אור ברסלב
סוד קיומנו או המחנך פרק ד'. › על שאר המדות

סוד קיומנו או המחנך· רבי בן ציון אלפס

פרק ד'. · על שאר המדות

מדת הכעס

ואומר הרמב"ם בצואתו לבניו:

“אהבו את האמת והצדק ובהם תדבקון כי תצליחו בהם וההצלחה תהי' כבונה על צור החלמיש. שנאו את השקר והעול ואל תתאוו למטעמותיהם כי הוא כבונה על החול וקראו עליו: אמור אל טחי תפל ויפול (הטח כותלו בטיח תפל לא הועיל כי יפול), ולכן, ינעם לכם האמת והצדק שנראה (לכם) שתפסידו בו יותר מן השקר והעול שנראה (לכאורה) שתרויחו בו. וכן אמר החכם במוסרו: “אמת קנה ואל תמכור”. דעו כי האמת והצדק הם תכשיטי הנפש ונותנים גבורה, בטח ונצח לגוף, ולא מצאתי רפואה לרכות הלבב כהרכבת האמת והצדק. לא הבטיחוני אחוזת מרעים ועשתרות קרנים ושלח ושריון ככובע האמת ומגן הצדק. והי' ביום הנחילי אתכם את אשר הנחילני הבורא, אנחילכם הנאמנות אשר בו הקנני הבורא החיל הזה. כי במקלי עברתי להרויח לחם התמיד ונסכו, והנה ברכני ד' עד כה. והנאמנות הכניסתני במקום שלא הכניסוני קרובי, וירשתי מה שלא הורישוני אבותי, והמשילתני על גדולים וטובים ממני והצלחתי והועלתי לי ולזולתי”.

“אל תשקצו את נפשותיכם במחלוקת המכלה הגוף והנפש והממון ומה נשאר עוד. נביאים נבאו וחכמים חכמו ופילוסופים חפשו ויספו לספר רעת המחלקת ולא הגיעו לתכליתה, לכן, שנאו אותה ונוסו מפניה, והתרחקו מכל אוהביה וגואליה ורעיה. וגם אל כל שאר בשרכם אוהב מדנים התנכרו ורחקו קרבתו פן תספו בכל חטאתו”.

“התפארו ב”סבל" כי היא הגבורה הישרה והנצחון האמתי, כי בבקשכם הנקמה שמא לא תשיגוה ותחליאו לבכם בתוחלת ממושכה, ושמא תוסיפו על בשתכם חרפה כגולל אבן (אשר) אליו תשוב, ואם תשיגוה הנה חטאתם לד', ודעו את אשר תמצא אתכם, שנאה, לב נוקם, בלבול השכל, טרוד שנה, בלבול פעולה. לכן תכירו מעלת הסבל12 והייתם קדושים בעיני אויביכם, והתקדשתם ויתחרטו מזיקיכם, ותגדל נפשכם בעיניהם, וישובו וייטיבו לכם אם הם אנשי לבב, ואם הם אנשי בליעל יכאבו ויצר להם על אשר לא תתחברו עמהם לעשות כמוהם, ותמלכו עליהם בכתר המוסר".

(וראיתי ב“אוצר התורה מעשה אלפס” בנוגע למדות:)

– “וישראל13 אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקונים הוא לו”, ויש לשאל אם כן הי' לו לאהוב את בנימין עוד יותר, ולזאת תרגם אונקלוס: “בן זקונים”, – בר חכים, שכל תורתו שלמד יעקב בבית מדרשם של שם ועבר מסר ליוסף. דבר זה מלמדנו לדעת, כי מעלתו הנשאה של יוסף במדות, אם בעדו ואם בכדי להדריך את אחיו בהן, כמו שאנו רואים, שבמקום שהוצרך לגדל לבב להיות רועה לאחיו הגדולים, מצא לו את האמץ לזה, ובמקום שהוצרך לענוה ידע לאחוז בה לשרת את אחיו בני השפחות, ומכאן אנו יודעים שבכל המדות כמו אהבה ושנאה רחמים ואכזריות ידע היטב מתי להשתמש בזו ומתי בשכנגדה, כמו שבעל בית מרקחת יודע להשתמש בסם או ירק פלוני למחלה זו ובשאר לאחרת – מעלתו זו לא באה לו מאליה מתוך שתיה קרה. קוצים גדלים מאליהם, ז“א רעיונות של הבל עולים מאליהם בראש, ואולם תבואה אינה גדלה מאליה, אך יש לחרוש ולזרוע זרעים, ואחרי זה אם יורד המטר התבואה גדלה, וכן מי החפץ לקשט את לבו במדות טובות, עליו לסקל מתוכו את האבנים, כעס, אכזריות, קנאה, שנאה, ולרכך את הלב אשר ישוב ללב בשר, ולזרוע בו זרע אמת, זרע של רחמים ענוה ותמימות, ועל זריעה זו להרעיף מטר, היא התורה המשולה לטל ומטר (יערוף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי) ואז גדלות ועולות מדות יקרות. דבר זה באה התורה ללמדנו, מאין לקח לו יוסף את מדתו הנשאה להיות “רועה את אחיו בצאן”, ז”א להנהיג את אחיו במדת הצאן (ולפיכך לא אמר רועה את הצאן עם אחיו), במה שהן מעשרות את בעליהן ואך טובה יקבל האדם ממנה, מאין לקח זה? כי בן זקונים הי' לאביו, כל הרכוש של אבנים טובות ויקרות שקבל יעקב בבית מדרשם של שם ועבר מסר ליוסף, הוא שפך לו כמו שאומרים זהב לתוך גרונו ומזה צמח אציל כיוסף, כמו שאנו רואים, שבעת שטולטל יוסף למצרים, ביון ערות הארץ, שאדם אחר במקומו הי' נטבע ברפש וטיט יון זה, הוא יצא נקי משם כטבעת זהב.

תוכן העניינים

סוד קיומנו או המחנך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה