סוד קיומנו או המחנך· רבי בן ציון אלפס
פרק ג'. · ליל הסדר
כל משפטי ה“סדר” של פסח בליל ט“ו בניסן, כמו שהם מבוארים ב”הגדה", אכילת מצה ומרור וארבעה כוסות ואמירת “הגדה”, הנשים מחויבות בהם כאנשים, שאף הן היו באותו הנס של יציאת מצרים, אם אינן מבינות בעברית רשאות הן להגיד בשפה שהן מבינות.
שושנה – שמעתי לשכננו שבאר לבניו שהסדר של פסח איננו רק סדר לליל הפסח לבד כי אם לכל השנה כלה, איך יסדר לו האדם הישראלי את חייו, כי בשעה שהיינו “עבדים” לא היינו ברשותנו כי אם תלויים ברצון ה“אדון”, אבל עכשו שיצאנו לחרות מידיו, סודר לנו סדר חיים ראוי לבני חורין, ולפי זה, כל עניני הסדר ושל זבח הפסח רומזים לסדר חיים לימי כל השנה, והייתי חפצה להבין זה.
אמא – הרבה מזה מבואר במעשה אלפס ופרי הגפן (פ' וארא בא), הסימן דצ“ך עד”ש באח“ב מבואר שם באופן פלאי, ויש שמבואר בתחנת מ”א (עמוד קמז) אך דבר אחד שחסר שם אבאר לך: במצות זבח הפסח יש לאו של – “אל תאכלו ממנו נא”, לא לאכל את הפסח כשלא נגמרה צליתו, דבר זה מורה, שכל מה שהיהודי עושה, עליו לראות שיהי' מעשה שלם, למשל, אדם מישראל מתלמד להיות רופא, עליו ללמוד היטב את מלאכת הרפואה, שאם לא כן, הרי הוא רוצח נפשות, את מתלמדת להיות תופרת, תלמדי את המלאכה על בוריה, את לומדת להיות בונה בית בישראל, עליך ללמוד את כל הדינים השייכים לאשה ישראלית, וכל הדברים הנוגעים לבית בישראל6. ובכלל אם בא אדם להיות יהודי, עליו להיות יהודי תמים, אם הוא יהודי בשעה שהוא עומד בבית הכנסת וקורא “ד' אחד” בקול רם, ובחיים ובשוק לא יעזוב אפילו שכר מועט, ואינו מסתלק אפילו מהנאה פעוטה, בשביל השם, ז"א, לעבוד בבית הכנסת לד' ובשוק בחיים לטבע לעגל – הה, לא זו יהדות! – היהדות שבאה להנחיל חופש ואושר דעת א' וגאולת עולם לכל העולם, היא – אם בחיים בשוק ובכל פינות שאנו פונים הננו תמים עם ד' אלקינו ובוטחים בו, ורק זו – היא קבלת עול מלכות שמים שלמה! 7 זה הכלל – כל שאינו מבושל ואפוי די אין כאן כי אם כאב בטן!
וישנם דברים רבים שיש לשאול בסדר של פסח והם מבוארים בשלשת ההגדות “מעשה אלפס” דפוס מץ, עטשטין, ורוזנקרנץ.
ליל הסדר קדוש מאד לישראל, בו נעשו נסים רבים לעם (כמבואר בפסקת “אז רוב נסים הפלאת בלילה”), בזכות אברהם אבינו שמסר נפשו בחציו הראשון של ליל זה על כבוד קדושת השי"ת, ברדפו את ארבעת המלכים (אמרפל וחבריו), כמבואר בהגדה: “גר צדק נצחתו” – הנחלת נצחון לאברהם, “כנחלק לו לילה” – בעת אשר חלקת הלילה למענו, ועשית לו נסים בחצי הראשון את החצי השני השארת לבניו במצרים והרבית עמהם נפלאותיך.
שושנה – ספרה אמי ספור נאה מהתנ"ך מה שקרה בליל הסדר כמו שהיה אבא רגיל לספר.
אמא – בימי הבית הראשון (בזמן חזקיהו מלך יהודה) בא סנחריב מלך אשור והחריב כמה ערים בארץ ישראל, ונתן את דעתו ולבו על ירושלם, הוא בקש להוציא את ישראל מארץ יהודה ולהביאם אשורה, ושלח את רבשקה שר צבאו להסית את ישראל לשמוע בקולו. ורבשקה קרא בקול: על מי תבטחו לכם? האם על חזקיהו מלככם החלש? התערבו נא עם אדוני, הוא ישלח לכם אלפים סוסים, האם יש לכם רוכבים להושיב עליהם? ואם באלקיכם תבטחו – הנה אדוני החריב כמה ארצות, האם יכלו אלהי הארצות ההן להושיע?
רבים מרפויי האמונה בקשו להכנע לו מרוב פחד, אך חזקיהו הצדיק בטח באלקיו ולא שעה אל סנחריב, הוא אמר, מבטחם של ישראל אינו תלוי בכחות טבעיים בחרב וחנית, שקר הסוס לתשועה וברוב חילו לא ימלט, נשקנו הן, התורה והמצוה, כשיש “רוממות אל בגרונם” של ישראל, אז “חרב פיפיות בידם”! הוא השתדל על ישראל אשר יתנו את לבם אל התורה והתפלה, הוא נעץ חרב בבית המדרש להורות, שבשעה שחרב האויב מעופפת על פנינו, עלינו לחדד את נשקנו נשק התורה, ובו ננצח, וכן הי':
בערב הפסח צר סנחריב על ירושלם בעם רב כחול הים, אשר מאה ושמנים וחמשה אלף היו רק פקידים על החיל הזה. הם נועצו ביניהם איך לעשות, אם להריע על מבצרי בת־יהודה תיכף להפיל חומתה אם לחכות, אז אמר להם אחד השרים, טוב טוב לנו לנוח הלילה, ולמחר – כל אחד מאתנו יסיע אבן מן החומה וישליכה אל תוך העיר והעיר תשוב לגל של אבנים!
הגעו בעצמכן עכשו, את מצבם של ישראל, אם אויב כביר כזה צר על העיר! ההמון הי' נבהל מאד, אך המלך חזקיהו והצדיקים אדירי האמונה, חזקו את לבבו בד' ואמצו את רוחו לאמר: “אחים! נשכח נא בכל, הן עלינו להקריב את הפסח ולערוך את ה”סדר“, נעשה אנחנו את שלנו, והב”ה יעשה את שלו“! וכן הי' – הם הקריבו את קרבן הפסח וערכו את הסדר ושוררו הלל ברוב שמחה, והשי”ת עשה את שלו – הוא קרא את כל מלאכי המרום ואמר להם: “ראו בני החביבים, עד כמה חביבים מצותי עליהם, עד ששכחו בכל הפחד שהקיפם וכל מחשבותיהם נתונות במצות פי!” באותה שעה פתחו מלאכי השרת את פיהם והתחילו לשורר בקול נעים ואדיר: “מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ”! והשי"ת פקח את אזני צבא סנחריב לשמוע את קול מנגינת מלאכי המרום, ויצתה נשמתם מרוב נעימת המנגינה הנפלאה, ונשארו כלם פגרים מתים, כמו שכתוב – ויצא מלאך ד' ויך במחנה אשור מאה ושמונים וחמשה אלף וישכימו בבקר והנה כלם פגרים מתים (מלכים ב, יט, לה), וסנחריב לבדו עם עשרה אנשים נמלטו בעוד נפשם באפם, ובבואו הביתה התנפלו עליו בניו וימיתוהו בחרב.
כשהשלימה אם שושנה את הספור, פתחו חברותיה את פיהן ותשוררנה לאמר – מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ! ומרוב התפעלות נמשכה שירתן כחצי שעה.
– אתן רואות חביבות? סימה אם שושנה, כשישראל שומרים את התורה, אין להם לפחוד מהאויב הכי נורא בעולם! כמ"ש (תהלים פא) – לו עמי שומע לי ישראל בדרכי יהלכו, כמעט אויביהם אכניע ועל צריהם אשיב ידי!
אין לנו להתפלל מפלה על אויבינו, עלינו להתפלל תפלת ראש־השנה: “ובכן תן פחדך וכו' ויראוך כל המעשים כו' ויעשו כלם אגדה אחת לעשות רצונך בלבב שלם, יכירו וידעו כל יושבי תבל כי לך תכרע כל ברך וכו'”, אם אך יכירו אויבינו את ההבדל בינינו לבינם, גם מלאך רע בעל כרחו ישורר: “ישראל גוי אחד בארץ”!