אור ברסלב
סוד קיומנו או המחנך פרק ט. › ארבעת המינים

סוד קיומנו או המחנך· רבי בן ציון אלפס

פרק ט. · ארבעת המינים

הושענא רבה

לזכרון הדבר הזה אנו מנענעים בסוכות,,ארבעת המינים“, הדבר הוא על שם כל עצמותי וגו'. ה”אתרוג" כנגד הלב, הוא דומה בדמותו ללב, ה“לולב” כנגד שדרת האיש, ביציבת קומתו ובסגולתו “שאין לו אלא “לב אחד” כישראל לאביהם שבשמים”, ה,הדסים" כנגד העינים, עינינו נשואות לשמים, וה“ערבה” בדמות פה וכנגדו. את כל אלה עלינו לקדש לשמים, הלב והעינים הפה והקומה, ובנענענו את “ארבעת המינים” אנו מוכיחים כי פונים אנו עם כל גויתנו אל התורה והתפלה (כי בשעת תורה ותפלה מתגעגע האיש הישראלי), בכח זה נעצרים “רוחות רעות” המסתערות עלינו להשחיתנו, גם “טללים רעים” לא יגעו בנו ונשאר קיימים לעד.

הדבר הזה נכון מאד, אשר כאמר איש – “כל עצמותי תאמרנה ד' מי כמוך” בכל אבריו, הלב העינים הפה וכל קומתו, באותה שעה מסור הוא לשמים לתורה ולעבודה, והוא כדאי בכח זה להתקיים לעד, אך לא הכל מסוגלים לזה, לא כל רעיונות נשגבים כאלה, ואיך יוכלו כל ישראל להגיע למדרגה רמה זו? על זה הפליאה לנו תורתנו עצה, בראשונה בעת שקבלו ישראל את התורה קבלוה בזכות השלום (ויחן שם ישראל), הכל היו כאיש אחד, והשפיעו הגדולים על הקטנים, וככה עלינו לעשות בכל דור ודור, תתאחדנה כל המפלגות, אלה מבעלי הבתים שיש בהם תורה בלי מעשים טובים, בעלי המעשים טובים חסרי תורה, וגם אלה שאין להם לא תורה ולא מעשים טובים, כולם יתאחדו וייסדו להם חבורות קדושות למקרא משנה עין יעקב מנורת המאור, ויקבלו עליהם לרב איש בן תורה ובעל מעשים טובים אשר יבא בכל יום ללמדם שעור, – זהו רמז האגודה (ואגודתו על ארץ יסדה), הלולב יש לו טעם (עץ הלולב מוציא פרי התמר שיש לו טעם) אך לא ריח, הוא כנגד האנשים בעלי מעשים טובים בלי תורה, ההדסים יש להם ריח ולא טעם, והם כנגד אותו בן תורה שאין לו מעשים טובים, הערבה בלי טעם ובלי ריח כנגד היהודים הפשוטים ביותר, כל אלה צריכים להתאגד לתורה ולמעשים טובים. ה“אתרוג” שיש לו טעם וריח הוא כנגד ה“חכם” שיש לו תורה עם מעשים טובים, הוא אינו יכול להתאחד אתם, לשבת תמיד בחברתם, אבל לעמת זה יש לו להתקרב אליהם פעמים אחדות ביום להורותם ולהדריכם בדרך הישרה, ואז יהיו כלם ראויים לברכה, ובזכות זה יוריד לנו השי"ת טל ומטר לברכה ויעצר בעד טללים רעים ורוחות רעות ועם ישראל יהי' חי וקים לעד.

המתקשר איפוא באגודה, אם גם הוא אך ערבה (בלי תורה ובלי מעשים טובים), הוא משיג חשיבות גדולה, וזכות התורה של רבים מועילה לו, לקדש את רגשותיו ולבצר אמונתו, ועולה עד כמעט למעלת ה“אתרוג”, כי כשם שאין לברך בלי “אתרוג” כן אין לברך בלי “ערבה”. ואולם, אלה שאינם חפצים להאגד באגודה, כל מין מהשלשה נשאר במדרגה איזו שהיא, שהרי כל אחד יש לו מעלתו, זה הטעם וזה הריח, ואף כי האתרוג שיש לו שני הדברים, אך הערבה שאין לה לא טעם ולא ריח ויכלה להיות מאושרה אילו התקרבה אל האגודה, אם היא בורחת ממנה היא מוכיחה על השחתתה שאין תקוה ממנה, כי סוף כל סוף מדיני הוא האדם בטבע ולא יוכל להיות אדם בודד, וכשאינו מתקשר בחבורות קדושות, הוא נגרר אחרי חבורות מסוכנות, והרעה ממהרת להתדבק (ילפינן ממקלקלתא), והוא נגמר להיות אומלל לנצח בזמן קצר, כי ליצנות ומינות מרעילים את הנשמה כמ“ש שלמה המלך ע”ה – “הולך את חכמים יחכם ורועה כסילים ירוע”.

תוכן העניינים

סוד קיומנו או המחנך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה