סוד קיומנו או המחנך· רבי בן ציון אלפס
פרק ד'. · בענין המדות
ג' יודנפרינד – בהגיעי לענין המדות אשר למענן ניתנה מסכת “אבות” לא אוכל בתי היקרה מבלי להטיף לך דברים אחדים בנוגע להן. הנביא ירמי' אמר – נירו לכם ניר ואל תזרעו אל קוצים, החפץ לזרוע גרעיני תבואה עליו לנקות בתחלה את האדמה מקוצים ואחר כך יזרע, כי הקוצים הללו מוצצים את לשד האדמה ואינם מניחים לתבואה לצמוח כראוי, וכן האדם, לא יוכל לשתול בקרב נפשו ובלבו מדות טובות כל זמן שלא יבער אחרי המדות הרעות, למשל, אם אינו מגרש מדת השקר מלבו, הרי הוא איש אומלל, אין אדם מאמין לו אפילו בשעה שהוא דובר אמת, כמ“ש חז”ל – זהו עונשו של בדאי (גם בעולם הזה) שאפילו אומר אמת אין מאמינים אותו, וכן הדבר בגבה־לב שאין אדם סובלו, כמ“ש חז”ל – האי מאן דיהיר אפילו על אנשי ביתי' לא מתקבל, ופשיטא במי שהוא כעסן שאין מי שיסבול אותו ובעצמו מקצר את ימיו, הוא מרתיח את דמיו ולבו מתחלש עליו, ושום דבר אינו עולה בידיו, כמ“ש חז”ל – רגזן לא עלתה בידו אלא רגזנותו, ולפיכך – חובה על האדם להתרגל לגרש ממנו את מדותיו הרעות ולהרגיל עצמו במדות טובות, וזה כל חנוכו, להיות אדם בעצם ולא חיה בצורת אדם, ורוצה אני להציע לך למענך ולמען כל מי אשר תוכלי להשפיע עליו, אופנים קלים איך לשרש מן הלב את המדות הרעות, ואחל במדת הגאוה שהיא האם לכל המדות הרעות.