלפס
פרק י. · חדש חשון
בחדש זה כלה שלמה המלך ע“ה את מלאכת בית המקדש, כמ”ש (מלכים א ז): ובשנה הי“א בחדש השמיני (מרחשון) כלה הבית לכל דבריו ולכל משפטיו. – נחוץ מאד לזכור שבחדש זה נקשרו נפשות ישראל להאמונה הטהורה, כי בעיניהם ראו, שעל ידי עלותם לרגל המשיכו עליהם השגחה פרטית, כל משפחה בשובה לביתה (מירושלם, בתחלת חשון אחר חג הסוכות) מצאה את כל רכושה באין מחסור, כמו שהניחו אותו, ונתקיים בהם מה שהבטיחה התורה – “ולא יחמוד איש את ארצך בעלותך לראות את פני ד”א שלש פעמים בשנה”, ובארו חז"ל, מלמד שתהא פרתך רועה באפר ואין חי־ה מזיקתה, תרנגולתך מנקרת באשפה ואין חולדה מזיקתה, ואף שהיו שכנים רעים מסביב לארץ (עמון ומואב ועמלק והכנענים שגרשם יהושע) והיו מחדדים את שיניהם על רכושם של ישראל ועל ארצם, וכשעלו כל ישראל לירושלם לרגל הלא נשארה הארץ פרוצה לפניהם והיתה להם הזדמנות טובה להתחמק ולעבור בה ולשלול את שללה גם לכבוש כמה עיירות בה, אף על פי כן, לא יכלו לעשות דבר, כי שמרה עין ההשגחה העליונה על הכל, ומאחר שבחדש זה ראו כל ישראל עין בעין שהתורה מן השמים (כי בן אדם אינו יכול לכתוב כנגד הטבע) עד כמה נתחבבה התורה עליהם?