אור ברסלב
סוד קיומנו או המחנך פרק ו. › תשעה באב

סוד קיומנו או המחנך· רבי בן ציון אלפס

פרק ו. · תשעה באב

שבת חזון

יום זה הוא יום צרה ביותר, בלילה השייך לו מאסו ישראל הקדושה ובכו בכיה של חנם, ונקבע היום הזה לבכיה לדורות, כי מגלגלין חובה ליום חייב, ביום זה נשרף בית המקדש הראשון והשני ונלדה העיר הגדולה ביתר ונהרגו אלפים ורבבות מישראל, ביום זה חרש טורנוסרופוס הרשע את מקום המקדש ונתקיים בו – “ציון שדה תחרש”, בתשעה באב גורשו מספרד אלפים ורבבות מישראל עם נשיהם וטפם ולא נתנו להם לקחת מרכושם והונם מאומה, ולכך מוטל חוב קדוש על כל אדם מישראל, אנשים ונשים, להתענות כל היום. ומפסיקים מערב תשעה באב קודם שקיעת החמה, ואסור בנעילת נעל וסנדל כמו ביום הכפורים.

את האבדות שאבדנו ביום זה אין לתאר עד מה גדלו ורבו, נשרף היכל נהדר כזה (בית המקדש), נחרבה עיר ה[–]21 שכזו אשר היתה “יפה נוף, משוש כל הארץ”, אפילו האנשים הישרים בין אומות העולם בכו לחורבן היכל אדיר זה שהי' אדיר וקדוש בעיני הכל.

האנשים היותר גבוהים בישראל, הנביאים התנאים הסנהדרין צדיקים וחסידים, הם בכו מתוך רגש יותר גבוה, נשרף מרכז יקר כזה, אשר אחד את לבבות כל העם! מי יכול לתאר את העובדא המרהיבה, כשהיו מתאספים כל ישראל בימי הרגל למרכז זה? כמה נביאים, כמה תנאים, חכמים, נבונים, צדיקים ואנשי מעשה, נמצאו בישראל (עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה), אשר בהתאסף כל העם בירושלם, למדו איש איש מחברו, ידיעות נשגבות בתורה ובכל החכמות, וראו איש איש בחברו כמה מדות טובות והנהגות טובות? אילו היינו הולכים בדרך התורה היינו מפיצים בהמשך הזמן אור מבהיק על פני תבל, אשר הכל היו מכירים את האמת והינו זוכים אל “וגר זאב עם כבש וגו'” ולאושר עוד יותר נשגב שמבט עינינו איננו יכול להשיגו ואך לפני השי"ת הוא גלוי, והנה הכל הלך לטמיון בשל חורבן הבית וגלות ישראל.

חכמינו ז“ל סומכים זה על מקרא קצר (ירמי' יג. יז): “ואם לא תשמעוה במסתרים תבכה נפשי” – מקום יש להב”ה ומסתרים שמו, ישנה מעלה נשגבה אשר בשם “מסתרים” תקרא, ז“א, שהיא נעלמה ונסתרת מהחוש האנושי וגלויה אך לפני הב”ה, “מפני גוה” – מפני גאותן של ישראל שניטלה מהם, מפני המעלה הרמה שיכלו ישראל להגיע לה בשבתם בארצם ובהתנהלם בדרך התורה, כמו שהכתוב מרמז בקצר מלים – והתהלכתי בתוככם (ויקרא כו, יב) ובארו חז“ל – אטייל עמכם בגן עדן, ז”א, שהיינו חיים חיי גן עדן, על זה בוכה הב"ה כביכול22.

הערה זו לבדה מספיקה (למי שיש לו מוח בקדקדו) להיות נזהר באבלות היום, ביום זה יש לאדם להיות בודד, לא לבוא בחברת אנשים (ישב בדד וידום), למען לא יסיח דעתו מהאבלות23, ופשיטא לא להרשות לעצמו צחוק וקלות ראש, וכל המתאבל על ירושלם זוכה ורואה בשמחתה.

תוכן העניינים

סוד קיומנו או המחנך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה