שער ההלכה · הלכות תפילת ערבית
תפלת ערבית ראשונה לכל התפלות
כה אמר התנא הגדול רבי אליעזר בן הורקנוס בצוואתו לבנו (אות ה): "בני, ירא את ה' אלהי אביך ועבדהו, והוי זהיר בקריאת שמע ערבית, ובתפילה של שחרית, כמו שאמר דוד המלך (תהלים נה יח): עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרַיִם אָשִׂיחָה וְאֶהֱמֶה וַיִּשְׁמַע קוֹלִי", וכמו שתקנו האבות הראשונים. ותפילת ערבית שים ראשונה לכל התפילות, כי יעקב אבינו תיקן אותה, והכתוב עשאו ראש לכל האבות, שנאמר (בראשית כח יג): "וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו וַיֹּאמַר אֲנִי ה' אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלֹהֵי יִצְחָק וגו'", בתחילה הזכיר שמו הקדוש עליו, ואחר כך אלהי אברהם ואלהי יצחק". (אוצר המדרשים)
זמן התפילה
רשאי להתפלל ערבית משעת "פלג המנחה" [דהיינו שעה ורבע קודם צאת הכוכבים, לפי שעות זמניות], ובלבד שיחזור ויקרא קריאת שמע לאחר צאת הכוכבים. וזמנה נמשך לכתחילה עד חצות לילה [בקיץ בערך: 12:40, ובחורף בערך: 11:30.] ואם עבר חצות, רשאי להתפלל עד עמוד השחר. ולאחר עמוד השחר עד הזריחה, אם היה אנוס או חולה, יקרא קריאת שמע עם ברכותיה חוץ מברכת "השכיבנו". וקודם העמידה יתנה בלבו: אם אני יכול להתפלל ערבית עתה דרך חובה או תשלומין, הריני מתפלל. ואם לאו, הרי זו תפילת נדבה. ויתפלל שחרית באותו יום לאחר הזריחה. אבל אם לא היה אנוס אלא שוגג, יתפלל שחרית שתים. (ה תקעא, ח"ג תרנ, תרנג)
סדר התפילה
אומרים ג' פסוקים של ה' צבאות עמנו וכו', חצי קדיש, והוא רחום, ברכו, וברכות קריאת שמע. ואם קודם ערבית עסקו בתורה, יאמרו קדיש על ישראל לאחר הלימוד, ואין צריך לחזור ולומר שוב חצי קדיש קודם ערבית. (ח"ג תרנז. ה"ב ד קצד)
והוא רחום
אומרים פסוק "והוא רחום" קודם ערבית, כי באותה שעה דנים את הרשעים בגיהנם על ידי מלאכי החבלה, עוון, משחית, אף וחימה, וכנגדם אומרים (תהלים עח לח): "וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֹן, וְלֹא יַשְׁחִית, וְהִרְבָּה לְהָשִׁיב אַפּוֹ, וְלֹא יָעִיר כָּל חֲמָתוֹ". ומטעם זה אין אומרים והוא רחום קודם ערבית של שבת, שכיון שנכנסה השבת מסתלק הדין מהעולם, ואף הרשעים יש להם מנוחה מגיהנם. (חזו"ע שבת א שלו)
אחר שענה "ברוך ה' המבורך לעולם ועד", לא יפסיק בדיבור כלל, אבל אם שמע ברכה, יענה אמן. ויש להזהיר בזה את ההמון שמחוסר ידיעה מדברים אחר ברכו, וטעות היא בידם. ואם לא הספיק לומר "והוא רחום" לפני ברכו, יאמר אותו לאחר התפילה (ח"ג תרנז). ועיין לעיל בהלכות תפלת שחרית על שאר דיני ברכו וקריאת שמע וברכותיה.
הפסק בברכות
השומע קדיש או ברכה מחברו בברכות קריאת שמע, דינו כמבואר לעיל בברכות קריאת שמע של שחרית. ואולם לאחר שסיים ברכת השכיבנו, עונה אפילו אמן של ברכות. (יחוה דעת חלק ב סימן ל. ח"ג תרס)
השכיבנו - אם טעה וחתם בה כמו בשבת הפורש סוכת שלום..., יצא. (חזו"ע שבת א שמ)
דילג ברכת השכיבנו
המתפלל ערבית, וכשסיים "ברוך אתה ה' גאל ישראל", ענה לאמירת הקדיש שבין השכיבנו לעמידה, וטעה והתחיל העמידה עם הקהל ושכח לומר השכיבנו, לאחר התפלה ישלים את ברכת השכיבנו. וטוב שיקרא לפני כן קריאת שמע. (ח"ג תרסב)
הכרזה קודם העמידה
ראוי ונכון להכריז בציבור קודם העמידה: 'יעלה ויבוא' או 'מוריד הטל' או 'על הניסים' וכיוצא, כדי להזכירם לאומרו. וכתב הרשב"א שכן נוהגים בכל מקום, ואין בזה חשש הפסק, כיון שהוא צורך התפילה ממש, ולא מיחה אדם בדבר. (ראבי"ה, שבלי הלקט, אבודרהם, מהרי"ל, דרכי משה, שו"ע רלו ס"ב, ב"ח, כנסת הגדולה, הלבוש, אליה רבה, מגן אברהם ועוד. ח"ע חנוכה רנט)
שלוש פסיעות
אחר שסיים העמידה ופסע ג' פסיעות, לא יחזור למקומו מיד, אלא ימתין כדי הילוך ארבע אמות. (סימן קכג. ו קמג)
נזכר שהתפלל ערבית
היה מתפלל עמידה ולפתע נזכר שכבר התפלל ערבית, ימשיך את העמידה, ויכוון שתפלתו תהיה נדבה, ויוסיף איזו בקשה בברכת 'שומע תפלה' שלא אמרה בתפלת ערבית הקודמת. במה דברים אמורים? בתפלת ערבית, אבל בשחרית ומנחה, יפסיק באמצע תפלתו ואפילו באמצע הברכה. וטעם החילוק ביניהן, כי תפילת ערבית עיקרה רשות, נמצא שהתחיל להתפלל אותה בתורת נדבה, לכך רשאי לסיימה בתורת נדבה. לא כן תפילות שחרית ומנחה שהן חובה, ובמקום קרבן, לא שייך שיהיה חצי קרבן חובה וחצי נדבה. (כן דעת הרמב"ם, המאירי, ארחות חיים, אוהל מועד. וכן פסקו מאורי אור, חמד משה, תעלומות לב, חיי עולם, כף החיים ועוד. ובלאו הכי לדעת הראב"ד, הרשב"א והמאורות בכל תפילה ימשיך בתורת נדבה. ח"ע חנוכה קפט. ח"ג תרסב)
המאחר לתפילה
המאחר ומצא את הציבור אחר קריאת שמע, ואם יתחיל עכשו את הברכות, לא יספיק לסיים עמהם את העמידה ולענות לקדישים וברכו, יתחיל את העמידה עמהם, ובסיום התפילה ישלים את הברכות עם קריאת שמע. (סימן רלו ס"ג. ח"ג תרסא)
המאחר ומצא את הציבור בעמידה ואין לו מנין אחר, לא יתחיל עמהם, אלא אם כן יודע שיספיק לסיים את העמידה קודם שיתחיל הש"צ קדיש. אבל אם לא יספיק, ימתין לעניית קדישים וברכו שלאחר התפלה ויתפלל ביחידות. וכמבואר לעיל.
שמע קדושה אחרי ערבית
התפלל ערבית בפלג המנחה, ושמע קדושה וברכות החזרה של מנחה ממנין אחר, יענה. [ואפילו בשבת שכבר עשאו קודש בערבית של שבת, מכל מקום אין הקדושה והאמנים נחשבים תפלה של חול.] (חזו"ע שבת א שסא. ו תרמו)
המתפלל ערבית בזמן פלג המנחה, והגיע לברכת מחיה המתים, ושמע קדושה של מנחה ממנין אחר, לא יענה, אלא ישתוק וישמע ויכוון לצאת ידי חובה. (ה תרטו)
אחד לא התפלל ותשעה התפללו
יחיד שלא התפלל ערבית, וישנם עשרה אנשים במקום, רשאי לומר חצי קדיש וברכו, וחצי קדיש שקודם העמידה, וקדיש תתקבל. ומכל מקום אין תפלתו נחשבת לתפילה בציבור. (פרי מגדים, משנה ברורה, כף החיים. ד תרא)
להשלים מנין
ההולך ללמוד, ובדרכו בקשוהו להשלים מנין לערבית וכיוצא, יצטרף עמהם, ובינתיים יעיין בספר, כדי שלא יפחית משעות לימודיו הקבועים. אולם אם הוא בדרכו למסור שיעור תורה לרבים, אין לבטל תורה של רבים בשביל להשלים מנין, ויסביר להם זאת בצורה נעימה, כדי שלא יחשדו בו שאינו חפץ לעזור להם. (ה רנח)