אור ברסלב
סדר היום בהלכה ובאגדה שער ההלכה › כבוד וקדושת הספרים

סדר היום בהלכה ובאגדה

שער ההלכה · כבוד וקדושת הספרים

דיני קריאת התורה

ישיבה בספסל עם ספרי קודש

אסור לשבת על ספסל שמונח עליו ספר תורה, אולם מותר לשבת על ספסל שיש עליו ספרי קודש. (שלחן ערוך יורה דעה סימן רפב סעיף ז. יבי"א ח"ט יו"ד סימן כב. א רעז)

התוספות והמרדכי פסקו כרבי יוחנן שמותר לשבת בספסל שמונח עליו אפילו ספר תורה, ומרן השלחן ערוך החמיר כהרי"ף והרמב"ם שפסקו כרב הונא שאסר, משום כבוד ספר התורה. ובשאר ספרים, כתב רבנו מנוח שטוב להחמיר אך לא אסר מהדין, ורבנו משולם היה מחמיר בבית להניחו על דבר גבוה כל שהוא, ומיקל בבית המדרש שהמקום צר לתלמידים. ובפסקי תוספות כתבו שכולם מודים שבשאר ספרים כתלמוד וכיוצא, מותר. וכן דעת הרדב"ז ומרן השלחן ערוך כמבואר באחרונים. ובפרט בזמנינו שהספרים אינם כתבי יד אלא מודפסים, שקדושתם קלה יותר.

בני אשכנז מחמירים שלא לשבת על ספסל שמונחים עליו ספרים, אולם אם מניח את הספרים על דבר גבוה קצת, מותר. ויש מקילים גם כשמעמיד את הספרים. (שואל ונשאל, קדושת בית הכנסת רנב)

ספסל המחולק בין מושב אחד לחברו או ספסל המורכב מכמה כסאות, מותר אף לבני אשכנז לשבת בכסא אחד כשבכסא האחר מונחים ספרים. (יבי"א שם. א רעח)

שימוש בספרים

מותר לכתוב חידושי תורה על דפים המונחים על ספר פתוח. וכן מותר לכתוב הערות בצידי העמודים שבספר. (א רפ)

מותר להניח דף נייר או מעטפה בתוך הספר, כדי שישמש כסימניה לעיין לאחר זמן במה שמצא שם, כיון שמטרתו לצורך הלימוד. אבל לא יניח ניירות או טישו במטרה לשומרם בספר. ובמקום צורך יכול להניחם בין הכריכה לספר. (א רפ)

לא נכון כלל להניח את שערות הזקן הנתלשות בתוך הספרים, משום בזיון ספרי הקודש. מה גם שמצוי שאנשים נתקלים בשערות אלו בלומדם בספרים, והדבר גורם להם לצער שנמאסים מזה. ועיין במסכת חגיגה (ה ע"א) על הפסוק (קהלת יב יד): "כִּי אֶת כָּל מַעֲשֶׂה, הָאֱלֹהִים יָבִא בְמִשְׁפָּט עַל כָּל נֶעְלָם", ושאלה הגמרא מהו "על כל נעלם"? אמר רב: זה ההורג כינה בפני חברו ונמאס בה. ושמואל אמר: זה הרק [יורק] בפני חברו ונמאס. ישמע חכם ויוסף לקח. וכן כתב בספר תורה לשמה (סימן שו): "ודע כי יש להזהיר את המון העם שדרכם להצניע את שערות זקנם הנתלשים בתוך הספרים, שודאי לא נכון לעשות כן."

כתב בספר חסידים (סימן תתקד): לא יהנה אדם מהספר, כגון אם יושב בחמה, לא ישים לפניו ספר כדי להגן עליו מפני החום. אבל אם אינו יכול ללמוד, מפני שהשמש זורחת על הספר ועל האותיות, רשאי להגן עליו בספר כנגד השמש, כדי שיהיה לו צל על הספר ועל הכתב, רק שלא יכוון להנאתו. ע"כ.

הנשען על הספר דרך לימודו, אין בזה בזיון חס ושלום, שעושה כן מחמת הרגל, שתנוחה זו עוזרת לו להבין לימודו יותר, אך יזהר שלא לקרוע הספר. (פס"ת ב רצב)

מותר להניח ספר תחת הספר שלומד בו, כדי להגביהו ויהיה לו נוח ללמוד בו יותר. (מגן אברהם, אליה רבה, משנ"ב קנד ס"ק לא) וכל שכן אם כבר מונח הספר על השלחן, שבודאי מותר להניח עליו ספר אחר להגביהו לצורך הלימוד. (ט"ז, חיי אדם. ה"ב ז תפ) וכתב בספר פסקי תשובות (ב רצב): וממוצא דברים אלו נוכל ללמוד, גם לענין שאר שימושים שמטרתם להקל על הלומד ולהימנע מבזבוז זמן, שיש להקל כשאין לפניו עצה אחרת, וכגון להניח ספר על ספר פתוח כשיוצא, כדי שלא יצטרך לסגור הספר ולבזבז זמן כדי לחפש מקום לימודו כשחוזר. וכן כשמעתיק מהספר ורוצה להניח סימן לשורות שכבר העתיק, רשאי להשתמש לשם כך בספר אחר, וכל כיוצא בזה.

אסור לתת סיר של תינוק שיעשה צרכיו בחדר שספרי הקודש שם. (א רפא)

כתב המשנה ברורה (ביאור הלכה סימן פג): רע המעשה שראיתי בבית קל דעת שהיה לו חדר מיוחד לפנות שם, והריח רע היה מגיע בכל החדר, ובאותו החדר היו קבועים הספרים שלו. וקראתי עליו המקרא הזה "כִּי דְבַר ה' בָּזָה", ונענש שיצא בנו לתרבות רעה, ה' יצילנו, והתחלל גם גופו על הבריות בשביל זה, וכמאמר התנא באבות "כל המחלל את התורה, גופו מחולל על הבריות".

הנחת ספר על גבי חומש

מותר להניח כל ספר קודש שהוא על גבי חומש או נביא וכיוצא.

כי כל מה שאמרו (מגילה כז ע"א): אין מניחים נביאים וכתובים על גבי חומשים, זהו דוקא בזמנם שהיו כותבים הספרים בכתב יד, ומחמת כן היתה בהם קדושה יתירה, ועל כן אסרו להניח נביא על חומש, כי קדושת החומש גדולה יותר, לא כן בזמנינו שהכל נעשה בדפוס, הרי זה כמעשה קוף בעלמא, ועיקר קדושתם רק מחמת שלומדים בהם, ואין בהם מעלה יתירה מצד עצמם, ומותר להניחם זה על גבי זה. והדבר מבואר, שהרי פשוט שאסור להניח תנ"ך על גבי ספר תורה, ואף שהתנ"ך יש בו גם תורה גם נביאים וגם כתובים, בכל זאת קדושת ספר התורה שנכתב בכתב יד כהלכה לשם קדושת ספר תורה, עולה על הכל. וכל שכן שמותר להניח ספרי האחרונים על הראשונים או על גמרא וכיוצא.

והדברים מפורשים ומבוארים בספר ערוך השולחן (יורה דעה סימן רפב סעיף כב) וזו לשונו: דבר שקדושתו קלה אין להניח על דבר שקדושתו חמורה, ולהיפך מותר. וכן בקדושה שווה, מותר להניח זה על זה, שאם לא כן איפה נמצא מקום להניח את כל הספרים. ולכן מותר להניח ספר תורה על ספר תורה וכל כיוצא בזה, ומניחים חומשים על נביאים, כי קדושת החומשים גדולה מהנביאים. ויראה לי שזהו בחומשים הכתובים בקלף לשם קדושת ספר תורה אלא שנחלק לחמשה חומשים ואין בו קדושת ספר תורה לגמרי לענין לקרוא בו בציבור, אבל כשלא נכתבו לשם קדושת ספר תורה, וכל שכן כשכתובים על נייר, וקל וחומר בחומשים הנדפסים, קדושתם שווה עם הנביאים ועם כל כתבי הקודש. וכתב עוד להלן (סימן רפג ס"ו): ודאי כל ספרי הקודש הם קדושים, אך זוהי קדושה כללית אבל בפרטי הקדושות זה למעלה מזה וספר תורה למעלה מכולם. וזהו כשנכתבו לשם קדושת ספר תורה על הקלף כדין, אבל סתם ספרים כשלנו, וכל שכן בספרים הנדפסים, אין בהם פרטי קדושות אלא כולם קדושתם שווה, וגם לענין הנחה זה על זה, אין בהם מעלה זה על זה, וכמו שכתבתי. ואין חילוק בין תורה שבכתב לתורה שבעל פה שכולם קדושים ומניחים זה על זה, כנזכר לעיל.

תורן ספרים בישיבות הקדושות ובבתי הכנסת שאוסף את הספרים לאחר הלימוד, רשאי לאסוף את כל הספרים יחד, ולא יצער עצמו למיין מה להניח על מה.

והוא הדין ללומד גמרא או הלכה וכיוצא, ובתוך לימודו הוצרך להביא חומש לעיין בפסוק מסויים, אזי בסיימו לעיין בו לא יבטל תורה לחפש מקום היכן להניחו או ללכת ולהחזירו למקומו מיד, אלא יניחהו תחת הספר, ובסיום לימודו יחזירהו.

תוכן העניינים

סדר היום בהלכה ובאגדה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה