אור ברסלב
סדר היום בהלכה ובאגדה שער ההלכה › הלכות תפילת מנחה

סדר היום בהלכה ובאגדה

שער ההלכה · הלכות תפילת מנחה

הליכות האדם בחיי היום יום

זהירות בתפלת המנחה

אמרו חז"ל (ברכות ו ע"ב): לעולם יהיה אדם זהיר בתפלת המנחה, שהרי אליהו הנביא לא נענה אלא בתפלת המנחה, שנאמר (מלכים א יח לו): "וַיְהִי בַּעֲלוֹת הַמִּנְחָה וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא וַיֹּאמַר... עֲנֵנִי ה' עֲנֵנִי". וכתב הטור (סימן רלב): "יזהר מאוד בתפלת המנחה, מפני שתפלת השחר זמנה ידוע בבוקר בקומו ממטתו, ומתפלל מיד קודם שיהיה טרוד בעסקיו. וכן ערבית בלילה, זמנה ידוע בבואו לביתו והוא פנוי מעסקיו, אבל תפלת מנחה שהיא באמצע היום בעוד שהוא טרוד בעסקיו, צריך לשים אותה אל לבו ולפנות מכל עסקיו ולהתפלל אותה, ושכרו הרבה מאוד."

כוחה של תפילת המנחה - "כי אתה שומע תפילת כל פה"

מעשה בנהג מונית שאמו נפטרה וקיבל על עצמו להתחזק בתפילת המנחה, שכל זמנה הוא בשעות עבודתו, ועליו להתאמץ ביתר שׂאת ויתר עוז לקיימה. (על קבלתו זו, עיין במעשה שהובא בסוף חוברת "כבוד אב ואם בהלכה ובאגדה") והנה באחד מן הימים הסיע במוניתו אשה שאינה שומרת תורה ומצוות לבית חולים בנהריה, שם שכבה אמהּ שהיתה במצב קשה. באמצע הנסיעה, נזכר הנהג שבעוד כמה רגעים תשקע השמש ועדיין הוא לא התפלל מנחה, ביקש סליחה מהנוסעת, ואמר שהוא מוכרח לעצור בצד כדי להתפלל מנחה. האשה הסכימה בחפץ לב, אך בקשה ממנו: "אם כבר אתה מתפלל, אנא, אמי בבית החולים במצב קשה, תתפלל עליה שה' ישלח לה רפואה שלימה. ועוד בקשה לי אליך, בתי כבר שלושה חודשים מנסה במשרד הפנים לקבל דרכון כדי לנסוע לחוץ לארץ לראות את אביה, ולא מאשרים לה, אנא תתפלל עליה שתקבל את הדרכון". הנהג לקח את הדברים לתשומת לבו ואמר לה שיתפלל על שני הדברים הללו. כשהגיע לברכת 'רפאנו', ביקש בכל לבו על אמהּ שה' ישלח לה רפואה שלימה במהרה, ובברכת 'שמע קולנו' על בתהּ שתקבל את הדרכון. לאחר התפילה, אמר הנהג שהרגיש כח לומר מילים אלו לגברת: תדעי לך שבעזרת ה' בתוך שלשה ימים תתבשרי בבשורות טובות. והנה לא יאומן כי יסופר, לאחר יומיים התקשרה האשה שברוך ה' אמהּ יצאה מכלל סכנה ומשחררים אותה לבית, אך עדיין אין חדש מהדרכון. אמר לה הנהג אל תדאגי, בעזרת ה' עד מחר תהיי איתי בקשר. וכך היה, למחרת התקשרה האשה שהבת קבלה את הדרכון, וכהכרת הטוב היא רוצה לקנות לו מתנה. הנהג אמר לה שבשום אופן אינו רוצה מתנה, אבל דבר אחד הוא מבקש ממנה שתקבל על עצמה להדליק נרות לכבוד שבת קודש, וזו המתנה הכי טובה. כמובן שקבלה האשה על עצמה מצוה זו בחפץ לב.

כאן רואים מהו כוחה של זהירות בתפילת המנחה אפילו באמצע נסיעה, ובכלל מהו כוחה של תפילה. לא מדובר כאן בבבא סאלי זצ"ל ולא בהרב כדורי זצ"ל, מדובר בנהג מונית שאת רוב שעות היום הוא מבלה בנסיעות ממקום למקום, וקיבל על עצמו להתחזק בתפילת מנחה, וכשביקש מהקב"ה בכל לבו, שמע ה' את תפלתו והתמלאו בקשותיו ברצון. הוא אשר אנחנו אומרים בתפילה שלוש פעמים ביום: "כי אתה שומע תפלת כל פה".

נטילת ידים קודם התפילה

צריך לרחוץ ידיו במים קודם התפילה אף אם אינו יודע בברור שהתלכלכו. אבל אם הזמן מצומצם וחושש שיעבור זמן התפילה, ישפשף ידיו בבגד וכיוצא. (צב ס"ד, רלג ס"ב)

אם נטל ידיו למנחה ונשאר בבית הכנסת ללמוד או לשמוע שיעור תורה עד לתפילת ערבית, אינו צריך ליטול ידיו שוב לתפילת ערבית. (משנ"ב רלג ס"ק יח)

זמן התפילה

תפילת מנחה זמנה מחצי שעה אחר חצות היום [דהיינו אחר שש שעות וחצי מתחילת היום בשעות זמניות. בקיץ בערך: 1:10, ובחורף בערך: 12:00], עד השקיעה.

תפלת מנחה שמחצי שעה אחר חצות היום עד תשע שעות וחצי, נקראת "מנחה גדולה", ולאחר זמן זה היא נקראת "מנחה קטנה", [בחורף בערך: 14:30, ובקיץ בערך: 15:50]. (סימן רלג ס"א. ח"ג תרלז)

אפשר להתחיל בקריאת הקרבנות קודם תחילת זמן תפילת מנחה, והעיקר שאת העמידה יתחילו בזמן הנ"ל.

אם לא הספיק להתפלל עד השקיעה, רשאי להתחיל להתפלל עד צאת הכוכבים, אף שיודע שרוב תפלתו תהיה לאחר צאת הכוכבים, הואיל והתחיל בהיתר. ועל כל פנים וידוי ונפילת אפים, לא יאמר לאחר צאת הכוכבים. (כף החיים. ו תיב. ח"ג תרמא, תרמד, תשסד)

מוטב להתפלל בציבור לאחר השקיעה, מאשר ביחידות קודם השקיעה. (ח"ג תרמ)

אם אין זמן לחזרה

אם הזמן מצומצם כל כך שאם יתפללו תפילת לחש, לא יספיקו לחזרת השליח ציבור קודם צאת הכוכבים, יאמר השליח צבור חצי קדיש ויתחיל התפילה בקול רם עד "ברוך אתה ה' האל הקדוש", והקהל יתפללו עמו בלחש, וכשיגיעו למחיה המתים, יאמרו עמו קדושה, וימשיכו את התפילה בלחש. [ובתענית ציבור, כשיגיע הש"צ ל'רפאנו' יאמר לבדו 'עננו' בקול רם ברכה בפני עצמה, והציבור יאמרו בשמע קולנו.] (כן דעת רב האי גאון, הרי"ף, תוספות, רבנו אברהם בן הרמב"ם, פרדס הגדול, האורה, האשכול, שבולי הלקט, אור זרוע. וכ"כ האליה רבה, השל"ה, ערך השולחן, פתח הדביר, תהלה לדוד, ערוך השלחן ושכן דעת הרמ"א. ו קנה. ח"ג תרלא, תרמ)

מנין מצומצם

אם יש עשרה בבית הכנסת, ויש המשוחחים זה עם זה בחזרה, ואינם נזהרים לענות אמן אחר הברכות, עדיף יותר להתפלל תפלה אחת בקול רם, כדי לומר קדושה, בין בשחרית ובין במנחה. ואף במקום שיש ספק בדבר אם התשעה מכוונים ועונים אמן, עדיף שיתפללו תפלה אחת, ולא יכנסו בחשש ברכות לבטלה. אבל בסתם אין לחוש שמא חלק מהמנין לא יענו אמן, לפי שכולם בחזקת כשרים. (ו קפה)

המאחר לתפילה

אחר לתפילת מנחה והגיע אחר שענו הציבור קדושה, לא יתחיל את תפילתו אלא ימתין עד שיסיימו את החזרה ויענה על הקדיש האחרון שלפני עלינו לשבח, ושם יתחיל את העמידה בקול, וכשיגיע ל'מחיה המתים', יאמרו עמו הציבור קדושה, ויאמר ברכת 'אתה קדוש' בקול, ויסיים את התפלה בלחש. ולאחר העמידה רשאי לומר קדיש תתקבל, אם יהיו עשרה. אך לא נכון שיתחיל את העמידה מיד אחר קדיש "תתקבל" של השליח ציבור, מאחר ויש עוד קדיש לפניו שעליו לענותו. גם כי מעלת הקדיש יותר מקדושה, אם כן עד שמרוויח את הקדושה, יראה שלא יפסיד את עניית הקדיש. (קט ס"א, ד תקצה)

לעיל בדיני המאחר לתפילה התבאר אימתי רשאי המאחר להתחיל את העמידה, ואימתי עליו להמתין לעניית קדושה, מודים, קדיש וברכו. ובכל אופן, אם חושש שעד שימתין יגיע כבר זמן צאת הכוכבים, יתחיל מיד להתפלל ולא ימתין.

עניית ברכו קודם מנחה

הבא להתפלל מנחה ושמע ממנין אחר שאומרים "ברכו את ה' המבורך" של ערבית, יענה עמהם. [ורק בערב שבת, לא יענה, מאחר שבענייתו יקבל שבת עם הציבור ולא יוכל להתפלל מנחה לאחר מכן, ואם ענה, עליו להתפלל ערבית של שבת שתים.] (ח"ג תרמה)

התפלל ערבית לפני מנחה

התפלל ערבית מוקדמת [בזמן פלג המנחה כדלהלן], ואחר כך נזכר שלא התפלל מנחה, חייב עתה להתפלל מנחה, וטוב שיסמכה לתפילת ערבית שהתפלל קודם. (שו"ת יבי"א ח"ט סימן קח אות קיד. חזו"ע שבת א שסג)

שיעור תורה בין מנחה לערבית

כתב מרן השלחן ערוך (יורה דעה סימן רמו): חייב אדם לקבוע לו זמן לתלמוד תורה ביום ובלילה, שנאמר (יהושע א ח): "והגית בו יומם ולילה". וכתב המשנה ברורה (ביאור הלכה סימן קנה): ומן הנכון שמלבד קביעות שאחר תפילת שחרית, יקבע גם בין מנחה למעריב, שבזה יצא גם ידי חובת לימוד תורה בלילה. וכבר בזמן חכמי הגמרא היה להם לימוד בין מנחה למעריב, כמבואר בגמרא (ברכות ד ע"ב) שאדם בא מן השדה בערב, הולך לבית הכנסת אם יודע לקרות קורא, לשנות שונה, וקורא קריאת שמע ומתפלל. על כן, על כל גבאי בתי הכנסת יראי ה', היודעים את האחריות המוטלת עליהם, וחפצים למלאה כדת וכהלכה ולזכות את הרבים בעסק התורה, יארגנו שיעור מפי חכם בין מנחה לערבית בהלכות המצויות, כדי לזכות את הציבור, ויתבל החכם את דבריו במעשיות ומשלים למשוך את לב העם. ובפרט שישנם אנשים עייפים מעבודתם, ואם לא ילמדו את מעט הזמן הזה, לא תהיה להם קביעות עיתים לתורה כלל במשך היום. ואשרי הזוכה ומזכה לאחרים, אשריו בעולם הזה וטוב לו לעולם הבא. (ח"ג תרנ)

תוכן העניינים

סדר היום בהלכה ובאגדה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה