אור ברסלב
סדר הלכה (חידושי הלכה) קונטרס תורת העישוי › פרק ה

סדר הלכה (חידושי הלכה)· רבי דוד שלמה הכהן אדלשטיין

קונטרס תורת העישוי · פרק ה

פרק ד

יחקור אם יש חילוק בין ביטול מ"ע וודאית הוא דכופין ולא בספק מ"ע או דילמא גם בספק כופין:

בש"ס יבמות פ"ק תניא מנין שאם לא רצה דפנו פרש"י הלקהו וקדשו בעל כרחו תלמוד לומר וקדשתו בעל כרחו היכי דמי כו' אי לימא דלא ניסת לאחד מעדיה ולא קאמרה ברי לי צריכה למימר דדפנו ופירש"י היכי דמי כו' דהא וודאי באיסור מפורסם ואפילו באיסור ספק לא איצטריך קרא יודאי כייפינן ליה עכ"ל מבואר בזה שהדבר פשוט שכופין ומלקין אותו למונעו מספק איסור תורה והרי שם לענין ספק ל"ת של טומאת כהן או נשים פסולות מכין על ספיקן וכל שכן בספק איסור עשה לשיטת הסוברים דעשה חמורה מל"ת לענין הכאה זו וכמ"ש למעלה ואפילו להחולקים שם הרי עכ"פ מודה דשקולים הם לענין הלקאה הלזו ועיין חידושי הר"ן חילין קל"ב ע"ב שכתב דמכין עד שת"נ גם בל"ת מוכח להדיא מדבריו דלעיקרה של כפייה זו מ"ע חמורה מל"ת. והנה ראיתי להרב בעל העמק שאלה ד' כ"ד עמוד ג' שכתב וז"ל ובסוף פרק נושאין על האנוסה פריך הש"ס אמאי עולה בעל כרחו במשמר של זה ושל זה ומשני משום פגם משפחה ולישני משום דמחוייב מספק לעלות בשניהם ככל ספק תורה הלא פשיטא שאין כופין על הספק כמו שאין לוקין על ספק ל"ת ה"ה נמי אין כופין על ספק מ"ע עכ"ל ואני אומר דשאני התם שהמצוה נעשית ע"י אחרים לכן אין שם כפייה ואפילו כהן המשמר כשאחיו הכהנים עוסקים בעבודה בלעדו והוא מושך ידו מלסייע עמהן אין כופין אותו שיעבוד עמהם בעל כרתו וראיה לזה מדברי מהרש"א סוטה ד"ג בתוס' ד"ה לה יטמא שכתב להדיא לענין מצות קבורת מתו דכל שיש מתעסקים בלעדו העוסקים במצוה שוב אין כופין אותו והרי קבורת מתו הוא מ"ע מפורשת בתורה לפי דעת כל מוני המצוות ומ"מ כל שיש עוסקים בלעדו שוב אין כופין וה"ה בכל המצוות הדומות לזה:

ובש"ס ביצה ד' ל"ו תנן דבר שהוא משום רשות כגון ייבום וחליצה וקידושין ודינין פריך הש"ס והא מצוה קא עביד ואמאי קרא ליה רשות ומשני לא צריכא דאיכא דעדיף מניה יעו"ש מבואר דאפילו מצוה גמורה כשמתקיימת ע"י אחר דעדיף מיניה יוצאת מגדר חיוב להקרא רשות וה"ה עכ"פ שאין כופין אותו לקיימו כשיש עוסקים במצוה הלזו ומתקיימת בלעדו אפילו לא עדיפי מניה מ"מ אין כאן כפייה שהרי אין המצוה מתבטלת גם בלעדו משא"כ מצוה המוטלת על כל אדם מישראל כסוכה ולולב ודומיהם שכל אחד ואחד מחוייב לקיימה וודאי דינא להלקות גם על ספק חיוב ולכופו לקיימה וכמו שהוכחנו מש"ס דיבמות פ"ח הנ"ל והנה הרב בעל העמק שאלה בתשובתו אלי כתב להחזיק דבריו וז"ל הן אמת מלשון רש"י ביבמות פ"ח הנ"ל מבואר שכופין על ספק לית בכל זה מודה בספק מ"ע וראי' לזה מפירש"י סנהדרין ד' פ' ד"ה כונסין אותו לכיפה שא"צ לסוקלן שלא להטריח ב"ד כו' ובדעת ת"ק פירש"י דהא ע"כ כולהו אסורי הנאה נינהו ואין הפסד לבעלם בסקילה הלכך סוקלין אותם כדי שתתקיים מצות סקילה במחויב בה עכ"ל. הרי דאע"ג דלענין איסור הנאה אין בטל ברוב מכ"מ למ"ע דסקילה א"צ אף לת"ק אלא משום דאם יסקלו כולם תתקיים מצות סקילה במחויב בה הא אם מתו כמה ואין ברור שתתקיים לכ"ע אין להטריח ב"ד על ספק מ"ע ומזה יש לדין שאין להטריח ב"ד לכפות את האדם על מ"ע עכ"ל וזאת אשר השבתי לו מאי ענין ספק תורה להתם שנתערב השור בין השוורים דמן התורה חד בתרי בטל ואין כאן מצוות חיוב סקילה כלל מה"ת ותדע שהרי לר"י דס"ל דכונסין אותו לכיפה אעפ"י שכולם לפנינו והאיך מבטלינן מצוה בידים אבל הדבר ברור דס"ל לר"י דכה"ג שנתערב ובטל ברוב אין כאן מצווה חיוב סקילה מה"ת כלל ות"ק ס"ל כיון דעכ"פ אסורים כולם בהנאה מדרבנן הטריחו חכמים ג"כ לב"ד שיסקלו כולם כדי שתתקיים מצות סקילה להמחויב לה משא"כ כשמתו מקצתם אין כאן אלא ספיקא דרבנן ולקולא וזה ברור. והנה בחיבורו העמק שאלה כתב שאין כופין לקיים ספק מ"ע אבל וודאי שמחויב לקיימה מספק כל ספיקא דאורייתא דאזלינן לחומרא אבל בתשובתו הנ"ל הפריז על המידה לומר שאין חיוב על הב"ד לקיים ספק מ"ע ולא להטריח בכך ודברי תימא הם ואין לזה שורש כלל:

עוד כתב שם לעשות סנגוריא לדבריו לחלק דבספק מ"ע לא כייפינן ומשא"כ בספק ל"ת כופין על ספיקה הלא זה יכתוב ידו (אות באות בתשובתו אלי) בגוף הדבר דספק מ"ע קיל מספק ל"ת מבואר מדברי הרמב"ן ורשב"א שהביא הר"ן נדרים דף ז' ע"א דהאי בעיא אם יש יד לפיאה ולצדקה לחומרא והר"ן הרבה להקשות מסוגיא דחולין דספק ממון להקל אפילו במקום מצוה והיישוב על זה הוא דהתם אינו אלא מ"ע בלא ביטוי שפתיים ואין בזה לאו דבל יחל דברו מש"ה ס"ל להקל משא"כ כשאמר זה לצדקה או הדא פיאה יש בזה משום בל יחל אפילו ספק ממון להחמיר עכ"ל:

וזאת אשר כתבתי לי תמיהא לי מילתא טובא איך לא שת לבו אל דברי הש"ס במקומן שהביא בעצמי שמבואר שם להדיא להיפך שהרי סוגיא דחולין שם דברו בדין חורי *)הג"ה יש עוד נ"מ לענין הלוהו מנה והתנה הלוה על תנאי שלא יכופו בשוטין אם לא יפרע בזמנו והמלוה השיבו. הנני מוסר תנאי זה לדין תורה אם אינך בזה מתנה על מ"ש בתורה יהי' תנאך קיים. ואם לאו יהא בטל ולפי מ"ש התוס' כתובות נ"ו דעל דרבנן תנאי קיים. א"כ יש נ"מ לדינא. ויש לדחות דהרי התוס' כתובות דף ה' כתבו דבדבר שיש לו עיקר מה"ת תנאו בטל. אפילו הוא מדרבנן ועיין אד"ר בהקדמתו. ועיין ישועות ישראל סי' ל"ט ס"ק ב' יש עוד נ"מ אם אלו שבידם שבט ההכאה נשבעו שלא להכותו לקיים המצוה ואין דכולת ביד אחר להכותו. הרי אין שבועה חלה בנשבע לבטל מצוה דאורייתא. משא"כ אם הכאה זו אינה אלא מדרבנן חלה השבועה ואסור להכותו דקיי"ל שבועה חלה לבטל מ"ע דרבנן אע"ג דעיקרה מה"ת:

הנמלים שבתוך הקמה לענין ספק לקט והרי יש שם ל"ת מפורשת בתורה מלבד המ"ע וכמ"ש הרמב"ם והסמ"ג וסמ"ק והראב"ד והרמב"ן והרא"ה כולם פה אחד דהמונע לקט מן העני עובר על לאו הכתוב בתורה לקט קצירך לא תלקט והל"ת זאת מנויה בחשבון שס"ה ל"ת במנין תרי"ג בלי חולק ואעפ"י כן אמרו שם דאזלינן בספיקה לקולא הרי דאפילו בספק ל"ת דינא הכי וזה ברור כשמש:

והנה נשוב לסוגיא דסוף פרק נושאין שרצה הרב בעל הע"ש להוכיח מינה שאין כופין על ספק מ"ע וכבר כתבתי דלא מוכח מהתם מידי ובתשובתי להרב נ"י כתבתי עוד די"ל דמצוות העבודה הוא מצוה שמתן שכרה בצידה ואין ב"ד מזהרין עליה. כש"ס חולין ק"י ע"ב והרב בעל הע"ש השיג על דברי אלה מדברי הספרי פרשת קרח דתניא התם ועבד הלוי הוא למה נאמר לפי שאמר הכתוב חלף עבודתכם שומע אני אם רצה יעבוד אם לא רצה לא יעבוד ת"ל ועבד הלוי הוא בעל כרחו ופרושו דבכהנים לא כתיב חלף עבודתכם כדתניא לעיל שם כל מצות כהונה קנאו השם ונתנו לכהן וזו חלף עבודתם (יר"ל וזו זה עבודת הלוי חלף עבודתם משא"כ מתנות כהונה אינו חלף עבודתם אלא מתנה) ואפילו בלא מצוות עבודה הי' הדין ליתן חלק גבוה וכו' משא"כ בלוויים לולי עבודתם לא הי' מצוה ליתן מעשר כלל וסלקא דעתין שיכול הלוי לומר איני רוצה בשכר ולא בעבודה ת"ל ועבד הלוי הוא בעל כרחו אבל בכהן פשיטא שהוא ככל מ"ע שבתורה שמכין עד שתצא נפשו אלו טענותיו והשגותיו:

וזאת אשר השבתי לו אין גרסת הספרי שם כמו שהעתיק במכתבו אבל גרסת הספרי שבידינו כך הוא אות באות בלי שינוי כל מתנות כהונה קנאו השם ונתנו לכהן חלף עבודתם דברי ר' יאשיה ר' יונתן אומר אף זו קנאו השם ונתנו ללוויים שנא' וכו' עכ"ל [בדפוס זילצבאך) הנה א"כ מבואר בספרי להדיא שגם לכהנים הוא חלף עבודתם אלא שקנאו השם תחילה משא"כ ללויים דברי ר' יאשי' ור' יונתן אומר אף זו קנאו השם תחילה אבל כולם מודים שגם מתנות כהונה שכר עבודה הוא:

וראיתי חדשים מקרוב באו ורצו למחוק את גרסת הספרי הישינה שבידינו ולהגיהה בזה"ל וזו חלף עבודתם יעל יסוד הגהה הזאת בנה הרב בעל הע"ש השגותיו וטענותיו דר"ל דוקא זו חלף עבודתם משא"כ מתנות כהונה איננה שכר עבודתה והנה זה שגיאה רבה ונעלם מהם כמה כתובים הידועים לתנוקת של בית רבם (במשנה תורה י"ח זה יהי' משפט הכהנים הזרוע והלחיים והקבה ראשית דגנך ותירושך ויצהרך ראשית גז צאנך תתן לו כי בו בחר ה' לעמוד ולשרת הוא ובניו. ובתורת כהנים כתיב המחטא אותה יאכלנה וכתיב אשר יכפר לו יהי' וכתיב עוד הכהן הזורק את הדם לו יהי' וכתיב הכהן המקריב אותה יאכלנה הכתובים הללו יעודו כולם דמתנ"כ שכר עבודתם הוא וכן כתב רש"י ז"ל להדיא בב"ק דף ק"ט ד"ה עבודתה שכר עבודתה דהיינו בשרה וכן כתב הגאון תורת חיים שם וכן כתב הרמב"ם להדיא בפרק ל"ט ח"ג במורה שהתרומה ומתנות כהונה יען כי הם עובדי עבודת המקדש יעו"ש וכ"כ הרמב"ן בתורת כהנים ז' ט' להדיא וכ"כ החינוך סי' שצ"ו ותק"ז ותק"ח שהכל בשכר עבודתם יעו"ש היטב: *)

שוב מצאתי ראיתי בתוספתא פ"ב דדמאי ראשית דגנך כי בו בחר ד' לעמוד ולשרת וגומר מפני מאי תתן לו כי בו בחר ד' לעמוד ולשרת המקבל עליו שירות יש לו במתנות וכל שאין מקבל עליו שירות אין לו במתנות עכ"ל הא למדנו שלא נאמר דאפילו בלא מצוות עבודה דין הוא ליתן לו מתנ"כ והאומר כן טועה הוא והן הן דברי הגאון בעל תורת חיים ב"ק ק"ט שכתב שם וז"ל הא בהא תליא שאם אין כהן מקריב קרבן פשיטא שאינו נוטל בשרה וכן אם אינו נוטל בשרה ועורה פשיטא שאינו מקריב עכ"ל באופן שהגרסא הישינה היא העיקר ואינה צריכה שום הגה שוב בא לידי הספרי שנדפס מחדש בלבוב עם הגהות הגאון מהרי"ש נרו כתב ג"כ לקיים הגרסא הישינה שגם בכהנים הוא חלף עבודתם ושכן הוא בתשובת מהר"מ סי' קי"ב להדיא יעו"ש שהעלה שהוא שכירות גמור ועוד אני אומר שאפילו אם יש מקום לגירסא זו שגורס וזו חלף עבודתם מ"מ אין הכרח דירצה בזה לאפוקי עבודת כהנים שאין להם שכר בעבור עבודתם שזה וודאי אינו וכמ"ש אבל ר"ל לתת טעם מדוע לא כתוב שם חלף עבודתם גם במתנ"כ כמ"ש בלוויים לומר לך שדוקא בלויים תורת שכירות עליהם כשכיר הבא בשכרו לכלל עבודה וכופין אותם לעבוד בעל כרחו משא"כ כהנים שעבודתם עבודת מתנה ופירש הרמב"ן דר"ל שאין עבודת כהנים עבודת שיעבוד אבל הוא מתנה להם דרך כבוד וכמו כן שכר עבודתם הוא דרך כבוד ומתנה ואין זה שכר אלא מתן שכר [עיין תוס' י"ט פ"ב מ"א דאבות] עוד י"ל לפי מ"ש הר"א מזרחי במדבר ג' ח' וז"ל כי שכר הוא כו' עבודתם מכלל שעבודה היתה מוטלת על ישראל לפיכך צריכים נתת להם שכר מאחר שבאו תחתיהם לעבודתם עכ"ל ולפי זה י"ל שדוקא בלוויים שלא ידענו כלל שעבודת המשכן יהי' מוטלת על ישראל והי' אפשר לומר שאינה מוטלת אלא על הלוויים מגזירת הכתוב להכי כתוב רחמנא כי שכר הוא להם חלף עבודתם למילף שמוטלת על כל ישראל ולכן צריכים כולם לשלם שכרם משא"כ עבודת קרבנות פשיטא זה אוכל חלב ונתחייב חטאת והכהן יתחייב בעבודתו חנם ופשיטא וודאי שמתנת כהונה שכר הוא לו חלף עבודתו:

על כל פנים נתבאר שמצוות עבודת כהונה הוא מצוה שמתן שכרה בצידה ואין ב"ד מוזהרין לכופו עליה ור"ל כשיש שם עוסקים בעבודה בלעדו דאל"כ הרי מצות הקרבן גופיה שאין מ"ש בצידה ויש שם כפייה ודאי ומטעם הזה בעצמו הי' בדין שלא לכוף את הלוים ג"כ כשיש שם כדי עבודה זולתו אלא שריבה הכתוב להדיא ועבד הלוי הוא שמכריחין אותו כמ"ש בספרי:

ובזה יש לתת טעם להא דקיי"ל דאין מלקין לכהן הנמצא ישן על משמרתו ולוי לוקה והכי תנן התם בפרק קמא דמידות בן לוי שנמצא ישן על משמרתו לוקה משא"כ בכהן וכמ"ש התוי"ט בשקלים בשם הש"ג ולכאורה תמוה וכי יש משא פנים בדבר שלא להלקות את הכהן על דבר שחייב עליו מלקות והא קיי"ל *)הג"ה ועיין זוהר הרקיע מ"ע ל"ד וז"ל נראה מלשון הכתובים בפרשת צו שהמתנות הם בשכר העבודות כגון שיירי מנחות וחזה ושוק ועור העולה ובשר חטאות ואשמות וראשית גז ושם תמה שלא קבע לו שכר כלום במעשר בהמה הא נמי דמסייע לן:

דאפילו כהן גדול שחטא לוקה בב"ח דין וכמ"ש בירושלמי דהוריות וכ"פ הרמב"ם פ"ד מהלכות כלי מקדש ופרק י"ז מהלכות סנהדרין וכן הדין במכות מרדות כדמוכח בסנהדרין ד' י"ח דכ"ג שעבר על עשה נידון בשלשה והרי על ביטול מ"ע ליכא מלקות מ' של תורה אלא מכות מרדות. ובש"ס יבמות פ"ח מוכח דאדרבה לכהנים מנגדינן להו אפילו על דבר שאחרים אין לוקין. אמנם להנ"ל דהעבודה עיקרה הוא מ"ע שמתן שכרה בצידה הן בכהנים והן בלוים אלא דבלוים גלי קרא להדיא דכופין אותו לעבוד בעל כרחו ושמירת המקדש בכלל עבודת המקדש היא כמ"ש הרמב"ם להדיא בפרק ח' מהלכות בהב"ח לכן בן לוי לוקה על ביטול מ"ע זו משא"כ בכהן אעפ"י שמצוה זו מוטלת גם עליו ככל מצות עבודה אבל, הרי הוא מ"ע שמ"ש בצידה. שאין כופין עליה וגם אין עליה מכות מרדות אם ביטלה כדמוכח מדברי הגהות מיימוני פרק י"ב מהלכות אישות אות כ' ובמשנה למלך פ"ג מהלכות עבדים דין ז' והנה וודאי מלקות של בן לוי זה מלקות מרדות הוא דכל שיש שם שומרים בלעדו אין שם לאו של ביטול השמירה כמ"ש המ"ל סוף הלכות בית הבחירה. דמה"ת בשומר אחד סגי מירי וודאי דכל השומרים מקיימים מ"ע של שמירח המקדש וכל אחד מהכ"ד מקומות מצוה עביד אבל איסור לאו אין שם אלא כשאין שם גם אחד ובהכי ניחא דל"ת הא כשיש ל"ת עם העשה כופין אפילו במקום שמ"ש בצידה לחד תירוצא (אי נמי כיש אומרים דוקא תרי לאוי חוץ העשה.) וכמו שיתבאר. ועל דרך זה י"ל הא דאיתא בירושלמי דשקלים אין ממשכנין את הכהנים מפני הכבוד לפי דברי הרמב"ן הנ"ל דכל עיקרה של עבודת כהונה איננה שיעבוד אלא לחלוק להם כבוד ולכן אין כופין אותו לקיים מצוה זו כשמתקיימת מצוה של הקרבן זולתו ע"י אחיו הכהנים להכי נמי אין כופין אותם על נתינת השקלים לצורך העבודה כל שיש כדי עבודה בלעדם שוב אין שם כפייה מפני הכבוד הזה שחלק להם הכתוב בעיקר מצות עבודה וכ"ש במצוה שהוא לצורך עבודה. דוגמא לזה כתב הרא"ה בטעם הלאו דלא תשימון עליו נשך ע"ש ודוק *):

והרב בעל הע"ש יכתוב שם דהואיל ומתנות כהונה קנאם השם ונתנם לכהן מוכח מזה ממילא שאין לכהן שכר עבור עבודתו. ויש לתמוה שהרי דברי הספרי עצמו שהביא הוויין תיובתי'. דהא ר' יונתן אמר שם להדיא שגם מתנות לוים קנאו השם ונתנו ללוי אעפ"י שהוא וודאי להם שכר חלף עבודתם כדמפרש קרא להדיא ועל כרחינו צ"ל דאעפ"י שקנאו השם ונתנו לכהן מ"מ הנתינה זו הוא שכר עבודה ומדר' יונתן נשמע לר' יאשיה שהרי לא נחלקו בדבר זה כלל. עוד כתב. ראי' מדברי רש"י ביבמות שם ד"ה בעל כרחו אע"ג שאינו חולק כייפינן ליה לעבוד ור"ל שלא נאמר דתלוי עבודתו בחלקו עכ"ל ולא ידעתי מה זו ראיה הרי באמת היינו קושיין דמקשה הש"ס על זה בפשיטות בזה"ל וכי מאחר שאינו חולק למה עולה בעל כרתו מוכח מזה דפשיטא לן דעבודתו תלוי בחלקו ואם אינו חולק אינו מחוייב לעבוד והצרכו לתרץ דשאני הכא משום פגם משפחה תיקנו חכמים לכופו הא מדינא הא בהא תליא. ובש"ס סוכה ד' נ"ב איתא חלק כחלק יאכלו שחלקו באכילת קדשים כחלקו בעבודה ע"ש ומהמקרא הזה נדרש ג"כ לאידך גיסא שחלקו בעבודה כחלקו לאכילה אלא דהתם בש"ס לא בא אלא לתת טעם על חלקו בלחם הפנים לכן לא נקט אלא חלוקה זו ולעולם דה"ה איפכא. וראיה ברורה לזה מה דתניא בספרי דברים י"ח חלק כחלק חלק לאכילה כחלק לעבודה וחלק לעבודה כחלק לאכילה הרי להדיא כדאמרן והרי כבר כתבנו בשם הגאון בעל תורת חיים הנ"ל דמשנתו ברורה לו דהא בהא תליא:

תוכן העניינים

סדר הלכה (חידושי הלכה)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה