שער ההלכה · מהלכות שליח ציבור
מיהו הראוי להיות שליח ציבור?
שליח ציבור צריך שיהיה ביתו ריקן מעבירות, דהיינו שאין חמס וגזל בביתו. ולא יצא עליו שם רע בצעירותו. ושיהיה עניו ומרוצה לקהל, ומעביר על מידותיו, ושיהיה לו נעימה וקולו ערב. ואם לא מצאו מי שיהיו בו את כל המידות הללו, יבחרו את הטוב שבציבור בחכמה ובמעשים טובים, ולא כאותם הבוחנים רק אם קולו ערב, ואינם שמים על ליבם את שאר המעלות. (סימן נג סעיפים ד ה. ד רנו, רסג)
הפסולים להיות שליחי ציבור
לא רצוי - אדם שאין רצוי לקהל שישמש כשליח ציבור, הן מחמת שקולו אינו ערב, הן מחמת שמתפלל בלחץ וכיוצא, אף על פי שיש בו מעלות טובות, לא יעלה שליח ציבור. וכתב המהרי"ק הטעם, מפני שהתפילה היא במקום קרבן התמיד שהיה בא מכספם של הציבור, ואין ראוי שיהיה אדם שליח להקריב את קרבן הציבור שלא מרצונם. (ד רנח)
בעל עבירה - העובר עבירה, כגון שמגלח זקנו בסכין, פסול מלהיות שליח צבור אפילו באקראי. וכל שכן אם הוא מחלל שבת, או ששולח את בניו ובנותיו לבתי ספר שהמורים והמורות שם אינם שומרי תורה ומצוות. (חזו"ע ימים נוראים לו, לח. ד רצא, רצד)
בית משפט - התובע את חברו לבית משפט שכידוע אינם שופטים לפי חוקי התורה, ולא פנה לבית דין רבני, כתבו עליו הרמב"ם (סוף הלכות סנהדרין) ומרן השלחן ערוך (חושן משפט כו ס"א): הרי זה רשע, וכאילו חירף וגידף, והרים יד בתורת משה רבינו. ומכל מקום אם אין יכול התובע להוציא מהנתבע בדייני ישראל, יתבעהו לדייני ישראל תחילה, ואם לא רצה לבוא, נוטל רשות מבית דין, ואז רשאי לילך ולדון בערכאות. ע"כ. ולכן פסול הוא להיות שליח צבור אפילו באקראי. (שם לח. ד רצא)
"ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם" - מי שיש לו מכשיר טלוויזיא, אינטרנט, אייפון וכיוצא, וצופה בו מראות אסורות, הריהו פסול מלהיות שליח ציבור. (ד רצא)
ידועה ומפורסמת חומרת ההסתכלות במכשירים טמאים הללו, אשר כל רבותינו גדולי הדור אסרו בתכלית את ההסתכלות בהם. ומיותר לכתוב את ההרס הגדול והנורא שהם גורמים, וזאת מלבד כל האיסורים הנוראים שעובר המסתכל בהם, ובפרט באיסור: "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם", ומגרה בעצמו את היצר הרע כשמסתכל בסרטים המלאים זימה ופריצות ותועבות אשר שנֵא ה', ואיסור מושב לצים וביטול תורה, ועוד איסורים רבים ונוראים, וגדול עוונו מנשוא. ועל הכל יביא אלוקים במשפט, ומי לא יירא מיום דין הנורא. וקל וחומר אם אינו משגיח על ילדיו, שמכשירים אלו משחיתים ומוציאים אותם מדרך הישרה, ועתיד ליתן את הדין, והרי הוא חוטא ומחטיא. ומרן הראשון לציון רבנו עובדיה יוסף שליט"א כתב בספרו "ענף עץ אבות" (עמוד שסג), שהמסתכל בזה, פסול לעדות. ולכן, על כל מסדרי הקידושין להקפיד שלא לצרף עֵד שיש לו מהמכשירים הטמאים הללו. ולשומעים ינעם, ועליהם תבוא ברכת טוב.
העובד כמציל בים מעורב או בבריכה מעורבת, או כשרוחצות שם נשים בלבד, הרי הוא פסול מלהיות שליח ציבור, וכל שכן הרוחץ בעצמו במקומות אלו. (ד רצ)
בעל תשובה אמיתי - עבר עבירות ושב בתשובה שלימה, מותר למנותו שליח צבור, שאין לך דבר העומד בפני התשובה, ובמקום שבעלי תשובה עומדים, אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד. (חזו"ע ימים נוראים לז)
ש"צ ספרדי בבית הכנסת אשכנזי
ספרדי הרוצה לעלות שליח צבור בבית הכנסת אשכנזי, אם יסכימו הקהל שיתפלל בנוסח הספרדים כמנהג אבותיו, יעלה. ואם לאו - אל יעלה. וכמבואר לעיל בענין נוסח אחיד.
אזהרות לשליח ציבור
אין לעלות שליח ציבור שאינו מבטא את האותיות כהוגן, וכגון שקורא אות ח' כאות ה', או כאות כ' רפויה, ואות ע' כא', וא' כע', וה' כא', וכל כיוצא בזה. וכבר בארנו לעיל שעל כל אדם לבטא את האותיות והניקוד כהוגן ולא בלעגי שפה. (ד רעג)
יש להקפיד שלא להאריך מדי בתיבה מסויימת, באופן שמאבד את משמעותה לרוב האריכות. וברור גם שאין להפסיק בנשימה באמצע המילה, שנמצא שמחלק את המילה לשתים. וכן אין להאריך בניגון בתיבה אחרונה של כל פיסקה מהקדיש או בסוף כל ברכה, וכגון שבאומרו: "ברוך אתה ה' מקדש השבת", מאריך במילה 'השבת', והציבור טועים ועונים 'אמן' קודם סיום הברכה. וכן יש להזהר שלא לכפול תיבה אחת פעמיים או יותר לצורך המנגינה. (שו"ת יחוה דעת חלק ב סימן ה)
לשם שמים - שליח ציבור שקולו ערב ומסלסל בקולו ומנעים בתפלתו לשם שמים, ושמח בלבו על שזכה לתת הודאה לה' יתברך בנעימה, תבוא עליו ברכה. כמו שאמרו חז"ל (פסיקתא רבתי פרשה כה) על הפסוק (משלי ג ט): "כַּבֵּד אֶת ה' מֵהוֹנֶךָ" - ממה שחננך, שאם היה קולך נאה והיית יושב בבית הכנסת, עמוד וכבד את ה' בקולך. ובלבד שיתפלל באימה ויראה וכובד ראש, ולא יאריך מדי, מפני טורח ציבור. אבל אם אין כוונתו לשם שמים אלא כדי שישבחוהו על קולו הנעים, הרי זה מגונה, ועליו נאמר (ירמיה יב ח): "נָתְנָה עָלַי בְּקוֹלָהּ עַל כֵּן שְׂנֵאתִיהָ". (סימן נג סי"א. חזו"ע ימים נוראים לה)
עילוי נשמה
יש ענין לעלות שליח ציבור במשך השנה וביום השנה של פטירת האב או האם, אך אין בזה חיוב כלל. וכן יש ענין לעלות מפטיר לעילוי נשמתם. אך כל זה בתנאי שמבטא את האותיות כהלכה, וקורא את ההפטרה בדקדוק ובטעמים כהוגן, אך אם אינו בקי, לא יעלה שליח ציבור ולא מפטיר, אלא עליית 'משלים' ויאמר קדיש. וטוב שיקנה מפטיר ויכבד מי שיודע לקרוא את ההפטרה כהוגן. (ד רעח, שיג)
שכר לשליח ציבור
כתב הרשב"א: הגון וראוי יותר לקחת שליח צבור בשכר מאשר בהתנדבות, כי כאשר השליח צבור מקבל שכר, הוא מקפיד יותר ומתבונן ונזהר יפה בתפלתו. וגם על ידי זה, לא כל הרוצה לעלות שליח צבור, יעלה. ע"כ. וכן פסק מרן בשלחן ערוך (נג סכ"ב): "שליח צבור בשכר עדיף יותר מבנדבה". ואף על החזנות בשבת, רשאי לקבל שכר, ואין בזה חשש איסור של 'שכר שבת', כי לדבר מצוה, מותר. ולא כאותם שלא מבינים זאת, ומחפשים שליחי ציבור וקוראים בתורה בחינם, וחבל שאינם מבטלים את דעתם לדעתם הרחבה של חכמינו ז"ל. (חוברת "השבת בהלכה ובאגדה")
שליח ציבור שהפסיק בחזרה
שליח ציבור שלא חש בטוב ואינו יכול להמשיך, יעלה אחר תחתיו. ומהיכן יתחיל? אם הפסיק הראשון בברכות האמצעיות, מתחיל השני מתחלת הברכה שפסק זה. כגון, אם אמר ותן טל ומטר לברכה, והפסיק, חוזר השני ל"ברך עלינו". ואם הפסיק בשלוש ברכות האחרונות, חוזר לברכת רצה. ואם הפסיק בשתי הברכות הראשונות, חוזר לראש התפילה. ובברכת אתה קדוש, חוזר לתחילת אתה קדוש. והטעם בזה, כי שלוש הברכות האחרונות נחשבות כאחת, ולכן כשטעה באחת מהן, חוזר לתחילתן שזו ברכת רצה. והברכות האמצעיות, כל אחת נחשבה בפני עצמה. אך הברכות הראשונות, אף על פי שגם הן נחשבות כברכה אחת, מכל מקום כיון שאמרו קדושה, הרי ברכת אתה קדוש נחשבת כברכה בפני עצמה. ורק אם טעה בתפילת לחש בברכת אתה קדוש חוזר לראש, כגון בעשרת ימי תשובה שאמר 'האל הקדוש' במקום 'המלך הקדוש'. (סימן קכו ס"ב. ו רו)
שליח ציבור שטעה בחזרה
כל מקום שהיחיד טעה וצריך לחזור ולהתפלל, גם השליח ציבור שטעה כן בחזרה, חוזר ומתפלל. כגון: שליח ציבור ששכח לומר "יעלה ויבוא" במנחה ונזכר בסיום החזרה, חוזר להתפלל בקול רם ואומרים קדושה. חוץ משחרית של ראש חודש וחול המועד שתפילת מוסף לפניו ויזכיר בה ראש חודש ומועד, לכן אינו חוזר מפני טורח ציבור. ובכל אופן אם נזכר קודם שסיים החזרה, חוזר ל"רצה" כיחיד שטעה, ויאמרו שוב "מודים דרבנן", ולא יחזרו על ברכת כהנים שנית. (קכו ס"ג. חזו"ע חנוכה רפב. ו רד, שנד. ה"ב ו שיט)
ש"צ שאחר הקדושה טעה ודילג ברכת אתה קדוש והתחיל מיד אתה חונן, בכל מקום שנזכר לאחר מכן, חוזר לאתה קדוש וממשיך משם והלאה על הסדר. (ו רז)
שליח ציבור שטעה בתפילת הלחש
ש"צ שטעה בתפילת הלחש וסיים תפלתו באופן שצריך לחזור [כגון שלא שאל טל ומטר], לא יחזור להתפלל שנית בלחש מפני טורח ציבור, ויסמוך על החזרה. (קכו ס"ד. ה"ב ו סי' ז)
אם טעה השליח ציבור בלחש באופן שצריך לחזור ועדיין לא סיים תפלתו [כגון שלא אמר יעלה ויבוא ונזכר בשים שלום], יחזור לרצה כדין היחיד. (חזו"ע חנוכה רפב) ואולם מכיון שאין דין זה מוסכם, שיש אומרים שימשיך ויסמוך על החזרה, ויש אומרים שיפסיק את התפילה, לכך הנכון שיחזור לתקן כיחיד, אך יחליט בדעתו שאינו מתפלל את החזרה ויעלה אחר במקומו. ואם מחמת שימתינו לו עד שיסיים, יהיה טורח ציבור, ומחמת כן אינו יכול לכוון בתפלתו, רשאי לרמוז להם בידו שיעלה משהו אחר להתפלל החזרה. (ה"ב ו שיח)
שליח ציבור שלא הזכיר יעלה ויבוא בערבית של חול המועד וסיים תפלתו, ימשיך את הקדישים וברכו, ולאחר מכן יחזור להתפלל שנית. ואם קרה כן בערבית של שבת חול המועד, יסמוך על ברכת מעין שבע. [אבל יחיד שטעה, יחזור להתפלל, ובדיעבד שאמר לחזן לכוון להוציאו בברכת מעין שבע, יצא.] (חזו"ע חנוכה רפג. ה תקלו)