סדר הלכה (חידושי הלכה)· רבי דוד שלמה הכהן אדלשטיין
קונטרס תורת העישוי · פרק טו
יבאר דין הנידוי ועל כמה דברים מנדין ופירוש כ"ד דברים שהביאו הפוסקים התמוהים לכאורה טובא:
וז"ל הירושלמי פ"ג דמועד קטן ד' ט' ביומי דזעירי הוון מרחקין ומקרבין (אם חזר בו) אמר ר' אילא לא השתא מרחקין והשתא מקרבין (בתמיהא) הא אין נידוי פחות מן ל' יום. אמר ר' יונה חזרו ונמנו לכשיחזור בו יהיו מקרבין ועיין ק"ע שם [ועיין רא"ש שם סי' נ"ג שפירש ביומי דזעירי הוי מקרבין לאלתר אפילו לא חזר בו] ויש להסתפק במ"ש לכשיחזור בו יהו מקרבין ר"ל להתיר נדויו מיד אבל עכ"פ צריך נידוי או אפשר דכשלא הספיקו לנדותו והוא חוזר ושב מקרבין אותו מיד ולא מנדינן לי' כלל. ומדברי הרא"ש שם באותו פרק סי' נ"ה מוכת דס"ל דעכ"פ מנדין. אפילו אחר שנמנו. וכן מוכח ממ"ש התוס' יבמות כ"ב: להוכיח דלא מהני תשובה לפוטרו מן הנדוי וברייתא דסנהדרין פ"ה ואי נימא דאחר שחזרו ונמנו מהני תשובה. הרי יש לאוקמי הך דסנהדרין קודם שחזרו ונמנו:
ועל פי דרך הזה יש ג"כ ליישב דברי רש"י בחולין הנ"ל דמ"ש דתו לא משמתינן דקלב"ם היינו למשנה אחרונה שנמנו וגמרו דמהני תשובה לפוטרו מהנידוי נמצא דמהני בהא תשובה כמו על כרת לכן שפיר הדרינן לכלל דכרת חמורה עכ"פ וקלב"מ. משא"כ הנך דוכתי במשנה וגמרא דמוכחי דמשמתינן אפילו במקום שיש בו חיוב מיתה. היינו למשנה ראשונה דלא מהני תשובה לנידוי אבל כבר כתבנו לבאר כוונת רש"י בא"א *) וראיתי בסדר משנה פ"ו מהלכות ת"ת שם שדורש ק"ו ומה המנודה כבר כשחזר בו מתירין לו, כשעדיין לא נתנדה כלל אינו דין שתועיל לו חזרתו שלא ינדיהו. ואיכא למפריך מה למנודה כבר שכן קיבל עונש והרי הוא אחיך תאמר בזה שלא חל עדיין הנידוי כלל. אי נמי י"ל דמעיקר הדין הרי לא מהני חזרה כלל אלא דחכמים תקנו לקבל את השבים למנוע מחלוקת אבל לעקור הנדוי מעיקרא. זו לא תקנו ולמ"ד בש"ס דלאפקרותא בעינן ל' יום אבל לממון טוט אסור וטוט שרי. הרי חזינן דזמן זה. הוא נגד חטאו לשמים אבל נגד חטא שבין אדם לאדם טוט אסור וטוט שרי. וא"כ שפיר יש לחלק דחזרה אין כחה אלא נגד עונש שמיימי משא"כ בעונש שנגד חבירו דהיינו עיקר הנדוי לזה לא מהני חזרה]:
[ועיין לעיל בא"ר מה' ח"ת עוד מענין זה].