אור ברסלב
סוד קיומנו או המחנך פרק ו. › שבת חזון

סוד קיומנו או המחנך· רבי בן ציון אלפס

פרק ו. · שבת חזון

ימי אבל

השבת שלפני “תשעה באב” נקרא “שבת חזון” על שם הפטרת “חזון ישעי'” שקוראים בו.

שושנה – מדוע אמא, אומר הנביא בתחלה “חדש ושבת” קרוא מקרא, ואח"כ, אומר “חדשיכם ומועדיכם”?

– גם לי יש לשאל, אומר שלמה’לה אחי שושנה, מדוע אמר הנביא, וכי תבאו לראות פני מי בקש זאת “מידכם” רמוס חצרי, יותר נכון הי' אילו אמר “מכם” או “מרגליכם”, כי אין רומסים בידים כי אם ברגלים?

אמא – בראשונה אשיב על השאלה הראשונה: ימי החגים הוקדשו, לעזוב בהם את הבלי הזמן ולהתקדש בעבודת השם, ויש בהם שני ענינים אשר עמדו עליהם חז“ל מתוך הכתובים, במקום אחד אומר הכתוב – עצרת “לד' אלקיך”, ובמקום אחר אומר – עצרת תהי' “לכם”, מכאן שהיום נחלק לשנים חציו לד' לתפלה ולקריאה בתורה, וחציו לכם למשתה ושמחה ואהבת רעים, אך גם מצות ענג ושמחה זו צריכה להיות בקדושה לשם ד‘, להודות לד’ על הנסים והנפלאות שעשה לנו ביום המועד ולספרם לבני הבית, ולא ח”ו שמחה של הוללות, ולפי זה אומר הנביא – “חדש ושבת” קרוא מקרא, הוא אותו החלק שאנו קוראים “מקרא קדש”, לא אוכל נשוא אותו, כי הוא “און ועצרה”, את המעשה הטוב שאתם עושים כשאתם נעצרים לפני ד' בבית המקדש (ובגולה במקדש מעט), האון והמחשבה הזרה מלוה אותו, כי באים רק לשמוע את “שיר הלוים” (ובגולה את החזן ומשורריו), ולקריאת התורה, יוצאים אל העזרה לשוחח בדברים בטלים. ועכשו, “חדשיכם ומעדיכם”, אותו החלק שאתם מיחדים לצרכיכם למשתה ושמחה, אותו שנאה נפשי לגמרי, כי אין בו לא מחשבה טובה אף לא מעשה טוב, אחר שאין אתם מתענגים לשם ד' כי אם לשמחת כרסכם.

ובנוגע להשאלה השניה – הנה דמות תבניתו של האדם מלמדת אותו איך להתנהג, כל בעלי החיים בראם השי“ת להיות הולכים על ארבע, יען שהכרס הלב והמוח מחשבה אחת להם איך למלא כרסם, ואולם האדם הוא נברא בקומה זקופה, ללמדו דעת שיתנהג כמו שנאמר על אדון הנביאים, “איש האלקים”, היינו, מחציו ולמטה יהי' “איש” לאכול ולשתות ולהשלים צרכי הגוף, ומחציו ולמעלה, הם הלב והמוח, יחשוב מחשבות קדושות בעניני הנפש האלקית. אך בשעה שהאדם יורד ממדרגתו ומעסיק לבו ומחו לצרי כרסו ותאותיו, הרי הוא כשאר בעלי חיים הולכי על ארבע. ולכך – האדם השלם כשהי' בא לבית המקדש (או למקדש מעט) היתה תפלתו העקרית שיתקדש שם שמים כמוש אנו מתפללים: “יתגדל ותקדש שמי' רבה”, “ובכן תן פחדך וכו' וייראוך כל המעשים וישתחוו לך כל הברואים וכו' ותמלוך אתה ד' לבדך וכו'”, ואח”כ הי' מתפלל “בספר חיים ופרנסה טובה”, אבל האדם היורד ממדרגתו עיקר תפלתו היא אך על צרכי הגוף, שיהי' להם עושר וכבוד ויוכלו להתנהג בלוקסוס ומודה, על אנשים כאלה ממליץ הנביא שהם באים לבית המקדש כמהלכי ארבע, שגם הלב והמוח שקועים בהבלי הזמן, ולכך אמר מי בקש זאת “מידכם” רמוס חצרי, כי אתם רומסים גם עם “ידיכם” את רצפת בית המקדש, וזה מוסר השכל ומליצה נפלאה19.

– עוד רעיון אחד שמעתי פעם בדברי הפטורה זו מדרשן גדול, אומרת אם שושנה, – אנו רואים שהב"ה נתן דעת לכמה בעלי חיים אשר יכירו טובה למיטיב עמהם, למשל הכלב הוא נאמן לבעליו, ועל הארי מספרים, שפעם אחת תפשו שודד והוציאו דינו להשליכו אל הארי בזירה, וכשהשקיף עליו הארי כרע על ברכיו והביט עליו בידידות, התפלאו האנשים “וחשבו שהשודד הוא מכשף, וספר להם השודד, כי תעה פעם ביער עבות, ושמע אנחות יוצאות ממערה, נגש אל המערה וראה שם ארי נאנח ומסתכל עליו בעינים מבקשות ומראה לו את כף רגלו, הביט בכף וראה שנתחב בה קוץ, הוציא את הקוץ וחבש את רגלו, ועתה הכיר בו הארי ומראה לו הכרת טובה, ושחררו את השודד. וזה מה שמוכיח הנביא אותנו לאמר: “ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו ואילו ישראל לא ידע”20 – בשעה שיורד האדם מדרך התורה הוא נעשה גרוע מכל חי! ולפיכך עלינו להרגיל נפשנו להיות מכירי טובה, להוקיר כל איש, כי אי אפשר לאדם להולד מבלי אדם ולא לחיות באין אדם (וגם לא למות בלעדי איש), ופשיטא בלי הורים, כי מי אשר הרבה להיטיב לי במדה שהיטיבו לי הורי? ובכח רגש זה באים אל ההרגש האמתי לאהוב את השי”ת ולשמוע בקול תורתו, כי הוא נותן לנו חיים וכח לעשות חיל ומכין לנו כל טוב.

וכשמתנהל האדם בדרך התורה והמצוה בשבתו בביתו ובלכתו בדרך ובשכבו ובקומו, הוא זוכה אשר כל הבריאה גם החיות הטורפות, לא רק שהם כפופים לו, אבל הם כפופים גם לבהמתו וקנינו, כמו שמספר התלמוד (תענית) על ר' חנינא בן דוסא, שמוכר עופות שכח על יד ביתו של ר' חנינא כלוב של עופות ונסע לדרכו, מצאה אותם אשת ר' חנינא ואספה אותם לחצרה, הטילו העופות ביצים וישבו עליהן והולידו עופות והי' הדבר לטורח עליהם, יעץ לה ר' חנינא למכרם ולקנות עזים בדמיהם, וכן עשתה, רננו יושבי העיר עליהם שהעזים מקלקלים שדותיהם, והשיב ר' חנינא, אם כדבריכם, יטרפו הזאבים את העזים, ואם שקר תענו בהם, תביא עז עז לפנות ערב זאב בקרני‘, ויהי לפנות ערב, והנה עז עז מביאה זאב בקרני’! לימים שב סוחר העופות והזכיר על אבדתו בתתו סמנים עלי‘, והשיב לו ר’ חנינא עזים במקום עופות.

תוכן העניינים

סוד קיומנו או המחנך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה