אור ברסלב
סוד קיומנו או המחנך פרק ד'. › ימי הספירה

סוד קיומנו או המחנך· רבי בן ציון אלפס

פרק ד'. · ימי הספירה

פרק ד'.

הימים של ספירה הם ימי צער ועצב, כי ב17 ימים בהם (מר“ח אייר עד ל”ג בעומר), מתו עשרים וארבעה אלף תלמידים שהיו לו להתנא הגדול ר' עקיבא (הם טמונים בעיה"ק טבריא). בימים אלו אסור להסתפר ולעשות נשואין משום אבל על האבדה הגדולה הזאת. בימי הספירה יש לאדם לטהר את עצמו ממדות רעות ולשתול בלבו כנגדן מדות טובות. דרך ארץ (מדות טובות) קדמה לתורה, כי למתן תורה יש לבוא בלב טהור וטוב, לאהוב כל אדם כנפשו ולבקש טובתו, ולפיכך סופרים הימים האלה, כאשר ימנה הטמא ימי טהרה לפני טהרתו.

בין תלמידי ר' עקיבא אלה שנפטרו היו תלמידים שלא נתנו כבוד זה בזה במדה הראוי' לאנשים גדולים כמותם, ולפיכך בעידן ריתחא, בימי מלחמת ביתר שאז מענישים בשמים גם על מצות־עשה, נפקד עליהם עונם, ועם החוטאים נענשו גם הטובים, בעבור שלא מיחו בהם כראוי, ולא עוד אלא שנענשו באותם הימים שישראל צריך שיהי' להם לב אחד, כמו שהי' בעת קבלת התורה, כמו שנאמר – ויחן שם ישראל נגד ההר, חנו כאיש אחד בלב אחד.

ולפי שגם אנו הננו מנוגעים במחלה זו של “שנאת חנם”, שהרי בעבור זה חרב בית מקדשנו וגלינו מארצנו, עלינו להיות בצער בימים אלו, לזכּור להיטיב מעשינו, להיות אוהב את המקום אוהב את הבריות כמו שהיו ישראל ביום גשתם אל הר סיני, ונזכה אשר ישוב בית המקדש ויבנה לנו.

בששת השבתות שבין חג הפסח לחג השבועות גומרים ששת פרקי “אבות” המלאים מוסר השכל והדרכה במדות טובות.

בנוהג שבעולם, מיד בהגיע האביב (חדש מאי), משתדל כל אחד בכל מאמציו לקבוע לו מושב במקום אויר זך (דאציע באידיש), האויר הרענן מועיל הרבה לבריאות, הוא מזכך את המוח ומטהר את הדמים, ויחד עם המזון הטוב מזין את הגוף לשנה שלמה.

חכמינו ז“ל שהיו רופאי הנפשות, ידעו, שהחדש וחצי הללו שבין פסח לעצרת, שבהם הורעש העולם מהנפלאות הגדולות של “יציאת מצרים” ו”מתן התורה", הימים הללו הם “ימי אביב” בעד הנפש, ולפיכך תקנו לנו בשבילם מזון נפשי מעולה, ללמוד בכל שבת פרק אחד מהמדות היקרות שבמסכת “אבות” ומזון זה יזכך את המוח ויטהר את הדם (שלא יטה לתאוות מגונות) ויתן בלבנו תשוקה לחיות כל השנה “חיים של אהבת תורה ויראת שמים”.

אך כשם שישיבה במאוירה מתוך רעבון איננה מספיקה את הבריאות המקווה, כן אמירה יבשה של מילי דאבות, אם לא ישיתו לב אל התוכן הזך שבהן שיהי' באמת “ותורתך בתוך מעי” אין בכחה להבריא את הנפש, ולפיכך לא ניתן ה“פרק” ל“הגיד” אותו כי אם “ללמדו”, עד אשר דבריו הקדושים ישקו את העצמות היבשות, ואז נהי' בטוחים ממומי הנפש, שהאביב והקיץ עלולים לפגמה בהם, כמו שאומר הנביא (ישעי' ה, יב) והי' כנור ונבל תוף וחליל ויין משתיהם ואת פעל ד' לא יביטו ומעשה ידיו לא ראו, לכן גלה עמי מבלי הדעת, ממה אנו סובלים עד היום.

ולפי שפרקי אבות הם רפאות־תעלה יקרה להנפש, תקנו חכמים לחזור עליהם ארבע פעמים במשך הקיץ, לזכור בהם תמיד. וגם כשהולכים לטייל קצת עם הבנים יש לשננם להם, כמו שנאמר – ושננתם לבניך ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך, ובזה נזכה אל – למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה בארצנו הקדושה, כימי השמים, חיי שמים, על הארץ, בעולם הזה, ע"ד – עולמך תראה בחייך, אמן.

תוכן העניינים

סוד קיומנו או המחנך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה