אור ברסלב
סדר הלכה (חידושי הלכה) קונטרס תורת העישוי › פרק ג

סדר הלכה (חידושי הלכה)· רבי דוד שלמה הכהן אדלשטיין

קונטרס תורת העישוי · פרק ג

פרק ב

יחקור פשר דבר ובתחילה יבאר מקור דבר זה מניין ?

מנא הא מלחא דאמור רבנן כופין ומלקין על מניעת קיום מ"ע והרי לא מצינו מלקות מפורשת מה"ת אלא על ל"ת ואחרי שעבר אבל להלקותו על ביטול מ"ע שיש בידו לקיים עוד והוא יושב ובטל ממנה זו מנין לנו בשלמא למ"ד דהכאה זו איננה אלא מדרבנן אתי שפיר אבל לפי הנ"ל שדעת כל הנך רבוותא שהוא מה"ת ממש קשה. מהיכן למדו לומר כן והיכא רמיזא:

ויש לומר שהוא מן הכתוב ועשית אזהרה לב"ד שיעשוך וכמ"ש הרמב"ן במלחמות פ"ד דב"ק דבכלהו כתב ועשית אזהרה לבי"ד [וכן מצאתי ראיתי להרא"ף אות רס"ד שכתוב וז"ל ולענ"ד הא דתניא במ"ע כגון סוכה אינו עושה ולולב אינו נוטל מכין אותו עד שת"נ ולא מצאתי לזה רמז שיהא מותר להכות ישראל עבור זה לכן נ"ל שהוא מועשית אזהרה לב"ד וא"כ צריכים לעשות כל צד שייכלו לעשות עכ"ל] ולכאורה יש סתירה לדבר מדברי התוס' שם במקומו דקשיא להו למה לי יקריב אותו ללמד שכופין אותו הלא כל מ"ע כופין כמ"ש כתובות פ"ו משמע מדבריהם דלאו מהכא ילפינן לכל מ"ע שבתורה אבל יש לדחות דאדרבה גם התוס' הכי ס"ל דהא באמת בלאו הכי קשיא כמ"ש הפ"י שם וז"ל למה לי ועשית אזהרה לב"ד שיעשוך כיון דכתיבי ב' ענינים חד דאפריש ולא אקריב וחד לאמר ולא אפריש ויקריב אותו לרצונו ללמד שכופין שיאמר רוצה אני ולמה לי ועשית תיפוק ליה בכל מ"ע כופין:

אבל להנ"ל אתי שפיר דגם התוס' ס"ל דמועשית הוא דילפינן לכל המצית שבתורה ולהכי לא קשיא להו להתוס' אלא מן הדרשה דיקריב אותו האי מילף למה לי ואם תאמר א"כ מה פריך הש"ס שם ועשית אזהרה לב"ד למה לי מן יקריב אותו נפקא והא שפיר איצטריך ועשית ללמד כפייה על כל המצות שבתורה דאין לומר דמן יקריב אותו בלחוד נמי יש ללמד כן חדא דאיצטריך לגופי' דרצון ע"י אונס לרצונו קרינן ליה או דלא נימא דהקרבן פסול וכמ"ש התוס' ב"ב מ"ת ועיין מהרש"א שם. ועוד דאי מיקריב אותו בלחוד לא שמענו כפייה אלא במקום שיש ל"ת ועשה יחד דבין אמר ולא אפריש ובין אפריש ולא אקריב הרי יש שם גם לאו דבל תאחר ובל יחל. וא"כ איצטריך ועשית ללמד כפייה במקום ביטול מ"ע לחוד ויש לומר דהגמרא הוצרכה לתרץ הכי חד לאמר ולא אפריש כו' דבהכי מתרצי כל תלתא קושיות שמקשה הש"ס וכמ"ש רש"י כה"ג במגילה ריש דף ג' יעו"ש ולעולם י"ל דלמסקנא גוף הכפייה שעל כל המצות מן ועשית נפקא:

וכן יש לפרש דברי הרמב"ן במלחמות פ"ד דב"ק שכתב שם וז"ל בכלהו ממשכנין וכופין נמי במילי ושוטין דבכלהו כתוב ועשית אזהרה לב"ד שיעשוך וכענין שאמרו בשאר מצות מכין אותו עד שתצא נפשו עכ"ל וי"ל דכוונתו שענין זה שאמרו בשאר מצות מכין אותו עד שת"נ נמי מן ועשית נפקא):

*)הג"ה ויש לדחות זה דאדרבה מדכתב הרמב"ן בכלהו כחוב ועשית ור"ל הן בעולות ושלמים הן בחטאות ויש אמנם לענ"ד ראיה ברורה מדברי הר"א מזרתי בתורת כהנים שם דפשיטא ליה דכפייה והכאה של כל המצות לא ילפינן להו מן הכתוב דועשית שגם התוס' הכי סבירי להו בפשיטות שהרי כתב שם בזה הלשון ואם תאמר אכתי למה, לי קרא דיקריב וקרא דועשית הא בלאו הני קראי נמי הרי שנינו בפרק הכותב במד"א כו' אבל במ"ע כגון כו' מכין אותו עד שת"נ וכן כבר תירצו התוס' פ"ק דר"ה דאיצטריך קרא הכא משום דסד"א דא"כ לפי שכתב לרצונו עכ"ל הרי להדיא דס"ל דהך הכאה לאו מן ועשית נפקא ושגם התוספות הכי סבירי להו בפ"ק דר"ה הנ"ל ולאו דוקא מיקריב קשיא להו דה"ה מועשית:

וכן מוכח מדברי הריטב"א דקידושין דף ע"ו שכתב וז"ל ואע"ג דקיי"ל כל מצות עשה שמ"ש בצידה אין ב"ד מוזהרין עליה שאני הכא דגלי קרא ועשית אזהרה לב"ד שיעשוך וכן הוא בהריטב"א פ"ק דר"ה ד"ו בשם רבינו ע"ש הרי להדיא דס"ל דלא ילפינן מן ועשית אזהרה לב"ד שיעשו ויכופו על כל המצות עשין שבתורה ודוקא התם כייפינן וכמ"ש שם וז"ל וטעמא דמילתא משום דהכא באמירתו נתחייב לגבוה או לעניים וכשם שכופין אותו לפרוע חובו עכ"ל וטעם זה לא שייך לא בסוכה ולא בלולב וכדומה ועיין במאור פ"ד דב"ק מ"ש בשם רב האי גדולה מזו דלא איתקיש אלא לבל תאחר ולא לענין עישוי אע"ג דכתיבא בענינא דקרא שם ועיין מגדל עוז פ"א מהלכות מילה דין ב' שכתב שם וז"ל מדאשכחן דאיצטריך קרא למכתב ועשית אזהרה לב"ד שיעשוך מכלל דהיכא דלא איכתב אין מעשין עכ"ל הנה ס"ל נמי דלא ילפינן מועשית לכל המצות. גם מה שהעלה הרא"ף שם שהוא מ"ע מיוחדת להמנות במנין תרי"ג הפריז בזה יתר על המדה ודבריו בזה נגד כל חכמי ישראל ראשונים ואחרונים שלא נמצא מי שימנה דבר זה למ"ע פרטית והדין עמהם דס"ל שאפילו יודו כולם דמועשית ילפינן עישוי לכל המצוות מ"מ אינו אלא חלק וענף למצוה הכוללת המפורשת בכתוב שופטים ושוטרים תתן לך ושוטרים אלו בעלי מקל ורצועה הרודים את העם לקיים המצוה ולהרחיקם מעבירה כדאיתא בפסיקתא וכמ"ש רש"י במשנה תורה גם בסנהדרין ד' ז: וד' ט"ז: וכ"כ הרמב"ם בספר המצות סי' קע"ו ז"ל שם שוטרים שיכריחו לעשות מצות התורה יעו"ש וכ"כ הרא"א בלב שמת ד' ס"ג שהוא וודאי דבר השווה בכל המצות יעו"ש. וכ"כ ורמב"ם בפ"א מסנהדרין. שוטרים אלו בעלי מקלות ורצועה והוא מן הפסיקתא כמ"ש הלח"מ שם ובסנהדרין ד' ז' ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם אלו כלי הדיינים כו' מקל ורצועה ופירש"י שם מקל להלקות בו מכות מרדות ורצועה למלקות והך דרשה לאו אסמכתא הוא אלא מיליף גמור ועיין תומים ר"ס א'. ומכאן אתה למד שכמו המלקות שלוקין לחייבי לאווין של הרצועה הוא מן התורה ממש כמו כן הרידוי שרודין במקל להאומר סוכה איני עושה הוא ג"כ מן התורה. שוב מצאתי בחכמת אדם הלכות שחיטה כלל ח' סי' ב' בבינת, אדם שם בתשובת שאלה שכתב וז"ל באם אינו רוצה לקיים המצוה כגון שאומר סוכה איני עושה ואיני נוטל לולב וכו' וכיו"ב דילפינן מדכתיב בקרבנות לרצונכם מלמד שכופין אותו עכ"ל הנה משנתו ברורה לו דמקרבנות ילפינן לכל התורה כולה דבכלהו אמרינן ועשית אזהרה לב"ד שיעשוך ואפילו במקום שצריך רצונו כופין ומכין אותו שיאמר רוצה אני ואשתמיטתיה מ"ש הררא"מ והתוס' והריטב"א:

ועיין תוספות סנהדרין ד' ב': ד"ה לבעי נמי דמאשר תשים לפניהם ילפינן מילי דעישוי וכפי' משום דמאשר תשים דריש אלו כלי הדיינים (זה מקל ורצועה) וכן כתבו בב"ק ד' ט"ו ד"ה אשר תשים לפניהם וז"ל דמאשר תשים לפניהם ילפינן לכל דבר עישוי וכפייה אעפ"י שאינו דין דבעי מומחין כו' יעו"ש הנה א"כ י"ל דס"ל דמהכא ילפינן ממילא גוף העישוי שבכל המצוות וכמו שיתבאר עוד לפנינו בס"ד. ועיין ש"ס ערוכין ט"ז:

תנו רבנן לא תשנא את אחיך יכול לא יכנו פירש"י על דבר תוכחה. ת"ל, בלבבך. ועיין ים של שלמה ב"ק פ"ג סי' ע' דמכאן נלמד שיכולין להכותו על כל דבר שהוא נגד הדת אפילו בשב ואל תעשה יעו"ש היטב. ועיין לקמן מ"ש בכוונתו. [והנה הכאה על דבר תוכחה יש לה שיעור או עד הכאה. או נזיפה או קללה ומיד כשהגיע לשיעור זה שוב אסור להוכיחו עיין מג"א סי' תר"ח משא"כ הך הכאה שאיננו כן]:

ובש"ס דמכות ד' כ"ג תנו רבנן מכה רבה אין לי כו' א"כ מה ת"ל מכה רבה לימד על הראשונות שהן מכה רבה והדברים סתומים ועיין רש"י שם שגם דבריו נפלאים והתוי"ט כתב להגיה בכל כחו יעו"ש אמנם להנ"ל דהכאה זו מה"ת י"ל שלמדוה באמת מן המקרא הזה עצמו דכתוב והכהו וכתוב יכנו יכלול הכאות שתיהם. האחת להנמנע לקיים המצוה כגון סוכה איני עושה כו' והשנית לעובר על ל"ת ואותה של סוכה ולולב הנה יכו אותו בראשונה ר"ל קודם למעשה כשיש בידו עדיין לקיים אבל אחר הזמן שעבר לא וכנ"ל משא"כ מלקות של חיי"ל אינו לוקה אלא באחרונה אחר שעבר ועל השנית אמר לא יוסיף להכותו מכה רבה למד על הראשונה שהוא מכה רבה דהיינו דתניא מכין אותו בלי אומד ובלי מנין עד שת"נ ולפי"ז יש לפרש גם כן דברי רש"י שם שכתב שהראשונות, הן מכה רבה שניתן להלקותו בעל כרחו עכ"ל דר"ל שעל כן נקראה מכה רבה מפני שהכאה זו אין צריך שיתיר עצמו אליה וזה בעל כרחו משא"כ מלקות של חייבי לאווין אינו לוקה עד שיתיר עצמו להלקאה זה ויאמר על מנת כן אני עושה כש"ס סנהדרין מ"א וע"ב וכמ"ש הרמב"ם בי"ב מסנהדרין דין ב' וכל עוד שלא ירצה לקבל עליו אי אפשר להלקותו אבל כאן אומרים לו עשה סוכה ואינו עושה מכין אותו עד שת"נ אפילו אינו מתיר עצמו למיתה כלל אי נמי י"ל דהלקאה נקראה הכאת בעל כרחו מפני שאנו מכריחין אותו בה לקיים המצוה בעל כורחו אבל כל שאומר רוצה אני תיכף ומיד נפטר מהלקאה זו וכנ"ל משא"כ הכאת של חיי"ל אפילו נתרצה לפנינו אפילו, עומד וצווח רוצה אני לקבל מעתה ומעכשיו לא אעבור עוד אעפ"י כן אין בידינו לפטרו מן המלקות בשום אופן וצריך לקבל מספר כולם אעפ"י שעושה חשוב ומקבל עליו מעתה לקיים מצות התורה בכל לבבו וברצונו *) ולפי זה יתיישבו ואשמות אזהרה לב"ד שיעשוך. וכענין שאמרו בשאר מצוות מכין לשאר מצות שמע מינה דלאו מן ועשית נפקא הכאה הלזו וע"ש שממשכנין על הצדקה:

אותו עד שת"נ עכ"ל ולא כתב דמכאן למדו במלחמות בסוף דבריו במ"ש שמכאן למדו *) הג"ה שוב מצאתי בש"ר פרשה מ"ב לך רד ר' מאיר אומר מרדות הם צריכים וכו' ורבותינו אומרים ג"כ דברי התוס' בנזיר ד' כ' ע"ב בד"ה ר"י אומר אינה סופגת כו' וז"ל ובפרק בתרא דמכות. מכות ארבעים מה"ת אבל מכות מרדות בלי מנין כו' עד שת"נ ותימה נשגבה לכאורה שלא נמצא דבר זה שם כלל. אבל מכאן ראי', שגם התוס' ס"ל דהיינו הא דקאמרינן שם לימד על הראשונות שהן מכה רבה דר"ל האומר סוכה איני עושה שמכין אותו בלי מנין ולא קצבה אלא עד שת"נ וא"ש:

ובמשנה תורה כ"ז כ"ה מצינו שסמך הכתוב אשר לא יקום. להכות נפש לומר לך השופך דם כעובר על התורה כמ"ש בה"ט שם וי"ל דה"ה לאידך גיסא לומר לך אשר לא יקום דברי תורה כשופך דם מה שופך דם במיתה אף אשר לא יקום דברי תורה כגון סוכה איני עושה מכין אותו שתצא נפשו וכבר אמרו דהכל מודים דבמשנה תורה דרשינן סמוכים:

על כל פנים יהיה איך שיהי' או מן הכתובים או מפי השמועה ס"ל שרידוי זה שרודין לאומר סוכה איני עושה רידוי של תורה היא כמו המלקות של חייבי לאווין אלא שקבלו שיש הבדל ביניהם בכמה דברים זו ברצועה וזו במקל זו במספר וזו לא וכדומה עוד וכמ"ש לפנינו. אבל שניהם הם של תורה וקשה א"כ לכאורה שהרי בכמה דוכתי בש"ס אמרינן מכות מרדות דרבנן ויש לומר שזה דוקא בעובר על איסור דרבנן אבל באומר סוכה איני עושה גם מרדות שלו של תורה הוא וכן י"ל דמ"ש הר"ן והערוך דנקראים מרדות מפני שמרד בדברי תורה ובדברי סופרים אין להוכיח מזה ששניהם מדרבנן אבל ר"ל שבזה שניהם שווין לקרותם מכות מרדות' אבל כמו דשל דברי סופרים העובר עליהם מרדות שלו מדרבנן מפני שמרד בדברי סופרים כמו כן עובר על דברי תורה כגון האומר סוכה איני עושה הכאות מרדות שלו נקראים מכות מרדות מדאורייתא מפני שמרד על דברי תורה:

ויש לענ"ד סמוכין לזה מלשון הש"ס גופי' ביבמות נ"ב תניא בעל בלא מאמר לוקה ואמרינן התם מאי לוקה דקאמר מלקות מרדות מדרבנן וכהאי גוונא בכתובות מ"ה המוציא שם רע ולא בעל לוקה דקאמר מלקות מרדות מדרבנן וכלשון הזה ג"כ בנזיר נ"ח המעביר שער בית השתי לוקה מדרבנן עיין רש"י שם ובחולין דף קמ"א הגוזז כנפי העוף שעל הקן לוקה מרדות מדרבנן והשתא אי נימא שכל מכות מרדות שבש"ס אינם אלא מדרבנן א"כ קשה למה הוצרכו חכמים ככל הנך דוכתי שהזכירו מכות מרדות לפרש לנו מיד פירושו בצידו שהוא מדרבנן ודי לנו שיאמרו מכות מרדות סתם ואנו יודעין שאין זה מלקות ארבעים של תורה:

אבל מוכח מזה שיש באמת מכות מרדות של תורה ממש והיא היא הרידוי שרודין במקל, לקיים מצות התורה וכמו שכתוב שוטרים תתן לך וכאמור למעלה ויש ג"כ מרדות שאינה מה"ת ממש אבל היא כעין של תורה [ונ"מ להצריך בה התראה גם להכותו עד שת"נ וכמ"ש הרשב"ש בתשובה סי' תר"י וכמ"ש עוד בס"ד] ויש מרדות שהוא מדרבנן ממש. והן הם שנזכרו בש"ס בדוכתי הנ"ל שהוצרכו בש"ס לפרש בהם להדיא שהם מכות מרדות ושהם מדרבנן ונ"מ שא"צ התראה ולא שת"נ כרשב"ש שם:

והכי מוכח נמי לענ"ד מן הירושלמי פ"ד דנזירין דאיתא התם בזה הלשון מלקות של תורה ארבעים חסר א' אומדין אותו מכות מרדות חובטין אותו עד כו' ותימה לכאורה דכמו שאומר ברישא מלקות של תורה ארבעים חסר א' כמו כן היה לו לומר בסיפא אבל מלקות מרדות דרבנן חובטין אותו עד וכו' וכמו שבא ללמד ברישא דמלקות ארבעים הם של תורה כמו כן הי' לו ללמדינו בסיפא דמכות מרדות אינן מה"ת אלא מדרבנן. וכן יש לתמוה ג"כ על לשון התוספתא פ"ג דמכות דתני התם בזה"ל מלקות ארבעים מן התורה אבל מכות מרדות בלי מנין עכ"ל ומדוע לא סיים דבריו בסיפא למה שהתחיל ברישא וכך הי' לו לומר אבל מכות מרדות אינן אלא דרבנן והיותר תמוה שהרי עינינו הרואות שבכל המקומות שהזכירו בש"ס מכות מרדות פירשו מיד שהוא מדרבנן אעפ"י שבאותם המקומות שם לא באו ללמד ההבדל שביניהם. א"כ כל שכן בתוספתא וירושלמי הנ"ל [שבאו לפרש שם מה בין שני המלקיות הללו ופתחו ואמרו מכות ארבעים מן התורה אבל מכות מרדות בלי מנין] הווי להו למימר אבל מכות מרדות מדרבנן וכנ"ל אבל מוכח מזה שיש באמת מכות מרדות שהן של תורה והוא רידוי השוטרים שרודין במקל וכנ"ל. ומה שאמרו מלקות ארבעים של תורה לאו לאפוקי דמכות מרדות איננה של תורה אלא מפני שמספר המלקות של חייבי לאווין כתובים וקצובים בתורה. וכמ"ש במספר ארבעים לכן נקראו ארבעים של תורה משא"כ מכות מרדות שהשומרים רודין במקל לא נתנה תורה בהם מספר ונמסרו לחכמים לדון בהם כפי ראות עיניהם. בלי מנין ובלי אומד. וזהו שאמרו מלקות ארבעים של תורה אבל מכות מרדות אעפ"י שהוא ג"כ מה"ת הם בלי מנין ור"ל מלקות דחיי"ל מספרם ארבעים מן התורה אבל מכות מרדות בלי מנין כלומר לא נתנה תורה בהם מספר אבל הן עצמן של תורה ממש כל שאומר סוכה איני עושה לולב איני נוטל וכל כיוצא בהן:

ולפי דרך זה נמצינו למידין שהתוספתא והירושלמי וש"ס דילן כולם לדבר אחד נתכוונו דיש לנו מרדות של תורה. וממילא דכל הנך דוכתי דמוכחן דהכאה זו מן התורה והכי נמי הנך דוכתי דמוכחן דהכאה זו מרדות הוא לא קשייאן אהדדי מידי דתרווייהו קושטא נינהו ולא פליגי וכן פסקי התוס' הנ"ל כתבו שהוא מרדות אבל שם לא נמצא כתוב שיאמרו שהוא מדרבנן (וכן יתפרשו בפשיטות גם דברי האלגאזי הנ"ל יעו"ש):

תוכן העניינים

סדר הלכה (חידושי הלכה)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה