אור ברסלב
סדרי טהרה הלכות נדה › סימן קצא

סדרי טהרה· רבי אלחנן אשכנזי

הלכות נדה · סימן קצא

סימן קצ

ס"ק א

על שפת הספל. כ' בש"ך ס"ק ב' וק"ו אם שותת תוך הספל עכ"ל ר"ל דלא מבעיא אם שותת מתחלה לתוך הספל דאיכא למיחש הואיל ומ"ר מרובים ודחק ליה עלמא והדרו מ"ר למקור אלא אפי' שאינה שותתת אלא לבסוף על שפת הספל ומעיקרא היתה מקלחת רק לבסוף שנתמעטו מ"ר עד שאינן יוצאים בזינוק אפ"ה חיישינן דלמא בתר דתמו מיא אתא דם כיון דאיכא תרתי לריעותא דעומדת ושותתת לבסוף וכ"כ הב"ח על הטור והפרישה כתב דהרבותא היא דאם היתה שותתת על שפת הספל ונמצא דם תוך הספל לחוד אפ"ה טמאה אע"ג דאלו היתה מקלחת ויושבת על שפת הספל ונמצא דם תוך הספל לחוד טהורה אבל בשותתת ועומדת לעולם טמאה ודברי המנ"י על הש"ך לא ידעתי כוונתו:

ס"ק ב

וי"א דאפילו ביושבת. כתב בש"ך דכן מוכח ברש"י ונעלם ממנו דברי המרדכי שכתב להדיא דדעת רש"י אינו כן אלא הא דמסיק דאף לכתחלה קאי נמי ארישא דמתניתין וכבר הרגיש בזה בשו"ת פמ"א ח"א סי' י"ב ומה שהשיג על הב"י שכתב לחלק בין טהרות לבעלה דכתב דאע"ג דמסקינן דר"י לכתחלה קאמר היינו לטהרות אבל לבעלה מחמרינן טפי דז"א אלא דכי היכי דלטהרות לכתחלה אסור ה"ה לבעלה עכ"ד ובאמת שדברי הב"י צ"ע שכתב וז"ל אע"ג דלענין בדיקה מחמרינן לטהרות טפי מלבעלה כדמשמע בפ"ק דנדה שאני התם דמשום גזרת מעל"ע לא שייכי אלא בטהרות מפני כך הוצרכו בדיקה להם אע"ג דלבעלה ל"צ אבל בענין זה יש להחמיר לבעלה דהוי איסור כרת יותר מלטהרות דלית בהו איסור כרת עכ"ל וק' מ"ש דגזרת מעל"ע לא שייכי אלא לטהרות הא גם לבעלה שייך גזרת מעל"ע לענין מקולקלת למנינה דלא ידעינן מתי יתחילו פתחי נדה ואפ"ה לא גזרו לבעלה כלום דקיי"ל דהרואה דם אינה מקולקלת למנינה ומתחילין פתחי נדותה מיום שראתה ול"ח שמא ראתה אתמול וכותלי בית הרחם העמידוה אע"ג דלטהרות חיישינן להכי אלמא דהחמירו בטהרות טפי והנכון בזה כדברי המע"מ (וכ"כ בפרישה סי' ק"צ סעיף מ"ד) שכתב על דברי הב"י דבלאו האי טעמא דגזרת מעל"ע לא שייכי אלא בטהרות יש לחלק דשאני לענין בדיקה דהחמירו טפי בטהרות דקיל הוא שהקילו לענין בדיקה שלא יהא לבו נוקפו ופורש ובזה מיושב נמי שלא החמירו לענין מקולקלת למנינה דבהא נמי שייך לבו נוקפו שאם יראה דמטמאינן למפרע לענין מקולקלת למנינה לבעלה וכ"מ סוגיא שבדף ג' ע"ב דאמרינן דטעמא דשמא משום ביטול פ"ו והלל מפ"ו מי קאמינא לטהרות הוא דקא אמינא מבואר דאלו אמרו דתהוי מקולקלת למנינה לבעלה ודאי דאיכא למיחש לביטול פ"ו וק"ל:

אך דברי הש"ך מגומגמים שכתב דשוה טהרות עם לבעלה דלענין זה דלכתחלה אסורה הן לטהרות והן לבעלה ובדיעבד מותר משום דבש"ס משמע דר"י גבי עד שאינו בדוק מטמא משום כתם ובש"ס מדמה האשה שעושה צרכיה לעד שאינו בדוק ק' הא אכתי ל"ד עד שאינו בדוק להעושה צרכיה ועמדה וראתה דאלו בעד שאינו בדוק אפי' בדיעבד טמא אלא דתולין לא אוכלין ולא שורפין והכא אינה לכתחלה וכבר הרגיש בזה גם בפמ"א:

ועיין במהרש"א דף י"ד במכילתין שהקשה דלא ה"ל לומר לשיטת ר"ח דאי מהתם ה"א דיעבד וכו' דהא למאי דמטמא ר"י משום כתם הוא אפי' דיעבד ותי' דקאמר האי לישנא לשנויי נמי למאי דקס"ד דלא טימא ר"מ אלא משום כתם דהשתא ע"כ ר"י לגמרי מטהר עכ"ד מבואר דבכתם אפי' דיעבד טמא אלא שלפי תי' המהרש"א לק"מ דהא דאמר אי מרישא ה"א דיעבד היינו דרצה נמי לתרץ למאי דס"ד בפ' כה"י אבל לפי המסקנא דהתם דר"מ משום נדה ס"ל י"ל דר"י לא טיהר אלא משום נדה אבל מטמא משום כתם ובסיפא מטהר לגמרי ומעתה לבעלה ולטהרות שוין הן ועיין בתה"א דף קפ"ג ע"א שכתב גם כן דיש להחמיר בבעלה טפי מלטהרות ועיין במ"מ פ"ט דהלכות א"ב דין ל"ו שכתב גם כן לדעת הרמב"ם דיש להחמיר לטהרות טפי מן לבעלה וכן מוכח בגמ' דף ס"ג ע"ב דקאמר צריכא דאי אשמעינן הא ה"א לטהרות יע"ש ובמ"מ פ"ט ד"ד כתב לחד תי' דס"ל להרמב"ם דיש להחמיר לבעלה טפי מלטהרות ע"ש הביאו ב"י סי' קפ"ט ד"ה עוברה וכו' מיהו י"ל דה"ק דהתם לטהרות איתמר ובדיעבד דזה לא שייך לבעלה אבל לכתחלה הכא והכא חוששין וע"ל סי' קצ"ח לענין חציצה וטבילה דמחמרי' טפי לטהרות מלבעלה:

ס"ק ג

טהורה בכל ענין. ומשמע דהיינו בנמצא תוך הספל על המים כדאיתא בש"ס עכ"ל הש"ך ס"ק ו' נראה כוונתו בעומדת ומזנקת ונמצא על שפת הספל דלא מהני ס"ס ומכ"ש דלא מהני בשותתת לגמרי ועומדת אמנם אין לו הכרח ואין בסוגיא שום זכר מזה ונראה דהוכיח כן מכח קו' הב"ח דק' ליה מאי מק' הש"ס ור"י השתא בחד ספקא מטהר בס"ס מבעיא דלמא איצטריך לאשמעינן בס"ס דמטהרים אפילו בעומדת ושותתת א"ו דהמק' הוכיח מדתני מתני' איש ואשה שעשו וכו' ונמצא דם על המים דמיירי במקלחת ונמצא תוך הספל מש"ה תני במתניתין על המים להורות זה דמיירי שנמצא תוך הספל מש"ה מק' שפיר אלא שהטור לא ס"ל דאל"כ למאי הלכתא כתב האי דינא דאיש ואשה שעשו צרכיהן וכמ"ש הב"י והב"ח ואין לתרץ קו' הב"ח דמ"מ מק' שפיר השתא בחד ספקא וכו' ואי דרצה לאשמעינן בעומדת ושותתת דמטהר ר"י בס"ס גם זה לא צריכא דהשתא לר"מ דמטמא בח"ס ואפ"ה מטהר בס"ס אפי' בעומדת ושותתת וע"כ דס"ס הוי כמו תרתי לטיבותא כ"ש ר"י דמטהר בח"ס כיון דאיכא חדא לטיבותא פשיטא דמטהר בס"ס דהוא כמו תרתי לטיבותא ואם כן מה צריך לאשמעינן לר"י הא ליתא דמכל מקום צריך לאשמעינן דאיש ואשה מקרי ס"ס דה"א דהך ספק שמא מאיש כמו דליתא דמי' כמו דס"ל לר"ש שחזקת דמים מן האשה:

ס"ק ד

וכ"ז אם נמצא דם במקרה וכו' אפילו מצאה דם אחר הטלת מ"ר. בתשובת צ"צ סי' צ"ב כתב וז"ל כללא דמלתא לפי הסכמת האחרונים אין להתיר אלא ברגילה למצוא דם תוך מ"ר בתוך הספל וכואב כשהיא מטלת מים אז יש להתיר אפי' ביוצאת דם גם אחר הטלת מ"ר על העד שבודקת בו משום דתלינן לומר דאותו דם שמוצאת על העד לאחר הטלתה הוא מתמצית הדם שמצאה תוך מ"ר דאותו שמצאה תוך מ"ר ודאי לאו דם המקור דאין דרך מקור לצאת עם מ"ר כדפירשתי א"נ בשלא מצאה דם תוך מ"ר תוך הספל אלא שכואב לה הרבה בשעת הטלת מ"ר ממש והיא בודקת קודם הטלת מ"ר ונמצאה נקי' ואחר כך מכנסת מוך נקי מבפנים ומשתנת אבל אם אינה מרגשת כאב בשעת הטלתה ממש אין להתירה אף ע"פ כשמרגשת כאב קודם לכן ואחר כך עכ"ל ולא ידעתי מנ"ל הא להחמיר חומרות האלו ולפענ"ד נראה דאפי' לא מצאה כלל תוך מ"ר אלא מיד אחר הטלת מ"ר מצאה דם ולא היה לה כאב בשעת הטלת מ"ר אלא לאחר הטלת מ"ר היה לה כאב ואז מצאה דם טהורה ע"י בדיקה שכתב רמ"א כיון שמצאה סמוך למ"ר וע"י הכאב ומ"ש הרמ"א ז"ל וז"ל אבל אשה שרגילה לראות דם במ"ר ומרגשת כאב בשעה שמטלת מים וכו' דמשמע לכאורה דבעינן דוקא כאב בשעת הטלת מ"ר היינו היכא שראתה תוך מ"ר בעינן לכאב נמי בשעת הטלתה אבל היכא שלא ראתה דם אלא אחר הטלת מ"ר סגיא בכאב שאחר הטלת מ"ר ומש"ה כתב הרמ"א בסיפא וז"ל ואפי' מצאה דם אחר הטלת מ"ר כשמקנחת עצמה טהורה דמאחר דמרגשת כאב ואינה מוצאת דם רק אחר הטלת מי רגלים ודאי דם המכה הוא ע"כ ולא התנה שצריך להיות דמרגשת כאב בשעת הטלת מי רגלים אלא כתב סתמא דמרגשת כאב ומכ"ש לפמ"ש הש"ך דלדעת מהרי"ו הך בדיקה מעליותא הוא ויש לסמוך עליה וכן מבואר בתשובת מהרי"ל סי' ר"ג שכתב וז"ל אמנם הר"י הלוי מטרפורט שלח לי בשם מוהר"מ ז"ל אע"פ שרוב פעמים אינן רואות הנשים כי אם לאחר השתן והשתן כואב לה אחר כך גם פעמים שאין שתן כואב לה אחר כך טמאה כו' משמע שאם תמיד רואה מחמת כאב טהורה אע"פ שאין כואב לה כי אם אחר הטלת מ"ר כיון דראייתה נמי הוא לאחר מ"ר וכן מוכח מדברי הגאון ח"צ סי' ע"ג ברואה סמוך להטלת מ"ר מהני כאב אע"ג דכאב אינה כמכה מ"מ בנ"ד שרואה תמיד סמוך להטלת מ"ר כאב כמכה ועם צירוף בדיקה שכתב הרמ"א מהני ועיין בתשובת א"ש סימן כ"ב שכתב דחולי הארי"ן ווינ"ד הוא מכה גמורה ע"כ נלע"ד דלא כדברי הצ"צ (ועיין בתשובת שבו"י ח"ש סי' ע"ו שכתב להחמיר לכתחלה ולהיות מתון בדין זה וכתב צדדים להקל) ובלא"ה דברי התשובה הנ"ל מגומגם מאד דנראה כסותר עצמו ולא סוף דבריו כראש דבריו יע"ש וגם מ"ש עוד שם דמהרי"ל סמך שם להתיר משום שלא היה דם אדום אלא כהה כמוגלא וזו עיקר היתר של מהרי"ל עכ"ד והמעיין בדברי מהרי"ל יראה שלא כתב שם אלא לסניף וז"ל שם גם יש קצת ראיה דלאו מן המקור בא הואיל ואינו דומה למראית דם אלא מראה מוגלא הרי שלא כתב אלא לקצת ראיה ולא דעיקר ההיתר נשען על זה וכן מוכח הגהת רמ"א שכתב להתיר אפילו בדם ממש שרואה לאחר הטלת מ"ר:

ס"ק ה

רק באשה שיש לה וסת. כ' בש"ך ס"ק ז' ונראה דמיירי שאינה רואה בשום פעם דם כ"א בשעת צרכיה וכו' עכ"ד דברים אלו לא נתנו לאומרן דא"כ איך כ' מהרי"ל אכן אם יש לה עונה כדרך הנשים אפילו אין וסתה קבוע כגון שפחתה או שהותירה ג' או ד' ימים או שבוע וכו' רק שיהא לה עונה קבוע שרגילה להמתין לכל הפחות מסוף ראיה כך וכך ימים עכ"ל ממ"נ במאי מיירי אי מיירי שראתה פעמים שלא בשעת צרכיה א"כ הדרא קושיא לדוכתה דל"ל שיש לה קבוע ת"ל אפילו בלא עונה קבוע תשתרי דהא לא שייך דא"כ לעולם לא תהא טמאה דהא אפשר שתטמא כשתראה שלא בשעת עשיית צרכיה ואי דמיירי שאינה רואה תמיד כ"א בשעת עשיית צרכיה א"כ איך התיר מהרי"ל כשרואה פ"א שלא בעונה הקבוע לה דהא כיון דאשה זו דרכה בכך לראות דם נדתה מן המקור ע"י עשיית צרכיה דהא מה"ט מטהר לה שלא בשעת עונתה משום דתטמא כשראתה בעונתה הקבוע בימים הרגילה לרחק או לקרב וע"כ צ"ל שכך דרכה של אשה לראות דם המקור ע"י עשיית צרכיה וא"כ מה בכך ששינתה ראייתה וראתה בתוך ימי עונתה אטו אשה שיש לה וסת וראתה שלא בשעת וסתה נטהר אותה ואף זו כן דהא וסתה בכך לראות ע"י עשיית צרכיה וכי משום שקרבה ראייתה נטהר דהא ודאי ליתא ע"כ צ"ל דמה שכ' מהרי"ל וז"ל וכי לעולם לא תהא טמאה אינה אלא לשון מושאל ולאו דוקא הוא דודאי דאפשר לה להיות טמאה כשראתה שלא ע"י עשיית צרכיה אלא כיון דמ"ר שכיחים מאד בכל יום ובכל שעה חיישינן שמא יזדמן ראייתה מן המקור סמוך להטלת מ"ר ואתה מטהרה שלא כדין לכך הוצרך שתהיה לה וסת דאל"כ יש לחוש כנ"ל ומה גם שנשים שיש להם חולי זו אין להם עת פנוי שא"צ להטיל מ"ר אלא שתמיד המה מטילים מ"ר מעט מעט ואין המ"ר שלהם כלים בב"א לכך קאמר מהרי"ל שפיר דא"כ לעולם לא תהא טמאה אלא שיש להקשות דלעיל בסי' קפ"ז באשה שיש לה מכה כ' הרמ"א דבאשה שאין לה וסת בעונתה בינונית שלה שצריכה לחוש ואינה תולה במכה א"כ אמאי לא לימא ג"כ כאן דאפי' באין לה וסת דא"צ לחוש אלא ביום ל' לראייתה ואמאי בעי דוקא אשה שיש לה וסת וראיתי בשו"ת כנ"י חי"ד סי' ל"ד שהרגיש בזה הגאון מהרצ"ה ומה שהשיב בזה בכנ"י לא חש לקמחי' יע"ש וצ"ל דשאני התם שיש לה מכה מבוררת משא"כ הכא דליכא מכה מבוררת לדעת מהרי"ל וכמ"ש בנקה"כ לעיל בסי' קפ"ז דס"ל למהרי"ל דהכא גרע אפי' ממכה שא"י אם מוציאה דם ומש"ה בעי דוקא שיש לה וסת ולא מטעמא דא"כ לעולם לא תהא טמאה דהא אפי' בשאין לה וסת כיון דחוששת ליום למ"ד שלה סגיא דהשתא לא שייך לומר דא"כ לעולם לא תהא טמאה וכמו שפסק הרמ"א לעיל אלא דכאן אינה אלא לשון מושאל וכמ"ש אלא דחיישינן שמא יזדמן ראיית נדתה ממש ותתלה בהא ותטהר שלא כדין לכך בעי דוקא יש לה וסת ואמרינן חזקה אין אורח בא אלא בזמנו אע"ג דקיי"ל וסתות דרבנן מ"מ סמכינן אהא בנ"ד

ס"ק ו

ואם בדקה עצמה ג"פ. והוא מהמרדכי בשם מוהר"מ זצ"ל דס"ל דל"ד לוסת הקפיצות שנעקר בפ"א וכ"כ בס' תפל"מ ע"ש וצ"ע דבהג"מ פ"ח מהלכות א"ב מבואר דס"ל למוהר"מ דאשה שראתה בשעה שעושה צרכיה דומה לוסת הקפיצות ושאר אונס ועיין:

ס"ק ז

ולפענ"ד לא משמע מהרא"ש מידי. וכ"כ בשו"ת פמ"א ח"ב סי' פ"ד דמן הרא"ש לא מוכח מידי לטהר בכה"ג דהרא"ש לא קאמר אלא בנמצא נמי על שפת הספל דטהורה לר"י כיון דמטהר בחדא לטיבותא א"כ כשנמצא על שפת הספל אמרינן דאתו עם מ"ר כששותתין בסוף משא"כ בנמצא על העד מנ"ל דתלינן דמתמצית הדם שיצא עם מ"ר הוא יע"ש ומיהו י"ל כיון דלדעת הרא"ש מטהרינן בנמצא נמי על שפת הספל מטעמא דתלינן שבאו עם מ"ר כשהיו שותתין בסופן ולא חיישינן דלמא אתי ממילא מן המקור בלא מ"ר כלל א"ו כל היכא דאיכא למיתלי תלינן להקל והיינו מטעמא שכתבו התוס' בסוגיא דרגלים לדבר הוא דאתו עם מ"ר מדלא אתו אלא בסמוך להטלת מ"ר א"כ גם במצאה אח"כ ע"י בדיקת עד תלינן שמתמצית דם דאתו עם מ"ר הוא וכן נראה מן המרדכי דאיהו לא כ' להחמיר במצאה תוך מ"ר ובבדיקת עד אלא למאי דס"ל דר"י לא פליג אר"מ אלא ביושבת לגמרי כוותיה ס"ל אבל למאן דס"ל דר"י פליג אר"מ אפי' ביושבת אפי' במצאה אח"כ ע"י עד נמי טהורה היא ודו"ק שם:

והנה משיגרת לישנא דהרמ"א מוכח דס"ל דהיכא דמצאה גם אח"כ על העד דטמאה אפי' עבדה כעין בדיקת מהרי"ו שהרי אפילו ביש לה כאב לא כתב להקל אלא ע"י בדיקת מהרי"ו וא"כ באין לה כאב שכ' להחמיר היכא שמצאה גם על העד ע"כ מיירי אפי' ע"י בדיקת מהרי"ו וטעמא דס"ל להרמ"א דהך בדיקה לאו בדיקה מעליותא וכמ"ש הש"ך ס"ק ז' ודי לנו לסמוך על בדיקה זו ביש לה כאב או שמצא רק תוך מ"ר אבל לא באין לה כאב ומצאה גם אח"כ ע"י העד ולפ"ז היה אפשר ליישב קו' הש"ך בס"ק ח' שהקשה לאיזה צורך כ' הרמ"א כלל להך דינא יע"ש די"ל דכאן מיירי ביושבת על שפת הספל ומצאה דם תוך הספל ועל העד וא"ל דהא נמי פשיטא וכמ"ש הש"ך שהרי אפי' ביושבת על שפת הספל ונמצא דם בתוך הספל ועל שפת הספל כ' להחמיר מכ"ש בנמצא אח"כ על העד די"ל דלעיל לא כ' להחמיר כשיטת ר"ח אלא בלא בדיקה דמהרי"ו אבל ע"י בדיקה דמהרי"ו ס"ל להקל כיון דהרבה פוסקים חולקים על ר"ח וס"ל דר"י מטהר אפי' בנמצא נמי על שפת הספל משום הכי סמכינן אבדיקת מהרי"ו ולטהרה בכה"ג אבל בנמצא נמי על העד דחמירא טפי ע"ז מסיק להחמיר אפי' ע"י בדיקת מהרי"ו אע"ג שנמצא העד שנתנה בעומק הגוף נקי כיון שנמצא על העד שבדקה עצמה בביה"ח טמאה אלא דעדיין צ"ע דמשמע מן הפוסקים דהא בהא תליא דמאן דאית ליה לטהר במצאה על שפת הספל ותוך הספל מטהר נמי במצאה תוך מ"ר ועל העד וא"כ אי ס"ל להרמ"א לטהר ע"י בדיקת מהרי"ו במצאה תוך הספל ועל שפת הספל משום דהרבה מהפוסקים ס"ל דר"י מטהר בכה"ג גם במצאה תוך מ"ר ועל העד היה לו לטהר ע"י בדיקת מהרי"ו ואפשר דהרמ"א ס"ל מסברא דנפשיה להחמיר במצאה ע"י בדיקת עד אע"ג שמצאה נמי תוך מ"ר ולא מהני בדיקת מהרי"ו ומאחר די"ל במצאה על העד חמיר טפי מנמצא על שפת הספל ואין בדברי הרא"ש הכרח שמקיל בזה וכמש"ל ומה שכ' רמ"א ז"ל יש מקילין כוונתו על הב"י שהבין כן מדברי הרא"ש אבל באמת אינו מוכרח מש"ה כ' להחמיר בזה אבל בנמצא על שפת הספל ותוך הספל דעתו להקל ע"י בדיקת מהרי"ו ועדיין צ"ע:

ס"ק ח

ואם אינה מוצאת דם אח"כ כשבדקה עצמה רק קרטין. בתשו' פמ"א ח"ב סי' הנז' כ' דהיכא דמצאה דם על העד שקינחה בו ובתוך מ"ר מצאה כעין חצץ אדום לא תלינן האידנא שבא מתמצית החול דעד כאן ל"ק הר"ן אלא היכא שמצאה על העד חול וחצץ ובתוך מ"ר נמי כה"ג אבל היכא שמצאה דם ממש אחר הטלת מ"ר ובתוך מ"ר כעין חול וחצץ אדום ודאי לא תלינן אם לא שיש לה כאב בהטלת מ"ר והן דברים פשוטים:

ומה שצ"ע לפי מה דמסקינן באיש ואשה שעשו צרכיהן בספל דטהורה לגמרי לכ"ע ולדעת הטור מטהר לר"י אפי' בעומדת ושותתת וכמש"ל אע"ג דאיכא למיתלי דהדור מ"ר לגמרי דהא מה"ט מטמא ר"מ ואפילו לר"י א"ל הכי למאי דמסקינן דמתניתין מיירי במקלחת וא"כ בשותתת ועומדת לא פליג ר"י עם ר"מ וכמש"ל אפ"ה עבדינן לס"ס באיש ואשה שעשו צרכיהן אע"ג דלא שכיחי דמים משוינן ליה לס"ס א"כ באשה שרואה דם מ"ת היכא דאיכא למיתלי דלמא מאי שיוצא ממנו בשעת תשמיש הוא דם או שמא ש"ז שלו אדומים וכדאמרינן בפ' בנו"כ דף ל"ב ע"ב דקרא אתי למעט ש"ז אדומה שאינה מטמא אלמא איכא ש"ז אדומה באיש וכמ"ש הב"י בב"ה סי' ק"ץ וכמ"ש נמי לעיל בסס"י קפ"ז א"כ היכא דלא ידעינן שהדם אתיא מן המקור שלה לא ה"ל לאחזוקי לרואה מ"ת דהא ס"ס היא ספק מן האיש ספק מן האשה ואת"ל מן האשה שמא מן הצדדים הוא וכמ"ש הרמ"א לעיל סי' קפ"ז בהגה"ה דמשוינן לספק שמא מן הצדדים הוא אז היכא דיש לה מכה אע"פ שא"י שמכתה מוציאה דם ואין לה וסת י"ל נמי ס"ס בכה"ג ספק מן האיש ואת"ל מן האשה שמא מן המכה הוא וא"ל דהא לא שכיחי שיהיה בכה"ג מן האיש ומש"ה לא תלינן בו הא ה"נ לא שכיחי שיהיה הדם עם מ"ר של האיש ואפ"ה מטהרינן משום ס"ס למ"ש הב"י שם דלא שכיחי שתהיה אשה רואה מ"ת מש"ה תלינן להקל כל מה דאפשר למתלי וא"כ אמאי לא עבדינן ס"ס בכה"ג ודוחק לומר דהתם מיירי שידעינן בודאי שאינו מן האיש דמסתימות הפוסקים לא משמע הכי ועיין בש"ע א"ע סי' כ"ב ובבי"ש ס"ק ב' שכ' שם וז"ל ואם נמצא דם בעד של אשה ויש ספק אם הדם ממנה או ממנו נראה לכאורה דמותר לאיש להוציא זרע כדי לברר וכו' גם יש להביא ראיה מש"ס פ' הערל ויש לדחות וצ"ע עכ"ל ולפמ"ש אף על גב דליכא לברורי אפילו הכי אפשר לטהר מכח ס"ס הנז"ל וצע"ג:

בשו"ת פמ"א סי' קנ"ו נשאל אשה שא"י לטהר ג' רביעי שנה שתמיד מוצאת ע"י בדיקה כתמים אדומים כמו שריות בשר ויש לה חול שקורין זנד (ר"ל חול במי רגלים) וקודם בדיקתה מרגשת כאב גדול במתנים ואחר הכאב מוצאת הכתמים הנ"ל ויש לה וסת קבוע ובשעת הטלת מ"ר אינה מרגשת כאב רק שמוצאת כמין חול אדום והכתמים הנ"ל כשהם לחים הם כמו מוגלא ולאחר שנתייבש נתקשה הכתם מאד ויכול לגרור אותן מהבגד וצידד שם להקל כיון שדם ראייתה משונה ורואה מחמת כאב וגם רגילה למצוא במ"ר חול וחצץ אדום ויש לה וסת קבוע אע"פ שאינו ידוע שמכתה מוציאה דם וגם א"י אם המכה במקום שהדם בא מ"מ כיון שמכה וכאב במתנים קרובים לכליות וגידי מקור יש להקל יע"ש:

תוכן העניינים

סדרי טהרה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה