אור ברסלב
סוד קיומנו או המחנך פרק ד'. › מדת הכעס

סוד קיומנו או המחנך· רבי בן ציון אלפס

פרק ד'. · מדת הכעס

מדת הגאוה

הכעס הוא מדה מגונה מאד, הוא מביא לכל עבירות שבעולם, כמ“ש חז”ל, כל הכועס כל מיני גיהנם שולטים בו, כי בשעת כעסו הרי הוא כשכור שאבדה לו דעתו. אמר לו אליהו הנביא לאחד מחכמי התלמוד – לא תרתח ולא תחטא, לא תרוי (לא תשתכרי ביין) ולא תחטא, הנה דימה הכעס לשכרות. ואמרו חז“ל על הכתוב – לא יהי' בך אל זר, איזהו אל זר שהוא בגופו של אדם הוי אומר, זה יצה”ר של כעס! כשלא יהי' בך הכעס הזה לא תבא להשתחוות לאל נכר.

אספרה לך מעשה מחיים בן הישיבה החרוץ (הנודע לקוראי “מעשה אלפס”), עד היכן העלה את נפשו למדת “הוי קשה לכעוס ונוח לרצות”, פעם אחת התנפל עליו בן אדם אחד באמצע הרחוב בחרופים והכאות, בדמותו על פי פרצוף פניו, כי הוא פלוני שונאו, אז פנה אליו חיים בקור רוח ושאלו: “אם אתה נרגז עלי כל כך בטח אתה מכיר אותי, הגידה לי איפוא אחי מה שמי”? – פייבקה שמך, ענה המכה. – לך לשלום, השיב לו חיים, שמי חיים ולא פייבקה! ועתה שימי אל לב, כמה צער חשך לו חיים בסבלנותו? אילו הי' בא לכלל כעס, הי' משיב חרפה אל חיק מחרפו וקורא לשוטר, ואז הי' השני נענש בישיבה ב“חדר” לחדש ימים, ובטח היו אשתו ובניו מתנפלים על חיים לאמר – שודד, מה עשית? הושבת את בעלי ואבינו בחדר, קום ותן לנו אוכל! והי' חיים נאלץ עוד לשחד את שר בית הסהר לשחרר את האיש… ואולם בעזרת סבלנותו יצא מכל העסק הזה שלם ועוד הי' לכבוד ולתהלה בפי כל.

אך איך הגיע לסבלנות כזו? זה הי', כמו שהוא בעצמו ספר, על פי מעשה שקרה לו.

בטוב לבו ערב חיים בעד שכנו הסנדלר למלוה להלוות לו שלשים כסף על שלשה חדשים, כמובן הגיע זמן הפרעון והלוה לא שלם, והוכרח חיים לשלם. הבטיחו הסנדלר לשלם לו שקל לשבוע, ועברו כמובן כמה ירחים והמבטיח לא הכניס פרוטה אחת. אמר לו חיים: ממה נפשך, אם יש לך עבודה הרי אתה משתכר ומדוע לא תשלם לי? ואם אין לך עבודה, עשה לי עתה זוג נעלים ותנכה לי ארבעה שקלים מהחשבון, ולאחר חדש תעשה גם לאשתי זוג נעלים, וכן בעד חמותי, עד שבמשך שנה אחת תפרע את כל החוב. על זה השיב לו הסנדלר: ומאין אקח על החומר בשביל הנעלים? אמר לו חיים: טוב, אני אתן לך שני שקלים בעד החומר ושני שקלים שכר עבודה תנכה, נתרצה הסנדלר וחיים נתן לו שני שקלים כמו שאמר. חיים חכה שבוע, חדש, להביא לו את הנעלים, ולבסוף נודע לו, כי בחומר שקנה הסנדלר בעד כספו עשה נעלים לאחרים, התרגז חיים והלך לבית שכנו להתקוטט עמו, אך לפני פתחו את הדלת נמלך בדעתו ואמר: מה ארויח אם אתקוטט עם הסנדלר? אולי יקבל את חרופי ולא יענה לי ופעם אחרת לא אוכל עוד לבוא אליו והנה אפסיד חובי… ולכך, פתח הדלת בנחת ודבר בנחת עם שכנו – מה יהי' הסוף אחי מעניננו? האם נאה כך, לשלם רעה תחת טובה? וסוף דבר הי‘, שלאחרי הליכה וחזרה כעשר פעמים, עשה לו הסנדלר זוג אחד של נעלים וחסל. כשראה חיים את פרי סבלנותו ממעשה זה, נטל על עצמו להתנהל בסבלנות בכל מקרה שיזדמן לידו, וכשהתנפל עליו אחד פתאם, חשב בדעתו: שמא מנסני פלוני להכירני, כמ“ש חז”ל, בשלשה דברים אדם ניכר בכוסו בכיסו ו“בכעסו”, וככה הגיע למעלת – “קשה לכעוס ונוח לרצות חסיד”! 11 ועל ידי מדה זו נשאר בבריאותו ובכבודו והאריך ימים ומצא חן ושכל טוב בעיני א’ ואדם כמשחז“ל – מי שאינו כועס הב”ה אוהבו.

תוכן העניינים

סוד קיומנו או המחנך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה