סוד קיומנו או המחנך· רבי בן ציון אלפס
פרק ט. · הושענא רבא
ועכשו מובן מאליו הרמז היוצא ממנהג הערבה שהנהיגו נביאינו הקדושים ביום “הושענא רבא” (מנהג נביאים הקדושים). הם ראו בנבואה מה שימצא את ישראל עד אחרית הימים, וראו שתהי' מלחמת גוג ומגוג בחג הסוכות, (כמו שאנו קוראים הפטרת “גוג” בשבת חוה"מ סוכות), וכל אלה אשר יבדלו מישראל, בין מאומות העולם אשר יברחו מאמונת ה“אחדות” כמו שאמר דוד המע“ה ברוח קדשו על אותו זמן – “למה רגשו גוים וגו' ננתקה את מוסרותימו וגו' " והזהיר לאמר – “נשקו בר”, התחברו אל התבואה, כי,כל המחובר לטהור טהור”, והם יברחו בגאותם ויתפארו כי הם תכלית הבריאה, בין הרשעים מישראל, ה”ערבות“, אשר בגאותם ינוסו מאגודת הקדש ויכנפו באגודות רשע לבלות הזמן בלצון ושחוק הקלפים ויחללו את קדשי ישראל33, כל אלה בעת בוא “מבשר הטוב” ירדו אל ארץ תחתית (יחזקאל לא), וזה יהי' בחג האסיף שמכניסים התבואה אל האוצר ורואים מפלת המוץ הנזרית לכל רוח, וככה במלחמת גוג, כל אילנות הסרק הגאיונים שהתפארו לאמר שכל העולם לא נברא אלא בשבילם, מיד בהשמע קול המבשר, תצא עליהם בת קול ותכריז – “קול שם רשעים להאביד” ויחבטו ה”ערבות" בארץ34, ותסיים הבת־קול – “עושה חסד למשיחו לדוד”, כמ“ש דוד המע”ה – “בונה ירושלם ד' נדחי ישראל יכנס”, באותה שעה יהי' "מעודד ענוים ד' " אלה ישראל, “משפיל רשעים עדי ארץ” אלה שברחו מישראל ומאסו באמונתם ובחבורתם.
ולכך עמדו ותקנו לנו אשר בסיימנו את המצוה של ארבעת המינים, למען נשריש בלבנו את הרעיון הזה, להתחבר בחבורות קדש, כי לולא זאת אנו מסכנים את קיומנו, נקום ונעשה מעשה בפעל לאמץ אמונתנו בלבנו, כי תבוא העת המאושרת, אשר נראה ברוממות ישראל, וכי הרשעים הגאיונים שלא אבו להתחבר בחבורות קדש יושפלו עדי ארץ עד שאול תחתית. (זהו מלבד כונות גבוהות עפ“י סודות הזהר שהי' לנביאים ב”חבוט" ערבה).